האם הורדת הריבית מגדילה את הפערים? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם הורדת הריבית מגדילה את הפערים?

כדאי לקברניטים להתכונן לעוד קיץ של מחאה, שלא תהיה מנומסת כמו האחרונה

17תגובות

ההאטה כבר כאן, והריבית שוב יורדת. באופן לא ממש מפתיע ועל רקע האירועים בחו"ל הוריד נגיד בנק ישראל סטנלי פישר בשבוע שעבר את הריבית ב-0.25% - ל-2.5%.

לאחר שהגיע לכינוס של ראשי הכלכלה הגלובלית בדאבוס הבהיר פישר שזו לא היתה בהכרח ההפחתה האחרונה. "אנחנו עוקבים אחר ההתפתחויות בכלכלה העולמית ובכלכלה שלנו, ואם נראה המשך של האטה, אנחנו מוכנים לעשות יותר", אמר פישר.

כמה יותר? נראה שהריבית תרד ככל שצריך. המודל הכלכלי הסטנדרטי מכתיב לכל נגידי הבנקים המרכזיים את הנוסחה: במצב של מיתון ואבטלה מורידים את הריבית ל-0% ושומרים על ריבית אפסית ככל שצריך, גם למשך שנים.

ביפאן ריבית הבנק המרכזי היא אפסית זה יותר מעשור. בארה"ב הריבית אפסית מאז 2008, והכותרת הכלכלית המרכזית של סוף השבוע היתה ההבטחה של יו"ר הבנק הפדרלי בן ברננקי להשאיר אותה כזו עד 2014. באירופה הריבית ירדה ל-1% בלבד, והיא אינה צפויה לעלות בקרוב. לישראל יש עוד דרך לעבור לפני שתגיע לריבית אפסית, אבל פישר כבר הוכיח ב-2009 שהוא מכיר היטב את הנוסחה, ואם רק יהיה משבר מספיק קשה בחו"ל או בישראל - הריבית תתאפס גם אצלנו.

אלכס קולומויסקי

ריבית אפסית אינה פתרון קסם לכל הבעיות הכלכליות, וגם אינה תרופה נטולת תופעות לוואי. בצד יעילות הפתרון כבר הוכח שהנוסחה לא תמיד עובדת, ושכלכלות המערב נקלעו לתופעה המכונה "מלכודת נזילות".

המונח הזה, שהוגדר בראשונה על ידי הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס, מתאר מצב שבו לא משנה כמה כסף מזרימה הממשלה למערכת הבנקאות, המשק נשאר במיתון והכלכלה אינה מתעוררת. באופן טיפוסי, מצבים כאלה נוצרים כשיש חשש מירידה בשווי הנכסים, ירידה בביקוש למוצרים או מלחמה. כדאי להתפלל שישראל לא תידבק גם היא במחלה הזאת.

אלא שמעבר לשיקולי מדיניות, עולה שאלה נוספת במצבים של ריבית אפסית ומלכודת נזילות: ייתכן שהריבית הנמוכה מחריפה, ובאופן משמעותי, את האי-שוויון.

מהו הקשר בין ריבית לבין פערי הכנסה? ההיגיון הוא כזה: בעולם של ריבית נמוכה, החיים יפים עבור חברות עסקיות גדולות. עלויות המימון שלהן נמוכות, והן נהנות מאשראי זול המאפשר להן להשקיע, לגדול ולהרוויח. התוצאה היא עלייה במחירי המניות, גם כי הרווחים שלהן גדלים, וגם כי אלטרנטיבות ההשקעה, באג"ח ממשלתיות או בפיקדונות בנקאיים, אינן אטרקטיביות.

בלומברג

ואולם ההשפעה היותר חשובה היא על מצבם של האנשים עצמם. כך, מי שיש לו מעט כסף עומד במקום או נסוג לאחור, כי התשואות על ההשקעות הזעומות שלו נמוכות. לעומת זאת, מי שיש לו הרבה כסף מחזיק הרי את חלקו הגדול במניות של חברות, בין אם הוא מבעלי השליטה שלהן ובין אם הוא מחזיק בתיק השקעות גדול. מכיוון שכאשר הריבית נמוכה ערך המניות עולה, שווי נכסיו של העשיר מזנק.

כמעט אותו סיפור יכול לקרות בשוק הנדל"ן. כאשר הריבית במשק נמוכה מאוד, שוק הנדל"ן מזנק, וכבר ראינו את התופעה במלוא עוצמתה כאן בישראל.

מי שנהנה מעליית המחירים במקרה כזה הם בעלי הנכסים: העשירים שמחזיקים בכמה נכסים שנקנו בעבר כהשקעה רואים את השווי שלהם נוסק. חסרי הדירות או אלה שיש להם דירה קטנה רואים את שכר הדירה עולה, ואת החלום של רכישת נכס ראוי מתרחק.

את ההוכחה לתופעה הזאת אפשר לראות בשוק האמריקאי. ראשית, סך הרווחים של החברות העסקיות בארה"ב הם חלק גדול יחסית מהתוצר הלאומי ביחס לחלקו של השכר מעבודה. שנית, הדפסת הכסף על ידי הבנק המרכזי, דרך ריבית אפסית ודרך תוכניות הרחבה מוניטריות, מפצלת לשניים את החברה האמריקאית. הפער בין עשירים שמחזיקים במניות ובנכסים לכל השאר גדל והולך.

מיכל פתאל

מאחורי מסיכת הצדק החברתי

ומה קורה אצלנו? בעולם שבו השווקים והבורסות מתאומים באופן כמעט מלא, קשה להאמין שהתוצאה תהיה שונה בהרבה. ב-2009, לדוגמה, כאשר הריבית בישראל ירדה לשפל של 0.5%, עלה שוק המניות ב-89%.

המרוויחים מכך הם אלה שיש להם הרבה מניות, והמפסידים הם כל השאר. כך הפערים גדלים והולכים.

כאשר נגיד בנק ישראל מוריד את הריבית, אין לו כמובן כוונה זדונית לפגוע בחלשים או להעמיק את הפערים בין העשירים לכל השאר, כלומר בין ה-1% ל-99% (זהו אגב חישוב שהוא נוח לצורכי יחסי ציבור, אבל שגוי כלכלית. הפערים שבאמת גדלים הם בין ה-0.1% העשירים ביותר לכל השאר, כלומר ה-99.9%).

פישר אפילו מאמין, ובצדק, שהוא דואג קודם כל לחלשים מכיוון שהם אלה שייפגעו ראשונים במקרה של מיתון. הם אלה שיפוטרו, הם אלה שיתבקשו לקצץ בשכרם. לפיכך, מבחינת פישר, ומבחינת מנהלי כל בנק מרכזי אחר, חייבים לקחת את תרופת הריבית האפסית, גם אם תופעות הלוואי אינן נעימות.

אבל האם זה באמת חייב להיות כך? הפערים שנפתחים בין העשירים לכל השאר, בעיקר בתקופות של ריבית נמוכה והדפסת כסף, הם תוצאה של מציאות פוליטית, מבנה כלכלי וחוקי המס הקיימים. אפשר בהחלט לחשוב על סידור אחר, למשל כזה שבו המס על חברות עסקיות, על נכסים פיננסיים ועל נדל"ן גבוה יותר, באופן שחלק קטן יותר מהתוצר יזרום לכיסי העשירים.

נכון להיום, למרות מסיכת הצדק חברתי שחבשו כל חברי בית המחוקקים שבירושלים, אין בישראל נכונות פוליטית לשינוי כזה. אתם יכולים לשאול את פישר, וכנראה גם את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לפי הפרסומים, הם אלה שעמדו מאחורי ההחלטה של שר האוצר, יובל שטייניץ, לטרפד את המלצת דו"ח טרכטנברג להטיל מס יסף על בעלי הכנסה של יותר ממיליון שקל בשנה. הטענה שהועלתה על ידיהם, שלפיה העשירים יברחו לחו"ל, כבר מזמן רחוקה מלשכנע.

על רקע החשש מגידול נוסף בפערי ההכנסה, האם ייתכן ששלושת קברניטי המשק הישראלי שוב מנהלים את המשק תוך התעלמות מדרישת הציבור לצמצם את פערי ההכנסה? אם כן, כדאי להם להתכונן לעוד קיץ סוער של מחאה חברתית, ולא בטוח שהיא תהיה מהוגנת ומנומסת כפי שהיתה בקיץ שעבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#