נמנעת מסיכון - תקבל פנסיה מצומקת - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נמנעת מסיכון - תקבל פנסיה מצומקת

הדרך היחידה להעלות את התשואה היא לשלב בתיק נכסים מסוכנים יותר

9תגובות

>> בזמן האחרון החלו לדבר בישראל על הצורך בחינוך פיננסי לציבור הרחב. ואכן, פעם אחר פעם מתברר שחלק ניכר מציבור החוסכים אינו מבין את הסיכוי והסיכון שבהשקעות. כתוצאה מכך מקבלים חוסכים רבים החלטות שפוגעות בהם.

בשבוע שעבר התבטא בעניין חסכונות הציבור לפרישה הנגיד סטנלי פישר. בכנס באשקלון, בתשובה לשאלה מהקהל, הוא אף נידב עצת השקעה. "מי שרוצה פנסיה מובטחת", אמר פישר, "שישקיע את חסכונותיו אך ורק באג"ח ממשלתיות".

בלומברג

לא שמעתי את הדברים ממקור ראשון ולכן אסתמך כאן על ציטוטים בעיתונות, בהנחה שהם אמינים. אני גם לא משוכנע שהנגיד התכוון למה שהשתמע מדבריו, ואולי לא הביא בחשבון את ההשלכות שעלולות להיות לדברים כאלה, שכן האמירה באה בתגובה לשאלה ולא כחלק ממשנה סדורה. ואולם, ראוי בכל זאת להתייחס לדברים.

הנגיד ראוי להערכה רבה, אך העצה שצוטטה מפיו לא היתה טובה. לא הייתי ממליץ למשקיעים לטווח שנמדד בשנים רבות, כמו החוסכים לעת פרישה, לאמץ אותה. ייתכן שכוונת פישר היתה אחרת, ושהניסוח שלה היה צריך להיות כזה: "מי שרוצה שלעת פרישה תהיה לו פנסיה מובטחת, אבל מצומקת, שממנה יתקשה לחיות בכבוד - שיקנה אך ורק אג"ח ממשלתיות".

פער קטן בתשואה - פער אדיר בחיסכון

לאורך זמן פערי תשואה קטנים מצטברים לפער עצום בהיקף החיסכון. הדוגמה הבאה תמחיש זאת היטב. שני חוסכים, ירון ואלי, נמצאים בשנות ה-40 לחייהם וצפויים לפרוש בעוד כ-25 שנה. שניהם צברו 300 אלף שקל, ומפקידים מדי חודש 2,500 שקל לחיסכון ארוך טווח.

ירון הקשיב לנגיד, וכל כספו והפקדותיו השוטפות מושקעים באג"ח צמודות לטווח ארוך, הנושאות תשואה ריאלית שנתית של 2.5%. לעת פרישה, בעוד 25 שנה, יהיו לירון כ-1.6 מיליון שקל, שישמרו על ערכם הריאלי. בדרך, התנודתיות שאותה הוא יראה בשווי התיק שלו תהיה נמוכה - ולכן הוא יהיה רגוע.

עכשיו ניקח את הסכום שיהיה לירון בפרישה ונשאיר אותו מושקע באג"ח ממשלתיות, שעדיין מניבות תשואה ריאלית שנתית של 2.5%. מהתיק הזה ירצה ירון לקבל קצבה חודשית על פני 15 שנה. תחת הנחות אלה, גובה הקצבה של ירון יהיה בקירוב 10,600 שקל בחודש.

אלי, לעומתו, לא שמע לעצת פישר. הוא השקיע את כספו בתיק שכלל שליש אג"ח ממשלתיות, שליש אג"ח חברות בפיזור גבוה ושליש בתיק מניות מפוזר. תיק כזה, עם העליות והמורדות שבדרך, עם הפסדי האשראי בחלק מהחברות ועם ההצלחות והכישלונות של החברות, יכול להניב תשואה משוקללת של 4.5% לשנה - ובעבר הניב אף יותר. כתוצאה מכך, תיק ההשקעות של אלי יהיה שווה לעת פרישה קרוב ל-2.3 מיליון שקל. זהו פער של יותר מ-40% לעומת התיק הסולידי של ירון.

אם אלי יבחר להעביר ביום פרישתו מהעבודה את תיק ההשקעות שלו למסלול סולידי דומה לזה של ירון, ולקבל 2.5% בשנה למשך 15 השנים בפרישה, הקצבה החודשית שיוכל לקבל תהיה גבוהה מ-15 אלף שקל - כמעט 5,000 שקל יותר מירון.

זהו החשבון הפשוט. לאורך זמן, פער תשואה שנתי של 2% מצטבר לפער אדיר בשווי הכספי ובקצבה שניתן למשוך. כך למשל, אם ירון הסולידי ירצה להגיע לאותה רמת קצבה של אלי, יהיה עליו להפקיד מדי חודש 4,300 שקל ולא 2,500 שקל. זהו שינוי שיפגע ברמת החיים שלו כיום.

חשיבותה של אסטרטגיה

אחד השיעורים הראשונים הנדרשים בחינוך פיננסי עוסק בחשיבות של היצמדות לאסטרטגיית השקעה ארוכת טווח שנבחרה והותאמה מראש. השמירה על אסטרטגיה זו חשובה במיוחד בימים של הפסדים.

במבחן הזה משקיעים נכשלים לא פעם, ומביאים על עצמם נזקים. מספיק להיזכר במשבר של 2008 - שבעיצומו לא מעט משקיעים לטווח ארוך קיבעו לעצמם הפסדים ועברו למסלולים סולידיים. המשקיעים האלה פגעו בעצמם ובחיסכון הפנסיוני שלהם - פגיעה שאותה יתקשו להחזיר.

ימים של הפסדים כמו אלה שפקדו אותנו בחודשים האחרונים אינם סביבה טובה לחינוך פיננסי ארוך טווח. אמצעי התקשורת מתחרים ביניהם בכותרות צעקניות, הפוליטיקאים מנסים להמיר את הכעס על הנעשה בשוק לכמה אחוזים נוספים של הון פוליטי, והרגולטורים צריכים להראות שהם ממלאים את תפקידם. בסביבה שכזו, התחושה המתקבלת באוויר קרובה יותר לזו השוררת במוסד סגור מאשר לזו השוררת במוסד חינוכי. לכן הרשו לי לנדב כאן עצות או תובנות, שבענווה אומר שאינן תואמות את אלה של פישר.

למשקיעים ולחוסכים כדאי להבין שהימים שבהם החיסכון ארוך הטווח בישראל נותב כמעט כולו לאג"ח ממשלתיות בתשואה גבוהה חלפו. הממשלה מצמצמת את היקף החוב, ולכן אינה מנפיקה אג"ח בהיקף שמספיק לצרכים הפנסיוניים של החוסכים.

תשואה צמודה למדד של 4%-5% ואף יותר ללא סיכון, כפי שראינו בעבר, אינה רלוונטית עוד. יותר מזה - אם חוסכים רבים ישמעו לעצתו של פישר, ויקנו רק אג"ח ממשלתיות, גם תשואה שנתית ריאלית של 2.5% לטווח ארוך תהיה בלתי ניתנת להשגה. זאת משום שעודף הביקוש יוריד את התשואה, וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון את מחנק האשראי שייווצר במגזר העסקי.

עם זאת, מצבו של החוסך הישראלי טוב. בארה"ב הוא יקבל באג"ח ממשלתיות לטווח ארוך מאוד תשואה נומינלית של 2.5%, שבמונחים ריאליים היא אפסית.

חלק גדול מהציבור עוד לא הפנים שזהו המצב, ורגיל לחשוב על קופות הגמל שלו או מסלולי החיסכון ארוכי הטווח במונחי העבר. חשוב להסביר לחוסכים את התמונה האמיתית, מכיוון שפער הציפיות בין הרכבי הקופות בפועל למה שחלק גדול מהחוסכים חושב שיש בהן הוא זה שיוצר חלק גדול מתחושת הפחד, המובילה בתורה להחלטות פזיזות.

המסקנה פשוטה. החיסכון הפנסיוני של כולנו נהפך למסוכן ותנודתי מבעבר. זוהי עובדה שכדאי ללמוד לחיות עמה. אין טעם להיכנס להיסטריה בימים של הפסדים - וחשוב לא לזגזג. זה נכון גם בחיסכון לטווחים קצרים יותר, של כמה שנים.

רוב המזגזגים נוטים להקטין סיכון ולהתבצר בבונקר רק אחרי שמחיר הנכסים המסוכנים והתנודתיים כבר ירד. הם שבים ורוכשים אותם לאחר שמחירם עלה. זוהי התנהלות שגויה, וקל להבחין בה כשמסתכלים על רמות המחירים שבהן נוצרת זרימת כספים חזקה מצד הציבור לקרנות נאמנות ותעודות סל הכוללות נכסי סיכון, לעומת רמות המחירים שבהן נוצרת זרימה החוצה מהן.

הרוב המכריע של המזגזגים קונה במחירים גבוהים ומוכר במחירים נמוכים. אל תהיו ביניהם.

-

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#