בעוד שבועיים תרגישו רע - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעוד שבועיים תרגישו רע

למה? כי אז תגלו או תיזכרו כמה מרוויח הבוס שלכם

19תגובות

בתחילת אפריל ימתין לכם בכל העיתונים הכלכליים ובמדורים של העיתונים הכלליים פרויקט שנתי וחגיגי - שיהרוס לכם את מצב הרוח. מדובר בפרויקט שכר המנהלים השנתי שמתקיים מיד לאחר תום מארס, מכיוון שזהו המועד האחרון לפרסום הדו"חות הכספיים השנתיים של החברות הנסחרות בבורסה.

שם, בתקנה 21 לנספח המכונה דו"ח תקופתי, נמצאים נתוני השכר של חמשת נושאי המשרה הבכירים בכל חברה. בפרויקטי סיקור השכר תקבלו עמודים וטבלאות של אנשים שמרווחים בין 200 אלף שקל לבין מיליון שקל בחודש. כן, בחודש. אתם תראו פרופילים של שיאני השכר. יסבירו לכם את ההבדל בין שכר בסיס, בונוסים ואופציות, ויבצעו עבורכם השוואות בין השכר השנה לבין השנה שעברה.

אתם, כמובן, תרגישו רע. כמה רע? תלוי.

שכר בכירים
סי די בנק

אם השכר שלכם הוא סביב השכר הממוצע במשק, כ-8,000 שקל, זה לא יהיה מאוד כואב, כי ממילא מעולם לא ראיתם את עצמכם כמנהלים בכירים ואתם כלל לא באים במגע עם האנשים האלה. לעומת זאת, תרגישו רע מאוד אם אתם מנהלים בדרג ביניים, אפילו בדרג ביניים גבוה, כי אתם רואים את עצמכם כחלק ממעמד המנהלים. הכאב יגיע כשתגלו שבעוד אתם מקבלים שכר חודשי של 20, 30, 40 ואפילו 50 אלף שקל, יש מי שלוקחים הביתה חצי מיליון שקל בכל חודש.

בחלק מהמקרים, אם תעברו על הרשימות אולי תזהו כמה שמות מוכרים. אז ודאי תאמרו לעצמכם: "היי, אני מכיר אותו, אני יושב אתו בישיבות. הוא לא כזה גאון. למה הוא מקבל פי עשרה ממני?" לאנשים לא קשה לקבל שמנהל בחברה שמגלגלת יותר כסף, או בתפקיד יותר בכיר, יהיה זכאי לשכר גבוה משלהם. שכר של פי שניים משלהם, למשל, ייראה להם במצב כזה סביר והגיוני - אבל לא שכר של פי חמישה או פי עשרה.

מזל שאנחנו כאן: אנחנו יכולים לחסוך לכם את הכאב הזה. אין צורך לחכות לפרסום הטבלאות והמספרים בעוד חודש וחצי כי אנו יכולים כבר כיום לתת לכם את השורה התחתונה של כל פרויקטי השכר השנתי בכל העיתונים. הנה: השכר עלה. רוב המנהלים הבכירים הרוויחו ב-2011 יותר ממה שהרוויחו ב-2010, ואת התוצאה הזאת אנחנו יודעים מכיוון שיש לנו מדגם. עשרות מהחברות הציבוריות כבר פירסמו את הדו"חות שלהן, ומהם אנחנו למדים שברוב המקרים השכר של המנהלים ב-2011 היה מעט גבוה יותר מב-2010.

פשוט כי אפשר

אך כיצד ייתכן ששכר המנהלים ממשיך לעלות שנה אחר שנה למרות המחאה החברתית, למרות הירידה ברווחיות של רבות מהחברות העסקיות, למרות אינספור הכתבות בתקשורת, למרות הדיונים האינסופיים והצעות החוק הפרטיות שעלו בכנסת ולמרות ההמלצות של ועדת נאמן שטיפלה בעניין? נראה שהתשובה היא כי אפשר, וכי כיום אין בישראל שום מנגנון, חוקי או תרבותי, שמגביל את עליית שכר המנהלים. להפך: במבנה ובמערך הכוחות של השוק "הפרטי" הישראלי ישנן שורה של סיבות שדוחפות את השכר מעלה - ואין שום גורם שדוחף אותו כלפי מטה.

בחלק גדול מהחברות הנסחרות בבורסה בעלי השליטה ומשפחותיהם הם גם המנהלים הבכירים, והשכר הגבוה הוא פשוט דרך למשוך דיווידנדים בלי לשתף את הציבור. בחברות אחרות, למשל חברות שהן חלק מפירמידות וקבוצות עסקיות גדולות, בעל השליטה מחזיק רק חלק קטן מההון, ולכן השכר הגבוה של המנהלים אינו נגרע מכיסו אלא מכספי השותפים מקרב הציבור.

בחברות כאלה יש לבעל השליטה סיבה כפולה לשלם למנהלים שלו שכר שערורייתי: זה גם לא עולה לו דבר, וגם מבטיח את הנאמנות של המנהל לבעל השליטה שמינה אותו. הנאמנות הזאת קריטית לבעל השליטה כי במשך החיים של חברה, שנמצאת בתחתית של פירמידה עסקית, נדרשים המנהלים לעתים קרובות לבחור בין האינטרסים של בעל השליטה לבין אלה של בעלי המניות. על פי החוק, כמובן, הנאמנות של המנהל היא רק לחברה שאותה הוא מנווט - אבל שכר של חצי מיליון שקל בחודש פותר בדרך כלל את הבעיה הזאת.

זה אינו סוף הסיפור. טייקונים, למשל, מרגישים שהם חייבים לשלם שכר גבוה מאוד למנהלים השכירים שלהם, מכיוון שכל מערכת התמריצים והתדמיות שלהם מבוססת על כך. זהו הרי ה"תן וקח" שמניע את גלגלי הכלכלה הישראלית. איך, למשל, יוכל טייקון לפתוח דלתות במסדרונות השלטון ולקבל יחס חם מרגולטורים, אם הפקידים הבכירים לא יידעו שיש סיכוי שבעתיד הוא ייקח אותם לעבודה וישלם להם שכר עצום? אם מישהו פעם שאל את עצמו מדוע מנהל פלוני, שלא נראה כזה גאון, מקבל מטייקון שכר כה גבוה, התשובה ברבים מהמקרים היא זו: כי הוא היה מוכן בעבר, והוא מוכן בעתיד, לעשות דברים שמיטיבים עם הטייקון - אך אינם מיטיבים עם הציבור או עם רוב בעלי המניות.

ההבדל בין המנכ"ל לשחקן ה-NBA

אבל רק רגע: האם ייתכן שיש הסבר פשוט יותר ופחות קונספירטיבי לשכר הגבוה של מנהלים? פרופ' קנת רוגוף, מי שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, כתב לפני שבועיים מאמר שבו השווה בין השכר של כוכבי הכדורסל בליגת ה-NBA לבין השכר של מנהלי החברות הגדולות בארה"ב.

"לאיש אין בעיה לקבל שכר של מיליוני דולרים לשנה לכדורסלן", טוען רוגוף, "אם הוא מעט יותר מהיר, חד או מדויק משחקנים אחרים. אם כך, מדוע קשה לציבור לקבל שגם מנהל של חברה עסקית יכול להיות יותר טוב ממנהלים אחרים - ולכן מגיע לו שכר בהתאם?"

רוגוף מודה: כשזה מגיע למנהלים או לאנשי ניירות ערך, התפישה הציבורית היא שהשכר הגבוה אינו מגיע להם או שהם גונבים אותו. את התשובה לשאלה הזאת מוצא רוגוף בתדמית של "הספורטאי המצטיין" האמריקאי, אף שרבים מכדורסלני ה-NBA - ובוודאי מבעלי הקבוצות - רחוקים מלהיות אזרחים למופת. הפתרון שרוגוף מציע לשיפור התדמית של ה"מנהלים-כוכבים", שלדעתו זכאים לפיצוי כספי ראוי, הוא לשנות את שיטת המס כך שאותם מנהלים ישלמו מס אפקטיבי גבוה בהרבה, לרבות באמצעות ביטול פטורים רבים שמהם הם נהנים. כך הם יזכו מחדש להערכת הציבור.

אלא שהעמדה של רוגוף פחות מתאימה לישראל, ומסיבה פשוטה: אצלנו רוב השווקים הרבה פחות תחרותיים מאשר בארה"ב. שם צריך המנהל להתמודד בשווקים, בדרך כלל גם בשווקים הבינלאומיים, ולנצח. הניצחון שלו יגיע באמצעות מוצר או תפעול טובים יותר, באופן שאמור להיטיב עם ציבור הצרכנים (ונכון, גם בארה"ב יש חריקות קשות, למשל בסקטור השירותים הפיננסיים). בישראל, לעומת זאת, המנהל הבכיר צריך בעיקר להיות שחקן פוליטי. הוא צריך לדעת להתנהל בתוך המסדרונות של גופי השלטון, הכנסת, ועדי העובדים, המונופולים ומשרדי ההנהלה של הטייקונים. המטרה שלו היא למזער תחרות ולהצליח לגבות מחירים גבוהים מהציבור. אם מנהל אמריקאי יכול להיות משול לכדורסלן מצטיין, הרי שהמנהל הישראלי משול לעסקן של ההתאחדות לכדורגל.

כחברה, ראוי היה לחלק את המנהלים בכלכלה הישראלית לשני סוגים, שונים בתכלית - ושונים בתגמול. מנהל שעוסק ביצוא, מתמקד בתחרות אמיתית בשווקים העולמיים, בונה חברות גדולות שמעסיקות עוד ועוד עובדים וגם מצליח בכך - ראוי לקבל שכר של כוכב. זה הגיוני: כל מדינת ישראל וכל הציבור משתתפים בהצלחתו.

לעומת זאת, מנהל שפועל בשוק המקומי, וממקד את היתרון העסקי שלו ברגולציה, במונופולים ובקשרים עם הרשויות, צריך להסתפק בשכר של מאכער בינוני. זה הרי מה שהוא באמת, והפעילות שלו לעתים קרובות מיטיבה עם בעל השליטה אך פוגעת בציבור. לצערנו, מבט ברשימת החברות הנכללות במדד ת"א 100, החברות הגדולות בישראל, מראה שרבות מהן שייכות לקבוצה השנייה - ולכן גם רבים מהמנהלים שלהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#