העמלות המנופחות ששילם משה מפתח תקוה לבנקאים מז'נבה - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העמלות המנופחות ששילם משה מפתח תקוה לבנקאים מז'נבה

הביקור בסניף הבנק בשווייץ נראה למשה כמו חלום - הברזים המוזהבים והלימוזינה

36תגובות

"הבנקאי ייתן לך את המטרייה שלו כשהשמש זורחת, אך יבקש אותה בחזרה עם טיפות הגשם הראשונות"

מארק טוויין

>> נשימתו של משה נעתקה. הוא מעולם לא ראה חדר ישיבות כה מפואר. הקירות והתקרה חופו בעץ כהה ומגולף, פסלי שיש לבן עמדו לאורך הקירות הארוכים, ונברשות מהודרות נתלו מהתקרה. מוסיקת רקע חרישית תאמה את נוף האגם שנשקף מהחלון הגדול.

stock.xchng

נקישה נשמעה בדלת. "מה אדוני ירצה לשתות?", שאלה האשה בנימוס. "קפה? תה? עוגיות מתוקות עם קצפת או מלוחות של פייר שמפול?"

משה הרגיש שהוא חולם. מעולם לא התייחסו אליו בכבוד כה רב. "עוגיות מלוחות וקפה בבקשה", הוא אמר.

מהרגע שנכנס לבנק שב-Rue de Bloffier בז'נבה פקידי הקבלה הצדיעו לו, הבנקאים התרוצצו לכבודו וכל אדם שפגש בירך אותו במאור פנים. "אולי נפלה כאן טעות", חשב משה. "אולי הם לא יודעים שמדובר בי, במשה מפתח תקוה".

הוא לגם באטיות מהקפה המשובח שהוגש בכלי פורצלן עדינים ושמח שהקפיד ללבוש לכבוד הפגישה חולצה לבנה ואת הז'קט של שבת. שוב נשמעה נקישה בדלת. איש גבוה נכנס לחדר, לבוש בחליפה כהה, עניבה תואמת, נעליים שחורות בורקות וחולצה צחורה, מרשרשת מעמילן. "שמי וינסנט, ואני אהיה הבנקאי האישי שלך", הציג את עצמו, ונתן למשה כרטיס ביקור מעוטר.

"אנחנו בבנק קרדיט יוניון נעשה הכל כדי שתהיה לקוח מרוצה", המשיך וינסנט באנגלית טובה מתובלת במבטא צרפתי. "ודאי שמעת על הסודיות הבנקאית השווייצרית. פרטי החשבון שלך והמידע שבו יישארו חסויים, כמובן. אין לך כל סיבה לחשש, כבר יותר מ-200 שנה שאנחנו בשווייץ עובדים בדיסקרטיות בנקאית מלאה. אנחנו נשמח, כמובן, להעניק לך את מגוון שירותי הבנקאות המקצועיים שלנו.

"בבנק עובדים אנשי הכספים וההשקעות מהטובים בעולם. אנחנו נבחר עבורך את ההשקעות הפיננסיות המתאימות לך, והטובות ביותר שניתן להשיג. מיד אציג בפניך את המומחים שלנו מתחום איגרות החוב הגלובליות וקרנות הנאמנות".

"איגרות גלובליות?", שאל משה, שהרגיש קצת מסוחרר משפע האינפורמציה שהומטרה עליו. "ודאי", ענה וינסנט, "אני שמח שאתה מבין בהשקעות סולידיות. זכור שכאן, בקרדיט יוניון, האינטרס האישי שלך הוא שעומד תמיד לנגד עינינו".

מחמת ההתרגשות שבמעמד או אולי בגלל העוגיות המלוחות חש משה בבני מעיו. "כמובן", אמר וינסנט, "הדלת השנייה ימינה". משה פנה ונכנס לקומפלקס השירותים, פוסע בזהירות על השטיח הרך, והביט בהתפעלות בברזים המוזהבים ובקירות השיש הצוננים. לאחר שחזר המשיך וינסנט לתאר באריכות את היתרונות הגדולים של הבנק והציג לפני משה גלריה של בנקאים, מומחים מתחומים שונים, שיעמדו כולם לרשותו.

בסיום השיחה חתם משה על טפסים לפתיחת חשבון, כתובים באנגלית מקצועית שהיתה בלתי מובנת עבורו בעליל. הצוות המנומס נפרד ממנו וליווה אותו עם כל גינוני הטקס ללימוזינה המפוארת שהעמיד לו הבנק. משה היה נרגש ונפעם. "הגעתי למקום הנכון", חשב. שלושה רחובות לפני שהגיעו לבית המלון הוא ביקש מנהג הלימוזינה לעצור ומשם המשיך ברגל, מחשש שהנהג יבחין כי הוא מתגורר במלון שלושה כוכבים.

ארבע שנים חלפו, והכסף נשאר במקום

בקיץ 2008 הגיע משה לבית ההשקעות שלנו וביקש פגישת ייעוץ. "הבאתי אתי את כל הניירת שלהם", הוא אמר. "אני לא מבין גדול בפיננסים, אבל דבר אחד לא ברור לי: איך יכול להיות שלאחר ארבע שנים נותר הסכום שהעברתי לבנק השווייצרי בעינו, ללא שינוי. מדובר בבנק שהוא שם דבר בעולם כולו, איך יכול להיות שהם לא הרוויחו עבורי ולו פרוטה אחת?!"

"איזה סכום העברת אליהם לפני ארבע שנים?", שאלתי.

"200 אלף דולר", ענה משה.

"אני אעבור על החומר", אמרתי, כשאני מפשפש בערימת הניירת הגדולה שמשה דחף לעברי.

"ביקשתי מהם תיק סולידי, עם מקסימום 20% מניות. הבורסות היו טובות בארבע השנים האחרונות, אבל התיק שלי לא זז", אמר משה.

"אני רואה שהסכמת לשלם להם 1.5% לשנה דמי ניהול", אמרתי.

"דמי ניהול?", שאל משה בתימהון.

"וכמו כן 0.5% עמלת חשבון שנתית", אמרתי.

"מה זה בדיוק?", שאל משה.

"וגם 0.8% בשנה דמי שמירת ניירות ערך, עם מינימום של 2,500 דולר לשנה", הוספתי. "מה אתה אומר?", תהה משה.

"עבור עמלת קנייה ומכירה של איגרות חוב הם גבו ממך 2% - וברוך השם, הם קנו ומכרו הרבה פעמים".

משה שתק.

"כמעט כל קרנות הנאמנות שהם רכשו לחשבונך שייכות לבנק עצמו, ובנוסף הם קנו עבורך שלושה מוצרים מובנים לא נזילים שקשורים לנדל"ן מסחרי בארה"ב ולמשכנתאות על בתים בספרד".

"למה הם עשו את זה?"

"עמלת ההפצה שהבנק השווייצרי קיבל עבור המוצרים המובנים יכולה להגיע ל-5%-7% מהסכום המושקע", אמרתי.

"אני מתחיל להבין. מה אתה מציע לי לעשות?"

"הכסף הזה לבן וחוקי?" שאלתי ישירות.

"כמובן".

"אם כך, יש לך שתי אפשרויות. אתה יכול לסגור את החשבון ולהעביר את הכסף לבנק אחר, בתנאים אחרים ומוגדרים מראש, או שאתה נכנס למשא ומתן קשוח עם קרדיט יוניון כדי להוריד משמעותית את גובה העמלות ולהגדיר את סוגי ההשקעות שבהם אתה מעוניין".

"בסופו של דבר", אמר משה במרירות, "שילמתי הרבה כסף עבור הלימוזינה והעוגיות המלוחות. בברזים שלהם אולי זורם זהב, אבל אלי הוא לא הגיע".

-

קובי בלום הכותב הוא יועץ מומחה בתחום ההשקעות הפיננסיות בחו"ל ומנהל השקעות נדל"ן בברלין. לתגובות: kobiblum@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#