השנה בה אי-תחרות הפכה מנכס לנטל - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השנה בה אי-תחרות הפכה מנכס לנטל

חברות הדיבידנד הישראליות לא עמדו במחויבות שלהם למשקיעים

תגובות

אופציות ההשקעה בימים סוערים אלו, בהם התנודתיות בשווקים מקצרת את חייהם של שונאי הסיכון, הן די ברורות. כאשר המזומן הוא המלך, כל השקעה שמייצרת מוזמנים מקבלת העדפה בתיקי ההשקעות. על פי הגיון זה, מניות הדיבידנדים הכבדות הן יעד קלאסי להשקעה עבור מי שבכל זאת לא מוכן לוותר לחלוטין על שוק המניות. הדיבידנדים משמשים את המשקיע כבסיס לתשואה מינימאלית. במקום רווחי הון חמקמקים הוא מקבל רווח תזרימי יציב, לכאורה, אשר מעשיר את קופתו במזומן מידי רבעון, מחצית או שנה.

בעלי שליטה רבים מתרצים כך את מדיניות הדיבידנדים האגרסיבית שהם כופים על החברות שלהן. הם מסבירים כי חברות מוכוונות דיבידנדים הן חברות דפנסיביות יותר, וכי ההשקעה בהן מספקת יציבות לתיקי ההשקעות.

הגיון זה אומנם פועל בכל העולם אך בישראל, כרגיל, חוקי המשחק מעט שונים. המשקיעים הסולידיים המקומיים, שצפו את העלייה בסיכונים בשנת 2011 והזרימו את כספם למניות הדיבידנדים הישראליות, ספגו מכה חזקה הרבה יותר מאלו שהשקיעו את כספם במדדים הרחבים. מאז תחילת שנת 2011 רשם מדד תל-דיב תשואה שלילית של 29.4%, ואילו מדד ת"א 100 ירד ב-20.5% בלבד. המשמעות היא ברורה. חברות הדיבידנד הישראליות לא עמדו במחויבות שלהם למשקיעים ולא ייצרו את הגנה והיציבות שהבטיחו.

ניתוח מדד התל דיב התל אביבי חושף מיד את המחלות ממנו הוא סובל. אומנם המדד מורכב מ-37 מניות שונות, אך מניות רבות בו ניזונות מאותו מקור תפעולי של מזומנים. קבוצת דלק, נהנית מרווחים של דלק רכב ודלק קידוחים. התזרים של סקיילקס תלויה בעיקר בפעילות של פרטנר. דיסקונט השקעות, תלויה במזומנים שמייצרת סלקום, שופרסל, כור, נכסים ובנין וגב ים. פורמולה מחזיקה במטריקס. 13 חברות אלו נכללות כולן במדד, אך חלקן הן חברות אחזקה בלבד. כפילות זו מעלה את הסיכון של המדד, שכן מספר החברות התפעוליות שבו נמוך ממספר המניות, כך שפיזור הסיכון שמעניק המדד הוא נמוך יותר.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

אך עובדה זו אינה הגורם העיקרי אשר מסביר את תשואת החסר שסיפק מדד התל דיב מתחילת השנה. מרבית המניות שנכללות במדד, כלומר מרבית יצרניות המזומנים הגדולות במשק הישראלי, הן מה שנקרא 'מניות מחאה'. 19 מניות במדד התל דיב רשמו תשואת חסר מול מדד ת"א 100, כלומר הן אלו שגררו את המדד כלפי מטה ב-2011. מתוך מניות אלו, יותר ממחצית הן חברות מקומיות הפועלות בשווקים לא תחרותיים. אם בכל השנים חוסר התחרות הייתה נכס עבור מניות אלו, בשנת 2011 התהפך גורלן והן נפגעו קשה ממחאת הציבור. אם היו אלו מניות התקשורת שחטפו בשל רגולציה צרכנית, מניות רשתות השיווק שהוחרמו על ידי לקוחותיהם, או מניות קבוצת אי.די.בי אשר נתפסות כסמל הריכוזיות, בשנת 2011 הפכה אי-תחרות לנטל.

על רקע החולשה הבולטת של החברות הריכוזיות, בולטת מניית רמי לוי. רשת השיווק החתרנית, זו שהפיחה רוח תחרותית בשוק הקמעונות הריכוזי, רשמה מתחילת 2011 את התשואה הגבוהה מבין 37 מניות מדד התל דיב. בעוד שהמתחרות שופרסל ורבוע כחול רשמו תשואה שלילית של 32.4% ו-41.3% בהתאמה, רשמה מניית רמי לוי תשואה חיובית של 23%. כמה סמלי.

סיפורה של שנת 2011 מראה כי שהיציבות שניסו בעלי השליטה למכור למשקיעים, הסתמכה בעיקר על הנחת הבסיס כי עולם כמנהגו נוהג, וזרם המוזמנים שמייצרות החברות שפעולות בשווקים אי תחרותיים, יימשך. בשנה סוערת כמו זו שעומדת להסתיים עוד שלושה שבועות, ספקית התשואה החיובית במדד הייתה דווקא חברה בולטת פחות שהצליחה לייצר לעצמה יתרון תחרותי בר קיימא. בשנת 2011 הפך הנכס הזה שנקרא 'יתרון תחרותי' לבעל ערך רב יותר מהנכס הישן והרעיל שנקרא 'אי תחרות'.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#