מזרחי טפחות והעלמות המס בארה"ב: כך נוקו בכירי הבנק בפרשה

הדו"ח המלא של "ועדה בלתי־תלויה" שמינה הבנק בפרשת העלמת המסים בארה"ב, מציג איך למרות דיווחים ברורים מארה"ב על לקוחות המעלימים מסים, חבריה סברו שאין מקום להגיש תביעה נגד המנהלים הישירים, וכי בכירי הבנק לא ידעו, לא ראו ולא שמעו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
אלדד פרשר (מימין) ואלי יונס. הוועדה קבעה כי לא הוצגו ראיות שלפיהן מנהלי הבנק ידעו על התנהלות פסולה
אלדד פרשר (מימין) ואלי יונס. הוועדה קבעה כי לא הוצגו ראיות שלפיהן מנהלי הבנק ידעו על התנהלות פסולהצילום: עופר וקנין

יוסי רוט, שהיה עובד ותיק בבנק מזרחי, שימש בתקופה מסוימת "נציג נודד" של הבנק בארה"ב, שתפקידו לגייס ולשמר לקוחות אמריקאים. בין 2002 ל–2007 קיים רוט 33 פגישות בארה"ב עם לקוחות קיימים ופוטנציאליים של הבנק. לאחר כל נסיעה הוא דיווח לממונים עליו בבנק. חלק מנסיעותיו הובאו לידיעת מנכ"ל מזרחי במסגרת אישורי הוצאות.

בדיווח של רוט לממונה עליו בבנק מפברואר 2004, הוא התייחס להוראה שנתן לקוח לעכב את הדואר שלו בסניף ("Hold Mail"). הוראה כזו אפשרה הסתרה של מסמכים המעידים על חשבונות בנק של אזרח אמריקאי במדינות מחוץ לארה"ב. רוט ציין בדיווח כי לקוח התקשר אליו ואיים להעביר מהבנק 15 מיליון דולר, מכיוון שהבנק שלח מכתב בנוגע לעסקה שלו לכתובתו בחו"ל — בניגוד להנחיה שנתן לשמור את הדואר בסניף.

רוט כתב בדיווח כי "בעוד שלושה ימים הלקוח עולה על טיסה ישר לישראל ובא לבנק לסגור את החשבון ולהעביר את הכל לבנק אחר. אני מנסה בכל כוחי להשפיע עליו שלא יעשה זאת, אבל הוא מתעקש כי הוא מאוד חושש שהשלטונות יעלו עליו. אני אמשיך להרגיעו".

הפרטים האלה ודיווחים בעייתיים נוספים שהגיעו לממונים על רוט באותן שנים מובאים בדו"ח של 188 עמודים שהוציאה לפני שנה "ועדת תביעות בלתי־תלויה" שמינה בנק מזרחי. הוועדה מונתה כדי להתמודד עם הליך מקדמי לפני תביעה נגזרת שהוגש נגד הבנק ונגד נושאי משרה — בטענה שגם להם יש אחריות בפרשה שבה סייע הבנק להעלמת מסים של אזרחים אמריקאים. הפרשה הסתיימה בתשלום של 195 מיליון דולר לרשויות בארה"ב.

כדי להתמודד עם התביעה, בנק מזרחי אימץ שיטה — שבנק לאומי אימץ לפניו — והקים ועדה שתבחן אם התביעה מבוססת. פרטים מהדו"ח המלא של הוועדה נחשפים כאן בראשונה, לאחר ש–TheMarker הגיש באמצעות עורכי הדין פז מוזר ובר לאודון ממשרד ליבליך־מוזר־גליק, בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבל זכות עיון בדו"ח החסוי.

סניף של בנק מזרחי טפחות. האם תביעה נגד הממונים אכן קשה להוכחה?צילום: מוטי מילרוד

דגל אדום למנהלים

על הכוונת של הליך הנגזרת נמצאים בין היתר אלי יונס, שהיה מנכ"ל מזרחי ב–2004–2013, ואלדד פרשר, שהחליף אותו כמנכ"ל. קודם לכן, פרשר היה מנהל החטיבה הפיננסית במזרחי, האחראית גם על הפעילות הבינלאומית. פרשר הודיע על פרישתו כחודש לפני שהוועדה מסרה את הדו"ח המלא.

ליו"ר הוועדה מונתה השופטת בדימוס הילה גרסטל וחבריה הנוספים היו שר האוצר לשעבר רוני בר־און, מנכ"ל דיסקונט לשעבר אברהם אשרי, והדירקטור אבי זלדמן. הוועדה מצאה כי מהדיווח של רוט אודות הלקוח שהתלונן על שירות Hold Mail לקוי, עולה במפורש כי השירות משמש לקוח להעלמת מסים.

לפי הוועדה, הדיווחים ששלח רוט לממונים הישירים עליו העלו חשד כי חלק מפעילותו נשקה לפעילות שאינה תקינה ומנוגדת לנוהלי הבנק הכתובים. בדו"ח נכתב כי ההתנהלות של רוט הציבה בפני מנהליו הישירים "דגל אדום", שחייב אותם לעקוב אחר התנהלותו באופן צמוד — במיוחד לנוכח המיקום הגיאוגרפי הרגיש שבו פעל ולנוכח אופי עבודתו כנציג בודד שנפגש עם לקוחות בארה"ב.

השופטת הילה גרסטלצילום: מוטי מילרוד

"היה עליהם להבהיר לרוט שדיווחיו מעידים על חשש להתנהלות פסולה המנוגדת לנהלים להם הוא כפוף ושעליהם הוא חתם, וכן עליהם לבצע שורה של פעולות שיבטיחו כי מעשים אלה לא יחזרו על עצמם, לרבות, במידת הצורך, העברתו מתפקידו", נכתב.

ובכל זאת, לגבי המנהלים הישירים הוועדה סברה כי מדובר ב"מקרה גבולי של מחדל בפיקוח, שאינו חף מקשיי הוכחה", כי אין ראיות שפעלו בחוסר תום לב ו"פזיזות מכוונת" — וכי התנהלותם לא מגיעה להפרת אמונים. לגבי הדירקטורים ונושאי המשרה נכתב כי לא היה מצופה מהם להבחין בדגלים האדומים שהשתקפו מפעילות רוט, וכי לא הוצגו ראיות שהממונים על רוט דיווחו על התנהלותו הפסולה לממונים עליהם או לגורם רלוונטי אחר בבנק.

בכיר או זוטר? תלוי מה ההקשר

ב–2008 הודה רוט במסגרת הסדר טיעון בארה"ב כי היה חלק מקשר שמטרתו להונות את רשויות המס האמריקאיות ולהעלים כספי מסים בשווי מיליוני דולרים — באמצעות פתיחת חשבונות בנק סודיים בישראל.

בשלב הזה לא היו לכך השלכות ישירות עבור הבנק, ששיתף פעולה עם החקירה של הרשויות האמריקאיות. ב–2013, כשחומות הסודיות הבנקאית בין שווייץ וארה"ב התחילו ליפול, נחקרו גם עסקיו של מזרחי בשווייץ והפעילות הבינלאומית של הבנק.

ההסתבכות הסתיימה ב–2019 עם תשלום לאמריקאים של 195 מיליון דולר — מסים של 53 מיליון דולר שנמנעו מרשות המסים האמריקאית, השבת רווחים של 24 מיליון דולר שהפיק הבנק — וקנס של 118 מיליון דולר.

אלא שגם אחרי ההסדר, התביעה הנגזרת נשארה תקועה בגרון של הבנק — והוא מינה את הוועדה.

חבריה עבדו במשך שנה, שבסופה הוציאו דו"ח מקיף המראה שהושקעו בו זמן ומשאבים. בסופו של דבר, חברי הוועדה יכולים לבחור דרך אילו משקפיים לראות את הדברים, למי להאמין ואיזה נרטיב לאמץ. הם ראיינו את בכירי הבנק והדירקטורים, שלוו בעורכי דין — וקיבלו את מיטב ההסברים שלהם.

כך למשל, הוועדה התייחסה למעמדו של רוט — האם היה עובד בכיר עם סמכויות או בכלל זוטר? היא ראיינה בכירים שטענו כי רוט היה זוטר, "בעמדה לא מי יודע מה", שתפקידו התמצה בשימור הקשר עם לקוחות.

אלא שבתביעת ענק שהגיש הבנק ב-2011 נגד רוט בבית דין לעבודה בתל אביב נכתב כי רוט היה עובד בכיר שהפר את חובות הנאמנות שחלות עליו. רוט הגיב בכתב ההגנה כי פעל בדיוק לפי הנחיות הבנק ומתוך לויאליות.

איך הוועדה החליקה את הסתירה שיד אחת של הבנק טוענת שהיה זוטר ויד שנייה כותבת שהיה בכיר? "הוועדה התרשמה שהצגת רוט בכתב התביעה כעובד בכיר אינה משקפת במדויק את מעמדו בפועל, כפי שעלה מדברי כל המרואיינים", נכתב בדו"ח. בסופו של דבר, ההליך בבית הדין לעבודה לא התברר.

במקרה אחר, נכתב בהערת שוליים מספר 523 לדו"ח, באגביות וב"מאמר מוסגר", כי הדיווח של רוט על לקוח שהתלונן כי הבנק העניק לו שירות "Hold Mail" לקוי באופן שסיכן אותו מול הרשויות והצעה שקיבל אודות העברות כספים חשודות שמטרתן הברורה היא העלמת מסים — צורף לתכתובת שהוחלפה עם יונס כשנדרש לאשר לרוט נסיעה של 13 יום לניו יורק.

הוועדה קיבלה בהקשר הזה כ"סביר" את ההסבר כי הדיווח שצורף לתכתובת לא נקרא ובכל מקרה לא הובא בנפרד להתייחסות.

מניית בנק מזרחי טפחות

"לא ליצור קשר מטלפון בבנק"

לפי דיווח של רוט מסוף 2003, הוא השקיע זמן רב בלקוחות שבחשבונותיהם יש הלוואות מסוג "גב אל גב" (שירות בנקאי שגם יכול לאפשר העלמת מסים), והסביר להם שבאחרונה לקוחות מעדיפים שחשבונותיהם יירשמו בבעלות של חברות זרות. בסך הכל ניתנו כ–95 הלוואות "גב אל גב" ל–54 בעלי חשבונות — וב–23 נמצאה אינדיקציה לחבות במס אמריקאי.

האם זה דיווח שצריך להניף דגל אדום? הרי נראה שרוט דיווח על כך שהוא יעץ ללקוחות לפעול בדרך זו ולהסתיר את חשבונותיהם. הוא אף כתב בדיווח (באנגלית) כי "כולם רוצים לחשוב על זה". הוועדה בחרה לקבל את הפרשנות של המנהלים שראיינה, שלפיה אין כאן המלצה אקטיבית מצדו של רוט, אף חשבון לא נפתח בהתאם לדפוס שהוא מתאר — והוא רק דיווח שלקוחותיו מעדיפים שחשבונותיהם יירשמו על שם חברות זרות.

בדיווח אחר של רוט, מ–2006, הוא כתב כי לקוח שפגש בנסיעתו מעוניין להשקיע 2 מיליון דולר בקרן נאמנות ניו זילנדית (דרך שבה אין זיהוי של הנהנה כך שניתן להימנע מחשיפת החשבון לרשות המס האמריקאית). רוט מסר ללקוח את הפרטים של עורך דין מסוים שעובד עם הרבה לקוחות שלו. אותו לקוח ביקש ממנו שלא ייצרו אתו קשר מטלפון המקושר לבנק.

הוועדה כתבה בהקשר הזה כי היה נדרש לבצע פעולות משמעותיות יותר, כדי לוודא שרוט פועל לפי הנהלים, אבל הממונה עליו הודיע לו כי פתיחת חשבון כזה מנוגדת לנהלים — והוא לא נפתח. בדיווח אחר, מ–2007, ציין רוט לגבי לקוחה שרוצה להעביר 40 מיליון דולר לבנק, כי הציע לה לחשוב על פתיחת נאמנות שתנוהל על ידי חברת ניהול — מה שיעניק לה "אבטחה טובה יותר".

הוועדה מצאה כי חרף הליקוי בפיקוח על רוט בידי מנהליו הישירים, המידע לא עבר לדרגים גבוהים יותר או לדירקטורים — וכי תביעה נגד הממונים קשה להוכחה. זאת, בין השאר, משום שרוט לא היה מוסמך לפתוח חשבונות ולבצע בהם פעולות, ומשום שהם החתימו את רוט על נוהל שלפיו התחייב לפעול לפי הדין ונוהלי הבנק.

ההסדר עם הביטוח

ב"נספח העובדות" של ההסכם עם האמריקאים נכתב שהבנק לא נקט אמצעים דרושים לחקור את כל החשבונות שניהל רוט, והסתפק בבדיקת החשבון שהופיע בכתב האישום נגדו. הוועדה נתנה לכך פרשנות, לפיה: "נראה שהכוונה לשלב הראשוני של הבדיקות שבוצעו לאחר מעצר רוט, שכן כפי שנמסר לוועדה, לאחר מכן הורחבו הבדיקות בפרשה".

הוועדה מצאה כי הפעולות שנקט מזרחי בעקבות הפרשה — ובהן שכירת שירותיו של משרד שיבצע בדיקה בנוגע לרוט וחשבונות מקושרים, הפסקת הפרקטיקה של נציגים נודדים וביצוע מוגבר של הדרכות — מעידות שהבנק התייחס אליה כאל דגל אדום ופעל בהתאם.

בסופו של דבר, הוועדה המליצה לבנק לא לנקוט הליכים משפטיים נגד נושאי משרה ודירקטורים היות שסיכויי תביעה, להערכתה, "קלושים" עד "נמוכים". מנגד, היא המליצה בשל ניהול סיכונים נכון להגיע להסדר עם המבטחים בהיקף של 23 מיליון דולר (80 מיליון שקל) — סכום שהביטוח הסכים לשלם לבנק, בשם נושאי המשרה.

בהנחה הגיונית שהשופט יאשר את ההסדר, הוא לא יצטרך להכריע אם לקבל את מסקנות הוועדה ואת פרשנויות הבנק. מה שידעו או לא ידעו בכירי הבנק, יישאר בבנק — וב–188 עמודים של התפלפלויות משפטיות, הסברים ומסקנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker