הקורונה תגדיר מחדש: מי מדינת עולם ראשון או שלישי

ארה"ב היא עדיין המדינה העשירה והחזקה בעולם, אבל תגובת טראמפ למשבר הקורונה עשויה להעלות סימני שאלה לגבי הגדרתה כמדינת עולם ראשון ■ נתניהו, שיודע להקשיב למדענים ולתקשר מול הציבור חייב להתייצב בשבוע הבא לפתיחת משפטו הפלילי ולעמוד לדין כמו כל אזרח בישראל

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו
דונלד טראמפ ובנימין נתניהוצילום: Caerlos Barria/רויטרס ואוהד צויגנברג

1. דונלד טראמפ

המונח "מדינת עולם ראשון", שבו משתמשים כדי לתאר מדינות עם רמת חיים גבוהה, מוסדות דמוקרטיים איתנים ושלטון החוק, לא נולד עם המשמעות הזאת. השימוש הראשוני במונח, לאחר מלחמה העולם השנייה ובשנות המלחמה הקרה, תיאר מדינות שהשתייכו לבלוק האמריקאי בעיקר ולמדינות נאט"ו. מי שהיתה מיושרת עם האמריקאים הוגדרה מדינת עולם ראשון, ומי שהיתה נגדם - ובראשן המדינות הסובייטיות - היו מדינות עולם שני.

לאחר קריסת בריה"מ התחיל המונח להשתנות, וכיום הוא מבטא בעיקר את רמת העושר של המדינה. דבר אחד לא השתנה: ארה"ב היתה ונותרה "מדינת עולם ראשון".

גם בסוף השבוע הזה, כמו בקודמו, אפתח ואציין שאיש אינו יודע לחזות כיצד יתפתח המשבר הגלובלי של הקורונה. אבל נסתכן בתחזית שתוך שבועות או חודשים ישתנו חלק מהמונחים הכלכליים והמוסכמות המקובלות בזירות הכלכליות והפוליטיות.

0:00
-- : --

התחזית המדאיגה: בקרוב - מאות חולי קורונה חדשים מדי יום בישראל

האם ארה"ב היא מדינת עולם ראשון? כן, היא עדיין המדינה העשירה והחזקה ביותר בעולם. אבל משבר הקורונה ובעיקר תגובתה של ממשלת ארה"ב למשבר עשויים להעלות סימני שאלה נוספים לגבי הקריטריונים של המונח הזה וההתאמה של ארה"ב אליו.

עוד לפני פרוץ משבר הקורונה התאפיינה ארה"ב ברמת אי-שוויון מהגבוהות בעולם המערבי. היא היתה המדינה המערבית היחידה שבה תוחלת החיים יורדת מאז 2015, עם מערכת בריאות לא שוויונית בצורה קיצונית, מושחתת ולא יעילה, המדינה היחידה בעולם שבה מגפת התמכרות למשככי כאבים הרגה מאות אלפי אנשים, עם רמות תשתיות ציבוריות בינוניות בהשוואה לרוב מדינות אירופה. עמק הסיליקון, ניו יורק, בוסטון, וושינגטון, שיקגו, לוס אנג'לס ומרכזי הערים והעושר הגדולים הם ללא ספק מדינות עולם ראשון. אבל הם לא ארה"ב, ורוב האמריקאים חיים בעולם אחר.

טראמפ נואם בעניין הצעדים שיינקטו לבלום את התפשטות הקורונה בארה"ב, השבוע
טראמפ נואם בעניין הצעדים שיינקטו לבלום את התפשטות הקורונה בארה"ב, השבועצילום: בלומברג

על הדברים האלה כתבנו כאן בעשור האחרון שוב ושוב. אבל משבר הקורונה עלול להפוך אותם תוך שבועות ספורים למשהו הרבה יותר קונקרטי וברור.

מוקדם מדי לחלק ציונים לניהול המשבר הבריאותי-כלכלי שפרץ בחודש שעבר מסביב לעולם. לכל מדינה יש מאפיינים שונים של מזג אוויר, צפיפות, גיל האוכלוסייה ומיקומה הגיאוגרפי. אבל תוך זמן לא רב נוכל להגדיר מחדש מהי באמת מדינת עולם ראשון ומהי מדינת עולם שלישי.

מדינות עולם ראשון הן אלה שבהן הממשלות יגיבו בזמן לאירועים, יסיקו מסקנות ויעמידו פתרונות לנתח הגדול ביותר באוכלוסייה. במדינות עולם ראשון הממשלה תהיה פתוחה לביקורת מצד אחד, אבל מצד שני הציבור יקבל את הנחיות הממשלה ויכבד את כללי המשחק. במדינות עולם ראשון יתנהל דיון ערני וקשה על חלוקת הנטל והכאב של המשבר - אבל בסופו של דבר רוב הציבור יבין את הערך האדיר שיש בהסכמות חברתיות ושיתוף פעולה.

במדינות עולם שלישי הממשלה תנסה להסתיר מידע מהציבור או תסרב להכיר במציאות המשתנה ותסמן אויבים מדומיינים. הפוליטיקאים יהיו ממוקדים רוב הזמן בהישרדות האישית שלהם. במדינות עולם שלישי הנטל ייפול בעיקר על קבוצות האוכלוסייה שאין להן מנופי כוח וקרבה לשלטון.

בחודש הראשון של המשבר מקבלת ארה"ב ציון נמוך מאוד. נשיא המעצמה החשובה בעולם ניסה לגמד את המשבר עד כדי התעלמות ממנו, כפר בהערכות של אנשי מקצוע ומדענים שהסבירו שככל שהפעולה תהיה מהירה ואגרסיבית יותר - כך הסיכונים יהיו נמוכים יותר, ועסק רוב הזמן בהתפארות עצמית. גם האופוזיציה למדיניות זאת של הנשיא היתה רפה מאוד יחסית לכישלון החריג של הממשל בקריאת תמונת המציאות והתגובה אליה.

ייתכן שכמו באירועים קודמים ארה"ב תגיב אמנם באיחור, אבל התגובה תהיה חזקה ונחושה. אבל יש סיכוי לא קטן שלאחר 40 שנה או יותר שבהן שלטה בכיפה התפישה ש"הממשלה היא הבעיה ולא הפתרון" - שינוי הדיסקט הנדרש יהיה כואב, מסובך ואטי יותר מהצפוי.

נקודת התורפה העיקרית של השיטה האמריקאית היא מערכת הבריאות הפרטית, היקרה והאי-שוויונית. פרצופה האמיתי של ארה"ב אינו עמק הסיליקון, אלא מערכת הבריאות שלה, התרבות שלה, האידיאולוגיה מאחוריה והתוצאות שהיא מביאה לאמריקאי הממוצע. הסיכוי שבמרכזי הפיתוח של חברות התרופות הגדולות בעולם יימצא בשבועות הקרובים פתרון טכנולוגי-מדעי שיפתור את המשבר אינו אפסי, אבל אינו גבוה מאוד.

יש סיכוי טוב שהפרמטר המשפיע ביותר על ההתנהלות של כל מדינה מול המשבר לא יהיה העושר הפיננסי, הטכנולוגיה, משאבי הטבע ואפילו לא ההון האנושי של האינדיווידואל. משתנה שעשוי להתברר כקריטי ביותר הוא ההון החברתי - דרגת האמון של כל אדם ברעהו, של האזרח בממשלה, של הממשלה באזרח ושל קהילות שונות אלה באלה.

אנשים עוטים מסכות בניו יורק קורונה ארה"ב
אנשים עוטים מסכות בניו יורקצילום: בלומברג

התגובה הראשונית של הממשל האמריקאי לשפל הגדול של שנות ה-30 היתה חלשה וכושלת, ונהפכה לנחושה רק במלחמת העולם השנייה. בבית הלבן ישב אז פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהוביל את הניו-דיל - מדיניות כלכלית ממשלתית נחושה שהגדירה מחדש את החוזה החברתי בין המדינה לאזרחיה, מדיניות שנמשכה גם שנים לאחר מותו. היום יושב בבית הלבן טייקון נדל"ן לשעבר, נרקיסיסט שלועג למדע ולמוסדות דמוקרטיים ועסוק בהתפארות עצמית. יש לקוות שבשבועות ובחודשים הקרובים יתברר שאמריקה יותר גדולה, חזקה, אחראית ודמוקרטית מהנשיא שלה.

2. בנימין נתניהו

למרות הידידות והאינטרסים המשותפים ולמרות הנטייה באופוזיציה להצביע בעיקר על הדמיון בין השניים, נתניהו, לשמחתנו, אינו טראמפ. הוא יותר אינטליגנטי ומשכיל ורוחש יותר כבוד למדע ולאנשי מקצוע. המתקפות של נתניהו על המוסדות הדמוקרטיים בשנתיים האחרונות נבעו בעיקר מהאינטרס האישי שלו להיחלץ מהחקירות הפליליות וכתבי האישום ולשמר את שלטונו. אבל נתניהו, בניגוד לחברו בוושינגטון, יודע לקרוא טבלת נתונים, להקשיב למדענים ולתקשר מול הציבור, גם זה שלא הצביע עבורו, באופן שאינו מעורר אוטומטית זלזול ולעג.

נתניהו חייב להתייצב בשבוע הבא לפתיחת משפטו הפלילי ולעמוד לדין כמו כל אזרח בישראל. שוויון האזרח בפני החוק קריטי לא פחות, אולי יותר, בתקופה של משבר פוטנציאלי כה חריף, שבו כל האוכלוסייה תיאלץ להקריב ולשלם מחירים. כל אזרח צריך לדעת שיש כללי משחק מקובלים שכולם צריכים לציית להם, ושהכללים נכתבים ונאכפים על ידי האנשים בעמדות הכוח והכסף.

משבר הקורונה לא ימתין לנתניהו, לבני גנץ ולראובן ריבלין. בימים ובשבועות הקרובים יקבלו ראש הממשלה, השרים והפקידים החלטות כלכליות קשות. חלקן יהיו טובות, חלקן בינוניות וחלקן גרועות. מה שקריטי הוא לא רק איכות ההחלטות, אלא גם הלגיטימיות שלהן - הדרך שבה הציבור יגיב אליהן.

הממשלה, הכנסת והרגולטורים מקבלים כל יום החלטות שמעבירות כסף, משאבים, מעמד, סטטוס, כוח ואיכות חיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה - בין עשירים לעניים, בין עובדים בענפים שונים, בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי, בין מבוגרים לצעירים, בין בריאים לחולים, בין חזקים לחלשים.

בימים ובשבועות הקרובים יתגבר מאוד קצב ההחלטות מהסוג הזה, כי הממשלה תצטרך לגייס תקציבים אדירים להתמודדות עם התפרצות הנגיף וההשלכות החברתיות והכלכליות שיהיו לו על כל התנהלות הכלכלה. עשרות או מאות מיליארדי שקלים יזוזו בתקופה הקרובה: הממשלה תחליט לא רק כיצד היא מנהלת את הכלכלה ביעילות ומגייסת משאבים, אלא כיצד מחולק הנטל - מי ישלם יותר ומי ישלם פחות.

ליצמן, בר סימן טוב ונתניהו
ליצמן, בר סימן טוב ונתניהוצילום: אוהד צויגנברג

הערבות ההדדית הישראלית המפורסמת, ככל שהיא קיימת, היא לא רק התגייסות והתנדבות של הציבור לעזור לחלשים, אלא סוג המדיניות הממשלתית שתופעל כאן והתמיכה של האוכלוסיות השונות במדיניות הזאת.

תהליך קבלת ההחלטות במשבר שונה מהותית מבימי רגיעה: רוב ההחלטות יתקבלו בלי ההתערבות הרגילה של בלמים ואיזונים וביקורת, הקיימת בדרך כלל. תהליך קבלת החלטות כזה עלול להוביל לכך שהנטל ייפול בעיקר על הקבוצות באוכלוסייה שאין להן נגישות למוקדי קבלת ההחלטות, שתחת מסך העשן האדיר של המשבר יועברו עשרות מיליארדים או יותר להצלה של אלה שממילא יש להם יותר כוח, עושר ומעמד בחברה.

אבל יש גם תסריט הפוך: שהמהירות שבה יתקבלו ההחלטות תאפשר לממשלה לעשות את מה שבימים רגילים היא מתקשה - לקבל החלטות שרואות לנגד עיניהן את התועלת הכללית למשק ולכלל האזרחים; לקבל החלטות שבימים כתיקונם קשה עד בלתי אפשרי להעביר בגלל ההשפעה האדירה של קבוצות אינטרס ושל מוקדי הכסף והכוח על הממשלה, הרגולציה, הכנסת, העיתונות, האקדמיה והמומחים.

בתחילת 2009 הפעילו הטייקונים הישראלים, המוסדות הפיננסיים שהם שלטו בהם והעיתונות שסרה למרותם לחצים אדירים על הממשלה להזרים עשרות מיליארדי שקלים לחילוץ הקבוצות העסקיות הגדולות, שנקלעו לקשיים בעקבות המשבר הפיננסי הגלובלי והמינוף האגרסיבי של מאזניהם.

העיתונים של אליעזר פישמן, שהיה כבר אז כנראה קרוב לפשיטת רגל שהוסתרה מהציבור, הובילו את הקמפיין. "נתניהו לטיפולך!" זעקה הכותרת הראשית בעיתון של פישמן, שרצה לדרבן את ראש הממשלה להזרים עשרות מיליארדים להצלת הטייקונים הממונפים.

העמדה של TheMarker היתה הפוכה: אין שום צורך לחלץ את פישמן, נוחי דנקנר, לב לבייב, שאול אלוביץ', האחים עופר, יצחק תשובה ושאר הטייקונים הממונפים. הפירמידות שבאמצעותן הם שולטים בחלקים גדולים מהמגזר העסקי הן מבנים פיננסיים מיותרים, טפיליים שמשרתים רק קבוצה קטנה של אנשים על חשבון הציבור כולו. עמדתנו היתה ברורה: קריסת הפירמידות האלה רק תועיל למשק.

לעומת זאת, חילוץ שלהם יגרום נזק כפול: הוא גם ישמר את השליטה של המשק בידי קבוצה קטנה שאין לה שום תועלת משקית והוא גם יפורר את הלגיטימיות של שוק ההון והמגזר העסקי. חילוץ של הטייקונים בכספי משלם המסים או הפנסיות יוכיח לציבור שישראל היא קלפטוקרטיה, שבה הסיסמאות על שוק עסקי, תחרות וכלכלת שוק הן אגדה. ברגע האמת לוקחים כסף מהציבור כדי לחלץ את החזקים והמקורבים. סוציאליזם לעשירים.

לשמחתנו, הממשלה לא נכנעה ללחצים של הטייקונים ועיתוניהם, והתוצאה היתה התאוששות מהירה מהמשבר ובעיקר מניעת מצב שבו הציבור מאבד לחלוטין את האמון במודל.

יש הטוענים שהמערכת הפוליטית והציבורית האמריקאית משלמת עד היום את המחיר על ההחלטה של ממשל אובמה שלא להעניש במסגרת תוכנית החילוץ הגדולה את הבנקאים שאחראים למשבר הפיננסי של 2008.

נתב"ג, השבוע
נתב"ג, השבועצילום: RONEN ZVULUN/רויטרס

הממשלה בישראל חייבת לסייע למגזר הפרטי בימים ובשבועות הקרובים. אבל הסיוע צריך להתמקד בעובדים, בעסקים ריאליים אמיתיים, באלה שחוסנם קריטי להמשך תפקודה של הכלכלה.

3. יצחק תשובה

הדרך הטובה ביותר להבין אילו סכנות אורבות לנו בתהליך שבו הממשלה תתחיל לתפור את חבילות הסיוע למגזר העסקי היא להביט במקרה המבחן של יצחק תשובה, שכמעט פשט את הרגל במשבר הפיננסי של 2008, וניצל בזכות תגליות הגז. התגליות לא מנעו ממנו לנצל עד הסוף את כללי המשחק המקובלים בשוק ההון ולעשות תספורת של 1.4 מיליארד שקל למשקיעים בדלק נדל"ן.

תשובה לא למד לקח מהאירועים של 2009, ולמרות תגליות הגז הוא המשיך להתנהל בשנים האחרונות עם מינוף גבוה - נתח עצום מעסקיו מומן בהלוואות. עוד לפני שמשבר הקורונה פרץ, היו תקופות קצרות שבהן האג"ח של החברות בשליטתו נפלו מחשש לאיתנות הפיננסית של הקבוצה.

בסוף השנה שעברה החליט תשובה, שרוב עסקיו ממוקדים בגז, שהוא מוכר לממשלת ישראל ביוקר באמצעות החלטת הממשלה הידועה בשם מתווה הגז ושהוא מגדיל את ההימור על שוק האנרגיה, וקבוצת דלק רכשה תמורת 1.72 מיליארד דולר את נכסי הנפט של ענקית האנרגיה שברון בים הצפוני.

יצחק תשובה
יצחק תשובהצילום: מיכל פתאל

מאז בוצעה הרכישה החלו האג"ח של קבוצת דלק לגלות עצבנות נוכח הפרופיל הפיננסי של החברה. לפני שבועיים החל מגדל החובות לקרוס. בסוף שבוע אחד קרו שני דברים: מחיר הנפט בעולם קרס והגוש הפוליטי של נתניהו קיבל 58 מנדטים, מה שמקטין את הסיכוי שהוא ימשיך לשלוט בלעדית באסדרה של משק האנרגיה.

התוצאה היא שהעצבנות בקרב המשקיעים באג"ח ובמניות הפירמידה של תשובה נהפכה להיסטריה. המשקיעים המוסדיים, המנהלים לנו את הפנסיות, זרקו בכל מחיר את ניירות הערך של תשובה, ונכון לשבוע האחרון הם נסחרים במחירים שמשקפים הערכה שקבוצת דלק צפויה להגיע לפשיטת רגל כלכלית או להסדר חוב משפטי.

גרוע מזה: החברות הפרטיות של תשובה, שמחזיקות בפירמידה, לא מפרסמות דו"חות כספיים לציבור - אבל במערכת הבנקאות מעריכים שהשווי של נכסי תשובה שממושכנים בהלוואות בנקאיות מתקרב במהירות לאפס. זהו בדיוק התהליך שראינו בעבר אצל דנקנר, פישמן ולבייב, שהונשמו על ידי מערכת הבנקאות לאורך שנים הודות להסתרה של מצבם הפיננסי בחברות הפרטיות שלהם.

אז מה עושים עכשיו? האם צריך לחלץ את תשובה, שיחד עם נובל אנרג'י שולט בתמר ובלווייתן - מאגרי הגז הענקיים של ישראל? אגב, גם מצבה של נובל אנרג'י בכי רע - מניותיה קרסו בחודש האחרון ביותר מ-50%.

התשובה פשוטה. אין שום צורך לחלץ את תשובה ואת עסקיו, וגם אין צורך להיכנס לפאניקה. ראשית, הגז במאגרי תמר ולווייתן לא הולך לשום מקום. שנית, עלות הפקת הגז הזה נמוכה מאוד. שלישית, קבוצת דלק היא ממילא חברה עם מומחיות קטנה מאוד בתחומי האנרגיה ביחס לרוב חברות האנרגיה הגדולות בעולם. אין שום צורך בתשובה או במנהליו השכירים כדי להבטיח המשך זרימה סדירה של הגז למשק.

אסדת קידוח לווייתן
אסדת קידוח לווייתןצילום: תומר אפלבאום

למעשה, בכל הקשור למשק הגז, הקריסה של עסקי דלק היא הזדמנות עבור הכלכלה הישראלית לתקן שורה של מחדלים שבוצעו באסדרה של משק האנרגיה בעשור האחרון. האסדרה של משק האנרגיה נלקחה בשבי של מונופול הגז. החלטת הממשלה הידועה בשם מתווה הגז הכשירה את המעמד המונופוליסטי של הגז ואת החוזה היקר וארוך הטווח עם חברת החשמל, שבאמצעותו מוכר המונופול את הגז לציבור.

אלמלא אותו מתווה, ישראל היתה יכולה היום להוריד את המחיר של הגז הנרכש על ידי חברת החשמל והתעשייה לחצי או שליש ממחירו הנוכחי. בתקופה של מיתון מהסוג שאנחנו נכנסים אליו עכשיו, ירידה דרמטית במחיר החשמל ובעלויות האנרגיה היא חמצן לנשימה למגזר העסקי וגם למשקי הבית.

המשבר הפיננסי של בעלי השליטה במאגרי הגז בישראל הוא הזדמנות להחזיר את התכנון של משק הגז לשליטת המדינה. המדינה לא צריכה בשום פנים ואופן לנהל את הפקת הגז - כל חברות האנרגיה הגדולות בעולם יעמדו בתור כדי לספק את השירות הזה בקבלנות למדינה. המדינה צריכה לנהל משא ומתן עסקי עם בעלי המניות והחוב על רכישת המאגרים והרישיונות להפקת גז - במחירי השוק הנמוכים, כדי להחזיר את השליטה בעתידה האנרגטי לידיה.

בשבועות הקרובים צריך להתנהל גם דיון ציבורי פתוח בשאלה אם המדינה צריכה להחזיר לבעלותה את שני המאגרים או אחד מהם. המחירים המונופוליסטיים הגבוהים שמונופול הגז גבה מהציבור בשבע השנים האחרונות והמסים הנמוכים ששולמו עד היום נומקו שוב ושוב על ידי חברות הגז ומקורביהן בממשלה ובעיתונות בסיכונים שהן לקחו. בפועל, הסיכונים נלקחו רק על שבריר מההשקעות בגז.

אבל גם אם נאמץ חלקית את התיאוריה שמחירי הגז המונופוליסטיים שיקפו את הסיכון שלקחו היזמים - הרי עכשיו, כאשר הסיכון התממש ומחירי הנפט קרסו בעולם, מגיע לציבור ליהנות מתנאי השוק ולקבל לידיו בחזרה את התמורה עבור הסובסידיה הסמויה שהוא נתן ליזמי הגז בשנים האחרונות. זה לא קפיטליזם ולא סוציאליזם - זה ניהול יעיל והוגן של המשק וניצול הזדמנויות. לא רק לתשובה מותר לנצל הזדמנויות. גם למשלם המסים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker