האיש שאחראי להחלטה הדרמטית שתפגע בכיס של מיליוני ישראלים - ולא שמעתם עליה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שאחראי להחלטה הדרמטית שתפגע בכיס של מיליוני ישראלים - ולא שמעתם עליה

כל עוד ממשיכים הבוחרים, הח"כים, השרים והעיתונות לעסוק רק בשבטים ולראות בפוליטיקה סוג של מרוץ סוסים - אנחנו משאירים את הזירה הדמוקרטית האמיתית פרוצה ונטושה לטובת עסקות כמו זאת שמשה ברקת שוקל עכשיו לסגור עם ענף הביטוח

99תגובות
ועדת החקירה הפרלמנטרית
אוליבייה פיטוסי

את איתמר בן גביר, סתיו שפיר, דוד ביטן ומירי רגב מכיר כל ישראלי. ביום שלישי השבוע הלכו הישראלים להצביע, בין השאר, על בסיס הדמויות הפוליטיות המוכרות להם. את זה אני שונא, את זאת אני אוהב, ההוא נוכל, ההוא חזק, ההיא חלשה.

את משה ברקת, ראש רשות שוק ההון, מכירים רק חלק קטן מקוראי העיתונים, וגם זאת היכרות שטחית מאוד. נדיר שרגולטורים בישראל מושכים תשומת לב ובעיקר רגשות עזים כמו פוליטיקאים. האם ברקת הוא ימני? שמאלני? מרכז? מאיזה שבט הוא? כנראה שמהימני, כי הוא מונה על ידי הממשלה הנוכחית, אבל מצד שני במשרד האוצר יושבים שורה ארוכה של רגולטורים שמונו על ידי הממשלה האחרונה, אבל כנראה שמים בקלפי כחול לבן או המחנה הדמוקרטי. לא ברור.

אבל ברקת הוא דמות ידועה בקרב העוסקים בביטוח ובשוק ההון. הוא האיש ששר האוצר, משה כחלון, מינה לפני כשנה ליו"ר רשות שוק ההון, רשות עצמאית עם כוח אדיר לקבוע את כללי המשחק בשוק שמגלגל יותר מ-2 טריליון שקל מכספי ציבור ועשרות מיליארדי שקלים שנכנסים מדי שנה לחברות הביטוח. לפני שמונה ברקת לתפקיד הממלכתי, הוא היה יו"ר חברת הביטוח הפניקס שבשליטת יצחק תשובה. עולם קטן יש לנו בישראל. לא משנה במה יעסוק הטור הזה - ביחסים של נתניהו עם ערוץ 12 (קשת), במחירי החשמל, במונופול הגז, במי שינהל את המשא ומתן להרכבת הקואליציה מטעם גנץ ולפיד - תשובה תמיד יופיע.

רגע לפני הבחירות, כש-100% מתשומת הלב של הציבור לעניינים פוליטיים הוקדשה לאירועים כמו הפייסבוק לייב של נתניהו ולשאלות כמו אם לפיד יוותר על הרוטציה, הופיע ברקת בכנס של סוכני ביטוח והודיע שהוא מתכוון לבטל חלקים מהותיים מהרפורמה הגדולה שהובילה קודמתו בתפקיד, דורית סלינגר, בתחום ביטוחי הבריאות.

כשמדובר בסוכני ביטוח, אני צריך להיזהר. לפני 20 שנה השוויתי אותם בטור זה לסוחרי סמים. לא מפני שהם סוחרים בפחדים של אנשים, מטעים אותם ודוחפים להם מוצרים שלעתים אי־אפשר להיפטר מהם שנים, אלא מסיבה הרבה יותר טכנית: שיעורי הרווחיות ועמלות השיווק שהיו נהוגים בביטוחי החיים בישראל עד סוף שנות ה-90, הזכירו לי את עסקי הסמים. לביטוחים היקרים מאוד ששילבו חיים וחיסכון היה כינוי בשנות ה-80 וה-90. קראו להם "ריסק". בפועל, זה היה שם קוד לעמלות מטורפות לסוכני הביטוח, שאכלו עד רבע מהפרמיה באמצעות רכיב "ריסק" שעלה פי חמישה ממחיר השוק שלו.

יצחק תשובה
תומר אפלבאום

סוכני הביטוח איימו לתבוע אותי, וכשסירבתי לתקן את מה שכתבתי (תחת הגנת "אמת דיברתי") הם הגישו תלונה למועצת העיתונות. הם הפסידו, אבל הרווח שלי היה שנאלצתי ללמוד לעומק את התעשייה הזאת ואת הדרך שבה היא שיווקה ביטוחי חיים. לתדהמתי, גיליתי שזה היה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי. התוצאה היתה סדרה ארוכה של כתבות ב-TheMarker על ביטוחי החיים והעמלות, שנתנה קצת רוח גבית לרפורמות שהביאו בהדרגה לירידה דרמטית בעמלות בתחום הזה.

אבל כל זה היסטוריה רחוקה. חברות הביטוח וסוכני הביטוח מצאו לפני 15 שנה בור שומן חדש - ביטוחי הבריאות. השיטה דומה להפליא: דוחפים לציבור מוצרים מורכבים מאוד שאיש אינו יודע לתמחר ולהשוות. תוך עשור גדלה גביית הפרמיות בתחום הזה מ-4 מיליארד שקל לכמעט 12 מיליארד שקל בשנה.

משרד האוצר ומשרד הבריאות התעוררו באיחור להבין שהדחיפה של ביטוחים פרטיים למיליוני ישראלים היא לא רק בעיה צרכנית - מוכרים לציבור מוצר במחיר גבוה שנתח אדיר ממחירו נשרף על הוצאות שיווק - אלא שיש לה השפעות מסוכנות על מערכת הבריאות: הגדלת הפערים בין רמת השירות הרפואי שהישראלים מקבלים ויצירת תמריצים לרופאים לנטוש את המערכת הציבורית ולעבור לפרטית. גדולי הכלכלנים הראו לפני עשרות שנים שבתחום הבריאות, השוק הפרטי פחות יעיל ורווי כשלים.

אחרי מאבק ארוך נכנסה לפני שלוש שנים לתוקף הרפורמה שכל בעלי האינטרס בענף שונאים - ובראשם סוכני הביטוח. ולא פלא: העמלות מדחיפת ביטוחי בריאות שהציבור לא יכול להבין ולהשוות החליפו בעשור האחרון את בור השומן הישן של ביטוחי הריסק.

כדי להבין את השיטה צריך רק להשוות בין ביטוחי הבריאות שעושים אנשים מהשורה, שאינם חלק מקבוצת כוח, לבין אלה שמקבלים את הביטוח דרך אחת מקבוצות האינטרס הגדולות. שיעורי ההחזר של התביעות בפוליסות הקבוצתיות, שם ועדי העובדים הגדולים לוקחים מומחה לביטוח בריאות שעושה להם מכרז בין כל חברות הביטוח, היו 81% (כלומר חברת הביטוח שילמה 81 אגורות מכל שקל שגבתה פרמיה) ושיעור העמלות שגזרו הסוכנים והיועצים מכל שקל היה 7%. לעומת זאת, שיעורי ההחזר בפוליסות הפרט, שאותה עושים מאות אלפי ישראלים מפוזרים - שלא יכולים לשכור מומחה לבריאות וביטוח ולדאוג שההסכם עם חברת הביטוח ייאכף - הוא 39% - חצי מהקבוצתי. שיעור העמלות שגוזרים הסוכנים והיועצים היה 25%.

דורית סלינגר
אייל טואג

אחדד: סוכני הביטוח לוקחים 25% מכל הפרמיות של ביטוח הבריאות הפרטי (שזה בשקלים קצת יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה), וחברות הביטוח משאירות אצלן עוד 60% (קצת יותר מ-4 מיליארד שקל בשנה). אדם קונה פוליסת ביטוח ואין לו מושג שרוב הכסף יזרום לאנשי שיווק, שתרומתם לשירות שהוא צריך היא אפסית, ולאנשים שמזיזים כסף מצד לצד.

יש שתי סיבות מרכזיות לתוצאות העגומות האלה: 1. לציבור הרחב אין שום מושג איך לקרוא פוליסת ביטוח בריאות. לא בכדי חברות הענק, המונופולים והגופים הציבוריים הגדולים מביאים יועץ מומחה. לציבור אין מושג מה זה "יקר" או "זול" ואין לו מושג מה זה "טוב" או "בינוני" מבחינת הטיפולים שמוצעים לו. כאשר יגיע חס וחלילה האירוע הביטוחי, הוא ייתקל לעתים קרובות בקושי מול חברת הביטוח להשיג את מה שהוא חשב שמגיע לו. הוא יגלה את כל האותיות הקטנות שרק אנשי מקצוע מבינים. בדקו את עצמכם: האם תקרה של 1 מיליון שקל לכלל אירועי הביטוח בגין השתלות בחו"ל זה הרבה? זה מעט? האם חשוב שיהיה לכם כיסוי בגין ריצוף גנומי עמוק לבחינת מוטציות של סרטן? כמה שווה לכם לשלם על זה? עוד 10 שקלים לחודש? אולי עוד 50? האם זאת בדיקה חשובה או שיש חשובות ממנה?

2. עד הרפורמה נמכרו פוליסות פרט כפוליסות לכל החיים, וזה בניגוד גמור לפוליסות הקבוצתיות שנמכרו לתקופה של שנה-שנתיים. כלומר, חברת הביטוח היתה צריכה לתמחר מראש את כל השינויים במחירי הטיפולים לאורך חיי הפוליסה (שזה לא בהכרח חיי המבוטח, כי פוליסות אפשר לבטל). רכיב הסיכון הזה נכנס בתור פרמיה גבוהה מאוד. אבל גרוע מזה: פוליסה לכל החיים גם מקבעת את סוגי הטיפולים והבדיקות לאורך חיי הפוליסה. כך, טיפולים חדשניים ובדיקות מתקדמות פשוט לא נמצאות שם. מישהו מכם היה מעלה בדעתו שרצוי היה שסל הבריאות הממלכתי יישאר תקוע ב-2008 לכל החיים?

הרפורמה בביטוחי הפרט היתה אמורה להביא את הפוליסות האלה קרוב יותר לפוליסות הקבוצתיות: כך, הפוליסה הוכתבה כחוזה אחיד על ידי הפיקוח על הביטוח, שהוא מומחה בתחום, וכך כל האזרחים יוכלו לקבל את המיטב שהרגולטור חושב שיש לכלול בביטוח, ומצד שני לא צריכים לסמוך על סוכני הביטוח שיגידו להם איזו פוליסה יותר טובה (טוב למי? למבוטח שיש פער מידע אדיר בינו לבין חברת הביטוח, או לסוכן שמקבל עמלה של 25% או טיול לתאילנד?). הדבר גם הפך את התחרות בין חברות הביטוח לתחרות על המחיר לאזרח (במקום תחרות על הסוכן), וניתן היה לערוך השוואה פשוטה וקלה בין כל החברות במחשבון משרד האוצר, כמו בביטוח רכב.

השינוי השני היה שבמקום שהפוליסה תהיה לכל החיים, עושים חיתום פעם אחת, והפוליסה מתחדשת כל שנתיים, כך שניתן לשנות את הכיסויים ואת המחירים כל שנתיים ולהתאימם לנעשה בשוק בלי לקחת פרמיות גבוהות על הסיכון ארוך הטווח של שינוי המחירים בשוק הבריאות. איך אנחנו יודעים שזה טוב? גם בגלל ההיגיון הכלכלי וגם מפני שכך זה עובד בפוליסות הקבוצתיות של החברות הגדולות, הוועדים והגופים החזקים. ואם זה טוב להם, זה בטוח טוב גם לנו.

קופיפי, תאילנד
martinho Smart / Shutterstock

ומה מציע לנו עכשיו ברקת, בעידודם של סוכני הביטוח, כמובן? לחזור אחורה, לפוליסות לא אחידות, כמו לפני הרפורמה. מתכון בטוח לערפול של התחרות. בוועדת גרמן, שהוקמה בשעתו לטפל בנושא הזה, כינו את השוק הזה "בלבוליגופול", Confusopoly, שוק שבו הצרכן לא מבין כלום במה שהוא קונה, במה שהוא צריך ומהן האפשרויות הקיימות, שוק שבו חברת הביטוח משלמת פחות מחצי מהפרמיות בתביעות ורבע מהפרמיה הולך לסוכן הביטוח שהצליח לשכנע אתכם שפוליסה X טובה יותר מ-Y.

כיצד החלטה כה דרמטית בנושא שנוגע למיליוני ישראלים, יכולה להתחיל לעבור מתחת לרדאר בלי דיון ציבורי רציני? ההסבר פשוט: הזירה הפוליטית היא מלחמה של שתי כנופיות ושני שבטים, ורבים מהמנהיגים לא מתעניינים במיוחד בקביעת כללי משחק וחוקים שמסייעים לציבור מול מוקדי הכסף והכוח.

חברות הביטוח וסוכני הביטוח הגדולים, שמתפרנסים ממכירת ביטוחי בריאות למאות אלפי אנשים שלא עובדים בחברות הגדולות ובמגזר הציבורי, לא משליכים יהבם על הבחירות. הם עושים לובי וימשיכו לעשות לובי אגרסיבי תחת כל ממשלה - ימין, שמאל ומרכז. כל עוד ממשיכים הבוחרים, חברי הכנסת, השרים והעיתונות לעסוק רק בשבטים ולראות בפוליטיקה סוג של מרוץ סוסים - אנחנו משאירים את הזירה הדמוקרטית האמיתית פרוצה ונטושה לטובת עסקות כמו זאת שברקת שוקל עכשיו לסגור עם ענף הביטוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#