דודי בראל

האינפלציה עושה קאמבק, ובגדול. לאחר כמעט עשור בלי שינויים במדד המחירים לצרכן, לצד ריבית אפסית, בחודשים האחרונים הכסף מאבד מערכו. בארה"ב, מדד המחירים רשם ביולי עלייה של 0.5%, בהמשך לעלייה של 0.9% ביוני — הזינוק החד זה 13 שנה, מאז המשבר של 2008. בחישוב שנתי, האינפלציה בארה"ב קפצה ל–5.4%, יותר מתחזיות האנליסטים לעלייה של 5%. בגוש היורו נרשמה אינפלציה שנתית של 2%, גבוהה מתחזיות הבנק המרכזי.

בישראל, האינפלציה ב–12 החודשים האחרונים הגיעה ל–1.7%, והתחזיות לשנה קדימה נושקות ל–2%. אנחנו עדיין בטווח היעד של בנק ישראל, 1%–3% — אבל לראשונה זה שני עשורים גוברים הקולות בבנק המרכזי לשינוי יעד האינפלציה ל–2%.

הגורמים העיקריים לעליות המחירים בעולם הם הזרמות הכספים המאסיביות לשווקים, שביצעו רוב מדינות המפתח, ובראשן ארה"ב; הביקושים הגבוהים פוסט, לכאורה, משבר הקורונה והמגבלות הקשות שהוטלו על האזרחים; עלויות השילוח הגבוהות, מחסור בכוח אדם ועלייה בשכר; פגיעה בשרשראות האספקה במגוון תחומים ומשבר הלוגיסטיקה העולמי, שהביא להתייקרות רוב חומרי הגלם, ולעיכובים באספקת סחורות ומוצרים רבים, ועוד.

כמעט הכל התייקר: מהמזון והסחורות ועד האנרגיה והנדל"ן. במקביל, זורם כל הזמן כסף חדש לשוק — מה שעלול להוביל לשחיקה בערכו של המטבע, וכתוצאה מכך גם לשחיקת הפיקדונות שלנו במונחי כוח קנייה.

בניגוד להצהרות של ראשי הבנקים המרכזיים הגדולים, האנליסטים עדיין חלוקים בדעתם בשאלה אם האינפלציה היא זמנית — או שאנחנו נמצאים רק בתחילתה של מגמה. מה שבטוח, זהו שינוי דרמטי של כללי המשחק, שמצריך דיון אמיתי ומעמיק.

החלטות פיננסיות שנראו ברורות מאליהן בעשור האחרון, צריכות להישקל מחדש. הלחצים האינפלציוניים עשויים להיות גחלים לוחשות מתחת לכספים בפיקדונות — הן של אנשים פרטיים והן של חברות.

הררי המזומנים עלולים לחטוף קנס

אחרי יותר מעשור שהפיקדון הכספי בבנק שימש מקלט (בעיקר פסיכולוגי) בשל היעדר אינפלציה, המצב השתנה והשחיקה הריאלית בערך הכסף בפיקדון היא כבר משקולת שיש להביא בחשבון בתכנון תזרים המזומנים העתידי. בפועל, התייקרויות כבר מורגשות בשלל תחומים. המצב החדש עשוי לערער קונספציות ותיקות ונפוצות לגבי אופן הניהול של עודפי המזומנים. במילים אחרות, האם זה עדיין נכון ש"מזומן הוא המלך"?

רה"מ לשעבר, שמעון פרס (ראשון משמאל), ובכירי המשק מסכמים ב-1985 את תוכנית הייצוב לבלימת האינפלציהצילום: חנניה הרמן / לעמ

בעשור האחרון חברות עסקיות ניצלו בחוכמה את סביבת הריבית הנמוכה כדי לגייס כספים, לבנות לעצמן כריות הון משמעותיות ולשמור על רמת נזילות גבוהה על מנת להמשיך לצמוח. ניתן לראות שאותם מנהלי כספים שדאגו לתכנון נכון של מבנה ההון של החברות, כשהפנו חלק מעודפי המזומנים (החלק שלא היה מיועד לשימושים שוטפים) להשקעות לטווח ארוך, הצליחו לייצר רווחי הון משמעותיים בשנים האחרונות — תוך שהם מביאים בחשבון את התנודתיות בשווקים בטווח הקצר.

אלה שהשכילו לבחור את אפיקי ההשקעה ורמת הסיכון שהתאימו לרוח התקופה ולצורכי החברות, תרמו לעתים לא מעט לשורה התחתונה בדו"חות הכספיים.

אבל במצב הנוכחי, שבו נזילות גבוהה שהצטברה פוגשת שוק עם תמחור נדיב במיוחד בלא מעט מגזרים — גם בשל הנזילות הגבוהה של השחקנים בו — נוצרה בעיה חדשה. מצד אחד, יש קושי לביצוע עסקות ריאליות, בשל המחירים הגבוהים. מצד שני, הכספים המיועדים לביצוע אותן עסקות מושקעים בפיקדונות ובאג"ח ממשלתיות בריביות אפסיות.

אם העלייה באינפלציה תימשך, הררי המזומנים של החברות — וגם הפק"מים של האנשים הפרטיים — עלולים לחטוף "קנס" בדמות שחיקה מתמדת בערך הכסף. כוח הקנייה של הכסף יקטן בעקביות.

הסיוט של המשקיעים ושל הבנקים המרכזיים

עלייה מהירה של האינפלציה עלולה להיות חלום הבלהות של המשקיעים והסיוט של הבנקים המרכזיים. אחד הקשיים הגדולים בהתמודדות עם אינפלציה הוא שברגע שהיא מתפרצת, קשה מאוד להתמודד עמה.

חווינו את זה בישראל בשנות ה–80. עלייה שנתית חדה במדד המחירים לצרכן תפסה תאוצה במהירות להיפר־אינפלציה (שהגיעה ליותר מ–400% בשנה). מאמצים רבים הושקעו בבלימתה — אבל זה קרה רק לאחר המעבר לשקל החדש ויישומה של תוכנית ייצוב כלכלית.

חשוב לזכור, בעולם הפיננסי כסף הוא אמצעי ייצור לכל דבר ועניין. מצב שבו "הכסף לא עובד" מקביל למצב אבסורדי שבו חברה משביתה מבחירה קו ייצור או מכונה שמניבים רווח. בעולם עם אינפלציה, לא רק שהכסף בפיקדון לא עובד — הוא אף מאבד מערכו ופוגע ברווחיות.

הבנק המרכזי של אירופה. עלייה מהירה של האינפלציה עלולה להיות חלום הבלהות של המשקיעים והסיוט של הבנקיםצילום: AP

החדשות הטובות הן שהאינפלציה בישראל נמוכה משמעותית מזו שבארה"ב, ואף שהמשק הישראלי מושפע מאוד ממה שקורה בשוקי העולם — הוא מגלה יציבות גבוהה יחסית. עם זאת, עדיין לא ברור אם הלחצים האינפלציוניים יחלפו ברובם בתקופה הקרובה — כפי שאומר ג'רום פאוול, יו"ר הבנק הפדרלי — או שהם ילוו אותנו עוד זמן רב, ויש להתכונן לאינפלציה ממושכת.

כלכלנים רבים חושבים שצריך להיערך לכמה שנים של אינפלציה יציבה וקבועה, ברמות גבוהות משמעותית מאלה שהתרגלנו אליהן. מנגד, יש מי שסבורים כי הפעילות הנמרצת לצורך שיקום הכלכלה לאחר משבר הקורונה, תוביל לעליית מחירים מהירה לתקופה מסוימת — ואז האינפלציה תדעך במהירות.

בכל מקרה, הנחת מוצא סבירה היא שיש לשקול היערכות למציאות חדשה של אינפלציה גבוהה — תוך ביצוע ההתאמות הכלכליות הנדרשות.

יש אלטרנטיבות: אג"ח צמודות ומניות ערך

מנהלי הכספים בחברות פרטיות וציבוריות צריכים, לכל הפחות, להיות מודעים לכך שקיימות אלטרנטיבות השקעה לכספים שבפיקדונות. אפיקים המציעים אפשרות לקבל בסיס הצמדה בלי לפגוע בנזילות ובזמינות של הכספים. למשל, אג"ח ממשלתיות וקונצרניות צמודות למדד — שאמנם נסחרות במחירים לא נמוכים, המשקפים את ההסתברות הגבוהה שמעניקים המשקיעים להתממשות ציפיות האינפלציה — וכך לקבל הגנה ריאלית על הכספים המושקעים.

בזמנים שבהם יש עלייה חדה בציפיות האינפלציה, אחד החששות העיקריים הוא עליית ריביות, על כל המשתמע מכך. במצב כזה, השקעה באג"ח בריבית משתנה עשויה להעניק את ההגנה והשקט הנפשי שכה חשובים בתקופות התנודתיות שלפני עלייה בריבית.

אינפלציה עשויה להיתפש לעתים גם כאירוע שלילי עבור המשקיעים בשוק המניות, אבל ההיסטוריה הוכיחה לא מעט פעמים אחרת. מתברר כי חשיפה גבוהה למניות של חברות "ערך", חברות גדולות ויציבות בעלות מותג חזק, במגזרים הנחשבים בסיסיים ודפנסיביים יחסית, כמו שירותים פיננסיים, תחבורה, חומרי גלם וסחורות, אנרגיה, קמעונאות ונדל"ן — השיגה ביצועים עודפים.

החברות הללו נוהגות לגלגל את מרבית ההתייקרויות הגולמיות והתפעוליות שלהן לצרכנים. כך הן למעשה "מרוויחות" מאינפלציה, וכך גם בעלי המניות שלהן.

הכותב הוא מנהל דסק חברות ותאגידים ציבוריים בבית ההשקעות ילין לפידות. אין לראות בכתוב ייעוץ השקעות. לחברה ולעובדיה עשוי להיות עניין בנכסים הפיננסיים המוזכרים בכתבה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker