מנהיגי מחנה אנטי ביבי לא הציעו סדר יום אחר - ולכן גם התפרקו

המהלך שביצע היום אחר הצהרים גנץ עם הצטרפותו לממשלת נתניהו מתיישב היטב עם הטענה הלא-פופולרית שכחול לבן ושותפיה היו אופורטוניסטים שלא היתה להם חלופה רעיונית ערכית ברורה לסדר היום וההתנהלות של נתניהו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר לפיד ובני גנץ בישיבת סיעה בכנסת, בדצמבר
יאיר לפיד ובני גנץ בישיבת סיעה בכנסת, בדצמברצילום: אוהד צויגנברג

הדרמה הפוליטית שהתרחשה בשבועיים האחרונים בישראל סביב הקמת הממשלה והחלפת יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שלחה למי שעדיין היה זקוק לכך איתות נוסף להיחלשותם של המוסדות הדמוקרטיים, ההון החברתי ומעמד מערכת המשפט בישראל. אירועי השבוע האחרון הם יותר מסמליים: בעוד משבר כלכלי אדיר מתקרב במהירות לישראל, ממשיכה ההנהגה הפוליטית להתמקד רק באינטרסים שלה - יו"ר הכנסת נרתם למאבק ההישרדות האישי של ראש הממשלה העומד בפני אישומים פליליים, והזירה הכלכלית יורדת לתחתית סדר העדיפויות של מנהיגי כל המפלגות.

בעוד שבועיים יתיישבו מיליוני ישראלים לסדר פסח קטן מהרגיל, בלי לדעת כיצד יגמרו את החודש. הזעזוע הכלכלי שפקד את המשק בשבועיים האחרונים הוא חסר תקדים. רוב האנשים האלה יהיו מפוחדים ומבולבלים, כי הצמרת הפוליטית נראית אדישה לגודל האתגר שעומד בפנינו.

מיליון המובטלים שיצטרפו למבקשי העבודה באביב 2020 נמנים עם הקבוצה הגדולה ביותר של האזרחים, עובדים ומשלמי מסים שבעבר זכתה כאן לכינוי "הלא מחוברים". כל עוד המשק שיגשג או היה בשגרה, העובדה שהקבוצה הזאת לא מחוברת לשום מוקד כוח פוליטי וכלכלי היתה ברורה רק למי שמקדיש זמן רב להבין את הכלכלה הפוליטית של קבוצות האינטרס בישראל.

אבל זה הרגע שבו הכל עולה, צף ובולט. מה שמאפיין את מאות אלפי העצמאים, בעלי העסקים הקטנים, הפרילנסרים, עובדי הקבלן והשכירים בחברות קטנות ובינוניות הוא שאין להם הגנה אמיתית מהמדינה.

המשבר האדיר של הקורונה יכול היה להיות הרגע שבו המנהיגות הפוליטית מתאחדת כדי לשנות את סדרי העדיפויות וכללי המשחק במשק הישראלי: הרגע שבו שולחים מסר ברור שאין אזרחים סוג א' וסוג ב', הרגע שבו מגייסים משאבים אדירים כדי להציל את אלה שביומיום שוחים עם הראש קרוב לקו המים. אלא שנכון לרגע זה, נראה שמשבר הקורונה יהפוך את החזקים לחזקים יותר ויותיר את החלשים מוטלים בצד הדרך.

גנץ, לפני כשבועיים
גנץ, לפני כשבועייםצילום: AFP

דרך טובה לראות את הפער האדיר בין הציבור הרחב והמפוזר לבין קבוצות האינטרס החזקות הוא העולם הדואלי של הפנסיה בישראל. בעוד שבוע יתפרסמו בעיתונים ההפסדים שהצטברו בקרנות הפנסיה הצוברות, ביטוחי המנהלים, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. עשרות אלפי שכירים ועצמאים שאיתרע מזלם להגיע לגיל הפרישה דווקא השנה יגלו לתדהמתם שהקורונה גילחה 20%-10% מהפנסיה שלהם. כולנו מקווים להתאוששות, כולנו מספרים לעצמנו שבטווח הארוך המניות עולות, אבל בטווח הקצר והבינוני כבר היו בהיסטוריה תקופות קשות ארוכות.

מול מאות אלפי הישראלים שאיבדו את מקום עבודתם והישראלים שהפנסיות שלהם נחתכו בהתקרב גיל הפרישה שלהם, יש קבוצה של כרבע מיליון ישראלים בעלי שכר כפול, משולש ומרובע מהשכר הממוצע במשק, שהמדינה מעמידה להם גם פנסיות תקציביות שמנותקות ממצב השווקים והכלכלה, והשווי שלהן הוא פונקציה מונוטונית עולה. בתוך הקבוצה הזאת יש אלפים ששווי הפנסיות שלהם נע בין 5 ל-10 מיליון שקל - פי חמישה עד עשרה משווי הפנסיה של רוב השכירים בישראל.

הפנסיה התקציבית לבעלי שכר גבוה במונופולים ובמשרדי הממשלה היא לא רק דרך נוספת להעמיק את האי-שוויון במשק, אלא צפויה להיהפך תוך כמה שנים למשקולת פיננסית אדירה על תקציב הממשלה השוטף: ב-2030 יתפסו התשלומים לפנסיות התקציביות נתח אדיר מתקציב המדינה.

ב-1996 החל TheMarker (עוד בימיו כ"הארץ" כלכלה) לפרסם תחקירים על פנסיות תקציביות ולהצביע על פצצת הזמן שטמונה בהן, אבל זהו מאבק שבו לא הצלחנו להזיז את דעת הקהל ולייצר תמריצים לפוליטיקאים לקבל החלטות קשות.

הכלכלה הפוליטית של קבוצות כוח מונעת בימי שגרה כל פגיעה בהטבות הכלכליות של קבוצות חזקות ועשירות. רפורמות של ממש אפשר לערוך רק במשבר כלכלי, זעזוע חיצוני או אחרי מחאה חברתית חסרת תקדים. משבר הקורונה יכול להיות הזדמנות להתחיל לתקן שורה של עיוותים כלכליים וחברתיים עמוקים, שנוצרו כאן לאורך עשרות שנים כתוצאה מהצטברות כוח פוליטי בידי שורה ארוכה של קבוצות קטנות.

לפיד וליברמן במליאת הכנסת, בשנה שעברה
לפיד וליברמן במליאת הכנסת, בשנה שעברהצילום: אוליבייה פיטוסי

משבר הקורונה הוא הזדמנות אדירה עבור ההנהגה הכלכלית לעבור על פני ההטבות, הפריווילגיות וההגנות של קבוצות הכוח והכסף במשק, לפרק אותן, לדלל אותן ולהעביר משאבים למיליוני אזרחים מפוזרים וחלשים.

אבל מי יוביל מהלך כזה? הקואליציה, שכל האנרגיה וההון הפוליטי שלה מושקעים כבר יותר משנה בהגנה על הבוס הגדול מפני שרשרת הפרשיות הפליליות? או האופוזיציה, שהצמרת שלה מורכבת מחבורה עשירה ושבעה ויש לה עניין מועט בכלכלה?

לכאורה, התגבשה כאן בשבועות האחרונים קואליציה שנחושה להדיח את בנימין נתניהו מהשלטון כדי להגן על המוסדות הדמוקרטיים. אבל בתוך הקואליציה הזאת יש חברים בכירים שהערכים הדמוקרטיים שלהם מוקדשים רק לאוכלוסייה היהודית, וחברים אחרים - ובראשם אביגדור ליברמן - שהעניין שלהם בחיזוק שלטון החוק והכבוד שהם רוחשים כלפי מערכות האכיפה ידוע היטב כבר שנים ארוכות ומתועד לא רק בהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה בענייניו, אלא גם בראיונות שלו לכלי התקשורת.

משבר הקורונה, שהיה אמור להיות הרגע שבו המנהיגות מבינה יותר מאי-פעם את חשיבותם של מוסדות דמוקרטיים ותרבות דמוקרטית, הוא הרגע שבו האיצו שורה של פוליטיקאים את מסע הדה-לגיטימציה לשלטון החוק ובית המשפט העליון. מנהיג האופוזיציה, בני גנץ, הראה עניין מועט בהסתה נגד בית המשפט והיה ממוקד כולו בריצה לתוך ממשלת האחדות שראש הממשלה זקוק לה היום יותר מתמיד לשרידותו הפוליטית.

המהלך שביצע היום אחר הצהרים גנץ עם הצטרפותו לממשלת נתניהו מתיישב היטב עם הטענה הלא-פופולרית שכחול לבן ושותפיה היו חבורה של אופורטוניסטים שלא היתה להם חלופה רעיונית ערכית ברורה לסדר היום וההתנהלות של נתניהו.

משבר הקורונה יגבה מאתנו בטווח הקצר מחיר כבד בחיי אדם, באיכות החיים וברמתם. הדרך הטובה ביותר, אולי היחידה, להתמודד עם משבר הוא לגבש לעצמנו תמונת עתיד מלהיבה וחדשה. אבל מיהם האנשים שיש להם רצון, יכולת, לגיטימיות ואמינות להציג תמונה כזאת? יעלו ויופיעו בהקדם. אנחנו כלואים בבית, ולשם שינוי יש לנו זמן לשמוע, ללמוד ולחשוב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker