תחרות נמוכה ומיליארדי שקלים מעמלות: כך חמקו הבנקים מהמחאה החברתית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחרות נמוכה ומיליארדי שקלים מעמלות: כך חמקו הבנקים מהמחאה החברתית

העברת 500 שקל לחשבון בחו"ל? 30 שקל. הפקדת שיק שחזר? 14 שקל. מטפלים בעיזבון? 0.75% מהסכום. בעצם, שלמו לנו על כל שורה ■ האם זה עומד להשתנות?

57תגובות

לפני שבועיים המליץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לאשר תביעה ייצוגית נגד הבנקים פועלים, לאומי ודיסקונט בסכום של 7 מיליארד שקל. התובעת היא חברת שרנוע, שלטענתה נפגעה מתיאום שיעורי הריבית והעמלות. הסיבה לתביעה הזו היא הדו"ח החריף שפירסמה הרשות להגבלים עסקיים על תיאום העמלות בין הבנקים, שנחשף ב-2009.

אילה טל

סכום העתק של התביעה מעיד על היקף הכספים שזורמים מהציבור הישראלי למערכת הבנקאית באופן שוטף. למרות זאת, בעוד המחאה החברתית בארה"ב מתמקדת בענף הפיננסים, המחאה בישראל התמקדה בעיקר בדיור ובקמעונות - ולמעשה, למעט ניסיון אחד מאוגוסט למשיכת כספים קולקטיבית שלא נחל הצלחה רבה, הבנקים הצליחו להישאר פחות או יותר מתחת לרדאר.

ייתכן שההתחמקות הזו הסתיימה עכשיו. הזעם שעורר בשבוע שעבר בנק לאומי, שנאלץ להוריד את הקמפיין "2 מיליון סיבות טובות" עקב ביקורת שטענה כי הוא מנסה להרוויח הישגים שיווקיים על גב העמותות, עשוי להעיד כי האזרחים הישראלים נזכרים במוסדות הפיננסיים העומדים בבסיס השיטה שמונעת מהם את הצדק החברתי שאליו הם שואפים.

הנה כמה סיבות טובות להתעכב עוד כמה דקות על חשבון הבנק שלנו. כמנה ראשונה, נזכיר את הפגישה הלילית במסעדת צ'אקרה בתחילת דצמבר - שבה אחרי בילוי משותף בבר המצווה של בנו של איש העסקים לב לבייב, חברו בחשאי מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, מנכ"לית הבנק הבינלאומי סמדר ברבר-צדיק, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס וראש החטיבה העסקית בבנק הפועלים שמעון גל. קשה לטעון שפגישה כזו לא מזיקה לתחרות - ולאזרח הישראלי שמשלם את העמלות המנופחות.

1. כמה עולה מערכת יחסים?

ז' המתין שעה ארוכה בתור מול הדלפק. הוא לא הרגיש בנוח. היה עליו להפקיד 70 אלף שקל במזומן, שקיבל כמקדמה על מכירת דירה שביצע יום קודם לכן. כשהגיע הוא כמעט השתנק. הפקידה בדלפק הסבירה לו שיהיה עליו לשלם לבנק עמלה של 105 שקל על הפקדת הכסף. הוא לא הבין: מנקודת מבטו הוא ביצע מהלך חיובי עבור הבנק. הוא ניסה לבדוק אם אפשר לחסוך את העמלה. הפקידה הסבירה לו שמדובר בעמלה של 0.15% על הפקדה של יותר מ-10,000 שקל, והדרך היחידה להתחמק היא להפקיד את הסכום בשבעת הימים הקרובים, 10,000 שקל בכל יום. הוא ויתר.

קשה למצוא הסברים הגיוניים לעמלות שאנחנו נדרשים לשלם בבנק. מדוע העברת שקלים לחו"ל ומחו"ל בבנק דיסקונט עולה 3.5-8.5 דולרים לסכום של עד 200 דולר, ו-0.19% לסכומים גדולים יותר? מדוע אדם שמפקיד בבנק לאומי שיק שחזר משלם קנס של 13.8 שקל? מדוע לקוחות בנק דיסקונט נדרשים לשלם 5.9 שקלים בכל פעם שהם נעזרים בפקיד כדי למשוך מזומן? מדוע העמלה שגובה דיסקונט על טיפול בירושה ובעזבונות היא 0.75% מסכום הירושה (עם גובה מינימלי של 250 שקל ומקסימלי של 750 שקל)? מדוע שכירת כספת בבנק מזרחי טפחות עולה 1,000-1,500 שקל לשנה - מראש?

"קשה לתמחר את העמלות. בעולם של גופים עם יתרון לגודל, אתה יכול לומר שהעלות השולית של הפעולה היא אפס - הרי אם מחר לא תעשה את הפעולה לא תחסוך כסף לבנק", אומר מנכ"ל של אחד הבנקים הקטנים. "לכן הגופים הגדולים אמרו 'אני מתמחר מערכת יחסים'. אם 20 פעם נידנדת ליועץ בטלפון ואחר כך עשית פעולה אחת, תשלם על הכל. תחשוב על הקשיש שבא כל יום לסניף ולא עושה שום פעולה. מה העלות שלו? לכן לא תמיד תראה קשר בין פעולה ספציפית לתמחור שלה, ולא בטוח שאפשר לעשות ניתוח כזה. אם תגיד לבנק 'תבדוק כמה עלתה הפעולה ותגבה עליה', הבנק יפסיד כסף".

לדברי שאול גלברד, מנכ"ל בנק יהב, שאותו בנק ישראל הגדיר כזול במערכת, "בחלק מהעמלות תמצא היגיון, ובחלק יהיה לך קשה. רכישת ניירות ערך, למשל, קשורה בדיווחי מס ובתשלום למתווכים בבורסה. רכישת מט"ח כרוכה בשינוע שלו. כשמדובר בעמלות שהמערכת הבנקאית קצת יותר מותקפת בגללן, כמו דמי משמרת בניירות ערך, צריך לזכור את ההשקעה המחשובית מאחורי התהליכים. אלה מערכות כבדות מאוד. כשאתה מושך כסף מבנקט, הוא יכול לעלות 100 אלף דולר - ואתה משלם גם לקניון, אתה משלם אגרות שילוט, אתה משלם לברינקס שבא ומביא את הכסף. יש פה השקעות גדולות. צריך לזכור שבנקים משלמים את השכירות הגבוהה במשק.

"מלבד זאת, כמו בכל ענף, הדיוק הוא לא אחד לאחד. יש דבר שעולה שקל ונמכר ב-9 שקלים, ויש מוצר עממי שנמכר בפחות. גם בבנקים, כשקשה לתמחר, מנסים לקבל החלטה לפי תחושה של מה שווי השירות הזה. כל בנק עושה את החשבון שלו. יש בנק שאומר 'בנקאות זה עסק של רווחי מימון, מפקידים אצלי כסף ואני מלווה אותו', ויש מי שחי מעמלות. המערכת הבנקאית סובלת מתחרות לא סבירה לעתים בהקצאת אשראי, וההוצאות התפעוליות כבדות - בעולם ובישראל. אנחנו מכירים רק את הביצה שלנו ונראה לנו שזה העסק הכי יקר, אבל גם בעולם זה יקר".

אז מה מאפשר לכם להיות זולים יותר?

"תבוא לסניף שלנו ותראה סניף צנוע, וגם בהוצאות השכר אנחנו יעילים יותר. אנחנו גם בנק צעיר, וגיל העובדים קובע את שכרם. מכיוון שאנחנו קטנים יותר אנחנו מעזים ללכת על מחירים זולים, ולא צריכים לקחת מרווחי ביטחון גדולים. צריך לזכור שאנחנו לא מסכנים ברווחים: יש לנו תשואה דו-ספרתית".

ובכל זאת, ביוני 2006 קבעה ועדת חקירה פרלמנטרית כי העמלות הבסיסיות של הבנקים, המושתות על משקי הבית בישראל, גבוהות באופן משמעותי מהממוצע במדינות המערב במונחי הכנסה לנפש. היא קבעה כי משקי הבית בישראל משלמים עמלת חוסר תחרות ברכישת שירותים בנקאיים, ושהאיום התחרותי במערכת הבנקאות הישראלית נמוך מהממוצע בעולם. היא גם הראתה כי בחינת מדד הריכוזיות מראה כי הריכוזיות במערכת הבנקאות הישראלית גבוהה מזו שברוב מדינות המערב.

כשבוחנים את סך ההוצאה החודשית של משק בית על חשבון עו"ש בבנקים שונים, ההבדלים לא גדולים. נכון לסוף 2010, ההפרש בין הבנק הזול מבין חמשת הבנקים הגדולים, הפועלים, לבין היקר ביותר, הבינלאומי, היה 38%.

בתחילת 2011 פירסם בנק ישראל כי מתחילת רפורמת העמלות שערך בשנתיים וחצי האחרונות אמנם לא חלו שינויים תעריפיים בעמלות, אבל ריאלית ההוצאה החודשית הממוצעת של משקי הבית על שירותי העו"ש בחמשת הבנקים הגדולים פחתה ב-16%. הרפורמה של בנק ישראל כללה סדרה של צעדים בריאים: הגבלת עלות המעבר מבנק לבנק המוטלת על הלקוח ל-40 שקל, הגברת השקיפות של העמלות המוטלות על הציבור, ושורת צעדים הסברתיים שאמורים להפוך אותנו ללקוחות נבונים יותר. אבל בשורה התחתונה, בחמש השנים האחרונות צמח סך העמלות שגובים חמשת הבנקים הגדולים מהציבור ב-38%, לרמה של כמעט 14 מיליארד שקל בשנה.

2. גלידה בחינם עם אותיות קטנות

תור גדול השתרך מול הדוכן של בנק אגוד שהוקם בשדרה. הורים וילדים עמדו בו וחיכו בסבלנות. הסיבה לכך היתה פשוטה: הוצעה בו גלידה חינם, במגוון טעמים ועם אפשרות לעטר אותה בפצפוצי שוקולד או בסוכריות צבעוניות מלמעלה. כל שהיה עליך לעשות כדי לקבל גביע היה להשאיר את פרטי הקשר שלך לנציג של בנק אגוד, שיציע לך מאוחר יותר לפתוח חשבון בבנק.

אילה טל

ההצעה של אגוד נשמעה אטרקטיבית כמו הגלידה: פטור מעמלות העובר ושב, ריבית של 3% על הפלוס בחשבון, ריבית של 0% על המינוס. ב' דווקא תיכנן לעשות את המעבר לבנק הזה בזמן שהוא וילדיו ליקקו את הגלידה. הוא החליט שזה משתלם. אבל ברגע שהתחיל לקרוא את הכוכביות של המבצע - הוא התעייף.

"באופן היסטורי הבנקים נהנו מההכנסות הקלאסיות שלהם, שאמורות לנבוע מהמרווח בין הריבית שמקבל מי שמפקיד אצלם פיקדונות לריבית שהם גובים על אשראי שהם מעניקים", מסביר מנכ"ל של אחד הבנקים הקטנים. "במקור, העמלות היו אמורות לחפות רק על סיכוני אשראי ועלות הלוגיסטיקה. אבל עם הזמן נוצרו עוד ועוד תחומים שבהם לוקחים עמלות.

"הדיון שהתחיל בשנים האחרונות סביב עמלות העו"ש נובע מכך שכל העמלות האלה הן בעצם תשלום עבור שירות. יש עמלות שאפשר להבין, ויש גם עמלות פסיביות שיורדות בלי שעשיתי כלום, כמו עמלת שורה, וזה מקומם את הצרכנים. יש ציפייה פסיכולוגית מהבנק - 'תיהנה מהכסף שלי, תרוויח עלי מהפער בין פיקדונות לאשראי, לא מהשירות'. הדיון הזה מתקיים בבנקים בכל העולם. במדינות עם בנקאות תחרותית יש בנקים שהלכו עד הקצה ואמרו 'כל העמלות עלי'.

"הבנקים בישראל עושים מדי פעם מבצעים נקודתיים של פטורים, אבל הלקוחות כבר ציניים ואומרים 'נו, אז בסיבוב הבא תרוויח עלי'. כרגע אין בנק שנותן פטור בלי כוכבית ואותיות קטנות. השאלה היא אם יקום בנק שיגיד 'לא משנה מי אתה, כמודל עסקי, אני לא רוצה להרוויח מעמלות על חשבון עו"ש'. מי שיעשה את זה ראשון יהיה חדשני".

בדבריו, אגב, מסתתר טיפ צרכני חשוב: בדיקה של התחרותיות בין הבנקים היא חסרת משמעות מבלי להתייחס קודם לריבית שהם מעניקים לנו עבור הפיקדונות שאנו מחזיקים אצלם, לעומת הריבית שהם גובים מאתנו על מינוסים והלוואות. הרווחים של הצרכן מהשוואות כאלה עשויים להגיע לסכומים של אלפי שקלים, הרבה יותר מהחיסכון שאפשר להרוויח מהנחות בעמלות אם נעבור בנק.

3. העיקר היציבות

ת: "אני (הייתי, ח"ע) מתקשר אליהם בתואנה כלשהי, ותוך כדי כך שואל ומנסה להבין אם יש דיון כלשהו או כוונה לבצע עדכון תעריפים אצלם. היה ואני מצליח להבין שיש סבירות גבוהה שהם הולכים לעדכן, אז אני ממתין שייצאו בעדכון ואז אני מתאים את העמלות שלנו להיות מספר שתיים".

ש: "האם אפשר להגדיר את מערכת היחסים ביניכם (בין הנשאל, בעל תפקיד בכיר במחלקת העמלות של בנק גדול, לבין המקבילים אליו בבנקים אחרים, ח"ע) ככזו שאתה הרגשת נוח לתת לבנק אחר מידע על תוכנית לעדכן עמלה, מפני שידעת שכנגד, כשתצטרך, בנק אחר ייתן לך מידע מקביל?"

אילה טל

ת: לא תמיד הרגשתי נוח כשנשאלתי, אבל במסגרת מה שחשבתי שאני יכול לתת, ייתכן שזו הסיבה שנתתי מה שנתתי".

כך תיארו בכירי המערכת הבנקאית את מהלכיהם בחקירת הרשות להגבלים עסקיים ב-2004-2006, שיזם הממונה על ההגבלים דאז, דרור שטרום. הדו"ח מהחקירה, שפורסם רק באפריל 2009 על ידי הממונה הבאה, רונית קן, הוא דו"ח חריף, שמשאיר את הקורא המום. בסדרה של דוגמאות חושף הדו"ח את קיומם של הסדרים בין הבנקים הגדולים במערכת, שבהם העבירו המנהלים מידע בנוגע לעמלות שהם גובים - בעיקר באמצעות שיחות טלפון. קן קבעה כי מנהלים בבנקים הגדולים, שאמורים לחשוב כיצד יתחרו זה בזה, נהגו ליצור קשר זה עם זה כדי להבין איך ולמה העלה בנק מסוים את העמלות שהוא גובה ומה החישובים שהוא עושה - ולהתאים את העמלות אצלם למידע שקיבלו.

אבל הקביעה החריפה של קן הסתיימה בקול ענות חלושה. קן גרסה כי יש לה עדויות על העברת מידע אבל לא על תיאום בפועל, וקראה לציבור להגיש תביעה ייצוגית - בעוד המדינה לא ביצעה שום מהלך בעצמה.

האם כיום המצב טוב יותר? כתוצאה מרפורמת העמלות שערך בנק ישראל קל להשוות את העמלות, ולראות שנכון ל-2011, העמלות שגובים הבנקים השונים מהצרכן הישראלי אינן זהות. אם ניקח לדוגמה את העמלה הבסיסית ביותר, עמלת פעולה בערוץ הישיר, יש הבדל של יותר מ-100% בין התעריף שגובה הבנק הזול במערכת, בנק יהב: 1.2 שקלים, לבין התעריף שגובה הבנק היקר ביותר בעמלה זו, בנק איגוד: 2.9 שקלים.

ובכל זאת, העמלות שגובים הבנקים הגדולים לא השתנו בשנים האחרונות - ומי שהיו מעורבים בחקירה האחרונה של הרשות להגבלים, ב-2004-2006, לא סבורים שחל שיפור. לדברי מאיר גלבוע, שהיה אז מנהל מחלקת החקירות ברשות להגבלים, "הבנקים מרגישים כיום שהחרב שהתנוססה מעל ראשם לא מרחפת מעליהם יותר. יש את התביעה הייצוגית, אבל בינתיים עולם כמנהגו נוהג, והם יכולים להמשיך להיפגש גם בלי שנדע, והפלטפורמות של ההשוואה יישארו.

"קשה לי להאמין שאין תיאום, גם אם זה תיאום פסיבי ולא תיאום ישיר. בשנותיי ברשות ההגבלים למדתי שבכל מקום שבו יש הזדמנות ואין פיקוח - יש עבירות, ובנק ישראל לא ממש מפקח על הבנקים בתחום הזה. הוא לא רואה שום דבר חוץ מיציבות הבנקים. הוא מגן על הבנקים יותר מאשר על הצרכנים".

"שום דבר לא השתנה", אומר גורם אחר שהיה מעורב בחקירת הרשות להגבלים, "בעיקר בגלל היעדר חשש של הבנקים שמשהו יקרה כתוצאה מתיאומי העמלות". ואכן, גם לאחר הקביעה של הממונה לא קרה דבר. נטל התביעה והאכיפה גולגל על הציבור הרחב, שנדרש להגיש תביעות ייצוגיות. "אם אני מנהל בנק, מה התמריץ שלי בניהול הסיכון הזה שנקרא תיאום עמלות? הסיכון להיחשף לתביעה או לחקירה שלא קורה אחריה כלום הוא מינימלי. לעומת זאת, הרווח מהעמלות הוא 30% מסך הרווחים שלי - אז אני לוקח את הסיכון הזה.

"פה נמצאת הבעיה שהדרג שחקרה הרשות להגבלים היה דרג הביניים, מנהלי מחלקות וחטיבות. לא סמנכ"לים ומנכ"לים. לכן החקירה לא מוצתה. יש סעיף בחוק ההגבלים בשם 'אחריות מנהלים', לפיו במקרה כזה מוטל על המנהלים נטל ההוכחה להראות שהם עשו כל שביכולתם כדי למנוע תיאום כזה. לא העמידו את זה אף פעם למבחן בבנקים".

אילה טל

"מהדברים שהם אמרו לנו, הם לא מדברים ביניהם יותר על העמלות. הקביעה של קן היתה אירוע משמעותי מבחינתם", אומר אדם אחר שהיה מעורב בחקירה. "אבל החוויה המשמעותית שלי מהעבודה מול הבנקים בסיפור העמלות היתה ההתנהגות של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים. הם היו מאוד בוטים בהתנהלות הפנים-ממשלתית שלהם בניסיון להגן על הבנקים. ההתנהלות של בנק ישראל בעולם הבנקאות חוצה כל גבול. בשם היציבות הם מוכנים להקטין את התחרות - והציבור משלם מס גדול".

4. כל הבנקאים ערבים זה לזה

"בזו אחר זו עצרו המכוניות ליד בית המשרדים הגבוה בשדרות רוטשילד 50 בתל אביב. השעה היתה 7:30, וחמשת הבנקאים יצאו איש-איש ממכוניתו, טיפסו במדרגות הבניין, ועלו במעלית אל אולם הישיבות שבבניין ההנהלה של בנק הפועלים. הפגישה היתה סודית ומכמה בחינות גם חסרת תקדים. אך המצב, כך נראה, חייב אמצעי חירום.

"חמשת הבנקאים, שכל אחד מהם ייצג קבוצת הון אדירה, חשו כיצד מתנודדים כיסאותיהם תחתיהם ברוח הקדים הנושבת מן הבורסה. ירידות השערים היו מדהימות בתנופתן... הפגישה ארכה זמן רב. משתתפיה הסכימו לשמור בסוד על תוכנה... הם החליטו כי הגיעה העת לייצב את שוק המניות... ולהחלטה הזו, ששמה שוב ללעג ולקלס את מושגי התחרות החופשית, נתן את ידו גם נציג משרד האוצר".

הסצנה הזו נשמעת אולי כאילו נלקחה מהסרט "הסנדק", אבל כך מתארים שלמה פרנקל ושמשון ביכלר בספרם "המיוחסים" את המפגש במאי 1983, שבו תיאמו מנהלי חמשת הבנקים הגדולים בישראל את הניסיון לייצב את שוק המניות ולווסת את שעריהן של מניות הבנקים - בברכת משרד האוצר.

אם פרנקל וביכלר לא היו מציינים את התאריך, לא היתה לנו סיבה לחשוב שלא מדובר בימינו אנו. גם כיום השווקים מתנדנדים, ותיאור הפגישה הזו עשוי להיות זהה לפגישה שנערכה בירושלים בתחילת החודש. כפי שאמר לנו אדם ששימש בעבר ממונה על ההגבלים העסקיים, "יש אמרה כזאת, 'החומות הסיניות נופלות במסעדות הסיניות'. מפגש הצמרת הוא רגע שבו אני שמח שאני כבר לא בתפקיד וזו הדאגה של מישהו אחר. כממונה על הגבלים עסקיים, זה לא משהו שאתה שמח לראות".

בחינה של תעריפי העמלות הבסיסיות של הבנקים הגדולים בשנים האחרונות מעלה כי לא היה בהם כמעט שינוי, מה שמעיד כמה חלשה התחרות על עמלות אלה. שיעור ההכנסות מעמלות של הבנקים, מתוך כלל הכנסותיהם, אינו משתנה כבר שנים ארוכות. והתפלגות השליטה בשוק בין חמשת הבנקים הגדולים היא סטטית כבר שנים ארוכות. אפילו כשאחד מחמשת הבנקים הגדולים מתעורר - כמו מזרחי טפחות באחרונה - ומציג מראית עין של תחרות, המלחמה היא על השירות האינטימי והאוהב שלו זוכה הפרזנטור דביר בנדק, ולא על כסף אמיתי. נראה כי למרות החיבוקים שמציע מזרחי טפחות, התחרות נשארה רחוקה מאתנו.

5. עבודה מועדפת

אילה טל

מאיר גלבוע: "במסגרת החקירה של הרשות להגבלים עסקיים ביצענו איסוף מודיעיני של חומר במשך יותר משנתיים. זה היה סיפור מאוד קשה. עובדי הבנקים לא רצו לשתף פעולה, הם פחדו מנקמה של הבנקים. גם מי שסיים לעבוד בבנק מזמן פחד על החשבונות שלו שממשיכים להתנהל בבנק, על ההטבות שהוא ממשיך לקבל, או על בני המשפחה שלו שעדיין עובדים בבנק".

ב-2010 הסתכמו ההוצאות של חמשת הבנקים הגדולים על עובדיהם ב-15.5 מיליארד שקל - כמחצית מסך ההכנסות ממימון ומעמלות. "הבעייתיות במודל העסקי של הבנקים בישראל היא לא בתחרות על העמלות ובריביות", אומר מנכ"ל של אחד הבנקים. "התשואות של המערכת הבנקאית פה הן לא רווח חזירי. תשואה של 10% על ההון העצמי זה סביר. הטריק של הבנקים הוא אחר: הרווח המונופוליסטי שלהם לא מגיע לבעלי המניות, אלא לעובדים. סך עלויות כוח האדם מנופחות ב-20%-30%. אם העובדים האלה היו מרוויחים כמו שצריך, 3-4 מיליארד שקל בשנה היו חוזרים ללקוחות.

"הוצאות כוח האדם של הבנקים גדלות מהר יותר מהגידול בפעולות. בבנקים הגדולים יש הסכמים עם העובדים לפיהם הם מקבלים תוספת שכר של 5% בשנה, אז הבנק חייב להעלות מחירים ב-5% בשנה. כל העיוותים הם סביב יחסי עבודה. כמו חברת החשמל, הם לא מתגמשים. הם צריכים את תוספות השכר. זה מכתיב להנהלות את ההתנהלות".

מול הטענות האלה נמצאים העובדים, שאומרים כי מנהלי הבנקים מחפשים תירוצים. "הם רוצים לקצץ? שיקצצו בשכרו של המנכ"ל", אומר חנוך לבנה, יו"ר ועד העובדים בבנק הבינלאומי. "הבנקים מרוויחים הרבה יותר מה-5% האלה. הרווחים לא גדלים? המרווחים לא גדלים? זו תשובה מתחמקת. לבנק יש מכלול של עסקים ומכלול של מקורות רווח, והעמלות זה אחד מהם, לא העיקרי שבהם.

"מנהלי הבנקים אוהבים לתלות כל דבר בזמן האחרון בשכרם של העובדים. תביא בחשבון שמאות עובדים, גם בבנק שלי, מקבלים השלמת הכנסה. המסה העיקרית של העובדים מקבלת 4,000-6,000 שקל בחודש. אלה עובדים צעירים יחסית. תסתכל על הבנקים עם הבעיות ברווחים ברבעון האחרון ותראה שזה נובע מחובות מסופקים, מבעיות נוסטרו. זה לא בגלל שכר העובדים".

גם גלברד לא רואה מקום להשליך על העובדים את כלל תחלואיה של המערכת הבנקאית. "אני שמח שבענף שלנו יש אנשים צעירים שנהנים ממשכורת סבירה. טוב שיש ענפים במשק שמסוגלים לשלם יותר מהמינימום. אנחנו לא רוצים שכל הצעירים יחיו על הקשקש".

"קביעת העמלות היא תהליך מקיף ומורכב"

מבנק ישראל נמסר בתגובה: "תפקידנו הוא לשמור על יציבות הבנקים והמערכת הבנקאית, וכן לקדם את ההוגנות והתחרות בשירותים הבנקאיים. שני התפקידים האלה שלובים האחד בשני: השמירה על היציבות נדרשת כדי להגן על כספי הציבור, וכך גם השמירה על ההוגנות ביחסים שבין הבנק ללקוחותיו. כדי שנוכל להבטיח את אמון הציבור במערכת ואת ביטחון כספי הציבור, חשובה הראייה הכוללת הזו.

"הפיקוח על הבנקים משקיע מאמצים רבים בתחום השמירה על ההוגנות ביחסי בנק-לקוח, לרבות באמצעות טיפול בתלונות והשבת מיליוני שקלים כפועל יוצא מכך, תיקון ליקויים מערכתיים, החזרת כסף לקבוצות אוכלוסיה, הסדרה בתחום הצרכני, הסברה מקיפה באמצעות אתר אינטרנט וקמפיינים בתקשורת, מחיקת תנאים מקפחים בהסכמים בנקאיים נפוצים ועוד".

מבנק לאומי נמסר: "מאז יולי 2008, עת יושמה הרפורמה בעמלות הבנקים, לא עודכנו תעריפי העמלות שנגבות בלאומי, וזאת למרות שחיקה של כ-11% בתעריפיהן. בתקופה זו ספג הבנק את השחיקה בתעריפים, למרות העלייה בעלויות התפעול שלו.

"הרפורמה בעמלות משקי הבית נועדה לצמצם את מספר העמלות בתעריפון העמלות ולהגביר את השקיפות והתחרותיות בין הבנקים בתחום זה. מטרות אלה עמדו ועומדות לנגד עינינו בעת קביעת מדיניות העמלות. כחלק מהצעדים להגברת השקיפות ושיפור החיסכון ללקוח, אנו מפרסמים את רשימת ההטבות בעמלות השירותים הבנקאיים באתר האינטרנט שלנו.

"באשר לתהליך קביעת תעריפי העמלות וההטבות שניתנות בהן, מדובר בתהליך מורכב ומקיף, ששותפים לו נציגי החטיבות העסקיות השונות בבנק, גורמי פיתוח, כלכלנים ויועצים משפטיים. המלצות הגורמים המקצועיים לגובה העמלה מוגשות לוועדת העמלות העליונה של הבנק, שנדרשת לאשר אותן. בתהליך מובאים בחשבון נתונים שונים הקשורים בקביעת התעריף. עלויות הבנק בשירות נמדדות באמצעות טכנולוגיה רב-מדדית המתמחרת כל פעולה בנקאית על פי מגזר הלקוחות המבצע פעולה זו ועל פי ערוץ ההפצה הבנקאי שבו מבוצעת הפעולה".

ביתר הבנקים המוזכרים בכתבה העדיפו לא להגיב על הדברים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#