לסחוט תשובות מהמתמודדים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לסחוט תשובות מהמתמודדים

ונניח שאכן תושג יציבות כלכלית בממשלה העתידה להיבחר - מה המחיר שישולם על כך במונחים של אובדן תוצר, אובדן מקומות עבודה, סגירת מפעלים ועסקים, ירידה ברמת החיים הכללית ונזק חברתי?

האם מציגות המפלגות - בעיקר שתי הגדולות - תוכן של ממש במערכות הבחירות שלהן? שאלה זו מתייחסת לכל תחומי הדיון הציבורי, אך יש טעם מיוחד לעסוק במדיניותן הכלכלית של המפלגות, וזאת משתי סיבות. ראשית, במוקד הבחירות יוצבו בהכרח הענייניםהביטחוניים והמדיניים, וכך יוכלו המתמודדים לטאטא את העניינים הכלכליים-חברתיים אל מחוץ לתחום הדיון.

הסיבה השנייה חשובה יותר. בתחום הביטחוני-מדיני יכולת הפעולה של ישראל מוגבלת על ידי גורמים חיצוניים: כדי לנהל משא ומתן יש צורך בפרטנר; לשם ביצוע פעולה צבאית של ממש יש צורך באישור - לפחות בשתיקה - מהממשל האמריקאי. לעומת זאת, רבים מהעניינים הכלכליים הבוערים נמצאים בשליטתה הבלעדית של הממשלה. אלה לא טופלו בשנים האחרונות, או טופלו באופן לקוי.

אכן, נכונה הטענה כי רבים מהקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה ישראל בשנתיים האחרונות נבעו מגורמים שאינם בשליטתה. גם אם לא נתייחס לגורמים השליליים המקומיים - האינתיפאדה והטרור - בישראל פגעו תהליכים עולמיים שלא היא גרמה להם, כגון ההאטה הדרסטית בצמיחתם של המשקים המפותחים, צמצום הסחר העולמי וקריסת ענף ההיי-טק.

ואולם במשך תקופה ארוכה, מאוקטובר 2000 עד תחילת 2002, התבצרו משרד האוצר והממשלה כולה - זו של ברק וזו של שרון - מאחורי קו ההגנה כי "הכל נוחת עלינו מבחוץ, מה כבר אפשר לעשות?"

רק ב-2002 נאלץ משרד האוצר לנקוט פעולות יזומות להתאמת תוכניותיו המתבטאות בתקציב המדינה אל המציאות הלא סימפטית.


קווים הגנתיים במובהק

ומה הלאה, מהי המדיניות הכלכלית ל-2003? הקווים של המדיניות הנוכחית הם הגנתיים במובהק. המדיניות המוניטרית נוקשה; מטרתה להחזיר את האינפלציה לרמה נמוכה, פחות מ-3% לשנה, על פי יעד האינפלציה שנקבע. המדיניות הפיסקלית נוקשה לא פחות; יעדה הוא לשמור על גירעון תקציבי שרמתו אינה גבוהה מ-3%. כאשר שני כלים עיקריים אלה מכוונים להידוק, יש לצפות גם לייסוף המטבע ולא לפיחות.

תמהיל זה אמור לשמר את היציבות ולמנוע משבר פיננסי. נניח שהמטרה תושג, עולה השאלה: מהו המחיר שישולם על כך במונחים של אובדן תוצר, אובדן מקומות עבודה, סגירת מפעלים ועסקים, ירידה ברמת החיים הכללית ונזק חברתי?


מאוקטובר 2000 עד תחילת 2002, התבצרו משרד האוצר והממשלה כולה - זו של ברק וזו של שרון - מאחורי קו ההגנה כי "הכל נוחת עלינו מבחוץ, מה כבר אפשר לעשות?"

זו השאלה שצריכה לעמוד במרכז הדיון על המדיניות הכלכלית. בהנחה (וזו רק הנחה) שניתן לשמור על יציבות, האם כדאי לשלם כל מחיר תמורת הישג זה - ואם לא, על כל מפלגה לנקוב במחיר שהוא קו אדום מבחינתה; כמה אובדן תוצר, אבטלה, סגירת מפעלים, ירידה ברמת החיים ונזק חברתי שווה היציבות?

לחלופין, אם המחיר גבוה מדי, מה אפשר לשנות בתמהיל כדי למנוע תשלום מחיר מוגזם? האם בתפישת העולם הכלכלית של המפלגה או של המועמד נדונה האפשרות של הקרבת יציבות כלכלית לשם הפחתת החנק הכלכלי - ואם כן, כיצד תפעל "עסקה" זו? האם זו משאלת לב או גישה המבוססת על תיאוריה כלכלית מוכרת?


לא להגביל לסיסמאות נבובות

יהיו שיאמרו כי זהו דיון מקצועי מדי למערכת בחירות. נכון, יש לקיים את הדיון ברמה המתאימה לציבור הרחב, אך אין פירוש הדבר שיש להגבילו לסיסמאות נבובות מהסוג הנפוץ. ודאי שאין להשלים עם ניסיון להתחמק מכל דיון בנושאים הקשים - הדרך המועדפת, למשל, על ראש הממשלה.

לכלי התקשורת יש תפקיד קריטי בקיום הדיון וביציקת תוכן מהותי בו. עיתונים, רדיו, טלוויזיה ואתרי אינטרנט - לכל אחד יש סגנון ויתרונות משלו. עם זאת, לכולם אותה חובה בסיסית: למקד את המתמודדים בסוגיות מעשיות.


להלן כמה דוגמאות לעניינים שבהם יש לסחוט תשובות מהמתמודדים ומהמפלגות:

* מיהו המועמד של המפלגה לתפקיד שר האוצר, ומהם, לדעת מנהיג המפלגה, הכישורים הדרושים כדי למלא תפקיד זה בהצלחה?

* מהו היעד של המדיניות הכלכלית - מניעת משבר עד שייווצרו תנאים שיאפשרו צמיחה מחודשת של המשק, או מעבר מהיר לצמיחה מחודשת תוך גיבוש מדיניות פעילה להשגת השינוי? בכל חלופה שתיבחר מתבקשת השאלה, כיצד מנטרלים את הסכנה שהחלופה שנפסלה מיועדת למנוע?

* האם הירידה ביצוא היא מצב שיש להשלים עמו בשל ההאטה העולמית, או שניתן לפעול לשנוי המגמה השלילית - ואם כן, כיצד? מהי המדיניות של המועמד והמפלגה בעניין פיתוח הסחר הישראלי עם מדינות מזרח אסיה, שבהן ממוקדת הצמיחה הכלכלית העולמית?

* אם העתיד של המשק הישראלי עדיין קשור בתעשיית ההיי-טק, מה ניתן לעשות כדי לעודד את פיתוחה ולתקן צעדים מזיקים שכבר ננקטו?

* האם יש מקום לפרויקטים לאומיים, ואם כן - מהם הפרויקטים החשובים ביותר? האם השגת יציבות פיננסית, אינפלציה נמוכה וגירעון תקציבי נמוך יכולים להיחשב פרויקטים לאומיים?

* האם השיעור הנמוך של השתתפות בכוח העבודה המאפיין את המשק הישראלי הוא חולשה מרכזית של המשק? אם כן, כיצד ניתן לשפר אותו? האם מקורו בגורמים סוציולוגיים (הימנעותם של נשים ערביות וגברים חרדים מהשתתפות בשוק העבודה), או שהוא משקף מעין מרד שקט נגד המיסוי הגבוה מאוד בישראל, ואולי שני הגורמים גם יחד?

מקבץ שאלות זה יספיק לפתיחת דיון ענייני. לאחר שדיון זה יתקיים וימוצה, אפשר יהיה להוסיף נושאים כהנה וכהנה. ואולם, תחילה על המועמדים להתייחס למשק ברצינות ולדבר לעניין על הנושאים החשובים - במקום לפזר הבטחות ואמירות, אשר יותר משהן עלבון לאינטליגנציה של הבוחרים הן זורות מלח על פצעיהם הפתוחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#