הציונות העסקית החדשה של דלתא

ניתן להקים בעיירות הפיתוח ובכפרים מרכזי חדשנות במקום מתפרות

חגי עמית
חגי עמית

>> מניית דלתא זינקה שלשום ב-10% בעקבות הדו"חות השנתיים, שהפנו את תשומת לב המשקיעים לתפנית שעוברת החברה בשנים האחרונות.

השינוי בדלתא מרשים. בעוד שב-2005-2008 הפסידה דלתא במצטבר 70 מיליון דולר, את שלוש השנים 2009-2011 היא מסיימת עם רווח מצטבר של 55 מיליון דולר בשורה התחתונה. 2011 היתה שנת השיא של החברה בעשור האחרון, עם רווח נקי של 27 מיליון דולר.

הסיפור של דלתא הוא סיפור יפה, שכן החברה שייכת לענף הטקסטיל - ענף שקרס בישראל בשנות ה-80 של המאה שעברה, כשהוא משאיר עיירות רבות בישראל עם שיעורי אבטלה גבוהים. זהו ענף שבו קיימת מוסכמה בינלאומית שלפיה מדינות מפותחות, שבהן שכר העובדים הוא גבוה, לא יכולות להתמודד עם הייצור הזול מהמזרח. יותר מכך, מדובר בסיפור הצלחה בינלאומי בענף גלובלי תחרותי.

את הסיבות לזינוק אפשר למצוא בכמה מקומות:

1. אייזיק דבח, יהודי שעשה את הונו ממכירת ג'ינסים ממותגים לאזרחי ארה"ב ורכש את החברה מדב לאוטמן ב-2007 הבין שדלתא צריכה להיות חברה לשיווק מוצרי טקסטיל, ולא בעלת מתפרות. תהליך סגירת מפעלי היצור שלאוטמן החל בו הושלם, והיצור הועבר לבולגריה, מצרים, סין ומדינות אחרות.

2. מבנה הלקוחות של החברה השתנה: ממצב שבו 60% מהמחזור הגיעו מוול מארט האמריקאית וממרקס אנד ספנסר האירופית, התקדמה החברה למצב שבו אף אחד מלקוחותיה אינו מהווה יותר מ-13% מהמחזור שלה.

3. הנורמות התפעוליות של החברה השתנו: אם ב-2007 דלתא סיפקה 75% ממשלוחיה בזמן, ב-2009 כבר סופקו 95% מהמשלוחים במועד.

4. ההתמקדות בחדשנות הובילה לזינוק בנתחי השוק של מוצרי טקסטיל מתקדמים - כמו גרבי ספורט.

מניית דלתא משדרת למשקיעים כמה מסרים: שגם ב-2012 אין ענף שבו חברה ישראלית לא יכולה להצליח אם תנקוט בדרך החדשנות, שניהול נכון הוא המפתח להצלחה, ושהציונות העסקית החדשה כבר לא עוברת דרך מתפרות בעיירות פיתוח ובכפרים דרוזיים אלא דרך מרכזי חדשנות שיכולים לקום באותם מקומות בדיוק.

אפשר ללמוד מכך גם שהציונות החדשה היא הצלחה עסקית בשוק הבינלאומי התחרותי, ללא כל סיוע חיצוני ממשלתי או הסתמכות על מבנה שוק מגונן.

מנכ"ל דלתא גליל, אייזק דבחצילום: יח"צ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker