כך זה לא יכול להימשך

הנתק בין המציאות הכלכלית השחורה לבין הבועה הפוליטית גבר מאוד. הפוליטיקאים המשיכו להצהיר על הצורך באחריות לאומית, תוך הפגנה אולטימטיווית של ההיפך הגמור

פנחס לנדאו
פנחס לנדאו

הזעקה "כך זה לא יכול להימשך" עולה מכל עבר. בין הזועקים אנשי עסקים, שהבנקים מסרבים להעניק להם מימון נוסף, או אפילו מקצצים בהסדרי אשראי קיימים; משקי בית, ששכר הנטו של המפרנסים בהם הולך ונשחק - במקרה הטוב, בו אין הם עומדים בפני קיצוץ בשכר הנומינלי או בפני פיטורים - אבל מרבית סעיפי ההוצאות מטפסים מעלה; הבנקים עצמם, הניצבים בפני קושי לגייס כספים במט"ח, צמצום בפעילות הכלכלית וממילא בהזדקקות לשירותיהם וכן ירידה חריפה באיכות תיק האשראי שלהם.

לעומת זאת, לא נשמע קול זעקה מהמערכת הממשלתית על זרועותיה הרבות. בקרב הפקידות הבכירה רבים אינם מתפקדים בשל עיצומים, שביתות חלקיות ושיבושים אחרים. במקרים אחרים מדובר בחוסר מעש סתם.

גם בקרב מקבלי ההחלטות במערכת הממשלתית נעדרת הזעקה. כמה מהפקידים הבכירים נאבקים בקרב מאסף שמטרתו למנוע את הורדת דירוג של מדינת ישראל, כלומר, מטפלים בסימפטום ומעוותים את המדחום, במקום להתמקד במחלה ובתרופה אפשרית.

ואילו בקודקוד הפירמידה כבר מתמקדים בפוליטיקה שוטפת ובבחירות. לשרים - אלה שהתפטרו, אלה הנשארים בתפקידם ואלה המצפים למינוי - אין זמן לזעקות. עליהם לדאוג בדחיפות למעמדם האישי, ולשימור תקציב משרדם ותקציבי תומכיהם או להגדלתם.

אפשר אפוא לסכם את אירועי השבוע השבוע האחרון בכך, שגבר מאוד הנתק בין המציאות הכלכלית-עסקית השחורה לבין הבועה הפוליטית. ראשי המשק אכן הוזעקו בתרגיל שקוף למדי וגם זעקו, אבל לשווא. הפוליטיקאים המשיכו להצהיר על המצב החמור ועל הצורך באחריות לאומית, תוך הפגנה אולטימטיווית של ההיפך הגמור.

מבחינת המערכת הפוליטית, מדגישים הפרשנים הפוליטיים, זה כן יכול להימשך. אלה מצפים כי הבחירות יתקיימו בעוד כחצי שנה, ולאחר מכן תקום קואליציה דומה לזו שהתפרקה. כלומר, הפוליטיקאים שואפים לשימור הסטטוס קוו.

ואולם, המשק לא יוכל לחכות לתרגילי הסרק של הפוליטיקאים. קצב ההידרדרות של הסקטור העסקי הולך וגובר עקב המומנטום השלילי של שנות המיתון. על פי ההערכות, תוואי יורד זה יישמר.

ואכן, כיצד יכול להתחולל מהפך חיובי, כשנתוני הפתיחה ל-2003 הם אלה:

* מדיניות פיסקלית מרסנת, הממוקדת בקיצוץ הוצאות והגדלת נטל המסים.

* מדיניות מונטרית הדוקה, היוצרת שיעורי ריבית ריאליים גבוהים מאוד לטווח הקצר יחד עם תשואות לטווח ארוך ברמת שיא של כ-15 שנה.

* מדיניות שער חליפין כבושה למען הורדת האינפלציה ושימור היציבות.

* צפי לצמיחה מתונה מאוד בין שותפי הסחר העיקריים של ישראל, כלומר, מעין הבטחה שהיצוא ימשיך לדשדש בהיעדר ביקושים בחו"ל.

על כל אלה יש להוסיף את הגורם החמור ביותר: מחנק אשראי חריף הן במערכת הפיננסית המקומית הן בזו הגלובלית, המלווה בחששות באשר ליכולתם של מוסדות פיננסיים גדולים וותיקים להחזיק מעמד.

אם יומרתם של הפוליטיקאים להמשיך בעסקים כרגיל לא היתה חמורה והרסנית כל כך - זו היתה סיבה לצחוק ולבדיחות ציניות. במקום זאת עולה הזעקה "כך זה לא יכול להמשיך".

אין ספק שזה לא יימשך כך. במצב יחול שינוי - לטובה, או לרעה. רבים מנסים להדביק לדיאגנוזה "כך זה לא יכול להמשיך", את הפרוגנוזה "יותר גרוע כבר לא יכול להיות". עם זאת, באותה מידה שהדיאגנוזה נכונה ומובטחת, כך הפרוגנוזה אינה נכונה, או לכל הפחות אינה מובטחת.

לדאבוננו, ידוע היטב לכל שיכול להיות יותר גרוע. תהליך הידרדרות המשק ב"עשור האבוד" בשנים 85-'74', מוכיח שגם רמות משבר שנראו קודם כדמיוניות, יכולות להפוך למקובלות ואף למושא של געגועים. למשל, אינפלציה תלת ספרתית נחשבה לחלום בלהות עד שהמשק הגיע לרמה זו ב-79'. לאחר כמה שנים, כשהמשק טיפס לרמות אינפלציה של 1,000%-500% לשנה, נתפסה האינפלציה השנתית בשיעור 150%-100% כמצב רצוי.

עיקרון זה חל גם על גירעונות תקציביים, גירעונות במאזן התשלומים, שיעור האבטלה ושאר האינדיקטורים המקרו-כלכליים: אם המדיניות הכלכלית מעוותת והמערכת הפוליטית מנותקת, הם נהפכים לגרועים יותר. ארגנטינה לא נהרסה ברעידות אדמה או בפלישות של ברברים, אלא בידי ממשלות מושחתות ומדיניות מוטעית ואווילית.

לכל אלה המתלוננים כי מדור זה מתאפיין בראיית שחורות - שתי הערות קצרות. הראשונה בעניין הפסימיות: תעיינו בנתונים. למשל, המספרים על חלקו של תקציב המדינה ושל הוצאות הממשלה בתמ"ג, שהוצגו על ידי גיא רולניק ("הארץ", 29.9), הם מקום מצוין להתחיל בו.

השנייה בעניין האופטימיות: למרות המיתון העולמי, קריסת נאסד"ק וענפי ההיי-טק ובנוסף המלחמה עם הפלשתינאים ופעולות הטרור - הגורם המרכזי הפועל להחרפת המשבר הכלכלי-חברתי בישראל היום הוא המדיניות הממשלתית הקלוקלת. את זה ניתן לתקן; ואז, אם וכאשר זה יתוקן, השינוי לטובה יהיה חד, מהיר ובעוצמה הרבה יותר גדולה מזו שניתן לדמיין כאשר מחליקים במדרון תלול.

גם לתפניות חיוביות יש דוגמאות. הבולטת ביותר בהן בתולדות המשק הישראלי היא תוכנית הייצוב שיושמה ביולי 85'. אין ספק שתפנית כזאת אפשרית גם היום, אבל כנראה שהתנאים לכך עדיין לא הבשילו: לכן, יהיה יותר גרוע, אולי הרבה יותר גרוע, לפני שיהיה יותר טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ