על מה מדברים,
 לא מדברים או עדיין
 לא מדברים בדאבוס

הסתירה בין הלך הרוח הציבורי לבין חברי מועדון דאבוס מעולם לא היתה גדולה יותר

גיא רולניק
דאבוס, שווייץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא רולניק
דאבוס, שווייץ

"זה נורא", אמרה בשקט אחת המשתתפות הוותיקות בכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, "בכל הארוחות שהלכתי אליהן היה איזה זמזום מטריד על האי־שוויון. אני לא באה לכאן כדי לשמוע את זה".

הגברת, יורשת מיליארדים אמריקאית, לא קוראת כנראה את TheMarker ולכן הרגישה בנוח לשתף אותי ברגשותיה. כמה דקות לאחר מכן התיישב לידנו יזם של חברת אינטרנט צעירה ומצליחה, ואמר לפתע: "זה נורא הדבר הזה. רוב החברות האמריקאיות כלל לא משלמות מסים. מדברים על אי־שוויון, אבל כולם כאן עסוקים בהתחמקות מתשלום מסים".

הגברת הביטה בו בתיעוב מהול בפליאה. "אתה בדרך להיות מולטי־מיליונר, הוזמנת לדאבוס, למה אתה מדבר ככה? אתה מקלקל את האווירה". לאחר שהלך הרגעתי אותה: "זאת הפעם הראשונה שלו כאן, הוא התעשר רק באחרונה, בעוד שנה־שנתיים הוא כבר יבחר את החברים שלו, יבין מה לא כדאי להגיד כאן בקרב החבר׳ה - או שהוא לא יהיה פה".

דאבוס 2014

מעולם לא היתה סתירה גדולה יותר בין הלך הרוח הציבורי לבין הלך הרוח של חברי מועדון דאבוס כמו השנה. חמש שנים לאחר פרוץ המשבר הפיננסי, כשכולם מבינים שרוב הצמיחה והגיאות בבורסות לא מגיעות אל מעמד הביניים אלא נבלעות על ידי העשירון, המאיון והאלפיון העליון, הפורום הכלכלי העולמי כבר לא מצליח לשכנע איש שהאנשים שמגיעים לכאן "מחויבים לשפר את מצב העולם", כפי שמכריזה סיסמת הכנס.

זאת השנה השלישית ברציפות שסקר ה–Global Risks שעורך הפורום בקרב 700 כלכלנים ומנהיגים מעולם העסקים, הפוליטיקה והחברה האזרחית מגדיר את האי־שוויון כגורם הסיכון מספר אחת בעולם. אבל רק השנה החלה השיחה הזאת להפריע לחברי המועדון, כמו זמזום מרגיז.

בשבוע שעבר פירסם ארגון אוקספם דו"ח קטלני על האי־שוויון העולמי, וטען של–85 עשירי העולם יש הון גדול יותר מאשר ל–3.5 מיליארד העניים ביותר, ודקר את אנשי דאבוס רגע לפני ששמו פעמיהם לעיירת הסקי השווייצית. הניסיון מלמד: דו"חות כאלה לא מגיעים "סתם" – הם מגיעים כי יש תחושה חזקה שרוצים לשמוע מסרים מהסוג הזה.

האפיפיור, נציגו של ארגון עתיר כוח ועושר, שאיבד את כוחו והשפעתו משמעותית מאז עליית הקפיטליזם ודת הכסף הגדול, היה מחושב וממוקד עוד יותר. יממה לפני פתיחת הכנס הוא שיגר אל החבורה ״טיל רעל״ מדויק: הגיע הזמן שהעושר ישרת את העולם ולא ישלוט בו, הוא אמר בהודעה מיוחדת ששיחרר לעיתונות.

השיחה על האי־שוויון, שהיתה שמורה עד לפני כמה שנים לפנאטים ולארגונים הזויים, נמצאת כאן, והיא החלה להטריד אותם מפני שהיא מתחילה לעלות כיתה. כבר לא מדברים רק על אי־שוויון - עניים מול עשירים - אלא מתחילים לחפור במקורותיו ולשאול כמה מהעושר נצבר באמצעות כישרון ויוזמה שמקדמים את כלל הציבור, וכמה באמצעות קומבינות, קירבה לשלטון, שחיתות, מונופולים וריכוזיות שמנוונים את הכלכלה. וזה כבר באמת מטריד: באי דאבוס לא מורגלים לשיח הזה ומופתעים מעוצמתו.

המלה ריכוזיות ושלטון המגזר העסקי שהיא מייצרת לא כבשה רק את המסרים שמגיעים מהאפיפיור החדש, אלא חודרת יותר ויותר לכל העיתונות המערבית. ברביעי בבוקר, עם פתיחת הכנס, עסק "פייננשל טיימס", העיתון המכובד ביותר של המועדון, בכותרת הראשית שלו ב"ריכוזיות חסרת התקדים בשליטה ביתרות מזומנים בידיים של מספר בודד של חברות ענק". "המזומנים (וההשקעות) שכולם מחכים להם נמצאים בידיים של בודדים, במקום בידיהם של רבים", הסביר העיתון, שבדרך כלל נמנע מלהכעיס יתר על המידה את האנשים עם הכסף הגדול. אם חשבנו שרק אצלנו נהפכה הריכוזיות לנושא חם - טעינו. זה קורה במדינות אחרות ובאסקלציה. השיח שנוצר הוא רק המסד להמשך. אם הכלכלה העולמית לא תזנק בשנים הקרובות למקום אחר, צפויה התסיסה "המטרידה" הזו להתגבר.

האי שוויון "מטריד" את מובילי הכלכלה

מרטין וולף, הפובליציסט הבכיר ביותר של העיתון, שלא פיספס את כנס דאבוס כבר 10 או 20 שנה ואהוד על ידי הבנקאים, החליט גם הוא שהגיע הזמן להיות יותר ליברלי ופרוגרסיבי והכריז על "כישלונן של האליטות הכלכליות, שמאיים על עתידנו".

"אם אנשים רואים את האליטה הכלכלית שלהם מתוגמלת בנדיבות על ביצועים בינוניים ומתעניינת רק בעצמה, אך עדיין מצפה לחילוץ כשהעניינים משתבשים, המרקם החברתי מתפורר", כתב וולף, "ייתכן מאוד שאנחנו נמצאים בתחילתו של ריקבון כזה לטווח ארוך".

האם אנחנו באמת נמצאים רק בתחילת תהליך הניוון הזה, או שוולף שוב מפגר והתהליך מתקדם בצעדי ענק? וולף חושב שהאליטות הפיננסיות והפוליטיות יתעשתו. אולי הוא פיספס את הכתבה שהתפרסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס", שבו תוארה עליית המדרגה הנוספת בשחיתות החוקית המוסדית האמריקאית, שבה לוביסטים ומאכערים קונים בג׳קוזי של מלון "ארבע העונות" את הפוליטיקאים והרגולטורים למען חברות הענק שהם מייצגים.

הטוקבקיסטים באתר "פייננשל טיימס", רובם מלומדים ומנומסים, לא התרשמו יתר על המידה מהלוחמנות של וולף, ושאלו אותו מדוע הוא מתעורר רק עכשיו ואם העיתון שלו נתן בשנים האחרונות מספיק פתחון פה לאלה שהזהירו מכך, או שמא נתן לנרטיב של הבנקאים, הנגידים, המנכ"לים של חברות הענק ושאר המחוברים לשלוט.

פאנל הפתיחה הפופולרי ביותר בדאבוס ברביעי בבוקר עוסק בדרך כלל במערכת הפיננסית, בצמיחה, במלחמות סחר וברגולציה. הוא תמיד ידע להתרומם כמה אלפי מטרים מעל המציאות שחווים 99% מהאנשים בעולם ולעסוק בחומרים שמתאימים לבנקאים.

הפורום הכלכלי בדאבוס. לכל חברה יש "לאונג'"

הפעם היה ברור שזה לא יעבוד יותר. מריה ברטירומו, כוכבת CNBC שהמנכ"לים כל כך אוהבים להתראיין אצלה, מנהלת בשנים האחרונות את הדיון. לפני שלושה חודשים היא ערקה לפוקס - עוד ערוץ שמעדיף, אם אפשר, לחבק את החברים במועדון שעליו נמנה גם הבעלים, רופרט מרדוק. ברטירומו, שבדרך כלל שואלת מנהלים על הרווח הרבעוני שלהם, נאלצה גם היא לנהל הפעם דיון בטריטוריה פחות מוכרת בנושא המחויבות של מנהלי חברות לכלל החברה - לבעלי עניין נוספים שאינם בעלי מניות.

ברטירומו נמנעה משימוש במונח הגס "אי־שוויון", וכך גם כל חבריה לפאנל. גם מנכ"ל העמותה לאחריות תאגידית, שהגיע לייצג את החברה האזרחית, יודע היכן עוברים גבולות הדיון והעדיף לדבר על אובדן אמון וחשיבה לטווח קצר - נושאים שהמנכ"לים ונותני החסות מוכנים לבלוע.

מנכ"לית פפסיקו ההודית, אינדרה נואי, סוחפת תמיד את הקהל בזכות האותנטיות שלה. היא הראתה שהיא מחוברת לרוח הזמן והכריזה שאחריות תאגידית כבר אינה "מה אתה עושה עם הכסף שלך, אלא איך אתה עושה את הכסף שלך", ואמרה שמועצות המנהלים של החברות עדיין תקועות בעידן שבו חברות היו אמורות להיות מחויבות רק לבעלי המניות במקום מחויבות מכלילה: ללקוחות, לספקים, לעובדים ולסביבה. אבל כאשר משתתף בודד מהקהל העז להזכיר שהחברות האמריקאיות קונות במזומן את כל הפוליטיקאים והרגולטורים היא חזרה לדפוס המוכר, לא גינתה את קניית הפוליטיקה אלא אמרה ש"אין לנו ברירה, הרגולטורים לא מבינים".

שותפתה הישראלית של נואי, עפרה שטראוס, מעבירה גם היא מסרים מצוין בישראל כאשר מדובר באחריות תאגידית, בשילוב נשים, במנהיגות ובבריאות, אבל מאבדת את זה בהדרגה כאשר עולות השאלות כיצד שומרת החברה על מעמדה המונופוליסטי בחלק מהשווקים שבהם היא פועלת וכיצד זה משפיע על מחירי המזון. אסור לטעות בעניין: לדאבוס עדיין אין תחרות בגודל ובמגוון. טובי המוחות, היזמים הכי חכמים, אנשי האקדמיה הכי מדוברים והיוזמות החברתיות הכי חדשות מגיעים לכאן מדי שנה.

הנה כמה מהנושאים שעלו בדיון השנה: מדיטציה, עתידנו הרפואי, לעשות עסקים בדרך המכונה, פרטיות באינטרנט, המצב הגיאו־פוליטי בסין, אנרגיות חלופיות, לעצב מחדש את עולם העבודה, פערי מגדר, שיחה עם שר האוצר ההודי, יום בחייו של פליט, אטומים וביטים, סדנה בסריקה תלת־ממדית, לפצח את הסיגנלים של מזג האוויר, בתוך הראש היצירתי, תחזית פיננסית עולמית, שיטות ייצור חדשניות, האם אירופה מתאוששת, שיחה עם חתן פרס נובל לכלכלה אדמונד פלפס, ניתוח המוח, הכלכלה היצירתית, התרחבות מעמד הביניים בשווקים מתעוררים, שינויים בעולם הערבי, סדנת בניית מודלים תלת־ממדיים, האם השווקים הפיננסיים בטוחים כיום יותר, רוסיה, הודו, דרום אמריקה, הנוירולוגיה של מנהיגות, עיצוב העתיד, הכוח של עיצוב, לחשוב מחדש על כלכלה, כבוד עצמי של האנושות, קבלת החלטות טובות יותר, חשיבה מחדש על בטיחות מזון, כלכלת השיתוף, עתיד המדיניות המוניטרית, מהחווה אל המזלג - וזה רק חלק קטן מעושר האירועים, הסדנאות והדיונים בכנס.

אינדרה נואיצילום: Bloomberg

אלמלא הכנס הזה היה מתיימר לשפר את מצב העולם והיה מערבב כל שנה את כל האלפיון של ההון, השלטון והעיתון, אי אפשר היה לבקר אותו. ככלות הכל מדובר בעמותה פרטית של יזם מוכשר, קלאוס שוואב, שחולש ביד ברזל על האימפריה של הפורום הכלכלי העולמי.

ייתכן שעבור חלק מבאי הכנס הזה, מטרתו - מעבר לנטוורקינג המעולה והיעיל בו - לשמר ולחזק את הסטטוס־קוו של קבוצות האינטרס החזקות בכל העולם ולחבר אותן זו עם זו. הנה כמה רעיונות לפאנלים, לסדנאות ולדיונים שכדאי לכלול בדאבוס, ובעצם בכל כנס מרכזי ודיון כלכלי ופוליטי - של אנשים שרוצים לערער את הסטטוס־קוו כדי לשפר את מצב העולם:

מלכודת רגולטורית: מדוע רוב הרגולטורים בעולם נכשלים בתפקידם, משרתים את מפוקחיהם או מפגרים תמיד בכמה צעדים אחרי התעשייה? כיצד אפשר לבנות רגולציה שלא משרתת את השחקנים הקיימים ואת המצב הקיים, אלא מעודדת תחרות וחדשנות ולא עסוקה בהטלת עלויות על השחקנים בענף כתחליף לפיקוח אמיתי עליו?

בשבי הסוכנים: כיצד התנפחה "בעיית הסוכן" לגודל מפלצתי ב–30 השנים האחרונות בעקבות צמיחתו האדירה של ענף הפיננסים? טריליוני דולרים של פנסיות של מיליארדי אנשים מנוהלים על ידי סוכנים - מנכ"לים של מוסדות פיננסיים, החברות הציבוריות, קרנות הפנסיה והגידור, עם מערכות תמריצים שלא מחוברות לרווחתם של החוסכים, הצרכנים ומשלמי המסים. כיצד נראים באמת כלכלה ושוק הון שבהם ברוב החדרים שבהם נחתכות ההחלטות יושבים אך ורק סוכנים שמרוחקים, לפעמים מנותקים, מהאנשים שאת רכושם הם מנהלים ושאת האינטרסים שלהם הם אמורים לייצג?

העיתונות - הפוטנציאל הלא ממומש: האם העיתונות הכלכלית והכללית בעולם ממלאת את תפקידה להיות קולו של הציבור הרחב והלא מיוצג, הגורם שמאתגר ומערער את הסדר הקיים שמייצר הממסד הממשלתי והפיננסי, או שהיא לעתים מכשירן האפקטיבי והמניפולטיבי ביותר של קבוצות האינטרס לייצר בקרב הציבור לגיטימיות לרעיונות שמשרתים את הסדר הקיים?

דאבוס. מקום לעשירים ומצליחים

האם השוק החופשי הוא באמת חופשי? או שאולי הוא חופשי בחלקים קטנים בהרבה ממה שנהוג לספר ובשאר החלקים נעשית הקצאת המקורות על פי לחצים של קבוצות אינטרס, מונופולים גלויים או סמויים, כשלים של סוכנים עם ניגודי אינטרסים, אסימטריה ופערי מידע, כלכלת "המנצחים לוקחים הכל" ורנטות של אלה שקובעים את כללי המשחק?

האם מודל מועצות המנהלים אפקטיבי או שהוא עלה תאנה? האם מועצות המנהלים של המוסדות הפיננסיים, חברות הענק והגופים הציבוריים רוצים לפקח על המנהלים ומסוגלים לעשות זאת, או שלעתים קרובות מדי הם משרתים את מי שמינה אותם, לא מסוגלים לפקח באמת, לכודים בתפישות של המפוקחים או עסוקים בשימור כיסאם במועצת המנהלים?

האם נגידי הבנקים המרכזיים קרובים מדי בתפישת עולמם לצמרת הבנקאות המסחרית העולמית, המקום שאליו רובם צועדים לאחר סיום תפקידם הציבורי? האם הם מבשלים לנו עכשיו את המשבר הכלכלי והחברתי הבא בהדפסות המזומנים, בחילוצים וברכישת האג״ח? האם יש להם אופוזיציה מחשבתית או פוליטית של ממש בשלטון, במוסדות הפיקוח או שכולם חושבים פחות או יותר אותו דבר, וכל עוד השווקים הפיננסיים מתנפחים על ידי כסף זול לאיש אין תמריץ של ממש לעמוד בשער ולהזהיר מהמודל המוניטרי של השנים האחרונות?

האם הדמוקרטיות המערביות הן דמוקרטיות במובן הפופולרי המקובל של המלה או פלוטוקרטיות? האם לציבור המצביעים שהולכים לקלפי יש ידע של ממש על מעשי הפוליטיקאים ועל ביצועי הפוליטיקאים והרגולטורים שהם ממנים ועל חלופות המדיניות הקיימות, או שרוב החלופות שמוצגות בפניהם מלאכותיות וההבדלים העצומים לכאורה בין ימין ושמאל ובין ממשלות המתחלפות הם בעצם אפסיים, ובסופו של דבר קבוצות האינטרס שאיש לא בחר בהן הן שקובעות את רוב הקצאת המקורות וכללי המשחק?

האם הפוליטיקאים רוצים או מסוגלים לחולל שינויים מהותיים במבנים הכלכליים והחברתיים של המדינות המפותחות, או שרובם לכודים על ידי קבוצות אינטרס במגזר הפרטי והציבורי, ומרחב התמרון שלהם הוא בעצם אפסי? האם חלק עצום מהדיון הכלכלי הוא מסך עשן הנועד לייצר מצג שווא דמוקרטי בקרב מעמד הביניים?

מה קובע את האיכות של ביצועי הממשלות השונות בעולם וכיצד אפשר לשפר אותם? האם יש ממשלות אפקטיביות יותר ופחות? מה עושה ממשלה לאפקטיבית: האם זה קשור אך ורק לרמת התוצר, לתרבות, למבנה הפוליטי, או לחינוך ולכוח של החברה האזרחית? האם יש קבוצות חזקות בדמוקרטיות המערביות שמקוננות על חולשת הממשלה, אך למעשה נהנות מהמצב הקיים ופועלות לשמר את נחיתותן?

מריה ברטירומו. נמנעה משימוש במונח הגס "אי־שוויון"צילום: בלומברג

כיצד מודדים הצלחה של מדינה? האם תל"ג הוא פרמטר רלוונטי או שהוא משקף רק חלק מאיכות החיים ורמת החיים מאחר שהוא לא מנטר פעילות כלכלית שאינה מייצרת איכות חיים וגם לא מתייחס לדרך שבה מתחלקים התוצר ואיכות החיים באוכלוסיה?

האם הפילנתרופיה, העמותות, ארגוני המגזר השלישי והיזמים החברתיים מייצרים לאורך זמן שינויים אמיתיים בכלכלות ובאיכות החיים של האזרחים או שלעתים קרובות הם משמשים מכשיר מתוחכם לשימור הסטטוס־קוו? האם יזמים חברתיים מבקשים לערער את הממשלה וחברות הענק, המונופולים והבנקים, או שהם ממומנים, נשלטים או לכודים תמיד באינטרסים של ממשלות ותאגידים גדולים ומהר מאוד מבינים את גבולות המשחק שלהם?

האם השחיתות המוטמעת עמוק בתרבות של רוב השווקים המתעוררים באסיה, ברוסיה ובדרום אמריקה מאיימת גם על התרבות השלטונית והעסקית בעולם המערבי כתוצאה מהגלובליזציה הגוברת? האם חברות וממשלות שפועלות בשווקים מושחתים כמו רוסיה וסין מסוגלות להקים חומות תרבותיות כדי למנוע מהמנהגים האלה לחלחל להתנהלותן במולדת?

האם ההתקדמות הטכנולוגית האדירה אכן חוללה פריצות דרך ושינויים משמעותיים בחייהם של האזרחים, הצרכנים ומשלמי המסים, או שבתחומים רבים הטכנולוגיה נתקלת במכשולים מבניים של אינטרסים קיימים ולעתים היא משמרת או מחריפה את כשלי השוק וכשלי הממשלות בגלל קושי עצום לשבור אינטרסים שלא רוצים שום שינוי במערכת האקולוגית שממנה צמחו, שבה צברו כוחם ואליה התרגלו?

האם צריך לאמץ את ההשקפה שהציג השבוע ביל גייטס, שטוען כי למרות הבכי והנהי המצב הכלכלי בעולם מעולם לא היה טוב יותר? לדבריו, בניגוד לנרטיב הפופולרי החדש, הקפיטליזם במתכונתו הנוכחית אחראי לפריצת דרך טכנולוגית ולשיפור אדיר ברמת החיים והוציא מיליארד איש או יותר מעוני. שמא הפרספקטיבה הזאת מתאימה לגייטס ולדומיו ולא למאות מיליוני עניים־עובדים ולצעירים שיהיו מובטלים בעשור הקרוב?

האם הפתרונות האמיתיים לבעיות היסוד של אותה אוכלוסיה יגיעו מאנשי הממסד - המאיון של המגזר העסקי, נגידי הבנקים, אקדמאים וארגונים חברתיים שזוכים לתמיכתם - או שחלק מאלה הם דווקא הבעיה ולא הפתרון?

האם בכלל יש מנהיגות מקרב השלטון, מהחברה האזרחית, מהאקדמיה, מהאינטלקטואלים, מהיזמים החברתיים שיכולה או רוצה לשנות את התוואי, או שמא ההיסטוריה חזקה מכולם? מיהם האנשים, מהם הגופים, מה יהיו ההתארגנויות שישמשו כסוכני השינוי הכלכליים והחברתיים בעולם, והאם ניאלץ לעבור דרך משברים קשים או שפיכות דמים בטרם ישנה העולם את נתיבו?

האם מקומות, מפגשים ודיונים כמו כנס דאבוס הם חלק מהפתרון או רק עוד סימפטום של הבעיה, ובשנים הקרובות ייאלצו להמציא עצמם מחדש אם ירצו לשמור על הלגיטימיות שלהם בקרב כל הציבור ולא רק הנהנים מהסדר הקיים?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד