כך פוגעות חברות הביטוח בפנסיה שלכם - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת TheMarker

כך פוגעות חברות הביטוח בפנסיה שלכם

מדי חודש מאבדים חוסכים רבים נתח נכבד מההפקדות לפנסיה בשל פרמיות הנגבות מהם על כיסויים ביטוחיים מיותרים ולא מתאימים ■ הנפגעים הראשונים הם רווקים ורווקות ומשפחות החד-הוריות עם ילדים בוגרים ■ חברות הביטוח אינן מתעקשות לידע את החוסכים - והן יודעות למה

38תגובות

>> הנזק לחסכונות הפנסיה של הציבור עקב דמי הניהול הגבוהים שגובים בתי ההשקעות וחברות הביטוח הוא רק קצה הקרחון בתמונה גדולה יותר של מחדלים רגולטוריים וכשלים מתמשכים הפוגעים לנו בחסכונות.

מבדיקת TheMarker עולה כי מדי חודש, מאבדים חוסכים רבים חלק ניכר מההפקדות שלהם לפנסיה דרך פרמיות שנגבות מהם עבור כיסויים ביטוחיים לא מתאימים, המשולבים במוצרי החיסכון הפנסיוניים. מה שנשאר לאחר גביית הפרמיות ישמש כחיסכון לפנסיה, שממנו יגלחו החברות סכומי כסף נוספים בצורת דמי ניהול.

בשנים האחרונות דחף משרד האוצר את החוסכים לקרנות פנסיה מקיפות הכוללות לצד חיסכון לפנסיה גם כיסויים ביטוחיים על אובדן כושר עבודה ומוות. שיעור הפרמיות שמשלמים החוסכים על הביטוחים האלה יכול להגיע ל-50% ויותר מההפקדות החודשיות לקרנות האלה, בהתאם לגיל של המבוטח ולמסלול שבו הוא נמצא.

בפוליסות ביטוחי המנהלים המצב גרוע עוד יותר. יועצים פנסיוניים מספרים כי הם נתקלים במקרים רבים שבהם 70% ויותר מההפרשות החודשיות של העובדים לפנסיה נאכלים על ידי כיסויים ביטוחיים יקרים.

בבסיסם, הכיסויים הביטוחיים נועדו להגן על החוסכים ובני משפחותיהם בשעת צרה. ביטוח אובדן כושר עבודה מבטיח לחוסכים שימשיכו לחיות בכבוד גם במצב של נכות, כשכושר העבודה שלהם נפגע. במקרים כאלה, החוסכים יקבלו קצבה חודשית בגובה של עד 75% מהשכר שאותו קיבלו כשעבדו.

ביטוח למקרה מוות, או בשמו האחר ביטוח שארים, מבטיח שבמקרה שהמפרנס של המשפחה נפטר, השארים שלו - בני זוג וילדים בני פחות מ-21 - יוכלו להמשיך לחיות בכבוד באמצעות קצבאות חודשיות או תשלום חד-פעמי גדול.

אלא שבמקרים רבים הפרמיות על כיסויי הביטוח נגבות מהחוסכים מבלי ששאלו אותם על כך ומבלי שהתאימו להם את הכיסויים. חמור מכך, ישנם מקרים נפוצים שבהם חלק מהכיסויים הביטוחיים שנרכשים לחוסכים אינם רלוונטיים עבורם כלל - ופשוט נוגסים בכספי הפנסיה שלהם ללא סיבה.

אחת השערוריות הגדולות כיום בכל הנוגע לקרנות הפנסיה קשורה בחוסכים רווקים ובחוסכות רווקות. כל עובד שמצטרף לקרן פנסיה מועבר אוטומטית למסלול בסיסי, הנחשב למסלול ברירת המחדל בקרנות הפנסיה, הכולל ביטוח שארים וכיסוי מוגדל למקרה של אובדן כושר עבודה.

בדיקת TheMarker מגלה כי גם עובדים רווקים מצורפים ישירות למסלול הזה ומשלמים מדי חודש פרמיה על ביטוח שארים, אף שביטוח כזה לא נותן להם או לבני משפחותיהם דבר.

על פי החוק, בשונה מביטוח מנהלים, שמאפשר לרשום את כל מי שרוצים כמוטב שיוכל לקבל במקרה מוות את תשלומי ביטוח החיים, בקרן פנסיה יכולים לקבל אותה רק בני זוג או ילדים בני פחות מ-21. העובדה שאותם חוסכים מתויגים ברישומי קרנות הפנסיה כרווקים לא משנה דבר. הם עדיין ממשיכים לשלם את הפרמיה על ביטוח שארים.

גם חוסכים שאינם רווקים נפגעים מהמצב. גם לאלמנים ולהורים במשפחות חד-הוריות, לרבות הורים גרושים, עם ילדים בני יותר מ-21 אין סיבה להיות במסלול הרגיל בקרן הפנסיה, והם משלמים פרמיות ביטוחיות לא רלוונטיות.

גביית הפרמיה הלא רלוונטית פוגעת בהיקף החיסכון הנצבר בתקופת הרווקות של החוסכים. חוסכים רווקים שרוצים לתקן את העיוות צריכים לפנות ביוזמתם לקרנות הפנסיה ולמלא טופס שבו הם מבקשים לעבור למסלול בודד, שם לא נגבית פרמיה על ביטוח שארים.

גם לאחר מהלך שכזה, אותם חוסכים לא יוכלו לישון בשקט. לאחר שנתיים, מועברים החוסכים אוטומטית בחזרה למסלול ברירת המחדל, הכולל ביטוח שארים. זאת, מבלי שקיבלו התראה על כך או הודעה כלשהי בעניין. חוסך שירצה לשמור על מסלול הבודד יצטרך לפנות שוב ביוזמתו לקרן הפנסיה ולבקש למלא טופס בקשה חדש.

תשואה דמוגרפית במקום תשואה מהשקעות

החברות המנהלות את קרנות הפנסיה אינן מתעקשות לידע את החוסכים, ולפעמים הן גם מקשות על חוסכים המעוניינים לעבור מסלול או לשמור על מסלול קיים. כנראה שההתנהלות הזאת לא נובעת מתמימות.

מנגנון הביטוח בקרן פנסיה הוא של ביטוח הדדי בין כל עמיתי הקרן, כשהפרמיות הנגבות מהעמיתים נשארות בתוך הקרן - ולא מועברות החוצה לחברה המנהלת, כפי שקורה עם הפרמיות הנגבות ממבוטחי פוליסות ביטוחי המנהלים. לכן, לכאורה, במצב כזה החברות המנהלות אדישות לבחירת המסלול של החוסכים, אך בפועל זה לא בדיוק המצב.

ברגע שנגבות מהעמיתים בקרן פנסיה פרמיות עודפות שלא קשורות לצרכים הביטוחיים שלהם, הפרמיות האלה מתורגמות לתשואה הנקראת תשואה דמוגרפית. התשואה הזו והתשואה מהשקעות שמניבה קרן הפנסיה משוקללות יחד לנתון תשואה אחד, המוצג לחוסכים מדי רבעון כתשואה שהניבה קרן הפנסיה.

ככל שקרנות הפנסיה יגבו פרמיות עודפות ומיותרות מהחוסכים, כך הן יציגו תמונה ורודה שלפיה התשואה בקרן היתה גבוהה. כך התשואה הדמוגרפית מטשטשת תשואה נמוכה מהשקעות - פעילות שעבורה גובות חברות הפנסיה את דמי הניהול. במצב כזה, חוסכים מסוימים בקרן מממנים חוסכים אחרים, כשעל גבם משיגה הקרן לכלל העמיתים תשואה גבוהה.

זוהי הסיבה לכך שמי שבודק את נתוני התשואה הדמוגרפית בקרנות הפנסיה בשנים האחרונות ימצא שבדרך כלל מדובר בתשואה חיובית. לפעמים מגיעה התשואה הדמוגרפית ליותר מ-2% בשנה. מתחילת 2006 הניבו קרנות הפנסיה הגדולות תשואה דמוגרפית של 4%-13%. מדובר בנתון לא נמוך בכלל - 10%-30% מהתשואה הכוללת שהשיגו קרנות הפנסיה בתקופה הזו.

בשנים מסוימות התשואה הדמוגרפית היתה גבוהה אף מהתשואה שהניבו ההשקעות של הקרן. כך לדוגמה, ב-2008 הניבו קרנות הפנסיה תשואה דמוגרפית חיובית של עד 2% ויותר - בעוד שהתשואה מהשקעות היתה שלילית.

אבל התמונה העגומה לא מסתיימת כאן. פעילות נמרצת של סוכני ביטוח ומחלקות השיווק בחברות הביטוח משאירה לא פעם חוסכים רבים עם ביטוחים כפולים ומשולשים.

עמיתים רבים החברים בקרנות פנסיה מחזיקים פוליסות ביטוח נוספות על אובדן כושר עבודה. זאת, אף שעל פי החוק הכיסוי המקסימלי האפשרי במקרה של אובדן כושר עבודה הוא בשיעור של 75% מהשכר. כפל ביטוחים לא מגדיל את הסכום שיקבל העובד במקרה של נכות.

לפעמים הפוליסות האלה נעשות דרך המעביד כחלק מתנאי מקום העבודה. במקרה כזה, מתבקש להעביר את העובדים בקרן הפנסיה למסלול מוטה חיסכון, כך שהיקף הכיסוי על אובדן כושר עבודה יהיה ההיקף המינימלי האפשרי, רק על כ-38% מהשכר - ובהתאם לכך גם הפרמיה שהם ישלמו על הביטוח תהיה נמוכה בעשרות אחוזים.

ואולם בזמן ההצטרפות לקרן הפנסיה אף אחד לא מספר זאת לעובדים, וגם לא שואל אותם על המסלול המתאים להם. כולם מצורפים אוטומטית למסלול ברירת המחדל, שלרוב כולל כיסוי על אובדן כושר עבודה בהיקף מקסימלי של 75% מהשכר.

במקרים חמורים יותר משתמשים המשווקים באינפורמציה מוטעית שלפיה אחזקה בפוליסת אובדן כושר עבודה נוספת תאפשר לעובד לקבל כיסוי על 100% מהשכר שלו, מה שלא נכון. בנוסף, מצב דומה יכול להיות קיים אצל חוסכים המחזיקים לצד קרן פנסיה גם ביטוח מנהלים.

מרוב כיסויים ביטוחיים לא נשאר כסף לחיסכון

אם בקרנות הפנסיה הכיסויים הביטוחיים המיותרים מאפשרים לחברות ליהנות ממצג שווא לעמיתים על התשואה שהן משיגות להם, אז בביטוחי המנהלים מדובר כבר בכסף גדול שמתגלגל ישירות מהחוסכים לכיסן של חברות הביטוח. הנפקה של פוליסות ביטוחי המנהלים מסוג משתתפות ברווחים הופסקה מאז 2004 - אך הן עדיין מהוות את חלק הארי של ענף ביטוחי המנהלים. מתוך 177 מיליארד שקל המנוהלים בענף, כ-60% מנוהלים בפוליסות המשתתפות.

במקום לגבות מהחוסכים בפוליסות האלה פרמיות נמוכות כמתבקש מהיותן "דיל" פנסיוני המשלב בחבילה אחת חיסכון וביטוח, העדיפו חברות הביטוח לנצל את המורכבות של המוצר ואת חוסר הבהירות שלו כדי להעמיס עליו פרמיות ביטוח מופקעות. החוסכים, מצדם, לא באמת מבינים כמה באמת הם משלמים ותמורת מה.

בחלק גדול מהפוליסות האלה קבעו חברות הביטוח מספר יחסים המבטאים כמה כסף מההפקדות החודשיות של המבוטחים ייגבה מהם כפרמיה על ריסק (ביטוח חיים) וכמה יופנה לחיסכון. אחד היחסים הנפוצים הוא 28-72, שמשמעותו היא ש-28% מההפקדות הכוללות, כולל לפיצויים, יועברו לחברת הביטוח כפרמיה ורק 72% ייצברו כחיסכון.

אם מנטרלים את ההפקדות לפיצויים, מדובר ב-51% מההפקדות החודשיות לפנסיה שנלקחים מהחוסכים כפרמיה על רכישת ריסק. את הכיסוי על אובדן כושר עבודה מקבלים החוסכים באמצעות כיסוי נפרד שרוכש להם המעביד או באמצעות פרמיה נוספת שתילקח מההפקדות החודשיות שלהם. במקרה כזה הפגיעה בחיסכון תהיה קשה אף יותר. יחסים נוספים נפוצים הם 20-80 ו-10-90. אחרי כל אלה מתפנות חברות הביטוח לגלח שכבה נוספת מכספי החוסכים כדמי ניהול.

שיחות עם יועצים פנסיוניים ומומחים מבהירות שישנה תמימות דעים על כך שעלות ביטוח הריסק דרך ביטוח המנהלים גבוהה לאין שיעור מעלות הביטוח הנעשה במסגרת של קרן פנסיה. דודי הרשברג, יועץ פנסיוני מחברת פנסיה 120, מסביר: "ההבדל בין ריסק הנעשה דרך קרן פנסיה לזה שנעשה דרך ביטוח מנהלים הוא שבמקרה של מוות בקרן פנסיה לא מקבלים את הכסף כסכום חד-פעמי אלא כקצבה, ואילו בביטוח מנהלים מקבלים אותו כסכום אחד גדול. אם מחשבים את השווי האקטוארי של הביטוח ומכמתים אותו בכל אחד משני המוצרים, רואים שעלות הריסק בביטוח מנהלים היא בסדר גודל של פי ארבעה מבקרן פנסיה".

הרשברג טוען שאצל חלק מהחוסכים המצב אפילו חמור יותר: "יש ביטוחי מנהלים שהכניסו לתוכם כיסויים פרטיים - כמו כיסויים על מחלות קשות וניתוחים - כך שכמעט לא נשאר כסף לחיסכון. מצאנו שם פגיעה קשה בחיסכון. השיטה הזו היתה נפוצה מאוד בשנות ה-90, כשהאכיפה בתחום היתה חלשה - והיא משפיעה על היקפי החיסכון בפוליסות האלה עד היום".

אבי אייכלר, מנכ"ל חברת הייעוץ הפנסיוני מירב הפנסיה, ממליץ למי שמחזיק בפוליסה משתתפת ברווחים לנסות להקטין כמה שיותר את היקף הריסק המשולב בה ולרכוש במקומו ריסק נפרד. "תמיד רכישה של ביטוח בנפרד מפוליסת ביטוח המנהלים זולה יותר. המטרה היא ש-100% מההפקדות יופנו לחיסכון, והריסק יירכש בנפרד". לשם כך, החוסכים צריכים לדרוש מחברות הביטוח לשנות את היחס שעל פיו יתחלקו ההפקדות, כך ששיעור גבוה יותר מהן יופנה לחיסכון.

אייכלר טוען כי אין כאן מדיניות ברורה של האוצר וכי כל חברת ביטוח פועלת בהתאם למה שנוח לה. "בשום מקום בתנאים של הפוליסה לא כתוב שאפשר לשנות מסלול. במציאות, זה תלוי בחברה ובמי מייצג אותך מול החברה. יש חברה שתסכים לשנות מסלול - ויש שלא. בתנאים של הפוליסה אין איסור לשנות את היחס בין מה שהולך לחיסכון למה שנגבה כפרמיה על ריסק. יש חברות שאם לוחצים אותן הן אומרות, אנחנו מוכנות לשנות עד יחס של 10-90".

לדבריו, הכלי היחיד כמעט שהלקוחות יכולים להשתמש בו כדי לחייב את החברה לעזור להם הוא פנייה לבית משפט. "זה מה שנשאר לעשות במקרה קיצוני, כשהחברה לא מוכנה להתפשר ולשנות את היחס. באופן כללי, ככל שעובר הזמן חברת הביטוח מוכנה יותר להתפשר, כי את רוב השמנת היא כבר לקחה".

מצבו של מי שמחזיק בפוליסת ביטוח מנהלים חדשה, כזו שהונפקה לאחר 2004, פשוט יותר. מומחים ממליצים פשוט לצאת ממנה ולעבור לקרן פנסיה. מלבד עלויות דמי ניהול גבוהות, גם רכישת כיסויים ביטוחיים דרך חברת הביטוח יקרה יותר מעלויות הביטוחים המשולבים בקרן הפנסיה.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מדיניות הממשלה ביחס לקרנות הפנסיה החדשות היתה כזו שראתה בקרנות הפנסיה מוצר סוציאלי שנועד להגן על התא המשפחתי בעת אובדן הכנסה כתוצאה מנכות, מוות או פרישה. כחלק ממדיניות זו אף ניתנו בעבר הטבות מס גבוהות יותר בשל הפקדות לקרן פנסיה מקיפה לעומת מוצרי חיסכון אחרים.

"מדיניות זו באה לידי ביטוי בין היתר בכך שעמית בקרן פנסיה חדשה מקיפה חייב להיות מבוטח מסיכוני מוות ונכות, ואף נקבעו שיעורי כיסוי ביטוחי מינימליים. לאור האמור, נקבע כי ברירת המחדל בקרן הפנסיה מקיפה היא כיסוי ביטוחי. עם זאת, מבוטח בודד/רווק רשאי לוותר על הכיסוי הביטוחי לסיכוני מוות, אולם עליו לחדש את בקשתו כל שנתיים, ככל שמצבו המשפחתי לא השתנה, וזאת כדי לצמצם מצבים שבהם השתנה המצב המשפחתי והמבוטח נותר ללא כיסוי ביטוחי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם