שני בני הדודים שניהלו 300 מיליארד שקל של כסף ציבורי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שני בני הדודים שניהלו 300 מיליארד שקל של כסף ציבורי

תמונה מבהילה עולה מכתב האישום המתגבש נגד יו"ר הפועלים לשעבר: הבנק נוהל כמו עסק פרטי של דנקנר - בן דודו של אחד הלווים הגדולים במשק

213תגובות

>> לנוחי דנקנר לא היו חסרות צרות בחודש האחרון: הוא הביט בהשקעה הענקית שלו בבנק קרדיט סוויס מתרסקת ורושמת הפסדי עתק של 1.8 מיליארד שקל ברבעון; ראה את דמותו נישאת על שלטי מפגינים ואת שמו שזור בסיסמאותיהם; נכנע לאיום בחרם צרכנים על שופרסל; ושמע את הלחצים הגוברים על ועדת הריכוזיות הקוראים לפרק את הפירמידות במשק, שהעיקרית בהן היא קבוצת אי.די.בי בשליטתו.

כאילו לא היה די בכל אלה, הרי שהשבוע צץ שמו לראשונה - במפתיע - גם בהמלצת הפרקליטות להגיש כתב אישום (בכפוף לשימוע) נגד בן דודו וחברו הטוב דני דנקנר, בגין שוחד שקיבל לכאורה בהיותו יו"ר בנק הפועלים. לפי הפרקליטות, 15 מיליון שקל, יותר ממחצית מכספי השוחד שקיבל דני הועברו בתוך פחות משבוע מיום קבלתם לחשבון הבנק של נוחי ואשתו אורלי בבנק הפועלים, החשבון בעל המספר 363000. והנה, בהינף קולומוסו של פרקליט המדינה משה לדור, התעורר לו שוב הקשר ההדוק בין בני הדודים, קשר שנוחי מנסה לטשטש כמעט בכל הזדמנות.

כך, למשל, ביוני 2010 בראיון לתוכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10, נוחי נשאל מה דעתו על ההנחה שרק שש משפחות שולטות במשק: "אני מסתייג ממשפחות - אלה אנשים ולא משפחות", הוא השיב והוסיף, "העסקה הכי חשובה שעשיתי אי פעם לא היתה עסקת אי.די.בי, סלקום או קרדיט סוויס - אלא עסקת הפרידה מבני המשפחה, הדודים ובני הדודים שלי ב-1999".

מוטי קמחי

זו אכן היתה עסקה חשובה ומוצלחת. נוחי (עם אביו ואחותו) מכר לשאר בני המשפחה את המניות שלו בחברת דנקנר השקעות תמורת כ-100 מיליון דולר.מה שהשאיר אותם עם הלוואות ענק והשקעה גדולה בחברת כבלים קורסת. ואולם יו"ר קבוצת אי.די.בי, שאחראית ליותר מ-5% מהתוצר של ישראל ומחזיקה בעשרות חברות, ובהן עיתון "מעריב", שופרסל, סלקום, כלל ביטוח, כלל פיננסים, נטוויז'ן וגולף, לא דייק באותו ראיון - פעמיים.

אמנם את רוב עסקיו הפריד נוחי דנקנר מבני משפחתו ב-1999, אך באופן סופי הוא נפרד מהם רק באמצע 2003, כאשר חדל מלכהן כדירקטור בבנק הפועלים (וכיו"ר ועדת האשראי של הבנק) וגם מכר את אחזקותיו בתעשיות מלח, שהיתה החברה שדרכה החזיקה משפחת דנקנר בשליטה בבנק הפועלים.

בנוסף, הוא נותר בקשר הדוק עם בן דודו דני דנקנר עד להדחתו של זה מהבנק, והרבה להיפגש איתו. על חשאיות השיחות וחשיבות הנושאים שנידונו בהן אפשר אולי ללמוד מהנוהג שאימצו שני בני הדודים - לפרק את סוללות הטלפונים הסלולרים בעת הפגישות, כדי למנוע האזנות. בבנק ישראל החלו לחשוש ממעורבותו והשפעתו של אחד מששת הלווים הגדולים במשק על התנהלות הבנק הגדול במדינה המלווה לו כסף - חשש שנוסף לרשימת הסיבות שבגינה דרש נגיד בנק ישראל סטנלי פישר להדיח את דני דנקנר מתפקידו ב-2009.

עם פרסום החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד דני דנקנר (בכפוף לשימוע) נמסר מטעמו של נוחי דנקנר כי הוא "לא היה מעורב בשום צורה בכל הקשור לחקירה או לכתב האישום, ואף לא הוזמן בשום שלב למתן עדות". מקורב אמר כי "נוחי עזר לדני בשעת מצוקה כלכלית", רמז לכך שהכספים שהופקדו בחשבון של נוחי היו בעצם החזר של הלוואה שהוא העניק לדני.

לא רק בני דודים

זה נשמע הסבר הגיוני - מדוע שבני דודים לא יעזרו זה לזה? אלא שהמציאות שבה פעלו דני ונוחי עד 2009 היתה הרבה יותר מורכבת. השניים ישבו יחד על שני ברזי אשראי של 310 מיליארד שקל שהגיעו מכספי ציבור שעליהם שלטו - דני על הברז של בנק הפועלים, שבו מופקדים יותר מ-200 מיליארד שקל פיקדונות הציבור; ונוחי בכלל ביטוח, שמנהלת יותר מ-100 מיליארד שקל מכספי ציבור בקופות גמל, קרנות פנסיה וקרנות נאמנות. במקביל, נוחי הוא גם בצד המשתמשים באשראי הענק הזה שכן אי.די.בי היא אחד הלווים הגדולים במשק ולקוח גדול של בנק הפועלים.

כך יוצא שבין יו"ר קבוצת אי.די.בי לבין יו"ר בנק הפועלים היו העברות כספים בחשבונות האישיים ובמקביל השניים ניהלו קשרים עסקיים כראשי שתיים מהחברות הגדולות במשק שמנהלות כספי ציבור בהיקף עצום - וכל זאת מבלי שדירקטוריון בנק הפועלים יידע על כך.

כך, למשל, באוקטובר 2008, כמה חודשים לפני שאותם 15 מיליון שקל הופקדו בחשבונו של נוחי דנקנר ורעייתו, היה זה דווקא דני דנקנר בתפקידו כיו"ר הפועלים ויו"ר ועדת האשראי בבנק - שעזר לאחת החברות של בן דודו. בשיאו של המשבר העולמי קיבלה חברת כור שבשליטת נוחי זכות לדחות פירעון של הלוואת ענק שקיבלה מהבנק - בהיקף של 1.1 מיליארד שקל - בארבע עד שש שנים.

מי שאישר את הפריסה של החוב העצום עבור כור היו כמובן הדירקטוריון וועדת האשראי של הפועלים, שעם חבריה נמנו בין היתר דני דנקנר, שהיה יו"ר הבנק, ואירית איזקסון, שממשיכה לכהן עד היום במקביל בדירקטוריון בנק הפועלים ובדירקטוריון אי.די.בי פיתוח שבשליטת נוחי דנקנר. בין חברי הדירקטוריון ישב אז גם עודד שריג, שכיום הוא הממונה על שוק ההון באוצר שמופקד על מאות מיליארדי שקלים של הציבור ששוכבים בקרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי מנהלים. בין היתר מפקח שריג על כלל ביטוח שבשליטת נוחי דנקנר.

זו לא היתה העזרה היחידה של הפועלים לקבוצת דנקנר. באותה שנת משבר העמיד הפועלים מסגרת אשראי של 39 מיליון דולר לחברת ישראייר אף שענף התעופה הוא יצרן שיטתי של הפסדים כבדים ואף שישראייר מדווחת כבר שנים על ביצועים גרועים. ההלוואה הזו איפשרה לישראייר מרווח נשימה נוסף עד שב-2009 הצליח נוחי דנקנר להעביר אותה מבעלותו האישית לאי.די.בי הציבורית במסגרת עסקת בעלי עניין, שזכתה לביקורת חריפה. נוחי דנקנר ושותפיו שוחררו מהערבויות האישיות שנתנו לבנק הפועלים על חובות ישראייר.

נוכח הקשרים ההדוקים האלה בין בני הדודים נשארות כמה שאלות פתוחות: האמנם ההפקדה של דני דנקנר בחשבונו של נוחי דנקנר נועדה להחזיר הלוואה שקיבל, כפי שרמז מקורבו של דנקנר באופן לא רשמי או שהיתה סיבה אחרת להפקדה זו? כמה פעולות עסקיות אישיות ובאילו היקפים ביצעו בני הדודים? למי אם בכלל דיווח דנקנר בבנק על הקשרים הפיננסיים עם בן דודו?

הסיפור המטורף על הבנק הטורקי

בשלב הזה יאמרו בבנק הפועלים בוודאי כי כל החלטה הנוגעת לאשראי או לעסקה גדולה עוברת אישור על פי כל הכללים בוועדות האשראי ופעמים רבות גם בדירקטוריון וכי דני דנקנר אינו יכול להיטיב עם מקורביו על דעת עצמו. אבל האם הדירקטורים ידעו את כל מה שהיה צריך לדעת כאשר קיבלו החלטות בנוגע לקבוצת אי.די.בי? נראה שלא. האם הם שאלו את השאלות שהיו צריכות להישאל? כנראה שגם זה לא. ואולי אפילו חמור מכך - הם פשוט עצמו את עיניהם.

הסערות הפיננסיות והפרשות הפליליות לכאורה שבמרכזן עומד דני דנקנר והמידע שנחשף כעת על פעילותו בבנק - מציירות לכאורה תמונה קשה של התנהלות הבנק הגדול במדינה. לפי תמונה זו, הבנק נוהל על ידי אדם שעשה בבנק כרצונו, ושעסקות רבות בהן היה מעורב נבעו מאינטרסים של תועלת אישית. כל זאת, כשדירקטוריון הבנק האמור לפקח עליו משמש בפועל חותמת גומי בלבד.

התסמינים למחלה הקשה שבה נדבק בנק הפועלים הופיעו כבר ב-2005. באותה תקופה חברת אלרן השקעות, שבשליטת דני דנקנר ובני משפחתו ביצעה עסקות עם חברת RP של בנקאי ההשקעות לשעבר, רפי ברבר. על פי הפרקליטות, "לברבר היתה תרומה כלכלית מהותית לעסקיה של אלרן השקעות, הן בשל היותו שותף עסקי והן כמי שאפשר לאלרן למכור לו נכסים. ודני דנקנר "הפיק טובת הנאה כתוצאה מתרומה זו".

באותה שנה החליט בנק הפועלים להתעניין ברכישת בנק זר ופנה, ראו זה פלא, לשותפו של דני דנקנר לעסקיו הפרטיים - רפי ברבר. דנקנר היה אז סגן יו"ר בנק הפועלים. ברבר הציע לבנק הפועלים לרכוש בנק טורקי בשם פוזיטיף והציע גם כי גם RP שלו תצטרף לרכישה. מאותו רגע החלו בבנק בסדרת פגישות עם הליט צ'ינגולולו, הבעלים של פוזיטיף, וברבר, שבהן השתתף גם דני דנקנר.

בסופו של דבר נחתם בין הצדדים הסכם שעל פיו בנק הפועלים רוכש 57.5% ממניות פוזיטיף תמורת 113 מיליון דולר ואילו RP רוכשת 7.45% מהמניות ב-15 מיליון דולר. בנוסף, נקבע כי אם RP לא תקבל אישור מהרגולטור הטורקי לרכישה בתוך חצי שנה (זו היתה חברה קפריסאית שהיא סדין אדום בעבור הטורקים) ההסכם שלה יבוטל, ובנק הפועלים יוכל לרכוש את חלקה. בתמורה הבנק ישלם לה עמלת תיווך של 5 מיליון דולר. RP בסופו של דבר באמת לא קיבלה אישור לרכישה ופועלים השלים את עסקת פוזיטיף בלעדיה. במקביל הבנק ניהל מגעים מול RP לרכישת המניות שאמורה היתה לרכוש בפוזיטיף. דני דנקנר היה מעורב במו"מ הזה ואף הגדיל לעשות וביקש מהנהלת בנק הפועלים להגיע להבנות "שיהיו הוגנות עם ברבר".

ההבנות היו עד כדי כך "הוגנות" שהפועלים שילם ל-RP פיצוי ענקי בגובה 25 מיליון דולר. הסכום היה גבוה בהרבה ממה שמקובל לשלם כעמלות תיווך בעסקות מסוג זה (יותר מ-20% מהיקף העסקה לעומת כ-2%-5% כמקובל). כזכור לפי ההסכם RP היתה זכאית לעמלת תיווך של 5 מיליון דולר בלבד. לפי החשדות, לכל אורך הדרך לא גילה דני דנקנר לדירקטוריון הבנק על קשריו העסקיים עם ברבר.

בסוף 2008, בעיצומו של המשבר הכלכלי, פנה נציג של צ'ינגלולו לבנק הפועלים וביקש כי הבנק ירכוש ממנו מניות נוספות בפוזיטיף או יורה על חלוקת דיווידנד כך שיוזרם כסף לכיסי בעלי המניות. הנהלת הבנק קיימה דיונים פנימיים והחליטה לדחות את בקשתו, שנגדה למדיניותה העסקית באותה העת. צ'ינגלולו לא הרים ידיים. בנובמבר 2008 בכנס של בנק הפועלים שלח את נציגו לדני דנקנר שכבר היה אז יו"ר הבנק ולצבי זיו המנכ"ל, וביקש הלוואה של 10 מיליון יורו מבנק הפועלים בטענה שהוא סובל מקשיי נזילות.

אלא שצ'ינגלולו לא היה היחיד שסבל מקשיי נזילות אז. חברת אלרן - הנכס העיקרי שבשליטת דני דנקנר ובני משפחתו - נקלעה לקשיים ועלה החשש כי לא תצליח לשרוד.

וכך רגע לאחר שצ'ינגלולו ביקש הלוואה מיו"ר בנק הפועלים - ביקש ממנו אותו יו"ר הלוואה אישית של 5 מיליון יורו. דנקנר כיו"ר אישר את ההלוואה שביקש צ'ינגלולו מהבנק - בלי ביטחונות. בנוסף חודשים אחר כך, בתחילת 2009, דן דירקטוריון בנק הפועלים בראשות דנקנר בחלוקת הדיווידנד שביקש צ'ינגולולו. לא רק שדנקנר לא עידכן את חברי הדירקטוריון בהלוואה שביקש מצ'ינגלולו הוא אפילו לא טרח לעדכן את הבנק על קשיי הנזילות של צ'ינגלולו. הדיון הסתיים באישור חלוקת הדיווידנד.

שבועיים וחצי לאחר מכן הגיע דנקנר לארוחה במסעדת יוקרה בתל אביב ביחד עם צ'ינגלולו ובכירים בבנק הפועלים. צ'ינגלולו שוב ביקש כי בנק הפועלים ירכוש ממנו עוד מניות בפוזיטיף. כמה ימים לאחר מכן עידכן דנקנר את דירקטוריון הבנק כי בכספי הדיווידנד שקיבל הפועלים מפוזיטיף, ירכוש הבנק עוד מניות מצ'ינגלולו והבנק הסמיך אותו לנהל מטעמו את המו"מ על הרכישה - במחיר שנע בין 0.75% ל-1% מההון העצמי.

ב-19 במארס 2009 פגש דנקנר את צ'ינגלולו באיסטנבול בהשתתפות נציגי בנק הפועלים כדי לדון ברכישת המניות הנוספות מידיו. הפגישה הדרמטית הזו מלמדת אולי יותר מכל על אופי ההתנהלות שהיתה בבנק הגדול במדינה: הדיון לא עלה יפה - ואז ביקש דנקנר משאר המשתתפים בפגישה ובהם נציגי בנק הפועלים לצאת מחדר הישיבות ולהשאירם לבד. בתום הפגישה בארבע עיניים הודיע דנקנר כי סיכם עם צ'ינגלולו על רכישת המניות הנוספות תמורת 15 מיליון דולר, כלומר במחיר המקסימלי שאיפשר לו הדירקטוריון.

כעבור כמה שעות קיבל דנקנר מיליונים לחשבון האישי: הוא חתם באיסטנבול על מסמכי ההלוואה שיקבל מ-DBH, בנק הולנדי של צי'נגלולו שמעניק בדרך כלל הלוואות למהגרים טורקים באירופה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום בו אישר דירקטוריון הפועלים על העסקה עם צ'יגלולו, DBH שבבעלותו העביר 5 מיליון יורו לחשבונו של דנקנר.

יום לאחר מכן התפטר מנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו בהודעה דרמטית, "עקב חילוקי דעות עם היו"ר". היה זה ימים ספורים לפני פרסום הדו"חות השנתיים של הבנק מה שעורר סערה תקשורתית. שבוע לאחר מכן הוזרמו 15 מיליון שקל לחשבונם של נוחי ואורלי דנקנר.

כיום כבר אפשר לומר בבירור: ההשקעה הגדולה שבישלו דנקנר וצ'יגלולו בעבור בנק הפועלים היתה כישלון מוחלט. הבנק הפסיד בגללה כ-270 מיליון שקל ועל יתרת ההשקעה שלו - יותר מ-600 מיליון שקל - מרחפת עננה גדולה בין היתר גם בשל המתיחות מול טורקיה.

"אנשים מחפשים קשר אלי"

תמונת דומה של התנהלות בעייתית בבנק הפועלים עולה מחקירות המשטרה בפרשת הולילנד ופרשת תעשיות מלח. פרטים חדשים שנחשפים כאן לראשונה מגלים כי דנקנר היה מעורב בהלוואות שהעמיד הבנק לסדרת גורמים שהיו קשורים בקשר הדוק להולילנד.

בפרשה זו, על פי החשד, שילמה ב-2003-2004 חברת תעשיות מלח - שהיתה אז חברה ציבורית בשליטת דנקנר (הוא גם שימש יו"ר שלה) - 1.3 מיליון שקל למתווכים מאיר רבין ולשותפו העסקי שנהפך לימים עד המדינה. חלק מהסכום הועבר לכאורה כשוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, יעקב אפרתי, גיסו של רבין, כדי שיסייע בקידום שינוי ייעוד קרקעות המלח, מה שהיה אמור להכניס למשפחת דנקנר מאות רבות של מיליוני שקלים.

כפי שאפשר ללמוד מחומר החקירה, נפתחה בפני רבין אחת הדלתות החשובות במדינה, הדלת של משרד סגן יו"ר בנק הפועלים ובהמשך יו"ר בנק הפועלים. אותה דלת שסגורה בדרל כלל בפני מיליוני לקוחות בנק הפועלים. מה חיפש רבין אצל דנקנר? בין היתר הוא ביקש שיסייע לאורי שטרית, מהנדס העיר ירושלים לשעבר ואחד החשודים בפרשת הולילנד, להפחית חוב של כ-3 מיליון שקל - חוב שהופחת בסופו של דבר לכ-1 מיליון שקל.

בנוסף על פי החקירה רבין ועד המדינה בפרשה נפגשו עם דנקנר במשרדו בבנק בתחילת 2006 וביקשו ממנו לדאוג למימון לאלי וינשטיין - איש עסקים חרדי שחשוד בהונאת פונזי בארה"ב ושהיה אמור לרכוש קרקעות במתחם הולילנד. בהמשך פנה רבין לדנקנר כדי שידאג להעמיד מימון לחברת הנדל"ן נידר שהחזיקה בקרקעות בפרויקט הולילנד. דנקנר נפגש עם הבעלים של חברת נידר. היקף האשראי שקיבלה חברת נידר מבנק הפועלים הגיע ל-30 מיליון שקל - שחלק גדול ממנו נאלץ הבנק למחוק לאחר שהחברה נקלעה לקשיים.

בחקירתו במשטרה באפריל 2010 נשאל דנקנר על ידי החוקרים: "למה אורי שטרית, אלי וינשטיין, חברת נידר ואולי אחרים צריכים לפנות אליך דרך מאיר רבין ולא ישירות?" לדנקנר היה הסבר: "אני חושב, כפי שאמרתי קודם בעשרות או מאות מקרים, אנשים מחפשים קשר אלי ופונים דרך חברים או מכרים. גם בפניות ישירות הם לא צריכים לפנות אליי דרך רבין, אבל כמו שקורה בעשרות או מאות מקרים אחרים פונים דרך היכרויות שונות".

מועמד יחיד לתפקיד: ציון קינן

דפוס התנהגות דומה עולה גם מקריאת תצהיר שהגיש לבית המשפט ב-2011 עד המדינה בפרשות הולילנד ותעשיות מלח בתביעה שמנהל נגדו בנק הפועלים כיום להחזר חובותיו. על פי התצהיר, ב-2007 סייעו לכאורה ציון קינן, אז מנהל החטיבה העסקית וכיום מנכ"ל הבנק, ודני דנקנר אז יו"ר הבנק, לעד המדינה, בדחיית פרעון מיידי של הלוואה שקיבל מהבנק ולא הצליח להחזיר.

בינתיים אין המלצה לגבי כתב אישום כנגד קינן, אך לפי חשד המשטרה, לפני מינויו למנכ"ל הבנק הוא סייע לדנקנר לקבל הלוואה אישית של 3.4 מיליון דולר מהבנק. דנקנר היה זה שדחף למינויו של קינן מיד לאחר התפטרותו של זיו.

על פי החשד, דנקנר לא הגיש הצהרת עושר לדירקטוריון כנדרש. קינן התעלם מכך והמליץ בפני ועדה מיוחדת בדירקטוריון לעסקות בעלי עניין - לאשר את ההלוואה לדנקנר. באותה תקופה היה ברור שחברת אלרן על סף פשיטת רגל וש"העושר" של דנקנר לכל הפחות דורש בדיקה. עידו דיסנצ'יק, עורך עיתון "מעריב" בעבר וחבר דירקטוריון בנק הפועלים ויו"ר הוועדה המיוחדת, השתכנע ואישר להעמיד לדנקנר את הלוואה. בסוף 2008 עזב דיסנצ'יק את הבנק. כיום הוא עובד אצל נוחי דנקנר כיו"ר ועדת השקעות בכלל ביטוח.

ב-2009 הגיע לקצה תקופת שלטון היחיד של דני דנקנר בבנק הפועלים. בנק ישראל תח בבדיקת התפטרותו של זיו וקבע בין היתר כי דירקטוריון הבנק כלל לא טרח לקיים דיון רציני במינויו של קינן. הוא דרש להקפיא את המינוי וכעבור זמן קצר הפיל פצצה במערכת הפיננסית בישראל כאשר לראשונה בהיסטוריה דרש להדיח יו"ר של בנק מתפקידו.

אחרי מלחמה של חודשיים שניהלה שרי אריסון בעלת השליטה בבנק בסיוע כוחות חזקים נוספים במשק, נגד הנגיד סטנלי פישר - הודח דני דנקנר. במקביל אילץ פישר את הבנק למנות ועדת איתור לתפקיד מנכ"ל הבנק. מאותו הרגע ניסה בנק ישראל ללחוץ על שי טלמון, בכיר לשעבר בבנק הפועלים, להתמודד על התפקיד אבל נתקל בסירוב עיקש.

טלמון הוא מנכ"ל כלל ביטוח, שבשליטת נוחי דנקנר. יתכן שהבין כבר אז כי הבוס שלו לא יאהב לראות אותו עוזב את התפקיד וממונה למנכ"ל בנק הפועלים, בזמן שציון קינן, חברו הטוב של בן דודו מתמודד בעצמו על התפקיד.

טלמון לא הציע את מועמדותו לתפקיד שבימים כתיקונם כמעט אין בכיר במערכת הבנקאות שאינו חושק בו. הוא לא היה היחיד שלא הציע מועמדות. מועמדותו של קינן היתה היחידה שהוגשה בפני הדירקטוריון והוא מונה למנכ"ל.

נוחי שומר על קשר עם הבנק

הקשר של נוחי דנקנר עם בכירים בבנק הפועלים לא הסתיים כאשר דני דנקנר הודח. בדירקטוריון הפועלים מכהנים כיום חמישה דירקטורים עם קשר ישיר או עקיף לדנקנר: הבולט שבהם הוא יו"ר הדירקטוריון, יאיר סרוסי. מי שהציע לסרוסי את התפקיד הוא היו"ר המודח דני דנקנר, אבל לסרוסי גם קשרים הדוקים עם נוחי דנקנר.

ב-2008 הקים סרוסי קרן השקעות בשם מוסטנג עם דן טהורי. השותפה הגדולה בקרן של השניים היא קבוצת אי.די.בי - דרך החברות כלל ביטוח, כור וכלל פיננסים. עם מינויו ליו"ר הפועלים, עזב סרוסי את הקרן. בנוסף, כלל ביטוח שבשליטת נוחי דנקנר היא אחת מבעלות העניין בחברת יורופורט, שסרוסי הוא אחד המשקיעים בה והוא שימש כיו"ר בחברה זו במשך כמה חודשים במקביל לעבודותו כיו"ר הפועלים.

בנוסף, עורכת הדין פנינה דבורין ישבה תקופה ארוכה גם בדירקטוריון הפועלים וגם בדירקטוריון של חברת נטוויז'ן שבשליטת דנקנר. לפני כשנה וחצי התפטרה דבורין מתפקיד כדירקטורית בנטוויז'ן לאחר שטענה כי, "התברר לי זה עתה כי קיים חשש שלא מתקיימים בי תנאי הכשירות לכהונה כדירקטורית חיצונית. זאת, נוכח קיומו של קשר עסקי מתמשך בין קרובי לבין חברה הנמצאת בשליטת בעלי השליטה בנטוויז'ן". בדיקת TheMarker העלתה אז כי בעלה של דבורין, זוהר דבורין, הוא שותף כבר שנים רבות של קבוצת אי.די.בי מתוקף אחזקות שיש לו בכמה סוכנויות נסיעות שנשלטות על ידי הקבוצה.

שתי דירקטוריות נוספות שקשורות לשני הגופים הן: נחמה רונן ואירית איזקסון. רונן, מנכ"לית משרד איכות הסביבה לשעבר, משמשת כיום יו"ר דירקטוריון חברת מסופי המטען ממן שנשלטת על ידי חברת תעבורה שנשלטת על ידי אי.די.בי ועל ידי משפחת לבנת (ששותפה גם היא בשליטה באי.די.בי). איזקסון, דירקטורית בבנק הפועלים, חברה בוועדת האשראי של הבנק, ויו"ר ישראכרט, וכן משמשת דירקטורית בחברת אי.די.בי פיתוח מאז 2005. בנוסף, אמרי טוב מכהן גם כדירקטור בבנק הפועלים וגם כדירקטור בחברת שופרסל מקבוצת אי.די.בי.

כישלון של פישר?

כבר ארבע שנים ברציפות שהבנק הגדול במדינה נתון בסערה ניהולית מתמשכת. החל בהשקעות הכושלות באיגרות חוב זרות שהניבו לו את הפסד הגדול אי פעם במערכת הבנקאות - הפסד של 1.3 מיליארד דולר, שכמעט סיכן את יציבותו; דרך הדרישה להדיח את יושב הראש שלו, חשדות בפלילים נגד היו"ר בזמן כהונתו בבנק וכעת גם בחשד בפלילים נגד המנכ"ל המכהן קינן.

בחמש השנים האחרונות איבד בנק הפועלים 35% משוויו. אבל ההפסד של המשקיעים במניות הבנק, גדול ככל שיהיה, הוא כאין וכאפס לעומת העובדה שבמשך שנים רבות התנהל הבנק הגדול במדינה, שאמון על 210 מיליארד שקל של פיקדונות הציבור, כמו היה העסק הפרטי של דני דנקנר.

שנתיים וחצי חלפו מאז סערת פישר-אריסון-דנקנר - ומה שנראה אז כניצחון הגדול של סטנלי פישר מתברר כניצחון חלקי וקטן מאוד. קינן עדיין משמש מנכ"ל, למרות עננת כתב האישום האפשרי המרחפת מעל ראשו, לאחר שהמשטרה העבירה לפרקליטות את התיק החקירה נגדו לפני כחצי שנה כשהיא ממליצה להעמידו לדין. פישר רשם בישראל הישגים רבים והוא בעל מוניטין בכל העולם - אך ייתכן שהתנהלות הבנק הפועלים היא הכישלון הגדול שלו.

המודל העסקי של הטייקונים: גיוס רגולטורים בכירים ותשלום משכורות עתק

>> אם אתם מכירים את שוני אלבק, זה הזמן לשלוח לו זר פרחים. אלבק, שעד לפני ארבעה חודשים בלבד כיהן כיועץ המשפטי של הרשות לניירות ערך, נמצא כעת במגעים להשתלבות בתפקיד בכיר בקבוצת השליטה הגדולה במשק, אי.די.בי. תפקיד בכיר בקבוצה זו, שבשליטת נוחי דנקנר, מבטיח לו שכר נאה ביותר, כך לפי טבלאות השכר השנתיות של החברות הציבוריות.

הפרטים אמנם עדיין לא נסגרו, אבל ניסיון העבר מורה על מסלול ברור: הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל, הנמצאות תחת שליטתם של הלווים הגדולים במשק ("הטייקונים"), אימצו לעצמן מודל העסקה יעיל במיוחד - הן מעסיקות רגולטורים בכירים לשעבר, כאשר במקביל הן ממנפות את עסקיהן באמצעות כספי הציבור, ומשלמות משכורות עתק למנהליהן.

בכיר נוסף שעבר מהרשות לניירות ערך ישירות לאי.די.בי הוא אייל סולגניק, שמונה לסמנכ"ל הכספים בקבוצה באפריל 2006, לאחר שכיהן כמנהל מחלקת תאגידים ורואה חשבון ראשי של הרשות. סולגניק הוא זה שהטמיע את שיטת הדיווח החשבונאי החדשה (IFRS), שיטה שסייעה לאי.די.בי לאחר מכן להציג רווחי הון משמעותיים.

גם שי טלמון לשעבר החשב הכללי שבתקופתו מכרה המדינה את השליטה בבנק הפועלים לקבוצת אריסון-דנקנר מכהן כיום באי.די.בי כמנכ"ל כלל ביטוח.

ב-2009 היתה עלות שכרם של 20 בכירים באי.די.בי 126 מיליון שקל ואילו ב-2010 קיבלו 12 בכירים בקבוצה כ-100 מיליון שקל. מנגד, היקף האשראי שניתן לקבוצה על ידי קרנות הפנסיה וחברות הביטוח ב-2010 היה 32 מיליארד שקל.

אך העסקת רגולטורים ובכירים לשעבר באוצר אינה נחלתה רק של קבוצת אי.די.בי, אלא גם של קבוצות עסקיות אחרות ובכללן קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה והחברה לישראל שבשליטת משפחת עופר. אחת הדוגמאות המוכרות הוא העסקתו של ניר גלעד, החשב הכללי במשרד האוצר בין השנים 2003-1999 כמנכ"ל החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר. במהלך כהונתו כחשב הכללי, חתם גלעד עם החברה לישראל על הסכם שהסדיר את הלאמת חלקה בבזן לקראת הפרטתה. עלות שכרו של גלעד ב-2010 בכ-23.5 מיליון שקל.

ובקבוצת דלק גייסו את שירותיה של לייזה חיימוביץ', שכיהנה במספר תפקידים ברשות ני"ע. היא כיהנה בדלק כחברה בהנהלה הבכירה ושימשה כדירקטורית בחברות הבנות של הקבוצה. לאחר כשנתיים בתפקיד זה עברה לתפקיד היועצת המשפטית של כיל.

גם רוני חזקיהו, עד לסוף השנה המפקח על הבנקים, מונה לתפקיד בכיר בקבוצת דלק, אך בשל הביקורת הציבורית שנמתחה התפטר וביקש לדחות את מועד תחילת עבודתו על מנת לברר את תקופת הצינון הנדרשת ממנו.

בנוסף לאלו ניתן למנות שורה של בכירים בקבוצות העסקיות שהועסקו בעבר בגופים הרגולטורים או במגזר הציבורי ועברו רק בשלבים מאוחרים יותר לתפקידים בקבוצות הגדולות: כך למשל, יורם טורבוביץ', שכיהן בעברו כראש הסגל בממשלת אולמרט ומונה לתפקיד יו"ר דלק אנרגיה בימי ועדת ששינסקי; ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי שמונה בין בשאר לתפקיד יו"ר בנק מזרחי טפחות; או המפכ"ל לשעבר משה קראדי שמונה עם סיום תפקידו למנכ"ל פי גלילות.

העסקת רגולטורים ופוליטיקאים לשעבר זו בעיה כלל-מערכתית, שמעליה מרחפת הבטחה בעייתית לא כתובה של הטייקונים לרגולטורים המכהנים: "היו נוחים כלפי היום - אהיה נדיב עבורכם בעתיד, והכל בכסף ציבורי".

- ערן אזרן

בנק ישראל: "עוקבים מקרוב  אחרי הנעשה בבנקים"

>> מבנק הפועלים נמסר בתגובה: "איננו מתייחסים לדברי הבל ולזות שפתיים. חבל שעיתונכם הידרדר לרמה זו. אנו נשמור על כל זכויותינו המשפטיות כלפיך אישית וכלפי העיתון".

מבנק ישראל נמסר בתגובה: "הבנק עוקב מקרוב אחרי הנעשה במערכת הבנקאות על כל המשתמע מכך, אך מנוע מלהגיב בפומבי ביחס לבנקים ספציפיים".

מטעמו של נוחי דנקנר נמסר בתגובה: "לאחר שפסק מלכהן כדירקטור בבנק הפועלים, לא התערב נוחי דנקנר בעסקי הבנק ומעולם לא קיבל פנייה או הערה מגורמים בבנק ישראל ובפיקוח על הבנקים על איזה שהוא נושא הקשור לכך".

יורם ראב"ד, עורך דינו של דני דנקנר, מסר בתגובה: "בעניין תעשיות מלח, נערך שימוע ואנו מאמינים שהצלחנו לשכנע את הפרקליטות כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו של דני דנקנר בעניין זה. בעניין בנק הפועלים, התקבל זימון לשימוע, אך עדיין לא התקבלו חומרי החקירה. לאחר שנלמד את החומר נייעץ למר דנקנר אם ללכת לשימוע או לא. ככלל אנו מאמינים שלא נפל דופי בהתנהלותו של דנקנר אף בעניין זה".

בנוגע לחששות בנק ישראל ממעורבות של נוחי דנקנר בהתנהלות הבנק, אמר ראב"ד: "אין לנו מידע כלשהו בעניין חששות של בנק ישראל. למיטב ידיעתנו מעולם לא הביע בנק ישראל טענה כזו. נזכיר כי דני דנקנר ונוחי דנקנר הם בני דודים ואין ביניהם קשרים עסקיים".

דובר קבוצת אי.די.בי מסר בתגובה: ככלל, כל נושאי המשרות באי.די.בי ראויים ונבחרו לתפקידם משיקולים מקצועים עניינים ועל סמך מגוון כישוריהם וניסיונם העשיר. בנוגע לנושאי משרה בעלי ניסיון במגזר הציבורי, אנו גאים על כך שלאחר תרומתם למדינה ועשייתם הרבה למען המגזר הציבורי הם בחרו להצטרף אלינו ולתרום מניסיונם לפיתוח וקידום הכלכלה בישראל".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#