האיש שחיבר את ירוחם לענף התרופות העולמי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
רפי לבל, 1957-2012

האיש שחיבר את ירוחם לענף התרופות העולמי

הוא הוביל את אחת החברות הגדולות במשק, אבל מעטים בישראל הכירו את רפי לבל ■ מותו הפתאומי של מנכ"ל פריגו ישראל השבוע, הכה את עובדיו ומכריו בתדהמה ■ האיש שעבד 15 שעות ביום ונסע למסעות קולינריים בעולם, היה גם זה שדאג להביא את ההיי-טק לירוחם

10תגובות

>> אלפי האנשים שהגיעו השבוע להלווייתו של רפי לבל, סגן נשיא חברת התרופות פריגו ומנכ"ל פריגו בישראל, נראו בעיקר המומים: היה זה בלתי נתפש שהאיש הפעיל ותאב החיים שתואר על ידי רבים כמי ש"בלע את החיים במנות ענקיות", הלך לעולמו באופן פתאומי שכזה. לבל, בן 55 במותו, נשוי ואב לשלושה, נפטר מדום לב במלון בניו יורק באמצע שיחת ועידה.

"במובן מסוים זה לא מפתיע שהוא מת באמצע שיחת עבודה", אומר אחד הקולגות שלו, ומסביר: "הוא עבד באינספור אזורי זמן - מישיגן, ניו יורק, ישראל וסין. הוא תמיד היה זמין, תמיד ענה לכל אימייל מיד. בהלוויה כולם אמרו אחד לשני רק אתמול דיברתי אתו' - זה בלתי נתפש".

עופר וקנין

לבל לא היה אולי שם מוכר בציבור, אך בתעשיית התרופות המקומית והעולמית הוא נחשב אחד מאנשי המקצוע הבכירים, המוערכים והאהודים ביותר. הוא היה שם נרדף לחברת פריגו, שבה עבד ב-24 השנים האחרונות ומספר חמש בהיררכיה הארגונית, טיפוס ססגוני ומנהל נערץ של אחת מ-25 החברות הגדולות הנסחרות בבורסה בתל אביב.

לבל היה בן טיפוחיו של מורי ארקין, לשעבר יו"ר ובעל השליטה בחברת התרופות הגנריות אגיס, שקיבל אותו לעבודה והפך לחבר אישי קרוב. ארקין מספר שהכיר את לבל מילדות, מאחר שגרו בסמיכות בתל אביב, "אבל מכיוון שפער של חמש שנים הוא משמעותי בגיל צעיר, לא נוצרו קשרי חברות". הקשר ביניהם נוצר כשלבל הגיע ב-1984 לאגיס כמבקר מטעם משרד רואי החשבון שבו עבד, "אבל בגלל הרושם המצוין שהותיר, שיכנענו את המשרד לוותר עליו והוא הצטרף אלינו כחשב", נזכר ארקין.

מאז הצטרף לאגיס ב-1988 כחשב, טיפס לבל במעלה ההיררכיה הארגונית לתפקידים של סמנכ"ל כספים, סמנכ"ל אגיס, ומהיום שבו רכשה פריגו את אגיס לפי שווי של 900 מיליון דולר - כמנכ"ל החברה בישראל). "הוא היה שותף לכל התהליכים הגדולים שעברו על אגיס, כמו רכישת חברת קליי פארק האמריקאית והפיכתה של החברה לבינלאומית והקמת המפעל לחומרי גלם כימאגיס", אומר ארקין.

לדבריו, "לבל היה פנומן של כספים, אבל הוא לא היה איש כספים בהווייתו. הוא חי את החברה בכל רמ"ח אבריו. היה לו כישרון גדול לראות את התמונה כולה ועם זאת לרדת לעומקם של פרטים ותהליכים. הוא היה סקרן בכל תחום ודבר בחברה לא נסתר ממנו".

"חלוקת העבודה בין ארקין ללבל באגיס היתה כזו שארקין היה האסטרטג שהגה את הרעיונות, כמו קטגוריות של מוצרים שאליהן תיכנס אגיס ואיזה פטנטים על אילו מוצרים תתקוף, ולבל היה הרשות המבצעת", מספר אורי הרשקוביץ, שותף ואנליסט בקרן ספרה גלובל הלת'קר, שהכיר את לבל בימיו כאנליסט בלידר שוקי הון. "הוא נחשב עילוי בכל מה שקשור לעבודה מול ה-FDA (מינהל התרופות והמזון האמריקאי) ולעמידה בביקורת הקפדניות של GMP (נוהלי ייצור תקין) וסטנדרטים של איכות שעורכת הרשות האמריקאית".

לדבריו, "כיום כשחברות פארמה רבות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, מיילן, טבע ורנבקסי נפגעות מהסנקציות שמוטלות עליהן בבקרת האיכות של ה-FDA, אפשר רק להעריך עד כמה זה לא טריוויאלי שהחברות של פריגו יעברו אותה ללא רבב".

עקפה את מדד התרופות

פריגו, אחת המניות בעלות המשקל הגדול במדד ת"א 25, היא חברה אמריקאית שלא נסחרה בבורסה עד מארס 2005, כשהשלימה את רכישתה של חברת התרופות הגנריות אגיס מארקין לפי שווי חברה של 900 מיליון דולר.

עופר וקנין

פריגו מתמחה בייצור והפצה של תרופות חיקוי (גנריות) ללא מרשם רופא של תרופות ממותגות המוכרות לכל בית אמריקאי, כמו אדוויל או טיילנול. היא מייצרת עבור רשתות הפארם הגדולות בארה"ב מותג פרטי של התרופות הממותגות, ומאפשרת להן למכור גרסות חיקוי של התרופות במחירים נמוכים משמעותית. כתוצאה מכך, הרשתות נהנות מרווחיות גדולה יותר מאשר הרווחיות של שיווק המותגים של יצרניות התרופות המקוריות.

פריגו הגיעה לרמות גבוהות של תפעול ואיכות בזכות החזקתה בנתח שוק של 70% במותג הפרטי של הרשתות בארה"ב, תוך שהיא מנצלת את פשיטת הרגל של מתחרתה העיקרית, חברת ליינר. זאת, לצד הבשלת סל התרופות הגנריות ומסע רכישות מזורז בניצוחו של מנכ"ל פריגו העולמית, ג'ו פאפא, שהוביל את פריגו לצמיחה יוצאת דופן במכירות וברווח. מנייתה של פריגו קפצה לתשואה גבוהה משמעותית מזו של מדדי חברות התרופות ומדדי המניות הכלליים.

פריגו צמחה ממחזור מכירות של 1.3 מיליארד דולר ב-2005 השנה שבה השלימה את רכישת אגיס, ל-2.8 מיליארד דולר בשנת הכספים 2011 והרווח הנקי שלה גדל מ-71 מיליון דולר ל-339 מיליון דולר, כלומר פי 4.8, ויותר מכפול מקצב הצמיחה במכירות. מניית פריגו עלתה ממארס 2005, אז הושלמה רכישת אגיס, ועד כה ב-551% - בעוד שמדד מניות הנאסד"ק עלה בתקופה זו ב-151% בלבד.

ללבל, מספר חמש בארגון, היה שמור מקום של כבוד בפריגו העולמית: "עם אנגלית במבטא צברי, רפי כבש את החברה וגרם לה לחשוב מחוץ לקופסה", מספר זמיר דחב"ש, יועץ התקשורת של פריגו. "זו אולי קלישאה להגיד שהוא היה איש של אנשים, אבל זה כל כך נכון לגביו. הוא היה אדם בלתי אמצעי, צ'ארמר שמתחבב בקלות רבה על כולם. הוא טיפח עובדים, גידל אותם וזה מסביר למה עובדי פריגו המומים בימים האחרונים. הוא היה אחד הלקוחות הכי הגונים שפגשתי".

באחרונה נקלעה פריגו ישראל לסערה ציבורית סביב אחת התרופות שהיא משווקת בישראל, אלטרוקסין, לטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס. לפני כמה חודשים החלו להצטבר דיווחים על תופעות לוואי קשות הנגרמות מהתרופה, והחברה אף הואשמה בדו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות בכך שהתעכבה בעדכון המטופלים לגבי השינוי. לדברי מקורב ללבל, "הוא ניהל את המשבר הזה עם עשרות שיחות ועידה עם חו"ל והיה בשליטה מלאה. אני לא חושב שזה השפיע עליו נפשית".

"המנהיג של הקהילה בירוחם"

לבל היה גם קשוב מאוד לפן החברתי בפריגו. רק באחרונה, עוד לפני השביתה הגדולה במשק, הפך את 50 עובדי הקבלן במפעל של החברה בירוחם לעובדים קבועים, והתחייב כי כל עובד שיתקבל בעתיד למפעל יועסק בהעסקה ישירה.

דניאל בר און

המפעל של פריגו בירוחם אכן שונה ממפעלים רבים בפריפריה בתחומי הטקסטיל והמזון שנאבקים על חייהם: כיום עובדים בו 300 עובדים, מחציתם תושבי ירוחם והשאר תושבי האזור שעוסקים בייצור ופיתוח תרופות. המפעל צפוי להתרחב בשנים הקרובות ואף להכפיל את היקפו.

ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון, נשא בהלוויה הספד נרגש שלא הותיר עין אחת יבשה. "יכול להיות במועצה שלך מפעל מצטיין, שלא יהיה רלוונטי לחיי התושבים", אומר ביטון, "אבל פריגו הוא המנהיג הבלתי מעורער של העסקים והקהילה בירוחם. לבל וארקין עשו מהפכה בתעשייה בירוחם, דברים שלא נעשו מעולם: הם הקימו מדרום לבאר שבע מפעל שמייצר תרופות ומייצא אותן לעולם. הם לא הכניסו רק את הייצור למפעל, אלא גם את המו"פ - וזה דבר חדשני שהביא לירוחם הון אנושי מדהים ומיתג אותה כמקום שהוא חלק מהפיתוח הגלובלי.

"לרפי היה לב ענק והוא השקיע כל שנה בירוחם מאות אלפי שקלים לחינוך הנוער למדעים, פיסיקה ומתמטיקה; הוא חיבר בין החוקרים במפעל לתלמידי התיכון שסייעו להם להכין עבודות חקר במעבדות המו"פ במפעל, פתחנו קבוצות של בני נוער שעושות תחרות רובוטיקה - כיום ירוחם ממוקמת במקום השני בישראל ברובוטיקה. זו מהפכה אמיתית. מה שמדהים הוא שאף שפריגו היא אחת החברות הגדולות במשק, מעטים מכירים אותה. הצניעות הזו לעשות מהפכות בדממה - זה רפי לבל. מצוינות שקטה".

ביטון מספר כי פגש בפעם האחרונה בלבל כמה ימים לפני מותו. "הוא הגיע לירוחם עם ההנהלה הבכירה שלו כדי לדון בבניית תוכנית משותפת לשילוב כמה שיותר מתושבי ירוחם במפעל. ישבנו שעתיים, אבל גלשנו ולא דיברנו רק על עבודה - הוא ראה את התמונה של הוריי, סיפר שהוא בן לניצולי שואה, ואז הזמנתי אותו להצטרף למסיבת פורים בבית גיל הזהב. הוא הצטרף בשמחה ופגשנו שם את הצלם ההיסטורי של ירוחם, אדם בן 90 שעדיין ממשיך לצלם. הוא התעקש להושיב אותי ואת רפי להצטלם. ביום ראשון קיבלתי את התמונות וזמן קצר מאוד לאחר מכן קיבלתי את הבשורה הנוראה. זה פשוט בלתי נתפש שאדם בשיא כוחו ותפאורתו, עם חלומות גדולים לפיתוח ויוזמה, עוזב אותנו ככה".

אהבת החיים והפרזה בעבודה

כל האנשים עמם שוחחנו מתארים שני מוטיבים מרכזיים באישיותו של לבל: אהבת החיים שלו, וההפרזה בעבודה. "הוא היה איש תאב חיים, גדול מימדים ונהנתן", מספר אחד ממכריו. "הוא אהב מאוד לאכול ולא היה מוותר על שתיית יין בצהריים. היה כיף מאוד לבוא אליו לפגישה".

לדברי הרשקוביץ, "רפי נהפך ברבות השנים לחובב מושבע של מסעדות מישלן. כל כמה חודשים הוא היה מזמין מקום באחת מהמסעדות שהופיעו במדריך, תחביב שכנראה לא הועיל לבריאותו, אבל הוא היה חוזר שמח וטוב לב. כאשר העירו לו על שתפח קצת הוא היה מצביע על אביו בן ה-91 ואומר, 'יש לי גנטיקה טובה'".

אבל גם אופי עבודתו, כך מעיד ארקין, כנראה לא הועיל לבריאותו: "הוא היה נוהג לעבוד מבוקר ואז בשעות אחר הצהרים כשכולם הלכו לביתם היה מתחיל חציו השני של יום העבודה של רפי, כשטיפל בכל הנושאים של החברות בארה"ב. הוא עבד 15 שעות ביממה וגם זה, אני חושש, תרם למותו".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#