בין משבר לקטסטרופה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בין משבר לקטסטרופה

ישנם כמה תסריטים אפשריים למצב המשק בשנים הבאות: התסריט האופטימי שסבירותו נמוכה, התסריט הקטסטרופלי, לפיו שום דבר דרמטי אינו עומד לקרות, והתסריט הפסימי, האימתני אפילו, שדווקא לו כדאי לקוות

"רואה שחורות" ו"נביא זעם" - אלה היו התגובות למאמרים שפורסמו במדור זה באחרונה. זאת, בשל הצגת הניתוח כי המגמות השולטות במשק הישראלי מובילות למשבר חריף, להתמוטטות כלכלית-חברתית קרבה.

אכן, התחזית אינה חיובית. ואולם זו נשענת על נתונים שוטפים המצביעים על תהליכים שליליים במשך תקופה ארוכה. גם אם קביעה זו מוגזמת - תמיד יש כמה נתונים חיוביים - היא קרובה לאמת.

האלמנט הקריטי המתלווה לנתונים השוטפים הוא הפרשנות. מול ניתוח של מגמות שליליות, נדרשת הערכה לגבי העתיד. באופן תיאורטי לפחות, ניתן לשרטט כמה תסריטי המשך של המגמות הנוכחיות.

על פי התסריט האופטימי, קיומן של מגמות שליליות יפעל כפעמון אזעקה באוזני הגורמים האחראים למצב ואלה המסוגלים לשנותו. בדומה לחברה עסקית הנקלעת לקשיים, צעדי שינוי ננקטים גם במדינה במצב זה - בין אם מדובר בישראל בע"מ, או בכל מדינה אחרת; העיתונות הבינלאומית מלאה בניתוחים קודרים על Japan Inc ולאחרונה גם על Deutschland AG.

עם זאת, התגשמותו של התסריט האופטימי מותנית בקיומם של גורמים המסוגלים לבצע את השינוי הנדרש וגם ברצונם לפעול בדרך שתחולל אותו. ביפאן, לדוגמה, תנאים אלה לא התקיימו: במשך תקופה ארוכה, המנהיגות לא היתה מעוניינת לחולל שינויים עמוקים וכואבים; כיום, כאשר מנהיגות זו קיימת, יכולתה לממש את רצונותיה עדיין מוטלת בספק גדול.

בישראל, אין כל ספק כי היכולת להתמודד עם המצב אינה קיימת. אם נתייחס רק לתקופה הקצרה של ממשלת שרון, במשך השנה הראשונה לכהונתה לא היתה בה אפילו הנכונות להודות בעובדות. החל באפריל 2002 הופיעה נכונות זו - בלחצם של השווקים - אבל חסרה היכולת לשנות דברים מן היסוד.

מקור הקושי הוא פוליטי. לא ניתן לצפות לתמורות דרמטיות מממשלה שגרעינה הוא מפלגה המונה כשישית מהכנסת. מצב זה הוא שיאו של תהליך שבו המפלגות הגדולות התמוססו, ועמן התפקוד התקין של המנגנון הממשלתי. כלומר, בעשור האחרון נוצר מצב שבו המדינה גולשת בהדרגה למציאות בה אין שלטון ובתנאים הפוליטיים הנוכחיים נהפכת למעשה לבלתי נשלטת.

מציאות זו אינה קשורה לזהותה של המפלגה הנמצאת בשלטון. התופעה היתה ברורה בתקופת ממשלת ברק והיתה קיימת גם בתקופת ממשלת נתניהו. בעיית היעדרן של מפלגה או מפלגות גדולות היתה אמורה למצוא פתרון חלקי, לפחות, בחזרה לשיטת בחירות של הצבעה בפתק אחד.

לפני חודש היה נראה כי תקום ממשלה בה תהיה מפלגה גדולה שתוכל ליישם מדיניות ברורה, אם זו תגובש. יתרה מזו, הצטיירה אפשרות ששתי המפלגות העיקריות, הליכוד והעבודה, יוכלו לחוקק חוקים בלי צורך במפלגות אחרות. מצב זה היה מאפשר גיבוש תוכנית חירום במהירות יחסית אם וכאשר יפרוץ משבר חמור - צבאי, כלכלי או חברתי.

הירידה בכוחו של הליכוד בחודש החולף, מבטיחה כי גם בכנסת הבאה לא תהיה מפלגה דומיננטית שתרכיב קואליציה יציבה. ניסיון השנים האחרונות מוכיח שלא ניתן לנהל את המדינה תוך התבססות על רבע מחברי הכנסת או אף פחות מכך. לכן, בשלב זה אין כל סיכוי להתגשמות התסריט האופטימי - טיפול יזום במשבר הכלכלי-חברתי המעמיק.

תסריט נוסף - טיפול תוך כדי משבר - מצטייר בעיני רוב הציבור כתסריט פסימי, אם לא אימתני ממש. ההנחה היא שהמגמות השולטות יתגברו ויחישו את בואו של משבר. זה עלול לפרוץ בחזית הפיננסית, כלומר בשווקים, מן הסתם בשוק המט"ח. ייתכן כי יתפוצץ בחזית העסקית, בפשיטת רגל של גורם עסקי גדול במיוחד דוגמת כור בסוף שנות ה-80. המשבר גם יכול להתחיל בחזית החברתית, במהומות שיפרצו לכאורה במפתיע.

דווקא תסריט זה הוא החיובי ביותר שניתן לקוות לו. אמנם הוא מבטיח זעזועים, כאב ואובדן פיננסי, עסקי, כלכלי ובמיוחד אנושי. ואולם אם הזעזוע יהיה חזק דיו כדי להכריח את המערכת הפוליטית להתגבר על חולשתה ולבצע צעדים מרחיקי לכת, הוא יתברר כרע במיעוטו.

קיימת אפשרות נוספת, שמבחינות רבות היא הסבירה ביותר. בתסריט זה, השיתוק הפוליטי (וגם המדיני והצבאי) נמשך, וממילא ההרעה השיטתית במצב הכלכלי-עסקי-פיננסי. פירוש הדבר בין היתר שהתמ"ג ממשיך להתכווץ, רמת החיים ממשיכה לרדת, מפעלים ממשיכים לפשוט את הרגל, אנשים ממשיכים לאבד את מקום העבודה שלהם והשכר הריאלי ממשיך להצטמצם.

כלומר, בתסריט זה לא קורה דבר דרמטי, וקווי ההתפתחות של השנים האחרונות ממשיכים לפעול מתוך אינרציה. מצב הרוח נהפך גרוע יותר; רמת האלימות בין קבוצות שונות - אתניות, לאומיות, דתיות ותרבותיות - ממשיכה לעלות; העשירים ממשיכים להעביר את עושרם לחו"ל, ובהמשך עוזבים את המדינה; גם הצעירים מדברים נטישה, אבל לרובם אין לאן לצאת עקב חולשתו של המשק העולמי.

וכך עוברת שנה ועוד שנה בלי התפוצצות חברתית ובלי משבר בלתי נשלט בתחום הכלכלי, אלא בתהליך של דעיכה עקבית. זה אינו תסריט אימים, כמו המשבר הדרמטי. עם זאת הוא הרבה יותר קטסטרופלי למדינה, לחברה וגם למשק. כל מי שמשלים עמו הופך שותף פעיל לקטסטרופה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#