השארת המפתח ברכב לא פוטרת את המבטחת

בנסיבות מסוימות, פעילותו של שוכר בהיסח הדעת יכולה לשחק תפקיד

עודד יחיאל
עודד יחיאל

אם רכבך נגנב כשמפתחות הרכב הושארו ברכב, שלא לומר במתג ההתנעה - אל תצפה לקבל מחברת הביטוח את תגמולי הביטוח. חברות הביטוח דוחות כדבר שבשגרה תביעות של מבוטחים שרכבם נגנב בנסיבות שבהן הותירו את המפתחות ברכב.

ואולם בסוגיה זו ישנם פסקי דין רבים וגם הכרעה עקרונית ומחייבת של המפקח על הביטוח, שאמורים היו לצמצם את הדחייה הסיטונית מצד חברות הביטוח של אותן תביעות שבהן גניבת הרכב אירעה כשמפתחות הרכב הושארו ברכב. אך חברות הביטוח בשלהן. מבחינתן, די בהשארת המפתחות ברכב כדי לשחרר אותן מתשלום.

צילום: תומר אפלבאום

פסק דין שניתן בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב אולי יביא לצמצום התופעה. פסק הדין ניתן בתביעה על שווי רכב בסך של כ-90 אלף שקל שהגישה חברת פרי ירוחם, העוסקת בהשכרת רכב, נגד לקוח שלה. הלקוח שכר ממנה רכב, והרכב נגנב. מכיוון שבחוזה ההשכרה התחייבה פרי ירוחם לבטח את הרכב אך בפועל לא עשתה זאת, התייחס אליה בית המשפט כאילו הייתה מבטחת הרכב.

מקרה הגניבה אירע בעת ששוכר הרכב יצחק מורד, קבלן לעבודות גננות, יצא עם לקוחה שלו למשתלה לחפש עבורה שתילים. מורד עצר את הרכב סמוך לפתח המשתלה. הוא יצא מהרכב כשהמפתחות במתג ההצתה והמנוע פועל ונכנס למשתלה. הלקוחה נשארה ברכב. מתוך המשתלה סימן מורד בתנועות ידיים ללקוחה שתגיע אליו. הלקוחה יצאה מהרכב ועמדה סמוך אליו כשהיא משוחחת בטלפון נייד וגבה מופנה לרכב. לפתע נכנס אלמוני לרכב ונמלט עם הרכב מהמקום.

השופט אלי ספיר מסכים כי מורד סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנאותה כשיזם את יציאת הלקוחה מהרכב, בקוראו לה לבוא אליו למשתלה תוך השארת הרכב בלתי נעול והמנוע פועל. אין גם ספק, מוסיף השופט, כי נסיבות המקרה היו "פרצה הקוראת לגנב", וכי הגנב האלמוני אכן ניצל את הפרצה ובתזמון מדויק צץ מאי שם וגנב את הרכב.

אלא שבאלה אין די. יש לבחון אם מורד פעל מתוך פזיזות או אי אכפתיות: האם חזה כאפשרות קרובה את השתלשלות העניינים וכי אלמוני צופה ממקום מסתור? האם חזה כאפשרות קרובה את גניבת הרכב, והאם פעל במודע מחוסר אכפתיות לגניבת הרכב?

נוכח נסיבות המקרה, שבהן חנה הרכב סמוך למשתלה מבודדת שלה מגרש חניה גדול מאוד עם טווח ראייה מהמשתלה למרחק גדול, כאשר לא נראתה תנועת אנשים או כלי רכב במקום, מגיע השופט ספיר למסקנה שלא היתה למורד מודעות בפועל לסכנה כי הרכב ייגנב. מורד פעל מתוך היסח הדעת, קובע השופט ספיר, והדבר האחרון שעלה בדעתו הוא שיצוץ מאי שם אלמוני שיגנוב את הרכב.

על כן, קובע השופט ספיר, אילו היתה פרי ירוחם מבטחת את הרכב, כפי שהתחייבה בחוזה השכירות, היתה חברת הביטוח מחויבת לשלם את שווי הרכב. לפיכך דוחה השופט את תביעתה של פרי ירוחם כנגד מורד ומחייב את פרי ירוחם לשלם למורד שכר טרחת עורך דין בסך של כ-15 אלף שקל.

הכותב הוא עורך דין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ