ההון השחור

"כשאנשים מרגישים שהממשלה דופקת אותם, הם יעלימו יותר מס"

המחאה החברתית בקיץ חשפה את אי שביעות הרצון של הציבור מאיכות שירותי הממשלה; ד"ר אביחי שניר סבור שזו אחת הסיבות לעלייה בהיקף ההון השחור בישראל, אותו הוא עריך ב-136 מיליארד שקל; הפתרונות: אכיפה, גיבוש נורמות של תשלום מס ומלחמה בשחיתות

רם עוזרי
רם עוזרי

>> "השוק השחור קיים לא מהיום, אנשים תמיד העלימו מס וימשיכו להעלים; אבל כשהם כועסים על מדיניות הממשלה ומרגישים שדופקים אותם, הם יעלימו יותר" - כך אומר ד"ר אביחי שניר, החוקר בשנים האחרונות את תופעת ההון השחור בישראל.

המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון צובעת את העיסוק בהון השחור בצבעים חדשים. אם פעם הנושא היה עולה בעיקר בהקשרים פליליים, הרי שהעיסוק הנוכחי בתופעה ממוקד בקשר שלו לנושאי השוויון, הצדק החברתי והיוקר המחיה.

"במקומות שבהם אנשים מרוצים מהשירותים החברתיים שהם מקבלים מהמדינה, כמו בצפון אירופה, הם מעלימים פחות מס", מוסיף שניר, כלכלן מהמכללה האקדמית נתניה ומהמרכז האקדמי יהודה ושומרון באריאל. "המחאה החברתית הוכיחה שאצלנו אנשים לא מרוצים, וזה מסביר לפחות חלק מהעלייה של התקופה האחרונה בהיקף ההון השחור בישראל". שניר יציג ביום שלישי הקרוב את המחקר שכתב בשיתוף רונן בר-אל מאוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה בכנס ישראל-שדרות לחברה של המכללה האקדמית ספיר.

אביחי שניר

"קשה מאוד לקבוע במדויק מהו היקף ההון השחור, מכיוון שמטבע הדברים מדובר בפעילות לא מדווחת", אומר שניר. עם זאת, מחקרים שנעשו בתחום מצביעים על כך ששיעור ההון השחור מתוך התמ"ג גדל מ-16.3% ב-1990 לרמה של 21% ב-2006. עם זאת, הנתון המעודכן ביותר בנוגע להיקף ההון השחור בישראל, המופיע במחקר שפורסם באחרונה על ידי הבנק העולמי, מורה על עלייה נוספת בהיקף התופעה. חלקה של הכלכלה השחורה בישראל על פי מחקר זה הגיע ל-23% מהתמ"ג ב-2007. זהו שיעור גבוה יותר מזה שבגרמניה (16.7%), בבריטניה (13.2%), ביפאן (12.1%) ובארה"ב (9%).

בשני העשורים האחרונים, אומר שניר, נקטה הממשלה צעדים לצמצום היקף ההון השחור בישראל. סגירת תחומי הקו הירוק בפני עובדים פלסטינים, הירידה החדה בהיקף המסחר עם הרשות הפלסטינית, הורדת שיעורי המס וחוק איסור הלבנת הון שהגביל את אפשרות שיתוף הפעולה של הבנקים עם הלבנת הון - כל אלה היו אמורים להקטין באופן משמעותי את היקף התופעה. ולמרות זאת, הוא מעריך, השימוש בהון שחור בישראל נמצא גם כיום במגמת עלייה.

שניר אומר כי קשה לעמוד על הגורמים לעלייה המחודשת, "אבל אין לי ספק שאחד מהם הוא הירידה באיכות השירותים החברתיים שמספקת הממשלה". לדבריו, התחושה שהכסף שמשולם כמסים אינו חוזר לאזרחים בדמות שירותים ממשלתיים ברמה גבוהה אינה יוצרת את תופעת ההון השחור, אבל בהחלט מעצימה אותה.

המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון חשפה את התסכול של מעמד הביניים מתפקוד הממשלה. בעשור האחרון ההוצאה הפרטית על חינוך ובריאות גדלה. מבחינת השכבות המבוססות ביותר לא מדובר בהוצאות חדשות - אלה רכשו מאז ומתמיד חינוך ובריאות גם בכספם הפרטי. שכבות האוכלוסייה החלשות, לעומת זאת, מסתפקות גם כיום, בלית ברירה, בשירותים שמציעה הממשלה בתחומים אלה.

המשמעות היא שעיקר הגידול בהוצאה הפרטית על חינוך ובריאות קיים במעמד הביניים. מי שבעבר היו רגילים להיות לקוחות של המגזר הציבורי בכל מה שקשור לחינוך ובריאות, מוצאים בשנים האחרונות כי איכות השירותים של הממשלה אינה מספקת. לכן הם מוציאים יותר ויותר כסף פרטי על שירותים שבעבר סיפקה הממשלה באופן כמעט בלעדי. אלה, אומר שניר, הם בדיוק האנשים שמעלימים מס.

העלמות מס הן ברובן של מעמד הביניים גם בשל הגדרות פורמליות. לדברי שניר, "העשירונים העליונים אינם מעלימים מס כי הם לא צריכים להעלים מס. הם מעסיקים רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס ומנצלים פרצות בחוק כדי להביא את חבות המס שלהם למינימום". מי שמפחית את שיעור המס שהוא משלם באמצעות הקמת חברת ארנק (חברות שמקימים בעלי שכר גבוה כדי למשוך את התמורה על עבודתם דרכן, תוך הפחתת חבות המס עליה, במקום לקבלה כמשכורת ולשלם עליה מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות) או קונה בית בלונדון כדי לא לשלם מס בישראל, אומר שניר, לא נכנס למשוואה הזאת.

שניר טוען כי "ההון השחור נמצא בפועל בעיקר במעמד הביניים של העצמאים, ובעיקר בקרב אנשים שעובדים בעבודה שנייה ואינם מצהירים עליה. מורה שמקבל תלוש משכורת ממשרד החינוך בדרך כלל לא יצהיר על ההכנסות הנוספות שלו משיעורים פרטיים, ולא תמיד אפשר להאשים אותו. יש מספיק חסמים, שקשורים בעיקר בביורוקרטיה מסורבלת, שמונעים ממנו להצהיר על זה".

"הבנק לא שאל מה מקור הכסף"

עם זאת, גם בעולם החברות העסקיות אפשר למצוא דוגמאות להעלמות מס. במקרה זה קשה לדבר על כסף שחור, מכיוון שכסף, למרבה ההפתעה, כלל לא מעורב בעניין. "בשוק העסקי מקובל לעשות עסקות חליפין", מספר שניר. "חברות כוח אדם מספקות עובדים תמורת שירותי מחשוב, בתי מלון מספקים שירותי אירוח תמורת שירותי פרסום. יש הרבה דוגמאות כאלה, ויותר מזה: יש חברות שכל מטרתן היא לתפור עסקות כאלה. כסף לא עובר בין הצדדים, ולכן גם לא משלמים מס אף שאמורים לשלם".

המלחמה הבינלאומית בכסף השחור, אומר שניר, מתנהלת בשנים האחרונות לא רק מול מעלימי המס עצמם, אלא גם מול כל מי שמאפשר להם לפעול בחופשיות. כך למשל, בנקים. "באופן היסטורי הבנקים הישראליים אהבו מאוד כסף שחור ולא נהגו לדווח עליו", אומר שניר. "בעבר היה כמעט אפשר להגדיר את זה מדיניות בנקאית: הבנק לא שאל את הלקוחות מה מקור הכסף שהופקד".

מציאות זו הפכה את ישראל לגן עדן למלביני הון. הסיפור המפורסם ביותר הוא זה של מאיר לנסקי, יהודי שהגיע למעמד של אחד מראשי המאפיה בניו יורק והיה ממקימי תעשיית הקזינו של לאס וגאס. בשנות ה-70 ביקש לנסקי לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית, אך ממשלת ישראל סירבה לכך בעקבות לחץ של הממשל האמריקאי.

"הרבה יהודים טובים העבירו במשך השנים כסף שהולבן בבנקים הישראליים", אומר שניר. "כיום הרבה יותר קשה לעשות את זה דרך הבנקים, מכיוון שבעולם הבינו כי גם ארגוני טרור וסמים נהנים מזה והפעילו לחץ על הבנקים; אבל נותרו אפיקים אחרים".

אחד האפיקים שלא נסגרו בפני ההון השחור הוא שוק הנדל"ן. לדברי שניר, "הנדל"ן היה תמיד מפלט לכסף לא מדווח. בניגוד לבנקים, שהיום כבר מחויבים לשאול מה מקור הכסף, מי שקונה אדמות לא חייב דין וחשבון לאף אחד".

"בסכום הזה אפשר להניף את הדגל החברתי"

התוצאה של תופעת ההון השחור בישראל, אומרים החוקרים שניר ובר-אל, היא חור של 136 מיליארד שקל בנתוני התוצר המדווח. אם תצליח ישראל לרדת לשיעור ההון השחור המקובל במדינות אירופה (ללא מדינות PIGS), התוצר המדווח יגדל ב-41 מיליארד שקל והכנסות המדינה יצמחו ב-10 מיליארד שקל.

במסגרת מחקרם מספקים שניר ורונן כמה אפשרויות לפעולה של הממשלה להקטנה של היקף התופעה. האמצעי המתבקש והברור מאליו הוא הגברת האכיפה. בראיון פרישה שהעניק מנהל רשות המסים היוצא, יהודה נסרדישי, ל-TheMarker הוא העריך שתוספת של 200 עובדים לרשות היתה מגדילה את הגבייה השנתית במיליארד שקל. "אנחנו משוועים לתוספת כוח אדם", אמר. מספר מפקחי המס כיום, ציין נסרדישי, הוא 545 לעומת 731 מפקחים ב-2004, אך מספר התיקים גדל מ-520 אלף ב-2004 ל-840 אלף כיום. לדבריו, ב-2004 נעשתה בדיקה מדגמית ב-8.8% מהתיקים, וכיום היא נעשית רק ב-2.4% מהם.

בכנס שדרות יציג שניר עוד כמה המלצות לצמצום היקפו של ההון השחור, שמטרתן להביא לשינוי לא רק בטווח הקצר אלא גם בטווח הבינוני והארוך:

1. התאמת נטל המס - למדיניות המסים של הממשלה יש השפעה ישירה ועקיפה על מערכת התמריצים להעלמת מס. מצד אחד, ככל שהמסים גבוהים יותר כך התמריץ להתחמק מתשלום מס גדול יותר. מצד אחר, ירידה בשיעורי המס תביא לשחיקה נוספת ברמת השירותים הממשלתיים, מה שישחק עוד יותר את הנכונות לשלם מס. נוסף על כך, קיטון במסים מצמצם את מקורות הממשלה ויכול לפגוע ביכולתה לפעול נגד עבריינות כלכלית ולמנוע העלמות מס. ההחלטה על התאמת נטל המס צריכה לכלול לא רק כמה מס גובים, אלא גם, ואולי בעיקר, ממי גובים.

2. גיבוש נורמות - חלק מההסבר להיקף הגבוה של הון שחור בישראל קשור בנורמות חברתיות מושרשות. על פי סקר "עושים עסקים" של הבנק העולמי מ-2011 ישראל מדורגת במקום 59 בעולם במדד תשלומי המס, אחרי מרבית מדינות אירופה וארה"ב. גיבוש נורמות תשלום מס, אומרים החוקרים, יכול להביא לשיתוף פעולה מלא יותר בין האזרחים והממשלה ולהשפיע לטווח הארוך.

3. שיפור בשירותי הממשלה ומלחמה בשחיתות - ככל שהאזרח ירגיש שהממשלה מספקת לו שירותים ברמה גבוהה, כך תגדל הנכונות לשלם מסים. משלמי המס, ובעיקר מעמד הביניים, צריכים להרגיש מתאם בין היקפי המס שהם משלמים ובין מה שהם מקבלים בתמורה. בהקשר זה, קיומה של שחיתות שלטונית הוא הרסני ביותר בכל הנוגע לנכונות הציבור לשלם מסים. קיומה הופך את התמריץ הפסיכולוגי להעלים מס לגבוה הרבה יותר.

על נייר העמדה יגיבו בכנס עו"ד ציון אמיר, מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר שלמה אהרונישקי, ראש יחידת להב למלחמה בפשיעה הכלכלית, ניצב דוד מנצור וראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור פול לנדס.

אלוף (מיל') עוזי דיין, נשיא כנס ישראל-שדרות שיארח את הפאנל, סבור כי ההון השחור מטיל עול על החברה, אך גם מהווה פוטנציאל לגיוס כסף למטרות חברתיות: "אימוץ דרכי הטיפול המוצעות יביא לתוספת הכנסות למדינה בסכום של יותר מ-20 מיליארד שקל בשנה, סכום שיאפשר להניף את הדגל החברתי לאותו גובה של דגל הביטחון, וזאת ללא פריצת מסגרת התקציב וללא קיצוצים כואבים בתקציב הביטחון".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ