ישראל היא לא מדינה זמנית

המלצות ועדת הריכוזיות הן יצור כלאיים - ממליצות מה יש לעשות אך לא עושות

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

"לדעת חברי הוועדה, המצב שבו כמה שחקנים, המאופינים בפיזור ענפי רחב ובמינוף גבוה, שחלקם אף שולטים במוסדות פיננסיים המהווים נתח ניכר מהפעילות העסקית, אינו מיטיב עם ביצועיו של המשק, ואף חושף אותו לזעזועים שונים... המבנים הפירמידליים הם מקור לסיכון מערכתי. זאת מפני שגודלם מגביר את עומק הפגיעה במשק בשעת משבר, ואילו מורכבותם מגבירה את רוחב הפגיעה, כלומר פיזורה על פני תחומים רבים של הפעילות במשק, לרבות התחום הפיננסי".

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

יובל שטייניץ, בנימין נתניהו, חיים שני וסטנלי פישרצילום: משה מילנר/ לע"מ

ספק אם ניתן להוסיף על דבריה הנחרצים של ועדת הריכוזיות, שהשבוע גובשו מסקנותיה לכדי תזכיר חוק. הוועדה קובעת כי הקבוצות העסקיות בישראל, הפירמידות, "מעוררות חששות משמעותיים" לפגיעה במשקיעים, בתחרותיות וביציבות המשקית - עד כדי סיכון מערכתי משמעותי. בכך נימקה הוועדה את החלטתה לפעול לפירוק הפירמידות בישראל, באמצעות הגבלתן לחברות אחזקה בנות שתי קומות בלבד.

רק שעל ההגבלה הזו הוטלה הגבלה משל עצמה: מדובר בהמלצה שתחול רק על קבוצות עסקיות חדשות. הקבוצות העסקיות הקיימות - אי.די.בי, קבוצת דלק, החברה לישראל וכו' - מקבלות פטור. במקרה שלהן, ועדת הריכוזיות המליצה על מבנה בן שלוש קומות. הוועדה הסבירה זאת בחששות לגבי השלכות ההמלצות על פירוק בפועל של הפירמידות העסקיות הגדולות בישראל, על מצבו של המשק כיום.

"חברי הוועדה סברו כי יש להבחין בין מבנה המשק הרצוי בטווח הארוך, לבין הכללים שיחולו על הגופים הקיימים", הסבירה הוועדה, "מאחר שמבנה המשק הנוכחי כולל עשרות רבות של חברות המאוגדות במבנה פירמידלי, הגיעה הוועדה למסקנה שהעלות למשק של שינוי גורף ומיידי תהיה גדולה מהתועלת".

בפועל, ועדת הריכוזיות סותרת את עצמה במסקנותיה. מצד אחד, הוועדה מסבירה מדוע הפירמידות הן גרועות ומסוכנות: פוגעות במשקיעים ובתחרות ויוצרות סיכון למשבר כלל משקי; ומצד שני, היא נמנעת בפועל מלפרק את הפירמידות.

הפתרון של הוועדה להקטנת הסיכון של הפירמידות בישראל - פירוק שלהן למבנה של שתי קומות בלבד - נשאר פתרון תיאורטי, כי הוועדה בעצמה נמנעת מלהחיל אותו על הפירמידות הקיימות. בכך הוועדה משאירה את הסיכון המערכתי של הפירמידות בישראל בתוקפו.

אין ספק, המלצות ועדת הריכוזיות לוקות בסעיף זה בהיעדר עקביות ובהיעדר היגיון פנימי. זאת משום שמדובר היה בפתרון של פשרה מאולצת: הוועדה רצתה לפרק את הפירמידות בישראל לשתי קומות בלבד, אבל פחדה כי בעת הנוכחית - לנוכח משבר עולמי - עלול מהלך אגרסיבי של פירוק הפירמידות להביא למשבר.

מאחר שכל מפקח רוצה לסיים את המשמרת שלו בשלום - משמע, אף מפקח לא רוצה לנקוט צעד שהוא אולי נכון מבנית, אבל טומן בחובו סיכון למשבר - הרי שהמפקחים החברים בוועדה לחצו להגיע לפשרה. התוצאה היא המלצות שהן יצור כלאיים מטופש - גם ממליצות מה צריך לעשות, וגם לא עושות זאת.

זוהי דוגמה מאלפת לחשיבה קבוצתית: טובי המומחים בישראל ישבו יחדיו בוועדת הריכוזיות, ובסוף הם רקחו תחת ידם המלצות לא עקביות, המכילות סתירה פנימית. זאת במקום לבחור בפתרון הפשוט והמתבקש: לקבוע כי המבנה הנכון לפירמידות בישראל הוא של שתי קומות בלבד, אבל מאחר שיש חששות כבדים להשפעת פירוק הפירמידות בטווח הקצר (בגלל המשבר העולמי), לאפשר יישום ההמלצות בטווח זמן ארוך - אפילו עשר שנים.

זהו, כמובן, פתרון שכבר יש בו הגיון פנימי: בוחרים בפתרון האופטימלי למשק, אבל מרככים את ההשלכות באמצעות פרישת היישום על פני עשר שנים. פשוט, קל, הגיוני ומתבקש.

מדוע הפתרון הזה לא אומץ? אפשרות אחת היא שחברי הוועדה פשוט לא חשבו על כך. אפשרות שנייה, סבירה יותר, היא שחברי הוועדה חששו לצאת עם המלצות שזמן היישום שלהן נפרש על פני עשר שנים, ביודעם כי דעת הקהל והתקשורת ישחטו אותם על כך.

במדינת ישראל הפזיזה והנמהרת, תקופת זמן של עשר שנים נראית כמו "אחרי המבול", ומסקנות הנפרשות על פני עשר שנים מתקבלות כניסיון התחמקות, "כי עד שיחלפו עשר שנים, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות".

במדינת ישראל הציבור רוצה לקבל הכל כאן ועכשיו, והתביעה הזו שלו מולידה פשרות גרועות ומגוחכות, נוסח זו של ועדת הריכוזיות. הגיע הזמן שנתגבר על כך, ונבין כי תהליכים מבניים מסובכים דורשים את הזמן שלהם. הגיע הזמן שנתבגר, ונפנים את העובדה שישראל איננה מדינה זמנית. מדינת ישראל היא כאן כדי להישאר, ולכן מותר וגם צריך לבנות אותה עם תכנון רציני לטווח הארוך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker