יועצי ועדת החקירה לא חוששים לדון במלה בת שלוש אותיות

חמש פעילויות ל"יצירת רנטות כלכליות" - שמשיאות רווחים לא באמצעות שוק תחרותי אלא באמצעות כוח שוק או השפעה על כללי המשחק

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא רולניק
גיא רולניק

אחד הרגעים המעניינים ביותר שהתרחש השבוע בדיוני הוועדה לחקר ההלוואות שניתנו לטייקונים התרחש כאשר על המסך הוקרן שקף שהכינו היועצים הכלכליים של הוועדה תחת הכותרת "יחסי גומלין לרעת הציבור בין המערכת הפיננסית והלווה הגדול". 

בתרשים, שמוצג כאן למטה, אפשר לראות ניתוח מהסוג שכלכלנים ומשפטנים בדרך כלל מתקשים אתו. מה שמחבר בין השחקנים השונים אינו רק מערך של חוקים וחוזים, אלא משהו הרבה יותר משמעותי אך נסתר: כוח. המערכת הפיננסית מעניקה אשראי בתנאים מועדפים לבנייה ושימור הפירמידה העסקית לא בגלל סיבות כלכליות, אלא מפני שבמערכת הפיננסית יש גורמים שמנצלים את כוחם לרעה כאשר הם משתמשים במשאבי ציבור. המנהלים ובעלי השליטה בפירמידה זוכים לתנאים מיוחדים בגלל הכוח שלהם. הלווה הגדול, וזה יכול להיות אליעזר פישמן או נוחי דנקנר, מתואר באמצעות חמש פעילויות ל"יצירת רנטות כלכליות". רנטות הן ביטוי של כלכלנים, שמשמעותו השאת רווחים לא באמצעות שוק תחרותי אלא באמצעות כוח שוק או השפעה על כללי המשחק. הרווח של "בעל הרנטה" אינו נובע מתוספת ערך למשק, אלא מלקיחת ערך ממישהו אחר — צרכנים, משלמי מסים או עובדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker