זירת ההשקעות | כולם אומרים שאין אלטרנטיבה למניות, אבל אם וכאשר תהיה — זה יכאב

עד כמה המחירים של נכסים פיננסיים רגישים לעליית שיעור ההיוון שיהיה בשוק בעתיד? נדמה שלעתים משקיעים שוכחים את החשבון הפשוט הזה, וחשוב מכך, את המציאות הכלכלית שמאחוריו ■ חלק מהמשקיעים, במיוחד אלה שנכנסו לשוק בימי הגאות של הריבית נמוכה, כלל לא מכירים אותו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אחד הטיעונים החזקים בעד השקעה במניות במחירי השוק הנוכחיים בוול סטריט הוא היעדר אלטרנטיבה. כולנו יודעים לדקלם שהריבית על פיקדונות זניחה, שהתשואה השנתית על אג"ח ממשלתית של ארה"ב היא כ–1.5% — ושזה מתחת לקצב האינפלציה השנתי השוטף של 5%, אבל שהוא "זמני".

אלא שגם אם נניח כי השד האינפלציוני אכן יחזור לבקבוק, כמו שרבים, ובראשם הבנק הפדרלי, צופים (או ליתר דיוק, מתפללים) — אז תשואת האג"ח הממשלתית נמוכה מהאינפלציה החזויה של 2% בשנה. פרמיות הסיכון על אג"ח קונצרניות נמוכות מאוד גם היא, וגם בה התשואה שניתן לקבל, אחרי הפסדי אשראי שיהיו פה ושם, נמוכה מאוד. הכינוי שדבק בתופעה הזו הוא TINA — There Is No Alternative (אין אלטרנטיבה, בתרגום חופשי).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker