שנת הצדק והסדק החברתי - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שנת הצדק והסדק החברתי

יש להסכים על סל ערכים בסיסי; כל אזרח חייב לעבוד, ללמוד ולשלם מס אמת

18תגובות

השנה המסתיימת מחר וזו שתחל מיד אחריה הן כנראה מהתקופות המוזרות ביותר של המשק הישראלי. מצד אחד, יש כאן ממשלה יציבה למדי, אבטלה בשפל, תקציב וריבית בשליטה ודולר שמיוצב כבר חצי שנה ללא רכישות והתערבות של הבנק המרכזי. אי של יציבות, הגדיר זאת פעם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

מצד שני, יש כמה זירות רוחשות ומבעבעות מכל עבר: המגזר העסקי נכנס לבונקר ושיתק את פעילותו השיווקית והתקשורתית מפחד המחאה, טייקונים וחברות עסקיות מנסים לקבוע נורמות קלוקלות של אי פירעון חובות, המגזר החרדי - שעשה בשנים האחרונות צעדים חשובים להשתלבות בשוק העבודה ובצבא - מציג שוב את פניו החשוכות, המשטרים מסביבנו מתפרקים, משנים צורה ומייצרים מציאות חדשה;

וכמובן, בזירה הבינלאומית אירופה עדיין שקועה עמוק במשבר שלא ברור אם כבר הגיעה לתחתיתו. כך נוצר מצב מוזר שבו למרות יציבות הממשלה אצלנו, יש זירות רבות, רבות מדי, השרויות בחוסר שיווי משקל.

בזירות הבינלאומיות אין לנו יותר מדי מה לעשות - שיווי המשקל האזורי החדש תלוי במידה רבה במתרחש במצרים לאחר הבחירות, בסוריה לאחר נפילתו הצפויה של בשאר אל-אסד ובמדינות השכנות בהתאם להתפתחויות האזוריות.

גם בסיפור האירופי אין לנו יותר מדי מה לתרום. גוש היורו עשוי להתפרק, ויהיו לכך השלכות גלובליות משמעותיות - בעיקר בתקופת הארגון מחדש - וישראל בכל מקרה תושפע מכך, אבל זה לא בשליטתנו.

למרות כל אלה, יש כמה זירות מקומיות שבכל זאת נמצאות בשליטתנו. הגורם המשותף בהן הוא שישראל מחפשת נקודת איזון חדשה מבחינה כלכלית-חברתית: יש יותר מדי מוקדי חיכוך בין האזרחים למדינה כספקית שירותים וכגובת מסים, בין האזרח לבין המגזר העסקי, בין אזרחים מקטגוריה א' לאזרחים מקטגוריה ב'. מהיכן להתחיל?

בקיץ יצא הציבור לרחובות ודרש צדק חברתי. הממשלה מינתה את ועדת טרכטנברג שחיברה דו"ח ובו מופיעות הרבה מאוד אמירות מעניינות אודות המציאות הכלכלית-חברתית וגם לא מעט המלצות, שתכליתן הגדלת הצדק החברתי. חלק מההמלצות כבר אושרו על ידי הממשלה.

באופן ההתייחסות לדו"ח נעשו שתי טעויות קשות. הראשונה היתה של דפני ליף, ממנהיגות המחאה, שיצאה נגד ההמלצות עוד לפני שבכלל התקבלו (השבוע היא חזרה בה ואימצה את ההמלצות). השנייה היא של גורמים בממשלה, הסבורים כי הדו"ח מסיים את מלאכת עשיית הצדק החברתי ואפשר לשים את הדבר הזה מאחורינו ולהמשיך הלאה.

המחאה הציבורית אולי הורידה הילוך אחד או שניים, אבל היא לא תיעלם בקרוב, משום שבשיטה הכלכלית-חברתית בישראל יש יותר מדי עיוותים שמחייבים פתרונות: עיוותים כמו שיעור השתתפות נמוך מדי של חרדים וערבים בשוק העבודה, נטל השירות הצבאי או הלאומי נופל רק על מחצית מהאוכלוסייה, הפערים המתרחבים, וכלכלה שחורה שצומחת באזורים ובסקטורים רבים. כל העיוותים האלה לא ייעלמו בלי טיפול שורש ממשלתי.

אפשר לתת מענה ולפתור סוגיה כזו או אחרת בשיטה הישראלית הידועה של דחייה, הכחשה, כיפוף ידיים קטן ואיזו פשרה שתחזיק מעמד שנה או חמש שנים. זה לא יביא לכאן את הצדק החברתי המיוחל.

כדי להתקדם ולהיחלץ מהמקום המקוטב והמשוסע הזה, הישראלים חייבים להסכים על סל ערכים בסיסי. הומוגניות חברתית ותרבותית לא תהיה כאן בטווח הנראה לעין, אבל הומוגניות ערכית בסיסית חייבים לייצר, כדי לצאת מהמסלול הנוכחי שמבטיח פחות ופחות צדק חברתי בטווח הרחוק.

סל הערכים הבסיסי צריך להישען על הסכמה רחבה על כך שישראל חייבת להיות דמוקרטית ושכל אזרח בה חייב וזכאי לעבוד, ללמוד, לעשות שירות לאומי כלשהו ולשלם מס אמת. בסל הערכים הבסיסי הזה טמון פוטנציאל אדיר להגדלת העוגה, ובמציאות הישראלית הנוכחית זה כנראה קל יותר מאשר לבצע שינוי מהותי בסדר העדיפויות התקציבי.

גם המגזר העסקי זקוק לעדכון עולם הערכים שלו. חלקים גדולים במשק הישראלי פועלים כמונופולים וקרטלים שמשרתים את בעלי השליטה, את המנהלים ולפעמים את העובדים.

כך נוצרו דפוסים פסולים של חליבת הצרכנים במחירים ובחסמי מעבר שמקשים עליהם ליהנות מכוחם הצרכני, ומנגד בשימוש בכספי חוסכים לצורך מינופים פראיים והרפתקניים. כעת, מעמידות חלק מהחברות הגדולות במשק את הציבור במבחן סיבולת נוסף - הן מבקשות שלא לפרוע את חובן לבעלי האג"ח שלהן ולבצע להם "תספורת".

ההתעוררות הצרכנית-ציבורית מבהירה למגזר העסקי שכך זה לא יכול להימשך. גם הוא חייב לאמץ עולם ערכים בסיסי שיישען על עקרונות פשוטים: חובות יש להחזיר, ומקסום הרווח חייב להיעשות לטובת כל בעלי העניין בחברות - בעלי מניות, עובדים ולקוחות.

ייתכן כי תהליך החיפוש אחר נקודת האיזון החדשה ביחסים שבין האזרח למדינה, בין האזרח למגזר העסקי ובין אזרח לאזרח ייארך זמן רב. ייתכן כי התהליך ילווה בחיכוכים ובעימותים קשים. ואולם ברור שבלי סל ערכים כה בסיסי לא יושג כאן צדק חברתי. בלי נקודת שיווי משקל חברתית-כלכלית חדשה, נתמודד בעיקר עם סדקים חברתיים גדלים והולכים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#