כמה שפחות יותר טוב - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה שפחות יותר טוב

בקשת הסיוע מארה"ב היא תרגיל שקוף של הפוליטיקאים לקבל את האמצעים שיאפשרו להם להמשיך לדחות את הקץ. עד מתי? אין לשרון ולשלום מושג. כל דחייה טובה להם על בסיס הסיפור "או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות"

יש לקוות כי המשלחת הישראלית לארה"ב המטפלת בבקשת הסיוע מהממשל תיכשל במשימתה. אמנם אין סיכוי גדול לכישלון חרוץ, אבל ניתן לקוות לתשובה פושרת באשר לסכום שישראל מבקשת וגם לטיפול ממושך בבקשה עצמה. מעל לכל יש לקוות שהאמריקאים ירבו בהתניות למתן הסיוע, במיוחד בהתניות כלכליות.

הסיבה לכך היא שאין בסיס להאמין כי הכסף ינוצל בצורה מועילה, לא כל שכן מיטבית. בפועל, נראה שהכספים דרושים לא במטרה לקדם רפורמות מבניות במשק בכלל ובמגזר הציבורי בפרט, אלא כדי למנוע ולדחות ביצוע רפורמות כאלה.

כלכלת ישראל נמצאת עתה במשבר החמור ביותר מ-85'. יש הטוענים - ומציגים נתונים לביסוס דבריהם - כי מדובר במשבר חמור אף יותר. ואולם, גם המקילים יסכימו כי התוואי הנוכחי של הידרדרות במשק יביא אותו למשבר קיומי בתוך תקופה לא ארוכה.

זה היה המסר של נגיד בנק ישראל, דוד קליין, בסוף השבוע שעבר. הנגיד לא התמקד, כפי שמרבית הפרשנים העדיפו לשמוע, בסבירות שבנק גדול יתמוטט; אין זה אלא פרט קטן, תוצאת לוואי בלתי נמנעת של הצטברות פשיטות רגל עסקיות שמקורן בתוואי התכווצות המשק.

קליין אמר שיש הכרח דחוף לשנות את התוואי. בכך השיג שני מטרות: הוא רשם את הכתובת על הקיר בצורה הברורה ביותר, והחיש את תהליך ההידרדרות כנראה בכוונה תחילה. הנגיד מאמין - שוב, ככל הנראה - כי עדיף להחיש את בוא המשבר מאשר לדחות אותו, מפני שכל דחייה מגבירה את הסיכון שכאשר יגיע הוא יהיה בלתי נשלט.

לעומת זאת, בקשת הסיוע היא תרגיל שקוף של הפוליטיקאים לקבל את האמצעים (מזומנים ו/או הלוואות) שיאפשרו להם להמשיך ולדחות את הקץ. עד מתי? אין לשרון ושלום שום מושג. כל דחייה טובה בעיניהם, על בסיס הסיפור "או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות", או שמשהו יציל את המצב.

מהי האלטרנטיווה לקרש הצלה אמריקאי? התשובה ברורה: טיפול שורש בסקטור הציבורי באמצעות הפחתת תקציבים בהיקף עצום, שתכלול פיטורים מאסיוויים (ללא פיצויים מוגדלים) ותתמקד במוקדי השכר הגבוה והמבוזבז - לדוגמה, סגני ראשי ערים ולשכותיהם, - ולא בפקידים המקבלים השלמת הכנסה.

נוסף על פעולות קשות של ייעול יהיה צורך לחסל את השחיתות המושרשת בסקטור הציבורי, במיוחד ברובד של השלטון המקומי. שחיתות זו היא ברובה פוליטית - מינויים פוליטיים והזרמת תקציבים למלכ"רים (רובם חרדיים ודתיים). כפי שכפי שלמדנו באחרונה חלק לא מבוטל ממנה גם פלילית, הכוללת בין היתר מנגנונים של שוחד, טובות הנאה, העלמת עין מעבירות וקבלת החלטות ממניעים אישיים.

כל זה יעמוד בסכנה אם התקציבים המממנים ייעלמו. ואכן התקציבים נתונים בסכנה אם המשבר התקציבי יחריף - והוא ודאי יחריף בלי שינוי באסטרטגיה הכלכלית ובביצועה. כל עוד אין צמיחה תקבולי המסים ימשיכו לרדת, הגירעון התקציבי יגדל והסכנה ליציבות המנגנון הציבורי תתעצם.

אלא אם האמריקאים ישלמו כסף. רק צעד זה יכול לאפשר לגלגלים להמשיך ולהסתובב חרף המצב הכלכלי. לכן יש צורך דחוף בקבלת סיוע. כל השאר - כגון האינתיפאדה ועיראק - אינו אלא תירוצים וכיסוי לצורך האמיתי.

כאמור, אין בסיס ריאלי לקוות שהבקשה הישראלית תידחה על הסף. עם זאת, אין זה בלתי אפשרי כי האישור שיינתן יכלול התניות בעלות שיניים. כלומר, לא רק הצהרה דקלרטיווית, לפיה ממשלת ישראל מבטיחה לאמץ תוואי יורד של גירעון התקציבי. הרי מדובר במנגנון שלטוני שחוקק כמה פעמים במשך עשור חוקים המחייבים אותו לתוואי גירעון יורד, אבל התעלם מהחוק או תיקן אותו לפי ראות עיניו.

מנגנון כזה לא יוגבל באמצעות הצהרות. בדיוק לכך מתכוון הסיפור על היהודי והפריץ: בוש יוחלף במוקדם או במאוחר, ובינתיים הכסף בידינו. עם זאת, האמריקאים לבטח מסוגלים לערוך את החישובים התקציביים של ממשלת ישראל, ולנתח את הצרכים האמיתיים של המשק המקומי. הם גם מכירים היטב בכך שבקשת הסיוע הנוכחית הופכת את מדינת ישראל לנטל כלכלי של ממש על התקציב האמריקאי, שגם מצבו כבר לא מי יודע מה.

המסורת הלאומית האמריקאית, עליה מתחנכים כל ילדי ארה"ב, היא של המרד נגד בריטניה, שהתחיל כמרד מסים בסיסמה "אין מיסוי בלי ייצוג". אמנם אין לצפות כי תמורת המיסוי שישראל מבקשת להטיל על אזרחי ארה"ב כדי לשמר את המנגנון השלטוני הבזבזני והרקוב שלה, תדרוש ארה"ב ייצוג פורמלי במוסדות השלטון בישראל. סביר להניח - ויש מאוד לקוות - כי תדרוש ייצוג לא פורמלי אך בעל משקל בהתוויית המדיניות הכלכלית הישראלית.

זו ההתניה הקריטית. הבטחות שלא להשקיע את כספי הסיוע בהתנחלויות, או בכל מטרה פוליטית אחרת, הן חסרות משמעות: כספי הסיוע ייכנסו לתקציב וישחררו כספים אחרים, מקומיים, שישמשו לאותן מטרות ("מה, אנחנו לא מדינה ריבונית? הם יאמרו לנו מה לעשות בכסף שלנו?")

רק קביעת יעדים כמותיים ויחסיים - כגון שיעור התקציב בתמ"ג, נטל המס, כמות הכסף המוזרם למלכ"רים או לשלטון המקומי - ועמידה עקבית על השגת יעדים אלה, יוכלו למנוע את שריפת כספי הסיוע בניסיון נואש לשמר את המנגנון הממשלתי המנופח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#