השתיקה של עודד שריג תשאיר לנו רק שברירים מהפנסיה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השתיקה של עודד שריג תשאיר לנו רק שברירים מהפנסיה

בימי התספורות הבאים עלינו, המפקח בורח מטיפול בבעיה מרכזית בשוק ההון

74תגובות

>> נדמה שאין דרך לומר זאת בעדינות: המפקח על הביטוח ועל שוק ההון בישראל, פרופ' עודד שריג, בורח מטיפול בבעיה המרכזית בשוק ההון. האיש מתרשל.

מעקב אחר הודעות הדובר שנשלחו מטעמו בשבועות האחרונים מלמד אמנם ששריג מגיע לעבודה מדי בוקר ואף מקבל החלטות בעניינם של החוסכים בשוק הביטוח ובשוק ההון. אנשים מספרים שהם רואים אותו כל יום במשרד, ורבים מעידים כי הוא לא צרוד או איבד את קולו באחרונה.

לכן, קשה להבין מדוע שריג שותק אל מול המכה הגדולה והמסוכנת ביותר בשוק ההון הישראלי שעליו הוא מופקד. בזמן ששריג שולח הודעות על פועלו בתחום "מדריך לצרכן ברכישת פוליסת ביטוח דירה", או מדווח על קנסות של מאות אלפי שקלים לחברת ביטוח הפניקס, או של עשרות אלפי שקלים לסוכן ביטוח ולמנהל שסרחו, או בזמן שהוא מוציא עוד הודעה על "טיוטת חוזר המציגה הוראות לדוגמה לשטר נאמנות בהנפקת אג"ח קונצרניות" - מתרחשת מתחת לאפו תופעה מסוכנת המאיימת על עתידו של שוק ההון הישראלי.

התופעה הזו מכונה "תספורות בשוק האג"ח", אבל אפשר לשים אותה תחת כותרות אחרות כמו: "הידרדרות במוסר התשלומים של בעלי השליטה בחברות הגדולות בישראל", או "עושק המשקיעים", או "זלזול מחפיר בכסף ציבורי".

יהיה שמה של התופעה אשר יהיה, ברור שיש לה שתי תוצאות קשות: הפסדים בתיקי החיסכון הפנסיוני של הציבור ואובדן אמון בשוק ההון הישראלי. שריג קורא עיתונים, מקבל דיווחים ועוקב אחר ההתפתחויות בשוק ההון מקרוב. הוא מודע היטב לתופעת התספורות, אך במקום לפעול בנחישות ולקבוע נורמות ראויות להתנהלות הגופים המוסדיים בשוק ההון, הוא מעדיף לעסוק בהרגעה.

בסוף נובמבר השתתף שריג ביום עיון של המרכז הבינתחומי, ובו נדרש לתופעת התספורות בהקשר של חברת דלק נדל"ן, שבשליטת יצחק תשובה. דלק נדל"ן חייבת לבעלי האג"ח שלה כ-2 מיליארד שקל, אך מציעה תספורת שמשמעותה קיזוז של מאות מיליוני שקלים מכספי הפנסיונרים. שריג מיהר להרגיע: "תספורת מלאה בדלק נדל"ן תשפיע על הפנסיה רק בשברי אחוזים". נרגענו. אם הפרופ' למימון שריג אומר שזו השפעה שולית, אנחנו נרגעים.

ואולם אז מגיע פתאום אילן בן דב ומכריז גם הוא על תספורת של מאות מיליוני שקלים למשקיעים בחברת טאו. אם תשובה זה שברירי אחוזים, אז גם בן דוב זה כמה שברירים. לא נורא. אנחנו לא עושים עניין משברירים.

בעוד אנחנו מנסים לחזור לעיסוקינו ולשכוח את השברירים, הגיע יוסי מימן, בעל השליטה באמפל, ואמר שהוא רוצה שנדחה לו פירעון חוב של מיליארד שקל בשנתיים. כמה שברירים הוא יקזז לנו מהפנסיה? לא ברור. לדבריו, לא נצטרך לוותר אפילו על שבריר.

האמנם? אם כך, מדוע לא מוצגת בפני הציבור התוכנית הכוללת של הסדר החוב שהוא מציע? הפיצוי שהוא משלם לחוסכים עבור דחיית פירעון החוב? הביטחונות שהוא מביא לעסקה? הכסף שהוא יביא מהבית כדי לשכנע אותנו שאנחנו עושים עסקה טובה? את זה הוא משאיר למו"מ עם הגופים המוסדיים. זה לא עניינו של הציבור. למשקיעים יש רק תפקיד אחד בעסקה הזו והוא הסתיים: לרכוש אג"ח של אמפל ולממן את פעילותה, את שכרם המופקע של מימן ומנהליה, וזהו זה. הסדרים עושים עם משקיעים מוסדיים.

כאן בדיוק הבעיה. משקיעים מוסדיים לא עושים עניין מכמה שברירים. אלה לא השברירים שלהם, אלא של הלקוחות שלהם. אם המפקח על הביטוח אמר שאלה כמה שברירים, אז מדוע לעשות מזה עניין?

נקדים ונאמר שהסדרי חוב אינם עניין פסול מעיקרו. במקום שבו יש חוב, יש גם הסדרי חוב. במקום שבו יש סיכונים - דינם לעתים להתמשש. עולם העסקים רווי באי ודאויות, וללא נטילת סיכונים הכלכלות לא היו מגיעות רחוק. בשני העשורים האחרונים זרמו לשוק ההון הישראלי מאות מיליארדי שקלים של חסכונות פנסיה, שבעבר הופקדו בעיקר באג"ח שהנפיקה הממשלה. תמכנו ברפורמות החשובות הללו כי הן תרמו לציבור החוסכים והיו חיוניות להתפתחות של שוק אשראי חוץ בנקאי ולפיזור סיכונים במשק הישראלי.

בשנים הבאות ימשיכו לזרום עוד מיליארדים רבים של שקלים. הזרימה האדירה הזו מחייבת את המפקח על הביטוח ושוק ההון לשמור תדיר על האינטרסים של החוסכים ולמנוע עושק, ניצול או שימוש לא ראוי בכספם. עליו גם לקבוע נורמות ראויות בשימוש בכספים הללו. זה בסדר לתת דרגות חופש למנהלי כספים בקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי חיים בביצוע ההשקעות, אבל באותה מידה נדרשת בקרה הדוקה וקביעת נורמות ראויות של החברות הציבוריות באשר לשימוש בכספי החוסכים.

התספורות עלולות להפוך לנורמה

הסדרי החוב האחרונים מקוממים ומכעיסים בשל כמה סיבות. ראשית, מדובר באנשי עסקים בעלי היקפי פעילות גדולים מאוד (מימן, תשובה ובן דב), וברור שכל הסדר חוב שייערך עמם עשוי להפוך מחר למודל לחיקוי לאנשי עסקים קטנים יותר. אם תשובה, מימן ובן דב מרשים לעצמם לא לשלם חובות בזמן, מדוע שחברות בינוניות וקטנות יותר לא יתחמקו מתשלום?

הסיבה השנייה היא התנהלותם של אותם בעלי שליטה. קחו למשל את מימן, שמכר לציבור - באמצעות אמפל הציבורית ועסקה נוספת מחוץ לבורסה - את פעילות הגז הפרטית שלו, וקיבל עבורה צ'ק שמן של 350 מיליון דולר. קחו את תשובה, שפינק וריפד חבורה של מנהלים, ובהם בני משפחה רבים, במשכורות עתק. קחו את בן דב, שהדבר הראשון שעשה עם רכישת פרטנר היה לבצע הפחתת הון ולהוציא אותה כדיווידנד שמן של 1.4 מיליארד שקל. ההתנהלות הזו משקפת דפוס מפוקפק של ריפוד עצמי ודאגה לחשבונות הבנק של בעלי השליטה על חשבון המשקיעים, וגלגול הקשיים על הציבור כשאלה מתגלים.

אילו העסק היה נקלע לקשיים מבלי שבעלי השליטה היו חולבים אותו, מושכים ממנו דיווידנדים ומשכורות, מכניסים לתוכו פעילויות בעסקות בעלי עניין וכדומה - ההצעה להסדר חוב היתה נופלת על אוזניים קשובות יותר. ואולם ההסדרים מוצעים בנסיבות אחרות, ותפקידו של שריג הוא להתריע, למנוע, לזעוק ולקבוע כללי משחק שישמרו על האינטרס של המשקיעים ועל האמון שלהם בשוק ההון.

הסיבה השלישית היא היכולות. לעתים התשובה הטובה ביותר לאי פירעון חוב היא "אין לי". זה לא המקרה של תשובה, מימן ובן דב. לשלושתם יש עסקים ונכסים רבים, לשלושתם אורח חיים לא ממש צנוע (לזה יש מטוס, לשני יאכטה, השלישי בונה אחוזה). זו סיבה מספיק טובה לדרוש מהם להכניס את היד לכיס ולהביא כסף מהבית.

שוק ההון הישראלי הוא שוק צעיר שפועל בהיקפים משמעותיים רק שני עשורים. זו תקופה ארוכה דיה כדי שיתגלו בה כל החוליים והכשלים; זו תקופה קצרה מספיק כדי שלא נסתגל לנורמות פסולות של שימוש בכספי חוסכים ונדאג לכך שהם יפוקחו היטב.

שריג יכול להמשיך לשלוח חוזרים והוראות והנחיות וקנסות לחברות ביטוח וסוכנים סוררים. אלה המשימות השוטפות שלו, והוא עומד בהן יפה. המשימה האסטרטגית שלו היא לבנות את האמון בשוק ההון הישראלי ואת נורמות הטיפול בכספי חוסכים. אם הוא ימשיך להתייחס לתספורות כאל שברירי פנסיה, הוא יביא אותנו לגיל פרישה עם שברירים בלבד.

נ.ב.

מה יכול שריג לעשות כנגד התספורות והסדרי החוב? הוא יכול ללמוד קצת את הפרקטיקות הנהוגות בבנקאות, אבל לאו דווקא את אלה המתייחסות ללקוחות העסקיים הגדולים, אלא ללקוחות הקטנים. לבנקים יש מנופי לחץ גדולים על לקוחות קטנים שנטלו הלוואות. יש ערבים, ויש ביטחונות, ויש עיקולים, ויש הגבלת חשבונות ויש הגבלת חשבונות בנסיבות מחמירות שמונעות מהלקוחות לקחת הלוואה או לנהל חשבון בנק במשך כמה שנים. שריג יכול לפתח כלים להוצאת כרטיס צהוב למי שמנסה להשתמט מחובות, ולהוציא כרטיס אדום לכמה שנים למי שמשתמט בפועל. הוא גם יכול למסד מדד שמדרג את הגופים המוסדיים לא רק לפי התשואות או דמי הניהול, אלא לפי מידת ההגנה שהם מעניקים לחוסכים. ואולם לפני שהוא בונה מדד כזה למשקיעים המוסדיים, הוא צריך להראות בעצמו נכונות להיאבק למען החוסכים ולמען נורמות ומוסר תשלומים נאותים בשוק ההון הישראלי.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#