החלשים מסבסדים את דמי הניהול של האמידים

רק תקרת דמי ניהול תוכל למנוע מחברות הביטוח לזלול חסכונות

שרית מנחם כרמי
שרית מנחם כרמי
שרית מנחם כרמי
שרית מנחם כרמי

>> מה דמי הניהול שאנחנו צריכים לשלם על הפנסיה שלנו? האם 1.2% מהצבירה הם דמי ניהול סבירים? או שאולי כדאי ללחוץ את מנהלי החסכונות להסתפק בפחות? מדובר בשאלה שאינה פשוטה, מאחר שאיננו מודעים לכל העליות של ניהול החסכונות. לכן קשה להסיק מכל זאת את שולי הרווח.

ואולם דבר אחד אנחנו כן יודעים: אנחנו משלמים יותר מדי דמי ניהול ומקבלים מעט מדי תשואה. גם משכורות המיליונים הנוצצות בענף הפיננסים מבהירות זאת. זו הסיבה לרפורמה של אגף הפיקוח בשוק ההון בנוגע להגבלת דמי הניהול בקופות הגמל עד לתקרה של 1.2% על הצבירה ו-5% על ההפקדות.

קשה לדעת מהם דמי הניהול המינימליים שאנחנו יכולים לדרוש מבתי ההשקעות ומחברות הביטוח; דמי ניהול הגיוניים שלא ינגסו לנו מיליון שקל מהחיסכון ועדיין יבטיחו לנו ניהול כסף איכותי ואמין. ובכלל, האם ניתן לקבוע תקרה נמוכה כל כך שתגרור מחיר אחיד לכל המוצרים? הרי יש מנהלי חשבונות טובים שיצדיקו דמי ניהול של 1.2%, ויש כאלה שלא יצדיקו אפילו 0.7%. לקבוע מחיר אחיד לכולם יהיה למכור מרצדס וקיה באותו מחיר.

עדיין, יש צורך בתקרת דמי ניהול. הסיבה היא שיש צרכנים רבים שאינם מודעים לכמה הם משלמים. בדרך כלל מדובר בצרכנים החלשים ביותר. מהמשוואה הזו יוצא שהצרכנים המתוחכמים ולרוב האמידים נהנים מדמי ניהול נמוכים, ואילו החלשים מסבסדים אותם בדמי הניהול הגבוהים שהם משלמים. כך, תקרת דמי ניהול יכולה למנוע מצבים שבהם הגננת מיבנה שחסכה 40 שנה תתעורר בגיל 60 ותגלה שחברת הביטוח "אכלה" לה חצי מהחיסכון.

מצב אידיאלי שבו היתה מתקיימת תחרות אמיתית בשוק, בצד שקיפות של המוצרים ומודעות גבוהה יותר של הצרכנים, היה מבטיח שמנהלי הפנסיה שלנו יציעו לנו את המוצר הטוב ביותר שהם יכולים במחיר הטוב ביותר. ואולם שוק החיסכון הפנסיוני רחוק מלהיות מאופיין בשקיפות או מודעות גבוהה של הצרכן. אף שיש בו שחקנים רבים, קשה לאפיין אותו כתחרותי.

שוק זה שסובל מכשלים מבניים רבים. החברות המנהלות משלמות עמלות תפעול גדולות מאוד לבנקים. עמלות נוספות שמנפחות את דמי הניהול הן העמלות לסוכנים, שמזרימים לקוחות למוצרים מסוימים לכל המרבה במחיר העמלה. המודל הנורא הזה מבטיח שהחוסכים ימצאו את עצמם במוצרים היקרים ביותר שיש. עמלות הסוכנים יכולות להגיע ל-30%-50% מדמי הניהול שמשלם החוסך. בעיה מבנית נוספת היא שסוכנות הביטוח נמצאות בבעלותן של חברות הביטוח. המבנה הזה מנטרל שחקנים רבים.

מהצד השני, מצויות הבעיות שמספק החוסך. בהנחה אופטימית שמרבית הציבור מכיר את טיב החיסכון שיש לו, ואפילו את החברה המנהלת את החיסכון, האם החוסך יודע כמה הוא משלם ומה התשואה שקיבל בשנים האחרונות ביחס לממוצע בשוק? סביר להניח שלא. המוצרים הפנסיוניים סבוכים ומורכבים, וכך גם חישוב דמי הניהול.

החוסך אינו מבין את הסטייטמנטים שמגיעים אליו מדי רבעון, ואינו יודע לתרגם את המשוואה, 5% מהצבירה ו-1.25% מההפקדות, לכסף ולהשוות מחירים. המפקח על הביטוח, עודד שריג, צריך להתערב. יש לכפות על הגופים דיווח שווה לכל נפש, שיצליח לפשט בהרבה את הנתונים לחוסך. העלאת המודעות, בצד יכולת של הצרכן לקרוא את דפי הנוסחאות שהוא מקבל בדיוור הביתה, יאפשרו לו להבין כמה הוא משלם, ואולי לעבור למתחרים.

תקרה של דמי ניהול היא צעד מבורך, אך רק ראשוני. על המפקח לדאוג להגברת השקיפות והסרת הכשלים המבניים כדי לייצר תחרות אמיתית בשוק. מהלך נוסף שמתבקש הוא טיפול בבעלויות של חברות הביטוח על סוכניות הביטוח, שמשתקות את התחרות. טיפול בבעיות אלו בוודאי יסייע להפחתה בדמי הניהול שאנחנו משלמים על החיסכון הפנסיוני שלנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ