"הצרכן הישראלי הוא פראייר, גם במובן הצרכני וגם במובן של ניהול ענייניו" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הצרכן הישראלי הוא פראייר, גם במובן הצרכני וגם במובן של ניהול ענייניו"

יואב להמן, לשעבר המפקח על הבנקים, מכיר היטב את מערכת הבנקאות ■ לכן הוא מרגיש כיום נוח לפעול דווקא לשיפור התנאים שמקבלים לקוחות מול הבנקים, חברות הביטוח והתקשורת ■ בראיון הוא הודף את הביקורת שנשמעת נגד מסקנות ועדת בכר, שבה היה חבר, וממשיך לחפש את הדרך הטובה ביותר להבטיח את החיסכון הפנסיוני של כולנו

3תגובות

>> יואב להמן פרש מתפקיד המפקח על הבנקים לפני חמש שנים. אף שהסביבה הבנקאית היא הסביבה הטבעית והמוכרת לו, הוא בחר לא להמשיך לעבוד בתחום הזה. עם זאת, הוא שומר על קשר עם המערכת שעליה פיקח בעבר, אבל מהצד האקדמי - הוא מלמד באוניברסיטה העברית בתוכנית למנהלים ומרצה במכללת אשקלון.

את עיקר השתכרותו הוא מעדיף לקבל דווקא מהצרכנים, אלה שמערכת הבנקאות גובה מהם תשלומים גבוהים ולא תמיד מוצדקים. כמי שמכיר היטב את המערכת, להמן יודע לאפיין את הלקוחות שזקוקים לשירותיו. שכ"ל (שיפור כלכלי לצרכן), החברה שהקים, שמה לה למטרה לה לחסוך כסף לצרכנים בתחומי הבנקאות, התקשורת והביטוח.

"הצרכן הישראלי אינו צרכן נבון", מסביר להמן. "זה מתאפיין בענפים שיש בהם פער גדול בין התעריפון לתנאים שמקבל הלקוח. יש ארבעה סוגי לקוחות: החכם - שמבין ואין מה להתעסק אתו, והוא גם יידע על מה להתמקח; הרשע - שמתחמן את המערכת ואתו אנחנו לא רוצים להתעסק; ושני הרלוונטיים - התם וזה שאינו יודע לשאול. הם משלמים הכי הרבה".

איך אתם פועלים?

"אנחנו עוברים על החשבונות של הלקוח, ובודקים איפה יש הוצאות גדולות מבחינת התשלום. בביטוח, למשל, יש כפילויות. אנשים יכולים להחזיק ביטוח דירה כפול, אבל כשקורה משהו הם לא מקבלים תשלום פעמיים. זו למעשה הונאת ביטוח. יש גם עודף ביטוח או תת-ביטוח. יש הרבה דברים שאנשים לא כל כך מודעים אליהם".

לא רק בתחום הביטוח הלקוחות נפגעים, אלא גם באחד מאפיקי ההשקעה החשובים ביותר שלהם - הפנסיה. "כיום בישראל אתה יכול להיות יועץ פיננסי אבל לא יועץ פנסיוני. יועץ פנסיוני צריך להיות הוליסטי, במובן הכוללני ולא הרוחני. הוא צריך להכיר את כל הנכסים שלך, את כל החסכונות שלך, להביא את הכל בחשבון".

זה לא התפקיד של יועץ פיננסי להסתכל על הכל?

"יועץ פנסיוני מסתכל על הכל, על תכנון החיים. יועץ השקעות הוא ממוקד יותר, מנהל תיקים מתעניין רק בתיק. בדרך כלל גם הלקוח שלהם הוא ממוקד, כי הוא מגיע ליועץ השקעות. אם היועץ טוב וערני, הוא ישאל אותו על כלל השקעותיו".

כשתספורת אינה כורח המציאות

תחום נוסף שבו פועל להמן הוא השקעות, בתור חבר בוועדת ההשקעות של קופת הגמל של האוניברסיטה העברית. זוהי קופה מפעלית, המנהלת כמיליארד שקל. חברי ועדת ההשקעות העיקריים בה הם פרופ' דן גלאי ופרופ' דוד לב ארי.

אתה לא מוטרד מכך שהוועדה כוללת רק אנשי אקדמיה? הרי זה לא סוד שאנשי אקדמיה אחראים למשבר ב-1998 באמצעות LTCM, קרן גידור שאחד ממקימיה היה זוכה פרס נובל בכלכלה ושקרסה לאחר שהימרה על הרובל הרוסי כנגד הדולר האמריקאי.

"גלאי הוא מקצוען מהמעלה הראשונה והוא מבין בתחומים האלה. ועדת השקעות לא צריכה לבחור את החברות שאותן קונים או אג"ח ספציפיות. לא נכנסים לרזולוציה כזו אלא מסתכלים יותר על כיווני השוק, ובהתאם לכך משנים את התמהילים".

איך זה מסתדר עם הדרישה של רשות ני"ע להגדיל את המעורבות של ועדת ההשקעות?

"אין תקנות שאומרות שצריך לרדת לרזולוציה של נייר. אנחנו כן צריכים להגדיר את מדיניות ההשקעה בצורה שמרנית, כך שגם אם ההנפקות ייהפכו לבעייתיות נוכל לנהל אותן. ועדת חודק לא שינתה באופן מהותי את הקונצפט, היא הוסיפה ועזרה".

אנחנו רואים לא מעט תספורות בתקופה האחרונה. מה תפקידם של המוסדיים?

"כקופה מפעלית, היכולת שלנו להשפיע באסיפות היא קטנה, והיכולת להשפיע על תנאי הנפקת אג"ח ממש לא קיימת. אנחנו יכולים להצביע ברגליים, ואנחנו עושים את זה. אחת הטענות היתה שיש הסתמכות יתר על דירוגי החברות החיצוניות ולא מספיק אנליזה. לא כל קופה קטנה יכולה לעשות אנליזה, אבל עושים מיקור חוץ לאנליזות.

"אנחנו מכניסים גם ערכיות. כשאנחנו רואים שחברה מסוימת מנסה להעביר כל מיני תשלומים שנקרא להם 'לא הולמים', יש המלצה להתנגד. אנחנו כן מתנגדים, אך היכולת שלנו לעצור החלטה אינה גבוהה. אם זה נראה לא ראוי, אנחנו פשוט נמכור את הנייר.

"גם הדירקטוריון מעורב. אם אנחנו חושבים שלווה מחליט לעשות תספורת שהיא לא כורח המציאות ובעצם מנצל את המלווים, בהחלט לא ראוי שבעתיד ילוו לו".

תקופה של סיכונים חדשים

להמן היה חבר גם בוועדת בכר, שעסקה בהפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים. הוא בהחלט מודע לביקורת על מסקנות הוועדה, שעולה בכל פעם שיש מצב משברי בקופות הגמל. "יש המון טענות נגד ועדת בכר. חלק הן מיתוסים שאינם מבוססים על מציאות, כמו הטענה להקצנה בנכסי התיק. אבל קופות הגמל הבנקאיות החלו להשתנות בכיוון של לקיחת סיכון גדול יותר לפני הוועדה. אני לא בטוח שהתמהיל היה שונה ללא ועדת בכר. זו היתה המגמה בכל מקרה.

"דיברו על זה שמעבירים את הקופות מהבנקים, שהם גוף מפוקח היטב, לגוף שהפיקוח עליו חלש - הממונה על שוק ההון. זו טענה מופרכת. הפיקוח על הבנקים מעולם לא נעשה על ידי הממונה על הבנקים. הם תמיד פוקחו על ידי המפקח על שוק ההון. מאז בכר, הדרישות הרגולטיוריות דווקא עלו בצורה משמעותית. הניהול של הקופות משתפר. מבחינה זו מדובר בתקופה של סיכונים חדשים, ואני לא יודע מה היה קורה אם זה היה נשאר במצב הקודם".

אנחנו רואים כיום הרבה ביקורת על הוצאת קופות הגמל מהבנקים והעברתן לחברות הביטוח, כהחלטה שפגעה בחיסכון הפנסיוני.

"הצרכן הישראלי הוא פראייר, גם במובן הצרכני וגם במובן של ניהול ענייניו. הימים שבהם ועד העובדים וההנהלה סידרו לו את הפנסיה ואת העתיד נגמרו. אני חשבתי, כמפקח ובוועדת בכר, שהדרך היחידה לאפשר ייעוץ פנסיוני המוני זה דרך הבנקים.

"ועדת בכר נהפכה לשם גנרי של להשאיר את הציבור עם תיק מסוכן. אבל זו מגמה שמתרחשת כבר הרבה זמן. זה היה במקביל לרפורמות שהביאו לירידת חוב הממשלה ולירידה באג"ח המיועדות. מהבחינה הזו, הצרכן לא הפנים שהוא מתבקש לנהל את כספי הפנסיה שלו. אולי זה נראה נושא מאיים.

"אני קיוויתי שזה ייעשה דרך הבנקים, שאמורים להיות יועצים פנסיוניים בלתי תלויים יחסית - אבל זה עדיין לא קרה. קח לדוגמה את הקופות המפעליות, הן מניבות תשואה טובה יותר מאחרות. הבנקים היו יכולים להיות גוף מוביל בתחום של מודעות פיננסית ופנסיונית, כמו להכיר לציבור את הקופות המפעליות ולא להוציא משם לקוחות".

הצרכן יהיה מוכן לשלם על ייעוץ פנסיוני?

"לא. הבנקים מייעצים לא כי הם רוצים. הם חוששים שאם הלקוח ילך לייעוץ בבנק אחר, הבנק ייקח אותו כלקוח. אנחנו הנחנו שבמסגרת המאבק על הלקוח, לא ייתנו לו ללכת לבנק אחר. כיום הבנקים רואים שהתרדמה בתחום סבירה מבחינתם. זה תחום לא רווחי עם הרבה עלויות, שכרגע הם לא מצליחים לכסות אותן, בפרט מאחר שנושא המסלקה הפנסיונית מתעכב מאוד.

"יותר מזה - בתחום של בחירת פרופיל הסיכון, ב-2008 פתאום חטפו מכה, עם ירידות של קרוב ל-20% בקופות הגמל שנתפשו כסולידיות. חלק קטן מהציבור העביר את החסכונות דווקא בתקופה הזו למסלולים הסולידיים. הרוב המכריע עדיין יושב במסלולים הכלליים. מי שעבר לסולידיות חטף פעמיים, כי לא זכה לתיקון. לאחר התיקון, הציבור נשאר בכלליות. פרופיל הסיכון כיום דומה מאוד לפרופיל שהיה ערב המשבר. לאורך זמן הכלליות עשו תשואות יפות. בגדול, התמהיל שמשלב מניות, אג"ח קונצרניות ואג"ח מדינה הוא טוב יותר מאשר ללכת על פתרון קצה.

"לפני בכר לייעוץ בבנקים קראו ייעוץ, אבל זה היה שיווק. כל בנק הכניס את הלקוחות שלו לקופות שלו. היו לנו גם ביקורות, וגם רשות ני"ע התריעה על זה. היה לי חשש אמיתי. לכן אחד הדברים שעשיתי היה כן להיכנס לביקורות כאלה.

"היה ויכוח אז לגבי חוק הייעוץ - אם יצרן יכול לייעץ באופן אובייקטיבי על המוצרים שלו. חוק הייעוץ קבע שעליהם להיות אובייקטיביים, אך בפועל הם לא יכלו להיות כאלה. הוועדה קבעה שמי שמשווק משווק, ומי שמייעץ מייעץ. חששתי שידביקו את זה לבנקים באמצעות תביעות ייצוגיות. היו שואלים אם הבנקים נתנו ייעוץ נכון, והתשובה לכך היתה חיובית. יש לזה ערך של יציבות לבנקים".

"כל ילד אחרי צבא צריך חיסכון פנסיוני"

אם יש בעיה עם היועצים, למה לא לעבור לניהול פסיבי והיצמדות למדדי מניות ומדדי אג"ח? זה גם יהיה זול יותר.

"קופת גמל מפעלית היא לא למטרת רווח. דמי הניהול הם בעצם העלויות של הקופה לפעילות ברוקראז', קנייה ומכירה. יש יתרונות רבים לניהול פסיבי. אחד מהם הוא החיסכון בעלויות - במיוחד לקופות קטנות. מצד אחד הן יכולות להיצמד למדד בעלות נמוכה, ומצד שני נשמר היחס האישי ללקוח. ניהול כזה גם מתאים לקופות התגמולים האישיות כשיאושרו".

ביקורת נוספת היתה כי בעקבות המלצות הוועדה יש עלייה בסיכון בראייה לאחור. זה לא תפקיד המדינה לדאוג לפנסיות של הציבור?

"אני חושב שהמדינה צריכה לעשות הרבה יותר כדי לעודד את החיסכון הפנסיוני ואת ביטוח הבריאות. אבל זה לא אומר לקחת את זה על עצמה ולהבטיח תשואה. המדינה הרי לא יושבת וחוסכת, היא רק לוקחת על עצמה התחייבויות שעלולות להביא אותה בעתיד לפשיטת רגל. אני לא חושב שמודלים שבהם החוב הציבורי גדל והולך הם טובים.

"האוצר מנסה לפשט ולאחד את המוצרים, ועדיין האדם הפשוט לא מסוגל להבין את המוצרים ולנצל את ההטבות שלהם. צריך לתת לו את זה בכסף - לא בקיזוזים, החזרים וכו'. כל ילד אחרי הצבא צריך להתחיל את החיסכון הפנסיוני שלו, או שצריך לאפשר לו להשלים את זה אחר כך. זה חייב להיעשות. יש לי הרגשה שנותנים הטבה, אך מעדיפים שלא ינצלו אותה".

"כולם התיישרו לפי דמי ניהול מוגזמים"

המינוף שהחברות לקחו כדי לרכוש את קופות הגמל לא חייב להביא להעלאת דמי הניהול כדי לכסות את עלות הרכישה? יש סוג של סחרור בתוך המערכת?

"אני לא מתכוון להתווכח על המציאות. המציאות היא שדמי הניהול עלו. אותי זה תיסכל מאוד. זה תיסכל אותי כי היו פחות שחקנים ללא גיבנת המימון. המערכת היתה לא תחרותית. הייתי מעורב בבית ההשקעות באותה תקופה ויכולנו להציע דמי ניהול יחסית נמוכים, אבל גם בתי השקעות גדולים יותר, שלא היתה להם גיבנת המימון, התיישרו לפי דמי הניהול המוגזמים. הם לא ניסו להתחרות ולקחת מחירים נמוכים יותר".

מה יגרום לזה לעבוד?

"בתחום הפנסיוני - המסלקה הפנסיונית וכניסה מסיבית של הבנקים. בתחום הקופות - לא ברור לי. אולי זה מכיוון שהבנקים עצמם חוששים שאם דמי הניהול יירדו לא יהיה ממה לשלם דמי הפצה. ועדת בכר עשתה שינוי דרמטי, ואני מקווה שזה יעלה על המסלול. חלק מזה זה חינוך פיננסי".

כלומר הבסיס העיקרי לשינוי המיוחל הוא חינוך פיננסי?

"כן. כיום מדברים על חינוך פיננסי, ולמרות זאת אני לא אופטימי. קיבלתי עידוד אחרי התהליך של ההתעוררות החברתית. דיברו על הקוטג' וקיוויתי שזה יגיע לבנקים. שישתנה הדיסקט ואנשים יתחילו לומר 'מגיע לי מחיר הולם'. החלו לקום התארגנות צרכניות כדי להוריד את דמי הניהול, אבל זה רק בהתחלה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#