הסכנה הבאה לאירופה: המשקיעים מהמרים נגד היורו - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסכנה הבאה לאירופה: המשקיעים מהמרים נגד היורו

קרנות הגידור מזהות את הפוטנציאל האדיר שבמשבר האירופי המחמיר ומזרימות סכומי כסף אדירים לפעולות ספקולטיביות בשוקי המט"ח ■ הזינוק בפוזיציות השורט נגד היורו עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה ולרסק את המטבע - בדומה למה שאירע בשנות ה-90 עם הליש"ט ועם המטבעות האסייתיים

4תגובות

>> קרנות גידור המתמחות באסטרטגיות השקעה מסוג גלובל-מקרו מגייסות סכומי כסף משמעותיים בחודשים האחרונים. אלה הן חדשות רעות עבור מדינות אירופה, המתמודדות עם משבר החובות ועם ההאטה הכלכלית.

בחודשיים האחרונים הקרנות האלה מהמרות על נפילת היורו, ויוצרות לחץ משמעותי על המטבע האירופי. לפי נתוני הסוכנות הממשלתית האמריקאית CTFC (ראשי תיבות של Commodity Futures Trading Commission) - קרנות גידור וגופי השקעה אחרים החזיקו בתחילת החודש בפוזיציות שורט על היורו בהיקף של 16 מיליארד דולר.

המשמעות היא שהקרנות נוטלות הלוואות לטווח קצר ביורו, ומוכרות את המטבע בשוק החופשי - בהנחה שערכו יצנח ושעלות ההחזר של ההלוואה בדולרים תהיה נמוכה בהרבה. למעשה, הפעילות הזאת יוצרת היצע מלאכותי של המטבע, ותורמת להיחלשותו. לחצים אלה ודאי לא מוסיפים לביטחון של המשקיעים בכל הנוגע למדינות גוש היורו, שכורעות תחת נטל החובות, גולשות לכיוון של מיתון ואינן מצליחות להגיע להסכמה בנוגע לתגובה הראויה.

נתונים אלה עולים בקנה אחד עם מגמות המסחר שמשתקפות בפוזיציות של קרנות הגידור על היורו: מתחילת השנה החלו הקרנות (ומשקיעים נוספים) להמר לטובת היורו. מאז אפריל-מאי הן הקטינו את הפוזיציה - ובאוגוסט וספטמבר הן עברו להמר נגד היורו, והגדילו את מאז את היקף השורטים לרמות הגבוהות ביותר מאז אמצע 2010.

מינוף גבוה וטווח קצר

אסטרטגיות השקעה מסוג גלובל-מקרו זכו לפופולריות מחודשת מתחילת המשבר ב-2008. אלה מתמקדות בהשקעות במינוף גבוה לטווח קצר, במטרה להרוויח משינויים בשערי המטבעות, מפערי ריביות בין מדינות שונות וממגמות בכלכלה העולמית.

למנהלי השקעות שפועלים באסטרטגיית גלובל-מקרו יש את המנדט הרחב ביותר מבין מנהלי קרנות הגידור, והם יכולים להשקיע בכל שוק ובכל אפיק שעולה בדעתם - בהתאם להערכותיהם בנוגע למגמות המקרו-כלכליות ולאירועים בעולם. מכיוון שכך, ובשל המינוף הגבוה המאפיין אותה, אסטרטגיית גלובל-מקרו נחשבת ספקולטיבית ביותר אפילו ביחס למקובל בקרנות הגידור.

קרנות גלובל-מקרו מתבססות על ניתוח מקרו-כלכלי, ומשתמשות לרוב בנגזרים פיננסיים כמו חוזים עתידיים ואופציות כדי להמר על המגמות בשוקי המטבעות, האג"ח, הסחורות - וכל אפיק שעשוי להיות מושפע משינויים מקרו-כלכליים. גירעונות מסחריים גדולים שעדיין לא באים לידי ביטוי בשוק המט"ח, הפרשי ריבית שחייבים להצטמצם, פערים בין אג"ח של מדינות שונות - כל אלה משמשים את מנהלי קרנות המקרו לביצוע השקעות לטווח קצר, במטרה להרוויח מעיוותים שכאלה.

משקיעי גלובל-מקרו נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: משקיעים מוכוונים (Directional), שמהמרים על שינויים במחירים של נכסים נפרדים - לדוגמה שורט על הדולר לעומת לונג על אג"ח ארוכות של ממשלת סין - ומשקיעי ערך יחסי (Relative Value), שמהמרים על נכסים דומים, כמו שורט על שוק המניות האירופי לעומת לונג על שוק המניות האמריקאי.

לרוב משקיעי גלובל-מקרו מחפשים תנודתיות בלתי רגילה, שעשויה להצביע על חוסר שיווי משקל במערכת הכלכלית. ברגע שמשקיע מקרו מזהה שהשוק נמצא הרחק משיווי המשקל הנגזר מתנאי הבסיס, הוא מבצע השקעה בהיקף גדול במטרה להרוויח מהתנועה בחזרה למצב מאוזן יותר. לכן, התזמון הוא קריטי עבור סוחרי גלובל-מקרו, וחלק מהקרנות נעזרות במערכות מסחר אוטומטיות כדי לשפר את ביצועיהן.

המשבר באירופה מייצר הזדמנויות מצוינות לגרוף רווח מהיר, ועובדה זו לא נעלמה מעיני המשקיעים, שהזרימו סכומים גדולים לקרנות הגלובל-מקרו. לפי נתוני חברת המחקר HFR (Hedge Fund Research), העוקבת אחר ביצועי תעשיית קרנות הגידור, ברבעון השלישי של 2011 זרמו כ-35% מסך הגיוסים בענף הגידור לקרנות גלובל-מקרו, אף שאלה מהוות רק 21.6% מהתעשייה. מתחילת 2011 גייסו קרנות גלובל-מקרו כ-20 מיליארד דולר - הרבה מעבר לממוצע בענף.

סורוס נגד בנק אוף אינגלנד

גלובל-מקרו אינה אסטרטגיית השקעות חדשה. למעשה, בתחילת דרכו של ענף קרנות הגידור, היתה זו האסטרטגיה הנפוצה ביותר בתעשייה. לפי HFR, בתחילת שנות ה-90 כ-40% מסך הנכסים בקרנות הגידור נוהלו בקרנות גלובל-מקרו.

גם אז התוצאות היו לעתים הרסניות. די להזכיר בהקשר זה את המקרה של ג'ורג' סורוס, אולי משקיע הגלובל-מקרו המפורסם בעולם.

סורוס הימר ב-1992 שבריטניה תיאלץ לפרוש ממנגנון שער החליפין האירופי (ERM) שאליו הצטרפה שנתיים קודם לכן. המנגנון נועד לקבוע יחס חליפין יציב יחסית בין מדינות האיחוד האירופי, כשכל מדינה נדרשת לשמור על המטבע שלה ברצועה צרה של 2.25% מעלה או מטה לעומת יחידת המטבע האירופית (ECU, מעין סל מטבעות ששימש בעיקר כמדד יחס למטבעות האירופיים האחרים). המנגנון נקבע ב-1979, אך בריטניה הצטרפה אליו באיחור אופנתי, והתחייבה לפעול כדי לשמור על הליש"ט בתוך רצועה של 6% מעלה או מטה לעומת מטבעות אירופיים אחרים.

מתחילת שנות ה-90 החל הבנק המרכזי של גרמניה להעלות את הריבית, במטרה להתמודד עם האינפלציה ועם הגידול בהוצאות שנבעו מאיחוד גרמניה. הריבית הגרמנית הגבוהה יצרה לחצים על המטבעות של מדינות אירופיות אחרות, מכיוון שמשקיעים העדיפו להעביר את כספם לגרמניה כדי ליהנות מהתשואה הנדיבה.

ערכה של הליש"ט נשחק לעומת המארק הגרמני והתקרב לגבול התחתון של רצועת הניוד. סורוס העריך שבריטניה לא תצליח להגן על המטבע שלה, והחל לרכוש חוזי שורט על הליש"ט.

הממשלה ניסתה להעלות את הריבית כדי להפוך את הליש"ט לאטרקטיבית יותר למשקיעים, אך המהלך פגע בעיקר בעסקים קטנים ובאזרחים, שנאלצו לשלם ריביות גבוהות יותר על הלוואות שלקחו. הבנק המרכזי של בריטניה ביצע רכישות עצומות כדי להגן על המטבע, אך הליש"ט המשיכה להיחלש. סורוס עצמו ביצע מכירות בשורט בהיקף של כ-10 מיליארד דולר, ולמעשה הציף את השוק בסחורה.

בסופו של דבר נכנעה הממשלה הבריטית והחליטה לפרוש מהמנגנון, במה שנודע לאחר מכן כ"יום רביעי השחור". נטישת המנגנון הביאה לצניחה חדה בשער הליש"ט, ולפי הערכות שונות סורוס הרוויח יותר ממיליארד דולר מההימור שביצע.

ההשפעה של האירוע על כלכלת בריטניה היתה קצת פחות חיובית: לאחר פרישת המדינה ממנגנון התיאום האירופי נקלעה בריטניה למיתון ארוך. האירועים האלה פגעו מאוד בתמיכה במפלגה השמרנית והוביל בסופו של דבר לעלייתה של מפלגת הלייבור, בראשות טוני בלייר, לשלטון - לאחר 18 שנים באופוזיציה.

פישר מבריח את הזרים

פעילות ספקולטיבית שכזו במטבע הטרידה גם את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שבתחילת 2011 התריע מפני מתקפה של ספקולנטים על השקל בניסיון לרשום רווחים מהירים מהתחזקותו. מה שעמד לנגד עיניו היה זינוק עצום בפעילות המסחר של משקיעים זרים במק"מ ובאג"ח ממשלתיות - מתנועות הון בהיקף של 442 מיליון דולר ברבעון השלישי של 2010 ל-4.4 מיליארד דולר ברבעון הרביעי של השנה - עלייה עצומה של כ-900%. לשם השוואה, ב-2009 כולה הסתכמו תנועות ההון של משקיעים זרים במק"מ ובאג"ח ממשלתיות ב-1.7 מיליארד דולר בלבד.

פישר לא רק התריע: בתחילת 2011 קבע בנק ישראל חובת דיווח על כל עסקת מט"ח בהיקף יומי של 10 מיליון שקל ויותר, במטרה לזהות שחקנים המנסים להשיג רווח ממסחר ספקולטיבי בשקל. מיד לאחר מכן הוסיף הבנק מגבלת נזילות, שחייבה את הבנקים להחזיק ביטחונות בשיעור מינימלי של 10% מהיקף העסקה.

למעשה, פישר הגביל את יכולתם של הזרים למנף את ההשקעה, ובכך הקטין את השפעתם על השוק. המהלכים הוכיחו את עצמם: מתחילת השנה ירד נפח המסחר של משקיעים זרים בשוק המט"ח הישראלי מרמות של יותר מ-60% לרמה של כ-40% בנובמבר 2011.

"אסור להסיר את המבט מהשווקים"

"אסור לנו להסיר את מבטנו מהשווקים. זה בלתי מתקבל על הדעת שהם אלה שלוחצים את המדינות, יום אחרי יום, שעה אחר שעה, מבלי להעניק לממשלות הנבחרות את הזמן הדרוש למוסדות דמוקרטיים לפעול. פעילות זו מערערת את היסודות של הדמוקרטיה. זוהי הסיבה שעלינו ליישם רגולציה קשוחה על השווקים ולהגביר את השקיפות".

את הדברים האלה אמר יורגוס פפנדראו, ראש ממשלת יוון לשעבר, שנאלץ לפרוש מתפקידו על רקע המצב הכלכלי במדינה, בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל" לפני כשלושה שבועות.פפנדראו התכוון בעיקר למסחר באג"ח ממשלתיות, שדחף מעלה את הריבית שנדרשת יוון לשלם עבור הלוואותיה, ולא איפשר לה למחזר את החובות או למצוא פתרון זמני אחר שימנע קריסה כלכלית במדינה. הטענות תקפות, כמובן, גם בכל הנוגע לשוק המט"ח.

הכלכלן זוכה פרס נובל פול קרוגמן התריע עוד בסוף שנות ה-90 על הסכנה שבתנועות ההון העצומות בשווקים הבינלאומיים. בספרו The accidental theorist: and other dispatches from the dismal science שהתפרסם ב-1999 טוען קרוגמן: "אין אחד שקורא עיתונות כלכלית בשנים האחרונות, ואינו מודע לכך שבימים אלה יש משקיעים שלא רק מזיזים כספים בציפייה למשבר מטבעות, אלא עושים כמיטב יכולתם לגרום לאותם משברים כדי לגרוף רווח". קרוגמן, בעקיצה שמופנית כלפי סורוס, הציע לאמץ את הכינוי "סורוי" (Soroi) עבור משקיעים מעין אלה.

את הדברים כתב קרוגמן בעקבות משבר המטבעות בדרום מזרח אסיה, שגם בו היה מעורבים סורוס ומשקיעי גלובל-מקרו אחרים. אלה ניהלו מלחמת התשה מול הבנק המרכזי של תאילנד, שגייס סכומים עצומים כדי להגן על המטבע והסב למשקיעים הפסדים גדולים לפני שנכנע ונאלץ לפחת את המטבע ב-17% במארס 1997. לאחר אותו אירוע אמר מנהל ההשקעות הראשי בקרן של סורוס: "הם היכו אותנו על הישבן, ונטלו הרבה מאוד רווחים שהיו יכולים להיות שלנו. והם עשו זאת הייטב".

קמרון והרפובליקאים תומכים בקרנות

כחלק מלקחי המשבר של 2008 הטילו ארה"ב ואירופה מגבלות חדשות על פעילות קרנות הגידור. בארה"ב אושרה ביולי 2010 רפורמת Dodd-Frank - על שם חבר הקונגרס ברני פרנק והסנאטור כריס דוד מהמפלגה הדמוקרטית, שהובילו אותה - שהגדילה את חובת הדיווח והשקיפות על קרנות שמנהלות יותר מ-150 מיליון דולר.

בנובמבר 2010 אישר הפרלמנט האירופי הנחיות חדשות למנהלי הקרנות (Alternative Investment Fund Managers Directive), שהכפיפו את הקרנות לפיקוח של רשויות פיננסיות באיחוד האירופי. בין היתר חייב החוק את קרנות הגידור למנות מעריך שווי חיצוני עצמאי לנכסיהן, הגביל את רמות המינוף של פעילותן וחייב אותן לחשוף מידע נוסף על השקעותיהן ועל הפוזיציות שבהן הן מחזיקות.

מהלכים מעין אלה הם רק תחילת המאבק. קרנות הגידור וגופים פיננסיים בינלאומיים מנסים לרופף את המגבלות שהוטלו עליהם, ומפעילים לצורך כך לובי אגרסיבי בוושינגטון ובלונדון. גולדמן סאקס, למשל, הוציא ברבעון השלישי לבדו 800 אלף דולר על לוביסטים שמנסים לרכך את הרפורמה של דוד ופרנק. ניסיונות אלה זוכים לתמיכה מצד המפלגה הרפובליקאית, שבאופן מסורתי מתנגדת להתערבות ממשלתית בשווקים הפיננסיים.

בצד השני של האוקיינוס האטלנטי זוכות הקרנות להגנה מצד ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שסירב לפני כשבוע לאשר את המגבלות החדשות שמבקש האיחוד האירופי להטיל על קרנות הגידור. בריטניה, שבה מנוהלים כ-70% מנכסי הגידור באירופה, מעדיפה להגן על התעשייה הרווחית, שמכניסה לקופת המדינה סכומים גדולים בתקבולי מס ומעסיקה אלפי עובדים בסיטי של לונדון. גרמניה וצרפת טענו בתגובה שהאיחוד יאכוף את התקנות החדשות שגובשו בעניין עם או בלי הסכמת בריטניה.

בינתיים ממשיכות קרנות המקרו ליהנות מהמשבר. ירידת שער היורו לשפל של כ-1.3 מוקדם יותר החודש הגדילה את האטרקטיביות של פוזיציות השורט על היורו. בשנה האחרונה הימרו קרנות רבות שהיורו יירד לשער של 1.25 דולרים, וחלקן ספגו (על הנייר) הפסדים גדולים בשל פוזיציה זו.

הגדלת פוזיציות השורט תורמת באופן מעגלי להגדלת הלחץ על המטבע, ומחריפה את המגמה המסתמנת. אם גוש היורו יתפרק, יהיה מי שירוויח מכך הון עתק. את המחיר של ההרפתקאות הפיננסיות ישלמו כמו תמיד, הכלכלה הריאלית והאזרחים התלויים בה לפרנסתם.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#