איך נראית מדינה בדרך ליהפך ליוון

החלטת ביה"ד לעבודה בעניין הרפורמה בנמלים שבה ומעלה באפנו את ריחות יוון

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא רולניק
גיא רולניק

א יך נראית מדינה שעושה את דרכה ליהפך ליוון או לאיטליה? מרגישים את זה באוכל? באוויר? בעתיקות? בשמש? בשמן הזית?

כשביקרתי ביוון במארס 2010, עוד לפני שהיא היתה "יוון" במובן הרע של המלה, רוב היוונים שפגשתי - שר האוצר, חברי פרלמנט וכלכלנים - לא העלו על דעתם שיוון תיהפך ל"יוון" - מדינה בכאוס פוליטי, כלכלי וחברתי, שבתוך שנתיים תידרדר ממדינת עולם ראשון למדינת עולם שלישי. לגבי כל דבר מוזר, מעוות ומושחת שבו נתקלתי, הסבירו לי ש"ככה זה היה מאז ומתמיד - ואנחנו ממשיכים".

בשנה האחרונה שאלתי את עצמי שוב ושוב אם אנחנו, הישראלים, עלולים שלא להבחין בתהליך ההתייוונות שלנו, בדיוק כפי שהיוונים לא הבחינו או שלא רצו להבחין במה שקרה להם.

כמובן שהתשובה המיידית היא לא ולא: לישראל יש את ההיי־טק, את הסטארט־אפים, את תעשיית היצוא. לישראל יש מדיניות פיסקלית אחראית - היחס בין החוב לתוצר הוא ברמה הממוצעת במערב, אין אינפלציה, יש יתרות מט"ח ענקיות, ועוד מעט יהיה גם גז בהיקף של מאות מיליארדי שקלים.

אבל ישראל גם מפתחת קווי דמיון גדלים והולכים ליוון.

בנימין נתניהו ותלמידו יאיר לפיד לימדו את הציבור לזלזל בקריאות "יוון, יוון". הציבור למד כי כאשר הפוליטיקאים מגיעים למבוי סתום בניהול התקציב ולא מסוגלים להתמודד - הם מגבשים חבילה של העלאות מסים וצמצום בשירותים אזרחיים, ואז מנסים לשווק אותה באזהרות בסגנון: "אחרת נגמור כמו יוון".

תחושת הבטן של הציבור לא מטעה אותו: השימוש בדוגמה של יוון הוא אכן מניפולטיבי. יוון הגיעה לאן שהגיעה לא מפני שבוקר אחד נפער בתקציב הממשלה גירעון גדול, אלא משום שבמשך שנים ארוכות נוהלה המדינה בידי קבוצות הלחץ הגדולות שהשתלטו על המפלגות, על העיתונות, על בתי המשפט, על השרים, על הרגולטורים ועל שאר כלבי השמירה של הכלכלה ושל הדמוקרטיה.

יוון, ערש הדמוקרטיה, עיוותה את שלטון העם לשיא הקיצוניות: המשאבים מופנים רק לקבוצות אינטרסים מאורגנות כמו בנקאים, טייקונים, מערכת הביטחון, עובדי המגזר הציבורי, עובדי מס הכנסה, הרשויות המקומיות והמונופולים הפרטיים.

מחצית המגזר הפרטי ביוון היא מעין בלוף: עסקים שמוכרים שירותים ומוצרים למדינה. לפעמים יש מכרזים, לפעמים אין, ואם יש - לרוב הם מכורים. גירעון תקציבי אינו הבעיה - הוא התוצאה של מדינה שמאורגנת ומסודרת למען קבוצות קטנות לא יעילות ולא כישרוניות, שהתחברו לכסף של אנשים אחרים.

ההחלטה שקיבל השבוע בית הדין הישראלי לעבודה בעניין הרפורמה בנמלים שב ומעלה באפנו את ריחות יוון. לא מפני שעסקי הנמלים הם ענף מרכזי באתונה, אלא בגלל המקום שממנו בא בית הדין לעבודה, בגלל הרוח שנושבת סביב בית הדין, שגורמת להחלטתו להיראות כמובנית מאליה - כ"הגנה על עובדים".

הפגנה של עובדי נמל בפיראוסצילום: בלומברג

מה אמר בית הדין לעבודה למדינה? שהיא פגעה בעובדים? שהיא הציגה רפורמה גרועה? שהיא לא הוכיחה צורך בשיפור תחום התשתיות והנמלים? לא, הוא הודיע שהמדינה לא רשאית לבצע רפורמות או להחליט כיצד היא מארגנת תחום מרכזי במדינה, משום שזה לא מתאים ל-2,000-1000 עובדים. לא ידוע אם הם בכלל ייפגעו: הרי לרובם יש קביעות ופנסיות תקציביות, אבל רק בגלל האפשרות הזאת הוא עוצר את הרפורמה.

החלטת בית הדין לעבודה משקפת את אובדן הדרך של החברה והכלכלה בישראל. גם מערכת המשפט התבלבלה לחלוטין, ושכחה שחוץ מקבוצות האינטרסים המיוחדות במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי, יש עוד 2.5-2 מיליון עובדים שהמדינה צריכה לשרת ועוד 7 מיליון משלמי מסים וצרכני שירותים ציבוריים. אנחנו הולכים לבחירות ומקיימים כאן לכאורה דמוקרטיה, כדי שהפוליטיקאים שאנחנו בוחרים ומשרתי הציבור שהם ממנים או מקבלים יקצו את המקורות במשק ויקבעו רגולציה וכללים, כדי לשפר את איכות החיים של כלל האזרחים.

מדוע בית הדין לעבודה מתעלם לחלוטין מהצורך לתת למדינה לפעול ולנהל? מדוע הוא מאפשר להקריב כל רפורמה וכל ניסיון לתקן למען קבוצות קטנות?

אפשר לייחס זאת לראייה משפטית צרה, שמתעלמת מהיבטים כלכליים ומבניים. אפשר לייחס זאת לפערים גדולים של ידע בין השחקנים השונים - קבוצות האינטרסים, המדינה ובתי הדין.

יש סיבה נוספת, חשובה יותר: דרגת אמון אפסית של כל השחקנים במערכת והיעדרו של חוזה חברתי בישראל. מה אומרים אלה שתומכים במהלך של בית הדין? אנחנו לא סומכים על המדינה שתדע לייצר תחרות במשק ושתדע לנתב את היעילות במבנה הנמלים החדש לטובת הצרכנים, משלמי המסים או היבואנים. אם הרפורמה הזאת תיצור ערך גדול במשק, קבוצת אינטרסים אחרת תיקח את הכסף. בשפת הרחוב קוראים לזה: "אם ניקח מהעובדים - זה ילך לטייקונים".

כמובן שלטיעון הזה יש קשר קלוש למציאות: רוב העובדים בתחומים שנותנים שירותים לציבור לא עובדים אצל הטייקונים אלא אצל משלמי המסים - כלומר אצל עובדים אחרים. ככל שיש יותר חוסר יעילות, שחיתות, נפוטיזם, פוליטיזציה, ניהול קצר טווח ורופס, העלויות שלהם מגולגלות על הציבור הרחב. הסיבה לכך שאי אפשר לראות את העלויות האלה היא שמאפשרת את האווירה הציבורית המונעת כל שינוי.

המשימה ארוכת הטווח היא לשנות את האווירה הזאת ולייצר כאן אווירה, תרבות, ידע, הבנה ותפישות עולם הנשענים על עובדות ולא רק על רגשות, ספינים ומידע של קבוצות אינטרסים מיוחדות. אם לא נתעשת ונצעד בכיוון הזה - הרי שיוון היא המודל. לא בגלל הסיבות שמציגים נתניהו ולפיד, אלא בגלל ההימנעות שלהם, חוסר הרצון והיכולת שלהם לבצע את השינויים הנדרשים במשק.

יש עוד סיבה לעוינות שמגלה הציבור כלפי רפורמות שאמורות להיטיב עמו: נתניהו־לפיד־בנט איבדו את אמינותם בשלושת החודשים האחרונים. הכישלון בתחום הורדת מחירי הדיור וחוסר הנכונות להכריז על יעדים ברורים להורדה במחירי הדיור שחקו את דימויים. ייתכן שהציבור לא מקבל את הרפורמות שלהם כי הוא חש שהן לא אמיתיות, שמדובר ברפורמות עבור כותרות ושאין מאחוריהן דבר. בדיור הם לא נוגעים ובמזון הכל התפוגג - אז עכשיו - כך חושב הרחוב - הנמלים יורידו את יוקר המחיה והמסים או ישפרו את היעילות? אם השלושה היו מציגים תוכנית כוללת להורדת יוקר המחיה, אולי הם היו יוצרים אמינות לרפורמות האלה.

ליאו ליידרמן

גילוי נאות: פרופ' ליאו ליידרמן היה המרצה שלי בקורס מדיניות מוניטרית בתואר הראשון באוניברסיטת תל אביב. כאשר נרשמתי לקורס, המרצה ששמו היה כתוב בלוח הקורסים היה פרופ' יעקב פרנקל. אבל פרנקל היה עסוק כמעט תמיד, אז הוא שלח את ליידרמן. ליידרמן למד את השיטה מפרנקל, והוא היה שולח כלכלן צעיר יותר. לא פרופסור, אלא דוקטור. אולי הוא יהיה הנגיד הבא.

ליידרמן אינו סמכות כלכלית בינלאומית כמו סטנלי פישר וגם לא כוכב ואלוף העולם בחיבורים ובקשרים כמו פרנקל. הסגנון שלו שונה לחלוטין. אבל זה לא המכשול העיקרי שיעמוד בדרכו, אלא העובדה שהוא עבד בעשור האחרון בבנק הפועלים, בתקופה שבה - כדברי המנכ"ל הקודם של הבנק, צבי זיו - המשטר התאגידי בבנק הידרדר באופן מתמשך.

ליידרמן לא היה מעורב בתקופת החגיגות של ההון־שלטון־עיתון באשראי לחברים, במסעות ההפחדה והקנייה של כלבי השמירה ובהשחתה של המערכת - אבל הוא היה שם. האתגר הגדול ביותר שלו, אם הוא רוצה להטביע חותמו, הוא צריך לעשות סוויץ' ולהוביל את מה שנגיד בנק ישראל היוצא לא רצה לעשות: רפורמה דרמטית במערכת הבנקאות בישראל, ביזור, תחרות, חיסול שיטת גרעיני השליטה שכשלה, הכנסת בנקים אינטרנטיים, הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים ועידוד מקורות מימון חדשים.

אם ליידרמן יעשה זאת, תהיה בכך הוכחה שצניעות, שקט וחוסר סלבריטאיות אינם חסמים בפני קדנציה מוצלחת כנגיד בנק ישראל. ליידרמן נמצא לקראת השלב האחרון בקריירה שלו, והוא יכול להמציא את עצמו מחדש. בהצלחה, ליאו ‏(נדמה לי שעברתי אצלך בסיבוב ראשון את המבחן במדיניות מוניטרית‏).

כימיקלים לישראל

שתי הערות קצרות על הקריסה של מניות כימיקלים לישראל השבוע:

1. כאשר מניות כימיקלים לישראל זינקו במשך שנים - ועמן מניות החברה האם, החברה לישראל - קשרו מנהלי הקונצרן לעצמם כתרים על הניהול המשובח. כל הכישלונות בטאואר, בבטר פלייס או בצים התגמדו ליד מכונת הכסף של האשלג מים המלח. כאן ניסינו להסביר שההצלחה הזאת נשענת על קרטל של חברות אשלג שכימיקלים לישראל רק רוכבת עליו.

מפעלי האשלג בים המלחצילום: בלומברג

מה קרה השבוע? סדק בקרטל. יצרנית רוסית החליטה לשבור כלים. פתאום ההצלחה האדירה של כימיקלים לישראל מתחיל להתכווץ. האם המנהלים יחזירו את הבונוסים והאופציות שקיבלו על בסיס קרטל האשלג? כמובן שלא.

2. שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד משתמשים בשנה האחרונה במנטרה "מאיפה ניקח את הכסף שחסר? ממיסוי משאבי הטבע שלנו, ובראשם האשלג בים המלח!". זה נכון: צריך להעלות את התמלוגים, ועיתון זה הוביל את התמיכה בוועדת ששינסקי עוד לפני שהיתה פופולרית. אבל האם זה יפתור את הבעיות הכלכליות של ישראל? כמובן שלא. זה לא ימנע את הצורך לטפל בשורה ארוכה של רפורמות מבניות נוחות פחות לפוליטיקאים. מה יקרה אם מחיר האשלג ימשיך לקרוס ואתו רווחי כימיקלים לישראל? כבר אי אפשר יהיה למכור שוב ושוב את התיזה שנוכל לפתור את הבעיות בעזרת מיסוי משאבי הטבע. אולי הגז יבוא אז לעזרת כל אלה שמסרבים להכיר בכך שהרפורמות במשק הישראלי חייבות להיות הרבה יותר עמוקות וכואבות ממשאבי הטבע.

הקרטל נסדק, כיל מתפרקת

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כתבות מומלצות

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד

קייל דייויס, ממייסדי 3AC

שני החברים מהתיכון היו על גג העולם. היום הם חייבים 2.8 מיליארד דולר