נתניהו מציג: השמן והרזה

הדימוי בו השתמש אתמול נתניהו שוב ושוב - האדם הרזה ששוקל 45 ק"ג הנושא על גבו אדם שמן במשקל 55 ק"ג, כשהאחרון כל הזמן משמין והראשון כל הזמן מתכווץ - מוכיח כי ביבי הפנים היטב את הבעיה האמיתית של המשק, זו שרוב שרי האוצר לפניו סירבו להבינה

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

באמריקה, ממנה שואב שר האוצר החדש את התפישה הכלכלית שלו, אומרים על אדם מסוגו של בנימין נתניהו שהוא יודע לדבר את הדיבור והשאלה היא אם הוא גם יודע ללכת את ההליכה.

נתניהו יודע לדבר את הדיבור, זה כבר לא חדש; השאלה היא אם הוא גם מסוגל לספק את הסחורה. הניסיון מהקדנציה הקודמת שלו מלמד שהמרחק בין דיבורים למעשים אצלו גדול מאוד - והשאלה היא אם הפעם זה יהיה שונה.

התוכנית הכלכלית שהציג אתמול אחר הצהריים היא הניסיון הרציני הראשון לבלום את ההידרדרות במשק. התגובות בשוק ההון והסקטור העסקי בשבועיים האחרונים מלמדות כי לאחר שנתיים עם סילבן שלום כשר אוצר - נתניהו אכן הביא משב רוח חדש.

ואולם המבחן האמיתי אינו הצגת התוכנית אלא ביצועה. אם נתניהו רוצה להוכיח שהוא כזה קוסם - הוא צריך לשווק ולמכור את התוכנית הזאת לא רק לכלכלנים ולפרשנים אלא גם לממשלה, לכנסת ולציבור הרחב; זו כבר משימה הרבה יותר קשה.

הדימוי בו השתמש אתמול נתניהו שוב ושוב - האדם הרזה ששוקל 45 ק"ג הנושא על גבו אדם שמן במשקל 55 ק"ג, כשהאחרון כל הזמן משמין והראשון כל הזמן מתכווץ - מוכיח כי הפנים היטב את הבעיה האמיתית של המשק, זו שרוב שרי האוצר לפניו סירבו להבינה.

האדם השמן הוא הסקטור הציבורי, שבשלוש השנים האחרונות התרחב עד שהוא תופס כיום 55% מהתוצר במשק. הרזה הוא הסקטור הפרטי המייצר ואמור לשאת על גבו את הסקטור הציבורי.

רוב הכלכלנים מאוחדים היום בדעתם - רוב הבעיות של המשק הישראלי נעוצות בהתנפחות חסרת התקדים של ההוצאה הממשלתית המכתיבה מיסוי גבוה, גירעונות גדולים וריביות גבוהות; כל אלה חונקים את הסקטור העסקי ומונעים מהמשק לצמוח. המשך ההתכווצות הכלכלית של המשק בשנה נוספת, מגדיל כיום

התוכנית של נתניהו אמורה לטפל ביחס המשקל בין השמן לרזה: קודם כל להכניס את השמן לדיאטה אכזרית שבמרכזה חיתוך ממוצע של 8% בשכר בסקטור הציבורי, מ-5% לבעלי משכורות נמוכות ועד 20% לבעלי שכר של יותר מ-20 אלף שקל בחודש. שבוע לאחר פרסום דו"ח רכלבסקי על השכר במגזר הציבור אין צורך להסביר את נחיצותה של דיאטה זו, בעיקר לבעלי השכר הגבוה.

יחד עם הורדת השכר כוללת תוכניתו של משרד האוצר צעדים אחרים של התייעלות, קיצוצים, מיזוגים ואיחודים בסקטור הציבורי. בקיצור - כל המהלכים שהסקטור הפרטי עובר בשלוש השנים האחרונות.

במקביל מעוניין נתניהו לחזק את הרזה, את הסקטור העסקי, קודם כל באמצעות הפחתת שיעורי המס החונקים את הסקטור הפרטי. הרפורמה במס שאמורה היתה להביא תוך 8 שנים להורדת שיעור המס השולי הגבוה ביותר ל-49% תואץ; היא תתחיל בעוד חודשיים ותסתיים ביולי 2005. במועד זה, על פי התוכנית, יהיה המס בישראל כזה שיותיר תמיד את מרב הכנסתו של המשתכר בכיסו - 49%, כולל מס בריאות וביטוח לאומי.

הרכיב השלישי המשמעותי בתוכנית של האוצר הוא הרפורמה בפנסיה שאמורה לנטרל את פצצת הזמן של הגירעונות האקטואריים האדירים. פצצה זו מתקתקת על השולחן במשך שנים ארוכות ולא היתה דחיפות מיוחדת לטפל בה דווקא השנה - אבל אווירת המשבר היא העיתוי הנכון לכך.

קיימת גם נקודת תורפה: התוכנית לוקה באחת מ"תסמונות סילבן שלום" - עמימות באשר לתחזיות גביית המס והגירעון. בעוד שהקיצוץ התקציבי בסך 9 מיליארד שקלים שהוצג אתמול יביא את המשק לגירעון של כ-4% תוצר, וייתכן שיותר מכך, מתעקש נתניהו לומר כי הוא שומר על יעד הגירעון ברמה של 3%-3.5%.

החדשות הרעות הן שהמספרים כאן לא מתיישבים. זה לא מעורר אמון וגם מעלה שאלה לגבי מקור המימון של התוכנית להפחתת המיסוי. במצב המשק הנוכחי, כאשר כל המשקיעים בישראל ובעולם עומדים עם היד על ההדק, דרגות החופש בתוכנית כלכלית זו מעטות. אם נתניהו יתקפל ולא יצליח להעביר את הקיצוץ המלא ואת כל השינויים המבניים העיקריים - הוא מסתכן בכישלון גדול.

החדשות הטובות הן ששר האוצר החדש, בניגוד לקודם, מאמין בכל נפשו בחשיבות העמידה ביעד הגירעון של מאסטריכט ובצורך להקטין את הסקטור הציבורי, ובאופן כללי הוא, בניגוד לרוב חבריו סביב שולחן הממשלה, מכיר בכך שגם המשק הישראלי כפוף לחוקים הכלכליים הפועלים בכל העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker