הפתעה! לוביסטים ופעילות פוליטית לא טובים למניות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתעה! לוביסטים ופעילות פוליטית לא טובים למניות

הערך הכלכלי העיקרי זורם לכיסיהם של המנהלים ובעלי השליטה

6תגובות

אם הגעתם עכשיו ממאדים, או שהתעניינתם באחרונה רק ביאיר לפיד ושלמה מעוז, פיספסתם כנראה את הדרמה הגדולה שמטלטלת את עולם האינטרנט ושסובבת סביב SOPA ואחותה PIPA.

SOPA הן ראשי התיבות של Stop Online Piracy Act. מדובר בהצעת חוק של חבר קונגרס אמריקאי, שתאפשר לשלטונות לעצור ולהוריד מהאינטרנט כל אתר החשוד בסיוע להורדת תכנים בלתי חוקיים - כלומר שירים, תמונות, טקסטים, תוכנות וסרטים שחלים עליהם זכויות יוצרים. PIPA היא אותה הצעה בשינוי קל, שהוגשה לשיקול דעתו של הסנאט.

אין כמובן כל פסול בעיקרון של הגנה על זכויות יוצרים באינטרנט. ואולם, כל תעשיית האינטרנט טוענת שהניסוח של החוק כללי ורחב מדי, ושהוא יאפשר לרשויות להוריד אתרים באופן כמעט שרירותי.

בתגובה להצעה יצאו פעילי אינטרנט למלחמת חורמה. וויקיפדיה החשיכה את השרתים שלה ליממה, האקרים מכל הסוגים תקפו והפילו אתרים של השלטון, ואפילו אתרי קונסנזוס מוחלטים כמו מנוע החיפוש גוגל הציגו מסרי מחאה נגד ההצעה. בגוגל הצהירו: "אנחנו מתנגדים לחוקים האלה מכיוון שישנן דרכים חכמות וממוקדות להוריד אתרים זרים המסייעים לגניבת תכנים, מבלי לדרוש מחברות אמריקאיות לצנזר את האינטרנט".

סיכום הביניים של המחאה האינטרנטית מצביע על ניצחון גדול. ההצעות, שנתמכו וקודמו באגרסיביות על ידי RIAA, ארגון הלוביסטים של תעשיית המוסיקה, ו-MPAA, הארגון של תעשיית הסרטים, הוקפאו והונחו על המדף, לפחות בשלב זה. העם ניצח - לפחות על פי התפישה הפופולרית - והלוביסטים הובסו.

המרוויחים: המנהלים ובעלי השליטה

אבל אם כבר מדברים על לוביסטים ופיראטיות, ראוי להתעכב על מחקר אקדמי חדש המתפרסם בימים אלה בארה"ב בדבר השפעת הפעילות של לוביסטים על רווחת הציבור. החוקר, פרופ' למשפטים בשם ג'ון קואטס מאוניברסיטת הרווארד, בדק את הקשר בין כמות הכסף שחברות הנכללות במדד 500 S&P משקיעות בפעילות של לובינג ותמיכה בפוליטיקאים, לבין ביצועי המניות של החברות האלה והערך שנוצר למשקיעים. הממצאים מפתיעים: פעילות פוליטית של חברות ואנשי עסקים, מתברר, גרועה עבור בעלי המניות של החברות.

הנה הסיכום של המחקר, בניסוחם הזהיר של החוקרים: "בענפים הכפופים לרגולציה, כמו בנקאות וטלקומוניקציה, כמעט כל החברות עוסקות בפעילות פוליטית, אך לא נמצא קשר בין ההשקעה הפוליטית לבין ערך למשקיעים. בענפים אחרים נמצא שפעילות פוליטית עדיין נפוצה, אך מתקיים מתאם הפוך בין ההשקעה הפוליטית לבין זכויות וערך לבעלי המניות. כמו כן נמצא קשר חיובי בין ההשקעה הפוליטית לעלויות הניהול, למשל שימוש במטוסי מנהלים".

והם מסכמים: "ככלל, התוצאות אינן מראות על ערך כלשהו הנוצר לבעלי המניות כתוצאה מפעילות פוליטית של מנהלים, והן תומכות בדרישה של בעלי המניות לשקיפות גדולה יותר של הפעילות הפוליטית של החברה". במלים פשוטות יותר, הממצאים מראים שהערך הכלכלי העיקרי שנוצר מפעילות פוליטית של חברות זורם לכיסיהם של המנהלים ובעלי השליטה - בעוד בעלי המניות מהציבור דווקא נפגעים ממנה.

לכאורה, הממצאים האלה מנוגדים לאינטואיציה. הרי אם חברה מצליחה להשיג תנאים נוחים מהרגולטורים, רווחיה אמורים לעלות ולהיטיב עם כל בעלי המניות - ולא רק עם המנהלים.

לחלופין, לא אמורה להיות לחברה עסקית סיבה להשקיע בפעילות לובינג ותמיכות פוליטיות אלא אם זו מייצרת ערך לבעלי המניות. זה גם היה הטיעון המרכזי של בית המשפט העליון של ארה"ב ב-2010 כאשר אישר לחברות מסחריות לעסוק בקידום מועמדים פוליטיים, על בסיס התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.

אז מה קורה כאן? מדוע כל ההשקעה הפוליטית הזאת לא מייצרת תשואה?

התשובה שהחוקרים מציעים היא שכל הערך שנוצר, אם בכלל נוצר כזה, נבלע על ידי המנהלים ובעלי השליטה ולא מגיע לבעלי המניות מקרב הציבור. בין היתר נמצא במחקר, למשל, שיש מתאם גבוה בין פעילות פוליטית ענפה לחברות המציגות משטר תאגידי חלש. המשמעות: אותם מנהלים ובעלי שליטה שמצפצפים על בעלי המניות שלהם הם בדיוק אותם אנשים שמשקיעים סכומים גבוהים בפעילות פוליטית.

למי כדאי לעלות לירושלים?

מה אפשר להסיק מהמחקר הזה על המצב בישראל, ועל המוטיבציה להשקעה של מנהלי חברות בפעילות של לובינג ותרומות למועמדים פוליטיים? מחקר דומה עדיין לא נעשה אצלנו, וחבל, אבל דבר אחד ברור: מנהל שבוחר למקסם את רווחי החברה שלו על בסיס השקעה בהטבות פוליטיות ולחצים על רגולטורים יזניח במקרים רבים את העקרונות האחרים של עסק מצליח - תחרותיות, חדשנות, ניהול טוב, צוות עובדים איכותי ותרבות של יזמות וניצחון בשוק החופשי.

מבט אחד ברשימת החברות הנסחרות בבורסה בתל אביב מגלה שחברות יצואניות וחברות שמתמודדות היטב עם תחרות בשווקים אינן עוסקות בפעילות פוליטית. לעומתן, אלה שעולות לירושלים עם גדודים של עורכי דין ומשרדי לובינג, וגם מקפידות לתרום לשורה ארוכה של מועמדים פוליטיים לפני כל מערכת בחירות, הן החברות המונופוליסטיות, חברות התשתיות וחברות שמבקשות לטרפד רפורמות שתכליתן המוצהרת להגדיל את התחרות והיזמות בשווקים.

בשנתיים האחרונות מי שעלו למשכן הכנסת בירושלים היו חברות הגז והנפט, חברות מזון גדולות, בנקים, חברות התקשורת, חברות הסלולר וחברות הפירמידה השולטות גם בנכסים ריאליים וגם בנכסים פיננסיים. רק בשבוע שעבר עלו יחדיו מנהליהן של חברות הביטוח הגדולות ללשכתו של שר האוצר, יובל שטייניץ, לשיחה שהפרוטוקול שלה לא נחשף לעיני הציבור.

בסופו של דבר, מיקוד של עסק בשמירה על זיכיון ממשלתי או הטבה רגולטורית הוא במקרה הטוב אסטרטגיה לטווח קצר, שמזניחה את הבנייה של העסק לטווח הארוך. עובדה: המחאה של הקיץ האחרון יצרה את ועדת טרכטנברג, שקבעה שיש לשבור מונופולים, לחסל חסמים רגולטוריים ולפתוח את השווקים לתחרות - כאב ראש להרבה חברות גדולות.

בימים הבודדים שנותרו לפני ההכרעות ופרסום ההמלצות הסופיות של ועדת הריכוזיות, ראוי שחברי הוועדה יציצו גם הם במחקר החדש. אם הוכח שבארה"ב, מעוז הקפיטליזם התחרותי, עוסקים מנהלים וחברות לובינג בפיראטיות של הציבור הרחב כדי לקדם את טובתם האישית, לא כדאי לפסול את התזה שפרקטיקה דומה מתקיימת גם בישראל.

ואילו בעלי המניות שמקרב הציבור צריכים לדעת: העובדה שהנהלת חברה שבה הם השקיעו מתמקדת בפעילות פוליטית ובמלחמה ברגולטורים אינה ערובה לתשואות גבוהות. נכון, המנהלים יקבלו בונוסים ומענקים על ההצלחות הפוליטיות שלהם - אבל במקרים רבים, התוצאה עבור בעלי המניות תהיה הפוכה בדיוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#