מה יוון יכולה ללמוד מארגנטינה - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה יוון יכולה ללמוד מארגנטינה

הסאגה היוונית נמשכת זמן רב, והסדר חוב נראה לרבים כסוף המשחק - אבל בפועל זו רק ההתחלה. יוון צריכה לבצע חדלות פירעון מסודרת בהקדם, וללכת על כל הקופה בכל הנוגע לתספורת - כך ממליצים שניים מהמומחים שסייעו לארגנטינה לאחר פשיטת הרגל ב-2001

2תגובות

מריו בלכר ואדוארדו לוי-ייאטי, בלומברג

>> הבלתי נמנע קורה סוף-סוף. אף שסוגיות חדשות של חוסר ודאות מחליפות את הישנות - יוון עוברת חדלות פירעון.

סביר להניח שאת התהליך ינחו הקווים הכלליים של ההסכם שהושג בין האיחוד האירופי ליוון באוקטובר, אף שפרטיו כנראה ישתנו. לפי ההסכם, יוון ונושיה הוזמנו לבצע המרת אג"ח בהנחה נומינלית, מה שמכונה "תספורת", של 50% מהערך הנקוב. אף שההזמנה הגדירה את ההשתתפות "התנדבותית", ההסכם הוא למעשה חדלות פירעון.

השוואות רבות נערכו בין יוון לארגנטינה, וכעת חדלות הפירעון תהיה מכנה משותף נוסף. אנחנו מאמינים שיש שני לקחים מהתקדים הארגנטיני. הראשון נוגע לעיתוי ולהיקף המרת האג"ח. בעניין זה, הלקח מארגנטינה ברור: עיכוב הבלתי נמנע ושמיטת חובות מאוחרת באופן חד-צדדי ולא מסודר, יגבו מחיר גבוה מהפעילות הריאלית ולא יישאו יתרונות נראים לעין.

נכון, השווקים צריכים לראות קצת כאב כדי להשתכנע בנכונות מדינה לקבל חדלות פירעון. ואולם ארגנטינה, כמו יוון, הרחיקה לכת מעבר לכך. כשהיא שמטה חובות ב-2001, היו מאחוריה כבר ארבע שנים של מיתון, והתמ"ג שלה צנח בכ-22%. כמה כאב יוון צריכה לסבול?

הנידוי של ארגנטינה

מבחינת היקף התספורת, המסקנה חד-משמעית: אם כבר מקצצים, עדיף ללכת על הקופה. המפתח להשבת הגישה לשוקי ההון טמון בבנייה מחדש של כושר פירעון, המבוסס על קיימות החוב לאחר ארגונו מחדש. החזרה לשוק אינה תלויה ברגשות עזים לגבי גובה התספורת.

ארגנטינה היתה מנודה פיננסית בהתחלה, משום שסירבה לשאת ולתת עם בעלי האג"ח. עם זאת, היא הצליחה לשוב לשוקי האשראי מהר יחסית, לאחר המרת האג"ח של 2005, שהצריכה תספורת גדולה מאוד - גדולה מספיק כדי להפוך את המדינה לבעלת כושר פירעון.

בשווקים הפיננסיים - מה שהיה היה, וברגע שהובהר שחדלות פירעון בלתי נמנעת, העובדה שהיא נעשית בדיעבד משמעותית הרבה יותר מהפרטים הכרוכים בה. יש לבחון בהקשר זה את הדיווחים שלפיהם יוון מנסה להגדיל את התספורת ליותר מה-50% שעליהם הוסכם. זו גישה נכונה משום שהנחה לא מספקת תכלול את העלויות של חדלות פירעון בלא היתרון של דף חדש.

הטענה שלפיה פרמיית הסיכון של ארגנטינה נותרה גבוהה במשך העשור הקודם מובאת במקרים רבים כהוכחה לכך שלהיקף התספורת יש חשיבות. אבל היא מתעלמת מהעובדה שבסוף 2006, קצת יותר משנה לאחר השלמתו של הסדר האג"ח, מרווחי האג"ח של ארגנטינה היו כמעט שווים לאלה של ברזיל. הם התרחבו מאוחר יותר בשל סיבות שאינן קשורות לחדלות הפירעון. מכאן נובע שברגע שיוון ונושיה יפסיקו להתכתש בנוגע לפרטים, היא תוכל לשוב ליחסים תקינים עם שוקי ההון מהר יותר.

הלקח השני נוגע לחלקה של הנזילות במשבר הפירעון. הסאגה היוונית נמשכת זמן רב כל כך, שהסדר חוב נתפש לעתים קרובות כסוף המשחק - כשלמעשה הוא רק ההתחלה.

לפי כל המשברים שפקדו את הכלכלות המתעוררות בשנות ה-90, ובעיקר המשבר של ארגנטינה, ניתן לצפות שבריחת הלקוחות מהבנקים היווניים תגיע לנקודה שבה תאיים על ההתאוששות הכלכלית. אם הבנק המרכזי לא יטפל בכך, בריחת הלקוחות ומחנק הנזילות שנובע ממנה עלולים לסכן את מערכת התשלומים - מה שישתק את הכלכלה לאחר חדלות הפירעון.

לא היססו להדפיס פסו

לפני עשר שנים, כשבריחת הלקוחות מהבנקים בארגנטינה החריפה וחדלות פירעון הוכרזה, הצורך להבטיח את כושר הפירעון של הבנקים באמצעות היוון מחדש והזרמת הנזילות נהפכו לאלמנטים חשובים.

באותה תקופה, בעיות הפירעון של הבנקים טופלו באמצעות "פסופיקציה" - המרה כפויה לפסו של פיקדונות והלוואות דולריות שהצליחו להימנע מפשיטות רגל. והכי חשוב, הבנק המרכזי לא היסס להדפיס את כל כמות הפסו שנדרשה כדי לעמוד בהיקף המשיכות. הבריחה מהבנקים הסתיימה כעבור שישה חודשים.

לאור הניסיון של ארגנטינה, חשוב לקבוע מי ימלא את תפקיד הבנק המרכזי ביוון, בהתחשב בכך שהחלפת היורו בדרכמה לא תתאפשר. רק בנק מרכזי יכול להבטיח שמירה על כושר פירעון של חברות ולספק את הנזילות. לא ברור אם הבנק המרכזי של אירופה יהיה מוכן למלא את התפקיד הזה ולפעול כמלווה של מוצא אחרון - תפקיד שהוא דחה שוב ושוב.

שווה לזכור מה נהג לומר תומאסו פדואה-סקיופה, לשעבר שר האוצר של איטליה וחבר מועצת הבנק המרכזי של אירופה: "מטבע משותף הוא יותר מבנק מרכזי משותף - הוא מצריך רצון פוליטי משותף".

עם זאת, גם ההפך נכון: לרצון הפוליטי לספוג את מחיר התמיכה במטבע משותף צריכים להתלוות רצון ויכולת של הבנק המרכזי לפעול כמנגנון נזילות ברגע שמובטח כושר פירעון. רק שילוב של הסדר נחוש ובנק מחויב ישימו קץ לפרשה היוונית.

-

מריו בלכר הוא סגן יו"ר הבנק המרכזי של ארגנטינה. אדוארדו לוי-ייאטי היה הכלכלן הראשי בבנק המרכזי של ארגנטינה

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#