לא לשלב את קרנות הפנסיה הוותיקות בשוק ההון

מי שרוצה לקבל טעם של העתיד הצפוי אם יתקבלו הצעות האוצר, יכול להתבונן במבטחים, שקרובה להלוות כ-50 מ' ד' למימון רכישת קונצרן גדול כשמניותיו יהיו הבטוחות שלה. בעסקות דומות הפסידו הבנקים מאות מיליוני דולרים

אביה ספיבק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אביה ספיבק

בתוכנית הפנסיה של משרד האוצר יש חלקים מיותרים ומזיקים. הרעיון לשלוח את הקרנות הוותיקות לשוק ההון הוא אחד מהם. הוא עומד בסתירה לחוק הבסיסי ביותר בכלכלה ובמדעי הטבע: שאי אפשר ליצור יש מאין. בנוסף לכך, הוא מייצר ניגוד עניינים בין מנהלי הקרנות לבין העמיתים בקרנות.

תוכנית האוצר מדברת על חידוש הצמיחה בעזרת המקורות שיתפנו מקרנות הפנסיה. הקרנות לא יצטרכו לקנות יותר איגרות חוב ממשלתיות מיועדות (הלוואה שהקרנות נותנות לממשלה בריבית מועדפת) ויחפשו השקעות בשוק החופשי. הקרנות, משתמע מהתוכנית, ישקיעו במפעלי תשתית גדולים: רכבת קלה, כבישי אגרה, מתקני התפלה. וכך תעודד הצמיחה במשק.

מפעלי התשתית הם אמנם חשובים: רבות נכתב על הפיגור של ישראל בתשתיות ביחס לארצות המערב ועל התרומה של התשתיות לצמיחה הכלכלית. ואולם, האם התוכנית הזו תביא עוד משאבים לתשתיות?

המקורות במשק להשקעה הם אותו חלק של ההכנסה שאינו נצרך על ידי הפרטים, החיסכון. חלק ממנו מכסה את גירעון הממשלה והשארית מופנית לשימוש המשקיעים הפרטיים. אם הגירעון של הממשלה נמוך יותר, אזי נשארים יותר מקורות להשקעה בסקטור הפרטי. אם הממשלה רוצה שיהיו יותר השקעות בסקטור הפרטי, היא צריכה להקטין את הגירעון שלה או להגדיל את החיסכון של הפרטים. הפסקת מכירת אג"ח מיועדות לקרנות הוותיקות לא עושה אף אחד מהשניים, ולכן אינה מגדילה את ההשקעות במשק. למען הפשטות, אנו מתעלמים מיבוא ההון מחו"ל, שהכללתו לא תשנה את המסקנות של הניתוח.

איך זה יכול להיות? הרי בקרנות הפנסיה יש סכום נכבד מאוד - 120 מיליארד שקל - ורובו מושקע באג"ח ממשלתיות. זהו הפוטנציאל להשקעה לכל השנים. לפי התוכנית, בשנה הראשונה יירד היקף האג"ח המיועדות ב-5 מיליארד שקל, וקרנות הפנסיה יוכלו להשקיע את הסכום הזה במפעלי תשתית. איפה הפרדוקס?

הממשלה הרי ממשיכה להזדקק ל-5 מיליארד השקלים שקרנות הפנסיה אמורות לקנות, ולכן היא נאלצת למכור אג"ח אחרות בערך של 5 מיליארד שקל למשקיעים אחרים במשק. משקיעים אלה יכולים כיום להשקיע בתשתיות. פעולת הממשלה אינה יוצרת עוד 5 מיליארד שקלים, אלא מעבירה אותם מכיס לכיס.

פעולת הממשלה היא אם כך להעביר כספים בין גופים שונים: מי שהשקיע עד עכשיו 5 מיליארד שקל במשק ישקיע בממשלה; קרנות הפנסיה, שהשקיעו עד עכשיו בממשלה, ישקיעו כעת במשק.

אם לא נוצר כסף חדש, האם קרנות הפנסיה מתאימות יותר מגופים אחרים לבצע את ההשקעה במשק?

כדי לענות על שאלה זו צריך לבדוק שלושה היבטים: יכולתן המקצועית של קרנות הפנסיה; התמריצים להתנהגות הנהלותיהן ויכולת הפיקוח הממשלתי עליהן. בכל ההיבטים הקרנות נכשלות בהשוואה לגופים אחרים.

קרנות הפנסיה בישראל צברו ידע של השקעה בתיקי נכסים ובמכשירים פיננסיים סולידייים כגון פיקדונות בבנקים ואג"ח עם דירוג גבוה. בניגוד לבנקים או משקיעים פרטיים גדולים, אין להן ידע וניסיון במתן אשראי או בהשקעות ריאליות. אין להן עדיין מומחיות במימון, הנדרשת למשל לעסקות BOT גדולות, כדי לפזר את הסיכון בצורה נכונה.

לפי הצעת האוצר, במקרה של הפסדים יירדו הזכויות של העובדים והפנסיונרים המבוטחים בקרן, אבל החברה העסקית המנהלת את הקרנות לא תפסיד. אילו היתה אפשרות מעבר בין הקרנות, היתה התחרות בין קרנות הפנסיה מבטיחה שמנהלים גרועים יישארו ללא לקוחות. ואולם מנגנון זה אינו פועל בקרנות פנסיה: המעבר בין קרנות פנסיה ותיקות הוא למעשה בלתי אפשרי.

היינו מצפים אם כך לפחות לפיקוח הדוק מצד אגף שוק ההון והמפקח על הביטוח על ההשקעות של קרנות הפנסיה, כדי להבטיח את הקצבאות הקטנות ממילא (3,000 שקל בממוצע לחודש) של הקשישים, האלמנות והיתומים. אבל המגמה היא בדיוק בכיוון ההפוך. בשנה האחרונה פועל האגף להקטנת הפיקוח הישיר על הקרנות ומעבר לפיקוח עקיף. סוג פיקוח זה יכול להתאים להשקעה בתיקי נכסים שנהנית מהפיזור בשוק ההון. ספק אם הוא מתאים לעסקות גדולות כמו השקעה בתשתיות או השקעות ריאליות אחרות.

כדאי לזכור שאפילו הבנקים נכשלו בשנים האחרונות בחלק מההלוואות הגדולות שנתנו לרכישת חברות. ולבנקים יש מסורת של מתן אשראי ויש פיקוח הדוק על תהליכי העבודה שלהם, מה שחסר עדיין בפיקוח על קרנות הפנסיה.

מי שרוצה לקבל טעם של העתיד הצפוי לנו אם יתקבלו הצעות האוצר יכול להתבונן בהתנהגות מבטחים, קרן הפנסיה הגדולה בישראל. על פי הפרסומים בעיתונות, מבטחים קרובה להלוות יותר מ-50 מיליון דולר לאיש עסקים בכיר למימון רכישת קונצרן גדול. המניות של הקונצרן יהיו הבטוחות של מבטחים. בעסקות דומות הפסידו הבנקים מאות מיליוני דולרים.

אנשי עסקים תמיד זקוקים לכסף להשקעות, ולכן האינטרס שלהם בעסקות עם קרנות פנסיה הוא ברור. ואולם מהו האינטרס של מנהלי קרנות פנסיה? ההשקעות העסקיות משפרות את מעמדם בקהילה העסקית, מזכה אותם בחשיפה ציבורית וכיו"ב. מבטחים השתתפה (ולא זכתה) במכרז לערוץ 10, והביאה לראשיה חשיפה ציבורית רבת ערך. ואולם מה שקרה בינתיים לערוץ 10 הבהיר שהשקעה זו היתה מסוכנת מאוד.

אם כך, המנהלים נמצאים בניגוד אינטרסים עם העמיתים: הראשונים רוצים ליטול סיכון, והאחרונים

כדאי לנו ללמוד מניסיונם של אחרים בענף הפנסיה ובענפים דומים. קרנות פנסיה בכל העולם משקיעות השקעות פיננסיות ואינן מתיימרות לנהל עסקים. הן מעוניינות לפזר את הסיכון, וזאת ניתן לעשות דרך שוקי ניירות הערך. גם החברות לביטוח חיים בישראל ובעולם פועלות תחת ההנחה שההשקעה הנכונה היא פיננסית ולא ריאלית.

מערכת הפנסיה זקוקה לרפורמות מבניות, כדי להתכונן מבעוד יום לאתגר של הזדקנות האוכלוסייה בישראל. המשק הישראלי זקוק עכשיו לחוק פנסיית חובה, שהוא גם צודק מבחינה חברתית וגם הגיוני מבחינה כלכלית.


הכותב הוא משנה לנגיד בנק ישראל ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון; הדברים מבטאים את דעתו בסוגיות אלה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker