בעלי האג"ח באמפל מתלבטים: לתת למימן עוד הזדמנות או לפרק?

מקורבים לאמפל מעריכים כי פירוק ישאיר את מחזיקי האג"ח עם נכסים בשווי נמוך ובלי יוסי מימן שיכול לסייע ■ מחזיקי האג"ח טוענים שלפי ביצועי הנהלת אמפל, אולי כדאי לפרק ■ כדי שיסכימו לדחייה, יהיה על אמפל להתחייב לקיצוץ בהוצאות השכר, להעניק ביטחונות נוספים, ועל מימן יהיה להכניס את היד עמוק לתוך הכיס

ליאור זנו
ליאור זנו

>> בתחילת השבוע כינסה אמפל את מחזיקי האג"ח וביקשה דחייה של שנתיים בתשלומים. מבחינת אמפל, הנמצאת בשליטת יוסי מימן, האסיפה לא הגיעה לתוצאות המקוות.

יוסי מימןצילום: עופר וקנין

מחזיקי האג"ח לא הסכימו גם להשאיר את הניהול בידי הנהלת החברה, גם לתת להנהלה זמן נוסף וגם להותיר את בעל השליטה עם מלוא הונו האישי. המחזיקים דווקא נטו יותר לאופציית פירוק החברה.

מה שהפריע לבעלי האג"ח היה שמימן, ששלח במקומו את סמנכ"לית הכספים אירית אילוז, לא הצהיר כי בכוונתו להכניס את היד לכיס, אפילו כערבות, וגם לא הודיע עד כה בכמה יחתוך את הוצאות ההנהלה הגבוהות ואת שכר המנהלים. המחזיקים לא שכחו שמימן היה זה שמכר לחברה את האחזקה ב-EMG (12.5%) תמורת 300 מיליון דולר בעסקת בעלי עניין. לפי התוכניות, EMG כבר היתה אמורה להתחיל להניב לאמפל תזרים של עשרות מיליוני דולרים בשנה, אך כרגע קיומה מוטל בספק עקב הפיגועים בצינור הגז והפסקת פעילותו ועקב חוסר הוודאות במצרים.

אופציית הפירוק מפחידה את הנהלת אמפל, אבל בינתיים החברה לא הודיעה דבר למחזיקי האג"ח. בחברה מקווים כי ביום ראשון כבר תהיה נציגות נבחרת לבעלי האג"ח, ואז יהיה אפשר להיכנס למו"מ. המועד המאיים הוא סוף ינואר, שבו אמורה אמפל לפרוע תשלום של 35 מיליון דולר (קרן וריבית) לסדרה ב'. אם אמפל לא תעמוד בתשלום זה וגם לא יהיה הסכם עד אז, יוכלו המחזיקים לדרוש מבית המשפט פירוק - תרחיש שאותו אמפל אינה רוצה לראות.

השאלה הגדולה מבחינת מחזיקי האג"ח היא, מהי האופציה העדיפה? להסכים עם מימן ולהשאיר בידיו את המפתחות בניסיון להציל את החוב שלהם, או לקחת את החברה לפירוק.

אמפל חייבת לבעלי האג"ח 950 מיליון שקל. נוסף על כך, לאמפל יש חוב לבנק דיסקונט בסכום של 80 מיליון דולר - חוב המגובה במניות חברת גדות שרכשה. בתחילת 2012 נמצאים בקופת אמפל 60 מיליון דולר - 12 מיליון דולר מתוכם משועבדים למחזיקי אג"ח ג' כ"כרית ביטחון".

לפי הצעת אילוז, 30 מיליון דולר מתוך הסכום המונח בקופה, ייועדו לפירעון הריבית בשנתיים הבאות (לפי הריביות הנוכחיות), ו-20 מיליון דולר יוחזרו לבנק דיסקונט. בחברה לא פירטו מה הן התוכניות בנוגע ל-10 מיליון הדולרים הנותרים, אבל ניתן לשער כי הם יופנו להוצאות הנהלה, עורכי דין ויועצים חיצוניים.

צד הנכסים של אמפל כולל, כמובן, את האחזקה ב-EMG ובגדות (100%). נוסף על כך, אמפל מחזיקה ב-GWE העוסקת באנרגיית רוח ביוון (50%), חברה שבבעלותה גם רישיונות לייצור חשמל. אמפל גם מחזיקה בפרויקט אתנול בקולומביה (ייצור אנרגיה מקני סוכר שאמור לשאת פירות בעוד שנתיים), בחברת הנדל"ן 37%) Bay Heart) ובקאנטרי קלאב כפר סבא (51%). באמפל, היושבת במשרדים במגדלי אקרשטיין בהרצליה פיתוח, מועסקים 14 עובדים, ארבעה מהם מנהלים בכירים (מימן, אילוז, יורם פירון ועמית מנצור) ושלוש מזכירות. ב-2010 הסתכמו הוצאות ההנהלה, הכלליות והאחרות ב-60 מיליון דולר, ושכרם של הבכירים הסתכם ב-5.3 מיליון דולר, ללא אופציות.

אנשי אמפל עשויים לטעון שאם יוחלט על פירוק החברה, לא יישאר בה כמעט כלום, וכולם יפסידו. אחת ההנחות של מקורבים לאמפל היא שבמקרה כזה מימן "יזוז הצידה" מהטיפול ב-EMG, לא יהיה מי שידאג לנכס הזה, וגדות תשמש לפירעון החוב לדיסקונט, כך שלמחזיקים לא יישאר ממנה דבר.

הבחירות שעומדות בפני בעלי האג"ח

ואולם, אם אמפל תקבל את הדחייה בפירעון, היא תנסה להמשיך ולהשביח את גדות שזכתה רק לפני חודש במכרז להפעלת מסוף כימיקלים נוסף בנמל אשדוד, ולהביאה להנפקה. במקביל, אמפל תנסה למצות את התביעה הבינלאומית שהגישה נגד ממשלת מצרים על הפסקת ההזרמה של הגז (בחברה עדיין מאמינים כי הגז יכול לשוב לזרום, וכי התביעה היא לצורך איום בלבד).

יש להניח כי באמפל מקווים גם כי אחזקותיה האחרות יצדיקו לפחות חלק מהפוטנציאל. שדות קני הסוכר בקולומביה זקוקים לשנתיים נוספות כדי להתחיל לייצר EBITDA של 17 מיליון דולר בשנה, והפרויקטים ביוון (GWE) מוקפאים כעת ומחכים להתאוששות באירופה. למיזם הרוח היווני יש רישיונות לייצור 100 מגה-ואט חשמל, ואם תרצה להוציאו לפועל בעתיד, יהיה עליה להשקיע 10 מיליון דולר נוספים.

תספורת של 60%

אם המחזיקים ידרשו פירעון מיידי, והחברה תלך לפירוק, הם יקבלו 50 מיליון דולר מהקופה (בהנחה שעלויות המפרק והטיפול בתביעת EMG יגיעו ל-10 מיליון דולר, לכל היותר). כמו כן תיוותר להם אופציה על EMG (אם החברה תקבל כסף כתוצאה מהתביעה או שהגז ישוב לזרום).

לגבי גדות, הבנק שלו החברה משועבדת, יצטרך לקבל את חלקו (78 מיליון דולר שנותרו) והשאר ילך למחזיקים. בסוף ספטמבר 2011 שוערכה גדות ב-113 מיליון דולר בספרים, כך שיוותרו 34 מיליון דולר במזומן, אם תימכר לפי השווי הזה. עם זאת, לא ברור אם המפרק שימונה יצליח למכור אותה במחיר גבוה זה.

הנכסים האחרים משוערכים בדו"חות ב-8.2 מיליון דולר. לפיכך, בסך הכל - ואם כל הנכסים יימכרו לפי שוויים בספרים - מדובר ב-93 מיליון דולר לעומת חוב של 250 מיליון דולר, עם אופציה לפיצוי ב-EMG; סכום זה משקף תספורת של כ-60% - בדומה למחירי האג"ח בשוק הנעים בין 40 ל-45 אגורות לפני האופציה.

93 מיליון דולר עדיפים על 32 מיליון דולר שמציעה אמפל, אבל תשלום מלא של החובות, כמו שמבטיחה אמפל בעוד שנתיים, עדיף בהרבה. לכן, הכל תלוי כיצד תפעל אמפל כדי להבטיח למחזיקים שבעוד שנתיים הם לא ייוותרו בידים ריקות וקופה שהמשיכה להתרוקן. אם ההנהלה הנוכחית ובעל השליטה רוצים להישאר במקומם, יהיה עליהם להתחייב לקיצוץ דרמטי בהוצאות השכר, להעמיד ביטחונות נוספים, ומימן ייאלץ, ככל הנראה, להכניס את היד לכיס.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ