למה לא כולם פשוט עוברים לירושלים? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה לא כולם פשוט עוברים לירושלים?

בנק ירושלים מציע ריבית גבוהה מהמתחרים - ובתנאים נוחים

39תגובות

נציגי הבנק הצליחו לעצבן אותי. טוב, זה כנראה לא יפיל אף אחד מהכיסא שהבנק הצליח לעצבן מישהו - אבל הפעם החלטתי לעשות משהו בעניין.

כבר בערך חצי שנה שחונה אצלי בחשבון הבנק סכום כסף נאה שמיועד לתשלום בעוד כמה חודשים. מדובר ב-100 אלף שקל שאוכל ליהנות מניחוחם רק עד הקיץ, וכבר כמה חודשים הם שוכבים בחשבון בבטלה מופגנת בגלל הריבית הנמוכה שהציעו לי בבנק.

בערך פעם בשבועיים אני מקבלת טלפון מהבנק שלי - שהוא אחד משלושת הבנקים הגדולים בישראל - זה נשמע בערך כך:

- מיכל/שלמה/אירנה: "שלום, אנחנו מדברים עם אפרת?"

- אני: "כן".

- מיכל/שלמה/אירנה: "שלום, אנחנו מדברים מהבנק שלך".

- אני: "אה, בטח התקשרתם לשאול אותי אם אני רוצה לעשות משהו עם הכסף בעו"ש".

- מיכל/שלמה/אירנה: "האמת שלא. רצינו לשאול אותך אם את רוצה לקחת הלוואה. אנחנו מציעים עכשיו תנאים ממש טובים. כדאי לך".

- אני: "הלוואה? הסתכלתם בחשבון העו"ש שלי? למה אתם חושבים שאני ארצה הלוואה?"

- מיכל/שלמה/אירנה: "זוהי הזדמנות יוצאת דופן. את לא רוצה לקנות רכב חדש? אולי לעשות שיפוץ בבית? כדאי לך".

- אני: "לא תודה".

ואז, בתחילת החודש, נתקלתי בפרסומים של בנק ירושלים שהכריזו על מבצע שבו הוא מעניק ריבית שנתית משתנה של2.75% על הפיקדון החודשי (פריים פחות 1.5%, כלומר ריבית בנק ישראל), ובכל מקרה הם מבטיחים שהריבית לא תפחת מ-80% מריבית בנק ישראל.

נכון שעדיין לא מדובר בריבית שתקפיץ אותי עשירון, אבל הריבית הזאת גבוהה בהרבה מכל מה שהבנקים האחרים מציעים, ולפחות היא תשמור פחות או יותר על הערך הריאלי של הכסף שלי. היא גם יותר אטרקטיבית ממק"מ, שמציע כיום לחצי שנה ריבית שנתית בניכוי עמלות של כ-2%. בנוסף, מה שיותר חשוב זה שהפיקדון לא דורש פתיחת חשבון - וכל מה שצריך לעשות זה למלא פרטים באינטרנט ולהעביר את הכסף למספר חשבון בבנק ירושלים. בתום התקופה הכסף חוזר ישירות לחשבון הבנק שלי.

החלטתי להעביר את הכסף, אבל לפני כן התקשרתי לבנק שלי וביקשתי הצעה מתחרה. למחרת חזרו אלי עם תשובה שהריבית המקסימלית שהם יכולים לתת על סכום כזה בריבית בנק ישראל הנוכחית היא 1.85%. "אם ככה", אמרתי בטון הכי מאיים שהצלחתי להפיק, "אני מעבירה את הכסף". חשבתי שלכל הפחות אזכה לשיחה עם מנהלת הסניף, אבל זה לא קרה. "או.קיי, תעבירי", ענו לי בצד השני באדישות מופגנת.

וכך היה: בפעולת אינטרנט פשוטה ומהירה שכללה מילוי פרטים והעברה בנקאית, הכסף נחת בבנק ירושלים. בינתיים הריבית במשק ירדה ב-0.25%, וגם הריבית שלי התכווצה ל-2.50% (בנוסף, על חשבונות פק"מ יש מס של 15%) - אבל זוהי עדיין ריבית גבוהה בהרבה מזו של הבנקים הגדולים. בעקבות בנק ירושלים הגיע גם בנק איגוד שהציע ריבית של 3.3% לשנתיים, אבל זה לא התאים לגמישות שאני צריכה.

רק 2,500 איש עברו

בבנק ירושלים הצליחו לעורר קצת את השוק. הם מספרים על 2,500 איש שעברו אליהם והעבירו מאות מיליוני שקלים, אבל עדיין מדובר במספרים קטנים מאוד ביחס לפיקדונות בבנקים. למה ציבור הפק"מיסטים/מק"מיסטים לא עובר בהמוניו למי שמציע לו ריבית יותר אטרקטיבית? למה אנשים מוכנים לנסוע חצי שעה כדי לקנות חיתולים בהנחה של 20 שקל, אבל כשהם יכולים לקבל עוד עשרות שקלים בחודש אם יסגרו פק"מ בבנק אחר זאת כבר נראית טרחה גדולה מדי עבורם?

זה הזכיר לי שלפני כשנה הייתי באחד הקניונים במרכז הארץ, וטור של מכוניות השתחל בפתח חניון פתוח שצמוד לקניון במחיר של 20 שקל לחניה. חשבתי שבטח גם בחניון התת קרקעי של הקניון התחילו לגבות כסף, אבל לא, הוא עדיין היה בחינם. אז אולי החניון מלא? לא, היה מקום ואפילו די הרבה. ההיגיון הכלכלי אומר שהחניון בתשלום יהיה ריק ושהחניון התת קרקעי יהיה מלא, עד שגם החניון בחוץ ייאלץ להוריד את המחיר. אבל זה לא קרה. אז למה אנשים בוחרים באופציה היקרה, כשמרחק מטרים משם יש אלטרנטיבה חינמית?

זוהי לא החלטה רציונלית, אבל אפשר להסביר אותה בכך שמדובר בכסף קטן יחסית, ובכל זאת בטרחה מסוימת. זה יכול לנבוע מפערי מידע, יש גם כאלה שמקבלים החזר על חניה ולכן פחות רגישים למחיר, הנהגים אומרים לעצמם שחניון תת קרקעי הוא יותר מסורבל - ובכלל, בחוץ יותר נוח לחנות.

כך, גם החוסכים אומרים לעצמם שאין להם חשק לשנות מצב נתון ולהעביר כסף לבנק שהם לא מכירים, אין להם סבלנות להתעסק בפרוצדורה שהם צריכים לברר במה היא כרוכה - ועוד בשביל תוספת שהם לא מחשיבים כמשמעותית מדי (במקרה שלי, ההפרש בין הפיקדונות הוא 75 שקל בחודש לפני מס). מצד שני, אם היו אומרים לאנשים שהם צריכים עכשיו להשקיע חד פעמית מקסימום חצי שעה בשביל לקבל בשנה הקרובה כל חודש הביתה מעטפה עם 75 שקל במזומן, הם לא היו עושים את זה?

חוסר הרציונליות הזה מאפיין הרבה החלטות בחיים שלנו. גם אני הייתי לא רציונלית כשהעדפתי תקופה מסוימת להשאיר את הכסף בעו"ש, ולא להעביר אותו לפק"מ בריבית הנמוכה שהציע הבנק או למק"מ. הרי כל ריבית עדיפה על אפס. ובכל זאת, לא התחשק לי לטרוח בשביל ריבית עלובה ולא רציתי לתת לבנק להרוויח עלי.

שיחה נוספת מהבנק

יום אחרי שהעברתי את הכסף לבנק ירושלים התקשרו אלי שוב מהבנק.

"אתם מתקשרים לברר שאישרתי את העברת הכסף?", שאלתי בתחושת ניצחון את מיכל/שלמה/אירנה. "אה, דווקא לא", ענו לי מהעבר השני של הקו. "רצינו לשאול אותך אם את רוצה הלוואה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#