לחתוך בשומנים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לחתוך בשומנים

כל הקיצוצים השנה ולקראת השנה הבאה הם בבשר החי - לכן הם כואבים כל-כך. מה שעדיין לא ראינו הם קיצוצים בשומן; הסיבה שלא ראינו אותם היא שהם לא יכאבו לציבור הרחב, אלא רק לגופים שייפגעו

נדמה שמתחילה להתגבש הכרה כללית בחוסר התוחלת של המדיניות הכלכלית הנוכחית. מאחר שמדיניות זו מבטיחה רק המשך הירידה בתמ"ג וברמת החיים, לא רק שאינה קליטה במסגרת מערכת בחירות, אלא שהיא גם אינה אופציה ריאלית בעבור הממשלה שתקום לאחריהן. זאת, בלא קשר להרכבה המפלגתי וקווי המדיניות שלה בתחומים אחרים.

כלומר, בלי מדיניות המחזירה את המשק לתוואי של צמיחה, אין כל משמעות למדיניות הביטחונית, או לעמדה ביחס למדינה פלשתינית. כל זה יהיה בטל ומבוטל מול משק שידעך בתוך מיתון בלתי פוסק, מפני שהמיתון יביא להתקפלותה של ישראל בעימות הנוכחי.

לכן, כפי שאלי הורביץ ציין בדבריו ביום ראשון בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", לא ניתן להסכים לרעיון שהצלת המשק חייבת לחכות עד להשגת השלום, או אפילו להיות מותנה בכך. ואכן אין צורך לחכות, ואף אסור לעשות זאת. יש הכרח לפעול מיד. השאלה המהותית היא כיצד?

המהלכים התקציביים של 2002, כמו גם אלה המוצעים במסגרת תקציב 2003, כוללים קיצוצים משמעותיים בהוצאות הממשלה. אמנם נכון, יש בהם גם מידה לא מבוטלת של מיסוי נוסף, אך בהקשר זה שני דברים הולכים ומתבררים: ראשית, יש התנגדות גוברת להמשך ההליכה בנתיב של העלאת מסים כאמצעי לצמצום הגירעון התקציבי. התנגדות זו מושמעת מפוליטיקאים וגם מכלכלנים, אך בעיקר מהציבור.

שנית, ההתנגדות מצד הציבור אינה מוגבלת לצעדים אפשריים בעתיד; גם המהלכים שכבר ננקטו מעוררים התנגדות עזה, המתבטאת בהיערכות נמרצת לצורך עקיפה או הקטנה של הפגיעה שגורמות הגזרות החדשות. למי שלא יכול להיערך בצורה חוקית, קורצת החלופה של היערכות בלתי-חוקית, על ידי העלמות מס וכדומה. סיכומו של דבר, הסיכוי לפריצת מרד מסים גלוי הולך וגובר, אבל מה שבטוח הוא שמרד שקט של אי-ציות והסוואה כבר פרץ ומתפשט במהירות.


הסיכוי לפריצת מרד מסים גלוי הולך וגובר, אבל מה שבטוח הוא שמרד שקט של אי-ציות והסוואה כבר פרץ ומתפשט במהירות

אם לא ניתן להעלות את רמת ההכנסות, נשארו האופציות של הגדלת הגירעון ושל קיצוץ בהוצאות. בשלב הנוכחי, המוקד הוא בהגדלת הגירעון, באמצעות הפטנט "הגאוני" של בקשת ערבויות מממשלת ארה"ב. ערבויות אלה יסללו את הדרך לגיוס הלוואות, שבעצמן ישמשו למימון הגירעון לעוד זמן מה.

הוויכוח סביב הערבויות כבר מתנהל במלוא עוזו. הוא מתחלק לשאלה האם מוצדק ורצוי בכלל להגיש את הבקשה, ואם כן - איך להשתמש בכספים שיגויסו באמצעות הערבויות. הסבירות הגבוהה היא שהבקשה, שכבר הוגשה, תאושר בהיקף זה או אחר - וגם שהכספים שגויסו ינוצלו בצורה שתסב נזק למשק.

אבל אפשר כבר להביט אל מעבר למהלך הערבויות. היקף ההלוואות שיושג, בהנחה שהן יתפרסו על פני כמה שנים, בהתאם לתקדים של הערבויות הראשונות, אינו גדול מספיק לעצור את תהליך ההידרדרות המשקית אלא, לכל היותר, להאט אותו. אם הציבור יבין ש"עובדים עליו" - ולרוב, חושיו חדים מאוד בהקשרים אלה - הוא עשוי לנצל את ההזדמנות כדי להתגונן מול הבאות, על ידי רכישת מט"ח שמחירו יוזל הודות לערבויות, ואולי אף בהעברת נכסים פיננסיים לחו"ל.

בכל מקרה, התרגיל של הגדלת הגירעון על ידי הלוואות, ממקור זה או אחר, אינו יכול להיות יותר משלב ביניים. כשהוא יחלוף, נמצא את עצמנו בחזרה בצומת הראשי, מול שלוש האפשרויות: העלאת מסים, הגדלת הגירעון וקיצוץ בהוצאות. אלא שבסיבוב הזה, לאחר שמיצינו הן את אופציית העלאת המסים והן את אופציית הגדלת הגירעון, תישאר רק "הדרך הקשה" של צמצום ההוצאות.

אבל - האם עד אז לא נמצה גם את האופציה הזאת? הלא אמרנו שתקציבי 2002 ו-2003 כוללים קיצוצים משמעותיים, ועל זה בדיוק נערך הוויכוח הגדול סביב הצעת התקציב של 2003. אם נניח שהצעה זו תאושר בסופו של דבר, הרי שגם קיצוצים היו גם היו?!

ובכן - לא בדיוק. אמנם היו ויהיו קיצוצים, וחלקם כואבים מאוד. אבל כל הקיצוצים שבהם אנו עוסקים השנה ולקראת השנה הבאה הם קיצוצים בבשר החי - לכן הם כואבים כל-כך לאלה הנפגעים מהם. מה שעדיין לא ראינו הם קיצוצים בשומן; הסיבה שלא ראינו אותם היא שהם לא יכאבו לציבור הרחב, אלא רק לאותם גופים שייפגעו.

מה זה שומן? ואם ניתן לקצץ בו, מדוע לא עושים כך מזמן? נציג דוגמה אחת.

בשבוע שעבר דווח על תוכנית לרה-ארגון מקיף ברשות השידור, במסגרתו תוצא מרבית עבודת התוכן לגופים חיצוניים. כתוצאה ממהלך זה יקרו שני דברים עיקריים: כ-75% מהעובדים הקיימים ברשות השידור יפוטרו, והאגרה תרד (בעתיד היותר רחוק) בכ-50%.

בתנאים של היום מוצדקת הספקנות לגבי הסיכוי לממש תוכנית כזאת. ואולם בתור דוגמה לשומן קשה לחשוב על ארגון מתאים יותר מרשות השידור, שחוסר יעילותו, עודף כוח האדם שלו ושיטות עבודתו הבזבזניות נחשפו פעם אחר פעם.

גופים דומים לרשות השידור קיימים בשפע בכל רחבי הסקטור הציבורי: בממשלה ומשרדיה, ברשויות הממלכתיות למיניהן, בשלטון המקומי (במיוחד בשלטון המקומי) ובגופים הנשענים על המערכות האלה - מלכ"רים ציבוריים וכדומה.

ניתן לחסוך סכומים אדירים ולשחרר משאבים בכמויות עצומות על ידי העתקת התוכנית לגבי רשות השידור ויישומה בהיקף רחב. ואולם כרגע ניתן לעשות זאת רק על הנייר. בפועל הדבר אינו ניתן, בגלל חוזקם של ועדי העובדים בסקטור הציבורי ושל הגופים הפוליטיים העומדים מאחורי כמעט כל גוף בסקטור הציבורי.

מה שמבחינת הציבור ייחשב "לחתוך בשומנים", הופך אצל גופים אלה ל"חתך בבשר החי". בשלב זה של המשבר הכלכלי-חברתי עדיין לא ניתן להתגבר על הגופים המגינים על השומן הרב הנמצא בסקטור הציבורי ומנפח את ההוצאה הציבורית - האזרחית וגם הצבאית.

ואולם לדאבוננו אנו צפויים להגיע לשלב שבו זה יהפוך להכרחי מבחינה כלכלית וחברתית - ואז, הפלא ופלא, זה גם ייהפך לאפשרי מבחינה פוליטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#