"חוק התספורות" יזיק לפנסיה שלנו - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חוק התספורות" יזיק לפנסיה שלנו

בניגוד לכוונת המחוקק, בית המשפט הוא לא הכתובת לפתרון מגפת הסדרי החוב

תגובות

אנחנו בישראל טובים בטקטיקה אבל לא באסטרטגיה. "חוק התספורות" המחייב פיקוח בית משפט על כל הסדר חוב הכולל תספורת בגובה של 10% מהחוב ומעלה, הוא עוד דוגמה שממחישה עד כמה. הצעת החוק, שכבר עברה את אישור ועדת השרים וביום רביעי הקרוב תעלה להצבעה טרומית בכנסת, מראה כי כרגיל בישראל, קודם רצים לחוקק חוק ורק אחר כך מנסים להבין את המשמעויות הכלכליות.

בניגוד לכוונתם של יוזמי החוק זהבה גלאון (מרצ) ויצחק וקנין (ש"ס), על כך שהחוק ישים סוף להסדרי החוב הגוזלים מיליארדי שקלים מכספי הפנסיה שלנו, מה שיתקבל בפועל הוא שהסדרי החוב בפיקוח ביהמ"ש ירעו את מצבם של מחזיקי האג"ח. אם החוק יעבור הדבר יהווה פתח למספר רב של מומחים לקבל נתח מהעוגה הכספית של חברה בקשיים, ורק ירחיק את מחזיקי האג"ח מלראות סכום נכבד מהשקעתם חזרה.

במקום להטיל את ה"קנס" של אי התשלום על בעלי החוב המקוריים, במתכונת הנוכחית של החוק בעלי אגרות החוב יישאו בעלויות. בסיטואציה טיפוסית של הסדר חוב בעלי אג"ח הינם האחרונים לבוא בסדר הנשייה. הם מקבלים את כספם, לאחר שכל הנושים בדין קדימה וביניהם הבנקים ומס הכנסה הצליחו לשים ידם על מקורות המזומנים שנותרו בחברה.

סטטיסטית, המרוויחים העיקריים מהתביעות הנגזרות והייצוגיות הם בעיקר עורכי הדין של הצדדים. במקרי פירוק או כינוס, סכומי עתק של מיליוני שקלים משתלשלים כשכר טרחה היישר לכיסם של המפרקים וכונסי הנכסים.

לא רק זאת, בהתבוננות בהסדרי החוב המוצעים לאחרונה, כמו במקרים של טאו תשואות של אילן בן דב ודלק נדל"ן של יצחק תשובה, ניתן לראות כי נעשה שימוש רחב בנגזרים, אופציות, אג"ח להמרה, החלפת סדרות למח"מ שונה או ריבית משתנה, אשר מקשות לקבוע בפועל את גודל התספורת למחזיקים.

לכן תמוהה היומרה של המחוקק לחשוב כי בידי בית המשפט המומחיות, היכולת או הרצון למצוא צדק לבעלי אגרות החוב. לבעלי השליטה תמיד יעמדו מיטב עורכי הדין - ובית המשפט שאינו מתמחה בהערכות שווי ייאלץ את הצדדים להביא בפניו הערכות שווי שונות, הערכת שווי מטעם החברה, הערכת שווי מטעם בעלי אגרות החוב והערכת שווי נייטרלית מטעם בית המשפט. אין ספק כי כלל הערכות השווי ימומנו בקופת המזומנים הדלה של החברה, שנמצאת על סף קריסה ונזקקת לכל כסף בשביל לשרוד את התקופה הקשה. מה גם שהעלויות לשכור את אותם מומחים מגיעות לעשרות אם לא אלפי שקלים אשר מקוזזים מקופת ההסדר.

הדרך לפתור את מחלת אי פירעון החובות, שפרצה לאחרונה בישראל, אינה אמורה לעבור דרך המערכת המסורבלת של ביהמ"ש. אותה מערכת סובלת מסחבת נוראית, תהליכים שנגררים שנים על גבי שנים אשר מלווים בפחד השופט לייצר תקדים משפטי. כל אלו מושכים את הצדדים לרוב להתפשר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. האם אנו באמת רוצים לתת את התרופה של מחזיקי אגרות החוב בידי המערכת הזו?

אם המחוקק מעוניין לסתום את פרצת הסדרי החוב, עליו לשנות את החוק בכך שיהווה הרתעה לבעלי השליטה וכלל הטייקונים העושים בו שימוש רע. אם באמצעות הרמת מסך מתוחכמת הקובעת אחריות של בעלי השליטה לחובות אשר גבו, כפי שהבנקים דורשים מהם ערבויות אישיות לחובות החברה; או על ידי קביעה כי בעלי המניות לא יוכלו עוד לגייס בשוק ההון הישראלי, עד אשר החברות בשליטתם יחזירו את כלל החובות; גם כלל הגורס שעד שבעלי אגרות החוב לא רואים את כספם חזרה בעלי המניות ובעיקר בעלי השליטה לא יוכלו לגזור לעצמם דיווידנדים יכול להוות תרופה למכת ההסדרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#