המשברים הפיננסיים, הכלכליים והחברתיים שלפנינו

קווי דמיון בין ישראל ליוון: שתי קבוצות באוכלוסיה - אלה שמחוברים ואלה שלא

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

1. יפן

עד שלשום בערב היו אלפי משקיעים, כלכלנים, אנשי עסקים ונגידים משוכנעים שראש ממשלת יפן שינזו אבה המציא את הכלכלה מחדש. גל אופטימיות כזה לא נראה ביפן כבר שנים ארוכות, אולי 20, והעיתונות הבינלאומית הסבירה שנמצאה סוף־סוף התרופה לכלכלה היפנית המדשדשת.

התרופה כה מוצלחת וכה רדיקלית, עד שזכתה מיד לשם "אייבונומיקס", שהוא חיבור שמו הפרטי של ראש ממשלת יפן עם "Economics". את השיטה הכלכלית של אבה, שנכנס לתפקיד לפני חצי שנה, אפשר לתמצת במלה אחת: "כסף". בשתי מלים: "להזריק כסף".

האייבונומיקס מורכבת משיטות שונות של הזרמת כסף: מדיניות מוניטרית מרחיבה, מדיניות תקציבית מרחיבה, עידוד השקעות, שערי ריבית שליליים ורכישת אג"ח מכל הסוגים.

האייבונומיקס זכתה בשבועות האחרונים לשבחים מכיוונים רבים, והקפיצה של 3.5% בצמיחה ביפן ברבעון הראשון של 2012 - לראשונה מזה שנים - יוחסה לצעדי ההרחבה של הממשלה ולהשפעה שהיתה להם על הצריכה הפרטית ועל ביטחון הצרכנים.

אלא ששלשום בלילה החלו חלק מהמשקיעים והפרשנים להרגיש פחות בנוח: שוקי המניות בטוקיו קרסו לפתע ב-7.3%, והממשלה נאלצה להגביר את קצב הזרמות הכספים המטורף שלה לשווקים כדי לרכוש אג"ח ממשלתיות.

אין לנו שום יומרה להבין לעומק את האייבונומיקס, אבל הכלים החריגים שנוקטת ממשלת יפן, העוצמה שלהם והתגובות האלימות של השווקים לשני הכיוונים מבטאים את אחת המגמות החשובות ביותר בכלכלה העולמית: קריסת כל הקונספציות ששלטו במשך שנים, שימוש בכלים שעד לפני כמה שנים נראו בלתי אפשריים ובעיקר הדפסה בלתי נגמרת של כסף כדרך העיקרית שבאמצעותה מתמודדים ממשלות ונגידים עם האתגרים הכלכליים.

הדפסות הכספים המטורפות בשיטות מגוונות בכל העולם מסייעות במעט לטשטש את המחלות המבניות הקשות של חלק גדול מהכלכלות העולמיות, ובראשן אי שוויון מתרחב, אבטלה כרונית, בעיות דמוגרפיות קשות ופער גדל בין מה שהציבור מצפה מהממשלות לבין מה שהן מסוגלות לספק.

כמו ברוב המשחקים הפיננסיים הגדולים של נגידי בנקים, בנקאים וממשלות, הציבור מבין באיחור את המשמעות המלאה שלהם. האמריקאים, לדוגמה, הבינו באיחור ניכר את המשמעות ניפוח בועת הנדל"ן. אלא שהפעם היקף הניסויים בכלכלות חיות, בכל רחבי העולם, הוא כנראה הגדול בהיסטוריה - וכך גם יהיה מחיר הטעויות.

ראש ממשלת יפן שינזו אבהצילום: רויטרס

2. אפל

עד לפני כמה שבועות היתה אפל החברה הכי יצירתית, מגניבה, מהפכנית ומצליחה שהתקיימה על פני כדור הארץ. עכשיו אפל היא גם משתמטת המס הגדולה בהיסטוריה. מה שמדהים יותר הוא שהשתמטות המס הזאת, ליתר דיוק "תכנון המס" הזה, שהיא נוהל מקובל־מצופה־ברור בתרבות האמריקאית, זוכה לפתע לביקורת חריגה.

בניגוד לאייטיונז, לאייפד ולאייפון, בתחום המס אפל לא המציאה כנראה שום דבר חדש: כמו רוב חברות הענק האמריקאיות הגלובליות היא משתמשת בפעילות הבינלאומית שלה כדרך להימנע מתשלומי מס לקופת האוצר האמריקאי.

מה שקרה הוא שהניגוד בין ההצלחה הפיננסית האדירה של אפל והרווחים האדירים שהיא צברה בפרק זמן כה קצר לבין תשלומי המס האפסיים שלה הצליחו לדקור את עיניהם של האמריקאים.

מאחורי תכנוני המס האגרסיביים של אפל, כמו גם הוויכוח הציבורי לגבי מיסוי חברות הענק הפועלות בישראל, עומדת תופעה רחבה בהרבה: אובדן השליטה של הממשלות על המדיניות הכלכלית שלהן בעידן הגלובלי - חוסר היכולת שלהן להתמודד עם הכוח האדיר של החברות החזקות ועם המורכבות והדילמות של העולם הכלכלי.

המעבר החופשי של סחורות, שירותים, הון וכוח אדם בין כל מדינות העולם מפורר בהדרגה את החוזים החברתיים והכלכליים ברובן: מדינות צריכות להיות גם תחרותיות בכפר הגלובלי וגם לדאוג לעובדים ולמשלמי המסים שלהן, גם למשוך השקעות וגם לגבות מסים, גם לייצר מקומות עבודה וגם למשוך ולייצר כוח אדם איכותי.

תגובתו של מנכ"ל אפל טים קוק לטענות על תשלומי המס האפסיים בשימוע בקונגרס - "כל עוד שיעור המסים בארה"ב הוא ברמה זאת, לא נביא את הכסף ולא נשלם מס" - היא ביטוי נוסף לפער בין ציפיותיו של הציבור מהחברות לבין המציאות הכלכלית והמשפטית. באחרונה הועבר בקונגרס חוק שלפיו לחברה מסחרית יש זכויות כמו לאדם פרטי, ועל כן היא יכולה להשתתף בפעילות פוליטית, למשל לתרום כסף למועמדים. חוק זה פוגע חמורות בדמוקרטיה האמריקאית, וההשפעה של חברות ענק על תהליך הבחירה של מועמדים לבית הנבחרים ולסנאט היא הרסנית.

בשוק העבודה האמריקאי פועל מודל ברור: כל עוד יש לך משרה טובה בחברה טובה, אתה בארה"ב. ברגע שאתה לא עובד - אתה לא קיים, אין לך ביטוח בריאות. עבור אוכלוסיות מסוימות, ארה"ב יכולה להיראות לעתים כמדינת עולם שלישי.

המשבר הכלכלי והחברתי במדינות רבות בעולם, הגידול באי השוויון והמורכבות של הגלובליזציה יאלצו מדינות רבות בעולם, אם לא את כולן, להתמודד מחדש בשנים הקרובות עם החוזים החברתיים הקיימים בהן. האינרציה, האינטרסים הקיימים וקבוצות הכוח יהיו החסם העיקרי בפני השינויים האלה, מה שיגדיל מאוד את הסיכונים למשברים חברתיים, כלכליים ופוליטיים.

מנכ"ל אפל, טים קוק, בעדות בסנאט

3. יוון

שלושה דברים מעניינים קרו במסיבת העיתונאים שבה הציג שר האוצר יאיר לפיד את התקציב שלו. הראשון, שעליו עמדנו כאן בשבוע שעבר, הוא בחירתו להתכרבל בחיקו החמים של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, ולאמץ את הנרטיב של האחרון, כאילו כמה מאות אלפי האנשים שנהנים מהקביעות, מההגנה ומהפנסיה התקציבית הם "העובדים" במשק - ואם סגרת עסקה עם עיני, אתה פטור מהתמודדות עם קריסת העובד הישראלי.

ההתבטאות המעניינת השנייה, שגם עליה עמדנו, היא הכרזתו של לפיד שהוא "יטפל בריכוזיות וימנע מהטייקונים להשתלט על המדינה". זה מלמד אותנו כי נפל דבר בישראל, ומר "אני יודע מה הישראלים חושבים" הבין שרוב הישראלים חושבים שהמדינה מנוהלת על ידי ולמען קבוצה קטנה ומלוכדת של אנשים שהשתלטו על רוב עמדות הכוח שלה.

ההתבטאות השלישית מעניינת לא פחות. כמו קודמיו, בנימין נתניהו ויובל שטייניץ, לפיד הזהיר את אזרחי ישראל שאם לא יקוצץ התקציב בדרך שבה הוא בחר, "ישראל תהיה יוון". כמו קודמיו מתעלם לפיד מהסיבות האמיתיות שמוטטו את יוון: שחיתות עמוקה של פוליטיקאים, טייקונים, מונופולים ציבוריים ופרטיים מושחתים השולטים בפוליטיקה וכמובן עיתונות המשרתת את מוקדי הכוח - קבוצות הלחץ במגזר הציבורי והפרטי.

סטפן גרין, התחקירן הראשי של רויטרס בלונדון, שחקר בשנים האחרונות את הכלכלה והפוליטיקה היווניות, כינה את השיטה הכלכלית הזאת "משולש הכוח היווני": טייקונים, פוליטיקאים ועיתונות מושחתת, שתכליתם האמיתית היא שימור מוקדי הכוח במגזר הציבורי והפרטי.

לפיד, כמו קודמיו, מצביע על הגירעון התקציבי האדיר של יוון ומזהיר את הישראלים מפניו - אבל הוא לא רוצה להבין או להסביר כיצד נוצר הגירעון האדיר ביוון, משום שאז יהיה מי שיראה עוד קווי דמיון המתפתחים בין ישראל ליוון: שתי קבוצות באוכלוסיה - אלה שמחוברים לכוח, לכסף, למונופולים, לזיכיונות, לתקציב הממשלה ולמערכת הביטחון והורסים את התחרותיות של המדינה; ואלה שאינם מחוברים לדבר ושוקעים בעוני ובדכדוך.

לישראל יש שלושה סיפורים גדולים ומיוחדים: הסכסוך עם הפלסטינאים, החברה החרדית והערבית והצלחתו של היי־טק הישראלי. שלושתם מאפשרים לנו להסתיר את קווי הדמיון המתפתחים כאן בהדרגה בשאר חלקי הכלכלה לשיטה היוונית. אנחנו אוהבים לספר על סטארט־אפ ניישן, על המדע, על הטכנולוגיה ועל פרסי נובל, אבל בחדרי המיון, בביטוח לאומי, במס הכנסה, בעירייה ובבנק, המציאות הפוכה מהסיפורים האלה.

אם בשנים הקרובות לא נתחיל להביט במראה ולספר לעצמנו את הסיפור האמיתי על הכלכלה הישראלית, זאת שמחוץ לסטארט־אפ ניישן, המשברים החברתיים הגדולים והמחאה החברתיות שראינו בשנתיים האחרונות הם רק ההתחלה.

הפגנות באתונהצילום: בלומברג

לאן ילכו הדוקטורים של הטכניון?

בתחתית עמוד 18 של TheMarker של אתמול, פורסמה מודעה מעוררת השראה מטעם הטכניון: רשימה של כ-200 מקבלי תואר דוקטור בהנדסה אזרחית, הנדסת חשמל, הנדסת מכונות, הנדסה כימית, הנדסת ביוטכנולוגיה, אווירונאוטיקה, תעשייה וניהול, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, אדריכלות, מדעי המחשב, רפואה, הנדסת חומרים, הנדסה ביו־רפואית, ננו־מדעים וננו־טכנולוגיה, ביוטכנולוגיה ופולימרים.

אלא שהשנה היא 2013, ואנחנו מכירים היטב את שוק העבודה הישראלי. התהייה הראשונה שעולה בראשנו היא כמה מהמדענים והמהנדסים המצוינים האלה, שהטכניון מייצר מדי שנה, יהיו כאן עוד חמש ועשר שנים.

בעמוד 12 של העיתון יש כותרת המספרת ש-100 עובדות של רשות שדות התעופה יוצאות על חשבון הרשות לניו יורק או למוסקווה, ומקבלות תקציב הוצאות של 800 דולר ועוד 1,600 שקל מתקציב הרווחה.

עלות השכר הממוצעת של עובדי רשות שדות התעופה היא כמעט 40 אלף שקל בחודש. אבל זאת רק ההתחלה: הרכיב החשוב ביותר בחבילת ההעסקה של העובדים הוא הקביעות. לצד 2,000 ומשהו העובדים הקבועים, נמצאים אלפי עובדי קבלן שמקבלים רבע שכר ואפשר לפטר בכל רגע.

רבים מהדוקטורנטים של הטכניון, לפחות אלה שיישארו בישראל, יכולים רק לחלום על חבילת שכר, תנאים וקביעות כמו שיש ברשות שדות התעופה, בצבא, בבנקים, בנמלים, בתעשיות הביטחוניות ובשורה של ארגונים שמחוברים לעטין הציבורי. מנהל סניף הבנק של כל אחד מהדוקטורנטים, שבמקרה הטוב יש לו תואר שני ובמקרה הגרוע הוא נטול השכלה אקדמית, מרוויח פי שניים ושלושה ממה שהם ירוויחו בעוד עשר שנים - והוא גם יישאר בבנק עד גיל 67.

כי זאת האמת שכולם רוצים להתעלם ממנה: הסטארט־אפ ניישן הישראלי מהווה 
כ-5%-10% משוק העבודה, ורוב שוק העבודה בישראל לא דומה לו בשום צורה. אנחנו אוהבים לדבר על אלה שפרצו, הצליחו, יזמו, הקימו והתקדמו. איש לא רוצה לשמוע את הסיפורים על הרוב המכריע של העובדים.

דוקטורט מהטכניון במדעים, בהנדסה ובטכנולוגיה נשמע כה מלהיב, עד שמגיעים למבנה שוק העבודה הישראלי. שם, במקומות רבים מדי השאלה החשובה יותר מכל דוקטורט היא אם אתה מחובר, מקושר ומוכר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"