תסמונת טורקיה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תסמונת טורקיה

האם החלפת הפוליטיקאים שבסופו של דבר עומדים לבחירה, בטכנוקרטים שלא זכו באמון של גורם כלשהו ואינם מחויבים לתת דין וחשבון לשום גוף ציבורי, צפויה באמת לחולל שינוי לטובה?

במערכת הפוליטית ובציבור משוכנעים כי לאירועים בישראל, לטוב ולרע, אין אח ורע בעולם. למעשה, כמעט כל המתרחש בישראל - במיוחד מאפייני המערכת הפוליטית - דומה להפליא לזה שבמקומות רבים אחרים. יתרה מזו, מגמות המתפתחות בעולם מוצאות ביטוי גם במערכת המקומית.

לדוגמה, עליית קרנה של מפלגת שינוי. כמעט בכל מדינות אירופה שהתקיימו בהן בחירות בשנתיים האחרונות, נרשמה עלייה חדה בתמיכה בגוף פוליטי שהוא גורם חדש או מחודש בזירה הפוליטית המקומית; בעל עמדות ימניות, שהן בעיקר פופוליסטיות; קו המדיניות המרכזית שלו הוא התנגדות - הגובלת בשנאה - לקבוצת מיעוט קיימת הנתפשת כאיום עקב נטייתה להתרבות ולהתעצם. אכן, לשינוי מנבאים הסקרים הצלחה מסחררת בבחירות הבאות, בדיוק כפי שהצליחו מפלגות מסוג זה במדינות כגון הולנד ודנמרק.

עם זאת אין זה אלא מרכיב אחד בתופעה רחבה ועמוקה הרבה יותר, שבמרכזה תחושת הגועל של מרבית הציבור מהמערכת הפוליטית הממסדית. סלידה זו באה לידי ביטוי בכמה דרכים, שצמיחת מפלגות ימניות-פופוליסטיות אינה אלא אחת מהן.

ביטוי אחר הוא העלייה הדרמטית בשיעור הבוחרים המצביעים ברגליים, כלומר, אינם מגיעים לקלפי ואינם מצביעים לאף אחת מהמפלגות. גם תופעה זו מתפתחת בישראל, עד כדי כך שמפלגת הנמנעים צפויה להיות המנצחת הגדולה בבחירות.

וגם זאת: הקמת מפלגה חדשה, החורתת על דגלה שינוי סדרי הממשל בדמות אנשים חדשים המבטיחים גישה שונה לחלוטין מכל המוכר עד עתה, וממילא מכל המאפיינים שגרמו לבוחרים את תחושות הסלידה והתסכול. בראש מפלגות או תנועות אלה עומדים אנשי עסקים מצליחים, הסבורים כי עליהם להציל את מולדתם מידי הפוליטיקאים המושחתים שדירדרו אותה לתהום.

תופעה זו בלטה בבחירות שנערכו בשבוע שעבר בטורקיה. לכאורה ניצחה שם הגרסה הטורקית של ש"ס, אך בד בבד זכתה להצלחה - אף כי לא עברה את אחוז החסימה הגבוה לפרלמנט - מפלגה מסוג זה, שבראשה איש עסקים ידוע. כלומר, כל המסתמן וצפוי להתרחש בבחירות הקרובות בישראל תואם את המגמות באזור ובעולם. הגניוס היהודי לא הצליח אפוא לחדש הרבה בתחום הפוליטי.


לא ממציאים את הגלגל

ואולם הרעיון המרכזי של התנועה החדשה בישראל הוא לא להמציא את הגלגל, אלא לאמץ רעיון הפועל היטב לטענתה במדינות אחרות. מדובר ביישום קפדני של תורת הפרדת הרשויות, כך שפוליטיקאים יתחרו וייבחרו לפרלמנט, אבל את תפקידי הביצוע של שרי הממשלה ימלאו אנשים חיצוניים, לא פוליטיקאים, אלא מומחים או טכנוקרטים.

שרים כאלה, נטען, ייהנו מכמה יתרונות בולטים לעומת הפוליטיקאים. ראשית, כל אחד מהם יהיה מומחה בתחומו, בניגוד לשרים שאינם בעלי ידע בפעילות המשרד שעליו הם מופקדים ואף אינם מתעניינים בכך. שנית, הם לא ישימו בראש מעייניהם את הצורך לספק סחורה - ג'ובים ותקציבים - לקבוצות שתמכו בהם, מכיוון שאינם משתייכים לקבוצות כאלה. שלישית, הם לא יעסקו בתככנות בלתי פוסקת בתחומי הפוליטיקה הפנים מפלגתית, ולכן יפנו את מלוא מרצם לקידום האינטרס הכללי.

טענות אלה נשמעות מפתות מאוד, במיוחד בשל המצב הנוכחי הקשה, אך בחינה מעמיקה קצת יותר מגלה כי הן מטעות, נאיוויות ואפילו ילדותיות. כל מי שעבד בארגון גדול או עמד בקשר עמו, יודע כי פוליטיקה פנים ארגונית קיימת בכל מקום - בחברה עסקית, בעמותה שלא למטרות רווח ובמשרד ממשלתי - בדיוק כמו בממשלה עצמה. כל עוד מדובר בשרים שהם בשר ודם ולא מלאכי השרת, בממשלה תהיה הרבה פוליטיקה.

היתרון הגדול של השיטה הדמוקרטית הוא ההזדמנות הניתנת לציבור הרחב להביע את דעתו לחיוב או לשלילה על תפקוד הממשלה, המפלגה והנבחרים. עם זאת, השיטה דורשת יותר מכך: היא מחייבת את המועמד למשרה ציבורית להציג את עמדותיו, שאיפותיו ויעדיו ובכך מספקת בסיס לשפוט אותו בבוא היום.

אפשר לשלול באופן גורף את כל הפוליטיקאים הפועלים בשיטה הקיימת כלא יעילים ואף כמושחתים. זה נראה קצת מוגזם, אבל גם על פי הנחה זו - האם החלפת הפוליטיקאים שבסופו של דבר עומדים לבחירה, בטכנוקרטים שלא זכו באמון של גורם כלשהו ואינם מחויבים לתת דין וחשבון לשום גוף ציבורי, צפויה באמת לחולל שינוי לטובה?

ברמה העקרונית, כמעט אין ספק כי התשובה שלילית. זאת, עוד לפני שהתחלנו לבדוק בציציות של אותם טכנוקרטים נטולי אינטרסים (כביכול), המונעים על ידי רצון לשרת את הציבור (באמת?) ומעל לכל מומחים אובייקטיוויים (אשרי המאמין).

ומה על המישור המעשי? ייתכן כי הבעיה הקשה יותר במערכת הנוכחית, הדמוקרטית להפליא, אינה נוגעת לתיאוריה, אלא לכך שהמנגנון אינו מתפקד. למשל, הממשלה מתכנסת, מחליטה החלטות לעשרות ולמאות אבל מרביתן אינן מתבצעות.

ההבטחה כי שיטה חלופית תפתור בעיה זו מפתה פי כמה מהרעיון שחוליי הדמוקרטיה יבואו על פתרונם על ידי החלפת נבחרי ציבור מקבלי ההחלטות באנשי מקצוע מומחים (כגון גנרלים - זה יהיה חידוש מרענן). אם זו הבעיה וזה הפתרון, צמצמנו את כל הזעקה והמשבר לרמה טכנית ביורוקרטית של תהליכי התייעלות ארגונית. גם אם המנגנון השלטוני זקוק מאוד לתהליך כזה, בכך אין הוא שונה מארגונים אחרים. הלוואי שהבעיה היתה כה פשוטה להגדרה והפתרון פשוט כל כך ליישום.

עוצמתן של תחושות הסלידה והגועל היא ההוכחה כי דרוש צעד מעמיק ומשמעותי יותר מאשר הנדסה מחדש של המנגנון. הנכונות של חלקים גדולים מהציבור בישראל ובעולם לבלוע פתרונות המערערים את השיטה הדמוקרטית או אף מערערים אותה, מעידה גם היא על גודל המשבר. ואולם, אין בכך כדי להפוך פתרון מדומה לרעיון מוצלח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#