שקשוקה 2 - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שקשוקה 2

האם המדינה צריכה לנהל מו"מ עם טייקונים?

27תגובות

כבר בתחילת השבוע, עוד לפני שאורה קורן ומירב ארלוזורוב חשפו ב-TheMarker את הטעויות של משרד האוצר בהסכם התמלוגים וקציר המלח עם כיל, ועוד לפני שהעסקה נחתמה, הרגשנו משהו לא נוח בכל התהליך שניהלה המדינה.

אי הנוחות שלנו נבעה משתי סיבות. הראשונה היא ההיסטוריה, ה-Track Record של מדינת ישראל במו"מ מול טייקונים. בהערכה שמרנית, אפשר לקבוע שהתוצאות לא תמיד היו מזהירות בעבור המדינה ואזרחיה. לעתים קרובות מדי התברר, ולאחר שנים, שנכסים וזכויות של המדינה נמכרו בתנאים שהיו - איך נאמר - נוחים עבור הרוכשים.

אם חושבים על זה מעט יותר לעומק, זה לא צריך להפתיע. כי מה יש לנו כאן? מצד אחד של שולחן המו"מ, הצד של המדינה, יושבים כמה פקידים עם שכר של עד 35 אלף שקל ברוטו וניסיון מועט, יחד עם שר אוצר שהוא פוליטיקאי ולא איש מקצוע. מהצד השני של אותו שולחן יושבים טייקונים, אנשי עסקים ותיקים ומנוסים באמנות המו"מ, יחד עם סוללת עורכי דין ותיקים ומנוסים עוד יותר. אלה אנשים שכל עיסוקם וכל התמחותם היא לנהל מו"מ מורכבים. איך אתם חושבים שהתמודדות מוחות כזו צפויה להסתיים?

אפשר לחשוד, כמובן, שהפקידים המייצגים את המדינה לא תמיד פועלים אך ורק עבור הציבור והם מושפעים גם משיקולים אישיים. במדינת ישראל נוהגים הפקידים הכלכליים הבכירים לעבור להנהלות של טייקונים וחברות עסקיות גדולות מייד לאחר שהם מסיימים את הקדנציה הציבורית. מי יודע מה עובר בראשו של פקיד ממשלתי בעת מו"מ עם טייקון.

ולא צריך ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות. על העסקה ההיסטורית של זיכיון כיל, שהיטיבה מאוד עם החברה, חתם שר האוצר דאז בייגה שוחט, המשמש כיום כדירקטור באותה כיל עצמה. ואילו יו"ר כיל ומנכ"ל החברה לישראל, בעלת השליטה בכיל, הוא לא אחר מאשר ניר גלעד, מי שהיה החשב הכלכלי באוצר וניהל מטעם המדינה כמה מו"מ עם משפחת עופר. בין השאר ניהל גלעד מטעם המדינה את המו"מ למכירת השליטה בחברת הספנות צים, אותה עסקה שזכתה לכינוי האלמותי "שיטת השקשוקה" - בלי לרמוז בכלל על מעשים שאינם כשרים. אבל בישראל כמו בישראל, הדברים הללו ככל הנראה חולפים במוחותיהם של האנשים.

הסיבה השנייה שבגינה הרגשנו לא נוח היתה המשמעות העקיפה של הטקטיקה של שר האוצר יובל שטייניץ מול אנשי כיל. כזכור, שטייניץ איים שאם לא ייחתם ההסכם עד יום שלישי בלילה, תוקם ועדת ששינסקי ב'. בכך הוא ניסה לרמוז לכיל שוועדה ממשלתית חדשה תקבע שיעורי תמלוגים גבוהים יותר ממה שהאוצר דורש.

אבל רק רגע. של מי פה הכסף? הרי אם שטייניץ חושב שוועדה מקצועית בראשות המומחה מספר אחד במדינה לענייני תמלוגים על אוצרות טבע תקבע, שכיל צריכה לשלם למדינה שיעור תמלוגים גבוה יותר - מדוע הוא לא ממנה אותה מיידית? הרי זהו אינו כספו של שטייניץ אלא של אזרחי מדינת ישראל. אם הוא חושב שוועדה ממשלתית מקצועית תשיג תוצאות טובות יותר, על איזה בסיס הוא מותר עליה ומשתמש בה רק כאיום?

יכול להיות, כמובן, ששטייניץ ניסה את שיטת ה"בלוף": הוא לא יכול היה לדעת מה באמת תהיה ההכרעה של ועדת ששינסקי שנייה, והוא רק הפריח את האיום כטקטיקה של משא ומתן. אבל לאחר חשיפת הטעויות של האוצר, המציאות הוכיחה: לא כדאי לסמוך על פקידי המדינה בניהול מו"מ עם טייקונים. זה לא נגמר טוב, אם בגלל בלבולי אינטרסים, אם בגלל חוסר ניסיון ואם בגלל חובבות או רשלנות מקצועית.

יכול להיות שכל הרעיון של ניהול מו"מ בין צוות פקידי ממשלה לבין איילי הון נועד מראש לכישלון, וצריך לעבור למודל אחר. במקרים שבהם המדינה מצליחה ליצור תחרות בין כמה ספקים, המנגנון של מכרז אמור לעשות את העבודה ולמצוא עבורה את המחיר הנכון. במקרים של מדיניות, שבהם אין תחרות אמיתית בין כמה גופים, אולי עדיף למנות כדרך קבע 'ועדת שישינסקי' כדי שזו תייצג בנאמנות ובמקצועיות את אזרחי המדינה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#