רוצים שם טוב? מספיק עם התספורות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוצים שם טוב? מספיק עם התספורות

אם בעלי ההון רוצים ששמם ימשיך לשמש ערובה לחוב טוב - שישלמו את מה שהם חייבים

2תגובות

גל התספורת האחרון כבר לא מקיף רק את המניות הקטנות והקיקיוניות. הוא מגיע לעמודי התווך של שוק ההון, לחברות הגדולות - לאלה שבעלי הבית שלהן שואפים להיות מבכירי המשק.

גם מספר התספורות גדל והולך. זה התחיל עם אילן בן דב בטאו תשואות, המשיך עם יצחק תשובה בדלק נדל"ן, והאחרון ברשימה כרגע הוא יוסי מימן באמפל.

חמור מכך הוא שכבר לא מפתיע לראות את האג"ח של אי.די.בי, הקונצרן הגדול במשק, בתשואה של 20% - תשואת זבל שמראה כי המשקיעים חוששים מיכולת החזר החוב של החברה.

למרות המצב הזה, נראה ששוק ההון הישראלי רוחש כבוד רב לבעלי השליטה בחברות. רבים מבעלי השליטה מחזיקים בחברות שלהם שיעור גבוה מההון, והם האחראים הבלעדיים על התנהלותן. מנהלי הכספים המוסדיים משתדלים לא להרגיז את בעלי השליטה יותר מדי. אולי הם מצפים כי ביום מן הימים יעברו לעבוד עבורם - ויזכו בחבילת שכר מפנקת.

בעלי הבית של החברות הישראליות יודעים גם להפעיל את השפעתם בבואם לגייס הון מהציבור. הם יודעים לשכנע את מנהלי ההשקעות כך שיתמכו בחברות שלהם בכל דרך אפשרית. כך למשל, לפני שלוש שנים פנה בן דב בטון מרגיע לבעלי החוב בטאו. הוא ניסה לשכנע אותם כי הסיכוי שטאו שבשליטתו תעמוד בהתחייבויותיה גבוה משחשבו, ותלוי בעיקר במצב של שוק ההון. חלקם נרגעו. הבורסה הישראלית דווקא שיגשגה למדי מאז, אבל זה לא מנע מטאו להמשיך להידרדר - ולבסוף לפנות לנושיה בבקשה להסדר.

כשבעל הבית מחליט לתמוך פיננסית בחברה שבה הוא שולט, הוא לא עושה זאת רק ממניעים מוסריים כלפי בעלי החוב או כדי לשמור על מקום עבודתם של העובדים. ברוב המקרים יש לו אינטרס פיננסי טהור - להפחית את עלות גיוס ההון של החברה הנתמכת או של חברות אחרות שבהן הוא שולט. המסר הזה עובר דרך רמת הביטחון שחשים בעלי האג"ח. אם בעלי האג"ח משתכנעים שבעל השליטה יסייע לה ביום משבר, הם מייחסים לה סיכון נמוך יותר ודורשים בתמורה ריבית נמוכה יותר על החוב.

הקשר בין האמון בחברות לבין זהות בעלי הבית שלהן מקבל משנה תוקף בשעות משבר. כך, למשל, האג"ח של אלביט הדמיה קרסו לתשואות של 20%-30% כשנודע בשוק כי בעל השליטה שלה, מוטי זיסר, הסתבך עם חוב אישי לבנק הפועלים. דוגמה נוספת סיפק בעל הבית של אפריקה ישראל, לב לבייב, שבמסגרת הסדר הנושים של החברה הזרים לה כ-800 מיליון שקל. ההזרמה שיפרה את המוניטין של לבייב וסייעה לו בינתיים לשמור על השליטה בה.

גל ההסדרים האחרון מחייב מעתה התייחסות אחרת לבעלי השליטה. ראשית, חשוב לזכור כי האינטרס של בעלי השליטה מתנגש עם האינטרסים של בעלי החוב מקרב הציבור. בנוסף, לבעלי השליטה יש אינטרסים בכמה חברות במקביל. מקרה כזה עלול לדחוף אותם לבצע עסקות בעלי עניין בין החברות השונות, שאינן מיטיבות בהכרח עם הציבור. למשל, רכישת חברת ישראייר על ידי קבוצת אי.די.בי: במסגרת העסקה הועברו ההתחייבויות האישיות הגדולות של נוחי דנקנר, בעל השליטה בישראייר, לאי.די.בי הציבורית.

אינטרס אחר נוגע לרצונו של בעל השליטה לחלק דיווידנדים גדולים. חלוקה גדולה מדי של דיווידנדים עלולה לפגוע ביציבות הפיננסית של חברה ולהקשות עליה לעמוד בהתחייבויותיה אם תיקלע למשבר.

אם רוצים לתמחר גם את בעלי השליטה, רצוי דווקא לתת להם פרמיה שלילית. אם הם מעוניינים ששמם ימשיך לשמש ערובה לחוב טוב, שיאפשר להם להוזיל את גיוס החוב - שישלמו את מה שהם חייבים. בלי תספורות.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#