דש: "הבנק המרכזי באירופה ממסה את החוסכים - בשביל לסייע לממשלות" - זירת היועצים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דש: "הבנק המרכזי באירופה ממסה את החוסכים - בשביל לסייע לממשלות"

מה היה חלקם של הבנקים המרכזיים במדיניות "הדיכוי הפיננסי" וכיצד ההלוואות של הבנק המרכזי האירופאי וההתחייבות לריבית נמוכה בארה"ב קשורות לזה?

תגובות

בשבוע שעבר העניק הבנק המרכזי האירופי הלוואות לבנקים המסחריים בהיקף של כמעט חצי טריליון יורו, לתקופה של 3 שנים בריבית של 1%. הלוואות לתקופה כל כך ארוכה הניתנות על ידי הבנק המרכזי לבנקים הן די נדירות. בדרך כלל הבנקים המרכזיים קובעים את הריבית לטווח קצר ומעניקים הלוואות לבנקים לתקופות קצרות מאוד. הבנקים מחפשים את המימון לטווחים ארוכים יותר בכוחות עצמם על ידי גיוסי החוב בשוק החופשי. אולם, בימים אלה שום דבר לא עובד "כרגיל". גישתם של הבנקים האירופאים לשווקים כמעט חסומה בגלל חוסר האמון בהם מצד המשקיעים.

לצעד שנקט הבנק המרכזי האירופאי יש משמעות נוספת, מרחיקת לכת אף יותר מעצם החידוש שבמתן הלוואה ארוכת טווח לבנקים. הבנקים לא יתפתו אולי לנצל את ההלוואות הזולות לרכישת אג"ח ספרד ואיטליה הנסחרות בתשואות גבוהות מאוד בגלל הסיכון הכרוך בהשקעה, אך התשואות של אג"ח המדינות הבטוחות באירופה, כגון גרמניה, הולנד, פינלנד ואחרות, יהיו תחת לחץ כבד להורדתן. הבנקים פשוט לא יאפשרו לתשואות של האג"ח לעלות על ידי קנייתן במימון זול של הבנק המרכזי.

אמנון גוטמן

הבנק המרכזי האירופאי אינו ייחודי במדיניותו. הבנק המרכזי האמריקאי הבטיח לא להעלות את הריבית האפסית עד אמצע שנת 2013 ו"קיבע" את התשואות של אגרות החוב הממשלתיות ברמה מאוד נמוכה. כך, אגרת החוב לתקופה של 5 שנים נסחרת בתשואה הנמוכה מ-1%. גם ביפן ובבריטניה מבינים משקיעים שריבית נמוכה תישאר לאורך שנים והבנתם באה לידי ביטוי בריביות הנמוכות שמשלמות הממשלות למשקיעים.

לכאורה, מדובר בצעדים שגרתיים של הבנקים המרכזיים, שנועדו לסייע לכלכלה להתאושש, להוזיל עלויות ריבית לפרטים ולפירמות ולדרבן את הצריכה. בפועל מדובר על מדיניות שהשלכותיה הסמויות מטילות מס על החוסכים, הנועד לסייע לממשלות להחזיר את חובותיהן.

ישנן מספר דרכים להוריד את החוב לממשלה. הדרך העדיפה היא גידול בצמיחה ובהכנסות הממשלה. אחרות, פחות "מהנות" מבחינת הציבור, כוללות מחיקת חובות, קיצוצים בתקציב, עלייה לא צפויה באינפלציה שמחסלת את הערך הריאלי של החובות, וצעדים הקרויים "דיכוי פיננסי".

במסגרת "דיכוי פיננסי" ננקטים צעדים המורידים את עלות הריבית המשולמת על ידי הממשלה באמצעות פעולות שונות כגון קביעת תקרת הריבית או יצירת רוכשים "שבויים" של אגרות החוב הממשלתיות באמצעות הוראות רגולאטוריות. ההיסטוריה של 100 השנים האחרונות מלאה בדוגמאות של הורדת חוב ממשלתי באמצעות "דיכוי פיננסי" משולב עם יצירת אינפלציה גבוהה. העיקרית שבהן הייתה הורדת חובות של הממשלות שנוצרו כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, אך אפשר גם להזכיר את שחיקת החובות במדינות המתפתחות במשבר של שנות ה-80.

מה היה חלקם של הבנקים המרכזיים במדיניות "הדיכוי הפיננסי" וכיצד ההלוואות של הבנק המרכזי האירופאי וההתחייבות לריבית נמוכה בארה"ב קשורות לזה?

הריבית הנמוכה של הבנקים המרכזיים יוצרת סוג של מס על החוסכים המועבר ישירות לקופת המדינה. המס לא נגבה על ידי מס הכנסה. צורת גבייתו נובעת משני מרכיבים: המרכיב הראשון הוא התוצאה של הריבית הנמוכה שמקבלים החוסכים שמשקיעים באגרות החוב.

ניקח לצורך הדוגמא דווקא את ישראל, שאינה נמצאת במשבר חובות, אך הריבית בה מושפעת בין היתר מהריבית הנקבעת על ידי הבנקים המרכזיים בעולם. למרות האינפלציה הגבוהה יחסית בישראל בשנים האחרונות, המדינה שילמה ריבית ריאלית ממוצעת של 1.7% בלבד בהנפקות של אג"ח החדשות בשלוש השנים האחרונות, כמחצית מהריבית ששילמה בשנים לפני המשבר.

כתוצאה מזה, כבר כעת חוסכת המדינה מדי שנה כ-3 מיליארד שקל תשלומי ריבית בגין החובות שנטלה בשלוש השנים האחרונות. החיסכון הושג במידה רבה בזכות הריבית הנמוכה עליה שמר בנק ישראל בשנים אלה והושפעה מהריבית הנמוכה בחו"ל.

אפשר לקרוא לזה חסכון של המדינה, אבל אפשר גם לקרוא לו מס - על החוסכים. מי שחסך יותר שילם יותר מס. בארה"ב הריבית הריאלית שמשלמת המדינה היא כבר מזמן שלילית. למעשה הכסף של החוסכים נשחק ומסייע למדינה להקטין את החוב.

המס המוטל על החוסכים רק יעלה

המרכיב השני של הגבייה הוא תוצאה של עליית האינפלציה. בינתיים, כמעט אף אחד לא צופה שהאינפלציה תתפרץ בקרוב בארה"ב או באירופה. אולם, בסיכוי די גבוה, הריבית הסופר-נמוכה והכמות העצומה של הכסף באמצעותן הבנקים המרכזיים "מפטמים" את המערכת הפיננסית, יובילו לאינפלציה בעתיד.

כשזה יקרה, זה יהיה מפתיע ויגרום לשחיקה עוד יותר חדה בערך חסכונות הציבור. הממשלה כנושא החוב תיהנה משחיקה בערכו. הריבית הנמוכה שמשלמת הממשלה משפיעה גם על תשואות של נכסים אחרים, אם זה אגרות חוב של חברות או אפילו מניות.

במצב שנוצר הבשורה לכלל החוסכים אינה מעודדת. הם יאלצו להסתפק בשנים הבאות בתשואה נמוכה יחסית על השקעותיהם, אם זה בהשקעות הפנסיוניות או בפיקדונות בבנקים. אם ירצו או לא, המס של "דיכוי פיננסי" יגבה מהם כדי לסייע לממשלות במערב להיחלץ מבור החובות אליו הם נקלעו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#