השינוי של "שינוי" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השינוי של "שינוי"

הסירוב לשלם עוד מסים ולממן עוד קצבאות יוצר משבר קשה בפלחי אוכלוסייה שונים. בעיה זו אינה מטרידה את שינוי מאחר שאין להם מושג בניהול מדינה; להם ברור רק למה הם מתנגדים, לא מה כן צריך לעשות

מחרתיים נהיה כבר לאחר מערכת הבחירות הנוכחית - וככל הנראה, לקראת המערכת הבאה. אבל האם נכון לומר שהבחירות האלה לא תרמו כלום לדיון הציבורי על המשבר הכלכלי ועל הדרכים לפתרונו?

לכאורה, המסקנה המתבקשת היא כן - ולו רק לנוכח העובדה שלא התקיים שום דיון ציבורי על פתרונות למשבר. אין זה מפתיע, מאחר שהליכוד (בעיקר, אך גם מפלגות אחרות) המשיך להתייחס למשבר עצמו כגורם חיצוני שנכפה על המדינה ועל המשק; אם זהו אכן המצב, אין טעם להציע פתרונות, אלא יש לחכות בסבלנות עד לשיפור באותם גורמים חיצוניים.

מול גישה זו, הבנויה על פסיוויות הגובלת בפטליזם, הגיעו מערכת הבחירות והאירועים סביבה והציגו תמונה הפוכה.

אין ויכוח על כך שהתופעה הדרמטית ביותר בבחירות היא עלייתה של מפלגת שינוי. מספר ההסברים לתופעה זו רב מאוד, ועתיד לגדול עוד יותר לאחר שהתוצאות הסופיות יתבררו. אבל קיימת הסכמה רבה על כך שעלייתה של שינוי מהווה הצבעת מחאה גדולה מאוד; השאלה היא - מחאה נגד מה?

סביר להניח שלפחות בחלקה, מדובר במחאה נגד "השחיתות הפוליטית" בכלל - זעקה גדולה של "מושחתים, נמאסתם!", המופנית כלפי המפלגות הוותיקות בכלל והליכוד בפרט, לנוכח הגילויים הרבים על התרבות הפוליטית בתוך מפלגה זו.

אבל סביר לא פחות שחלק משמעותי מהצלחת שינוי נובע מהזדהות רחבה עם הסיסמאות שמפלגה מוזרה זו חורתת על דגלה: לציבור גדול - אך די מוגדר מבחינה תרבותית, עדתית ומעמדית - נמאס לשלם מס הכנסה בשיעורים כה גבוהים, להקצות תמיכה כה גדולה לחרדים ולמערכת הרווחה בכלל ולשאת בנטל המילואים.

אם וכאשר שינוי תגרוף 20-15 מנדטים, לא יהיה ניתן להתייחס אליה כאל עניין שולי. בין אם מפלגה זו תהיה בקואליציה כלשהי ובין אם לאו, הצלחתה האלקטורלית תחולל שינוי עמוק בשיח הציבורי בכל הנוגע למדיניות כלכלית.

בראש ובראשונה, לא תהיה אופציה של חזרה על המדיניות הכלכלית של 2002, שהתבססה על העלאת מסים והגברת נטל המס הכולל. גם אם יש מי שטוען שלמצביעי שינוי אין עמדה ברורה בעניינים מדיניים ואחרים, יש להם סדר יום חד-משמעי בכל הקשור למדיניות פיסקלית: הכבדה נוספת בנטל המס תצית מרד מסים, פשוטו כמשמעו.

החלק השני של המסר המקופל בהצלחת שינוי הוא חד עוד יותר: "לדפוק את החרדים", ובעצם לבוא חשבון עם כל מקבלי התקציבים הממשלתיים המנופחים. גישה זו תיצור בעיה גדולה במלאכת הרכבת הקואליציה הבאה - אבל זהו עניין חולף. החשיבות האמיתית של אספקט זה של המחאה ששינוי מייצגת היא בהשפעה על הצד השני של התקציב.

בעוד מרד המסים נוגע לצד ההכנסות, ואומר "לא ניתן לסחוט ממשלמי המסים הנוכחיים עוד כסף", החלק השני אומר: "תהליך עליית תקציבי הרווחה בתקציב הכולל ובתמ"ג הגיע לקצו, וחייב עכשיו לסגת".

אמנם נכון, תהליך העלייה נקטע כבר ב-2002, וצפויה להירשם בו נסיגה נוספת בתקציב 2003. אבל היה ניתן להאמין (והמפלגות החרדיות והחברתיות אכן מאמינות בכך) שנסיגה זו היא זמנית, ומשקפת משבר כלכלי חולף, שלאחריו יהיה אפשר לחזור לעסקים כרגיל בחזית התקציבית.

בנקודה זו מופיעה שינוי ומבהירה שאמונה זו בטעות יסודה: תהליך צמיחת תקציבי הרווחה מיצה את עצמו, ועבר בהרבה את גבול הסיבולת של המעמד המממן מכיסו את הקצבאות. לכן הוא לא יתחדש, אלא להפך: הוא ימשיך להתגלגל בחזרה, עד שייווצר איזון חדש בין הדרישות ליכולת ולנכונות לממן אותן. במדינה מערבית נורמלית, תופעה זו מכונה "תאצ'ריזם"; בישראל היא מכונה "שינוי".

סירוב זה לשלם עוד מסים ולממן עוד קצבאות, בתקופה של התכווצות המשק, יוצר משבר קשה בפלחי אוכלוסייה שונים. בעיה זו אינה מטרידה את שינוי ומצביעיה, מאחר שאין להם מושג בניהול המדינה; להם ברור רק למה הם מתנגדים, לא מה כן צריך לעשות.

אבל מישהו כן יצטרך לנהל את המדינה. אם לא לאחר הבחירות האלה, שיסתיימו בשיתוק מערכות מוחלט, הרי שזה יקרה לאחר סיבוב הבחירות הבא, עם או בלי שינוי בשיטת הבחירות. ואולם בכל מקרה כללי המשחק החדשים שקבעה שינוי יישארו בתוקף: לא ניתן להעמיס את העלות של דרישות כל קבוצות האוכלוסייה להגשמת מאוויהן על הקבוצה המשלמת את המסים.

אז מה כן ניתן לעשות? שאיפת ההנהגה הנוכחית - כלומר ראשי הליכוד - היא להעביר את נטל התמיכה בכל הנזקקים (החל בישיבות, עבור בהתנחלויות וכלה בצה"ל ומערכת הביטחון בכלל) לעבר ארה"ב. השגת מיליארדים - במענק או לפחות בהלוואות - מקופת האוצר האמריקאי לא תפתור את הבעיות - אבל היא בהחלט תדחיק אותן לזמן מה. זהו "פתרון" רצוי וראוי, מבחינת הנהגת הליכוד.

בנקודה זו נכנסים לתמונה השווקים הפיננסיים המקומיים. התנהגותם במרוצת מערכת הבחירות הבהירה שלדעת בעלי ההון (מקומיים וזרים) הבעיה המרכזית אינה המצב בעולם, או בעמק הסיליקון, או אפילו ברמאללה ושכם. הבעיה היא בירושלים, בקריית הממשלה.

השווקים והפעילים בהם מצביעים יום-יום, וכל פעם ביתר שאת, אי אמון מוחלט בקברניטי המשק. אם האמריקאים יהיו מספיק טפשים להעניק כסף, השווקים יבלעו את כל הסכום, ואחר כך יחזרו ויטענו שוב מה שהם טוענים עכשיו: שהבעיה המרכזית היא הניהול הקלוקל של המשק - כל מרכיב לחוד, וכל המכלול ביחד.

המסר הזה חודר בהדרגה, על ידי פעילות רצופה בשווקים, לאורך זמן. המסר של שינוי, לעומת זאת, התגבש בחיפזון ויתפוצץ בעוצמה מחר בלילה, ובימים שלאחר מכן.

אבל אם המסר של שינוי יופנם על ידי המערכת הפוליטית, ויוביל לגיבוש מדיניות כלכלית שמטרתה להתמודד עם הבעיות האמיתיות ולא להדחיקן, הרי שתצמח תועלת מתופעת שינוי. תועלת זו תכלול גם את קטיעת התהליך בו צומח משבר פיננסי שיפרוץ דרך השווקים, וגם את קמילת שינוי עצמה, כתופעה וכמפלגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#