השחיתות ביום שלאחר נפילת נתניהו - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השחיתות ביום שלאחר נפילת נתניהו

יש סיכוי גבוה מאוד שהמתקפה ההיסטרית של נתניהו על מערכת המשפט, האכיפה, שירות המדינה, התקשורת והממלכתיות היא שירת הברבור שלו ■ הוא הרבה יותר מתוחכם מקודמיו, אבל הוא יגמור כמו אהוד אולמרט וכנופיית אריאל שרון

222תגובות
נתניהו
אמיל סלמן

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המשיך השבוע במסעו.

ביסודיות, כמעט בשיטתיות, עובר נתניהו בשנתיים האחרונות את כל המוסדות הדמוקרטיים הרשמיים והלא רשמיים, והולם בהם, מחליש אותם או מגחיך אותם.

הדיון הער השבוע בחוק שזכה לכינוי "חוק ההמלצות" — ביטול הנוהג של המשטרה לפרסם את המלצותיה בנוגע לחקירות של אנשי ציבור — היה למסך עשן אפקטיבי. הוויכוח לגיטימי לכאורה: האם יש תועלת מיוחדת או נזק בפרסום ההמלצה? או כפי שניסחה זאת שרת המשפטים איילת שקד: "הנוסח שהגענו אליו בסוף הוא סביר. הרעיון הוא שלא יהיו הדלפות כדי שאדם שהוא חשוד לא יבוזה וזה נראה לי הגיוני. יש כאן מספר ערכים שמתנגשים, ערך של זכות הציבור לדעת וערך של זכויות החשודים".

חוק ההמלצות פסול ומסוכן, לא מפני שנודעת חשיבות עליונה לפרסום ההמלצות של רשות האכיפה בהליך הפלילי, אלא רק משום שברור לחלוטין, ואין עוררין על כך גם בקרב תומכיו, שהוא תפור בעיתוי זה למידותיו של איש אחד: הבוס ששלח את שני משרתיו הנאמנים ליזום ולהעביר את החוק הזה.

המסר ששולח ראש הממשלה לציבור ברור: יש דין לאזרחים ויש דין לראש ממשלה. חוק, נוהל, נוהג או רגולציה שלא מתאימים לאינטרס האישי של ראש הממשלה ייעלמו מספרי החוקים, התקנות, הנוהגים והרגולציות. מדוע? כי אני הבוס, כי הכל פוליטי וכי כל פעולה של רשות דמוקרטית שמאיימת על שלטוני או מעמדי היא פוליטית — וככזאת אני חופשי לפעול נגדה בכל הכלים העומדים לרשותי.

חוק ההמלצות הוא נדבך נוסף בשורה של מהלכים, החלטות, חוקים והצהרות של ראש הממשלה, שנועדו לכרסם בהדרגה בכל מצג של ממלכתיות. אין אף מוסד דמוקרטי שעומד מעל ראש הממשלה, כל המוסדות כפופים לרצונותיו.

אבל הדיון בנחיצות של פרסום המלצות המשטרה בעניינם של אנשי ציבור אינו מסך העשן היחיד. מסך עשן נוסף הוא הח"כים דוד ביטן ודודי אמסלם. הם כליאי הברק התורניים של תהליכי כתישת הממלכתיות הישראלית.

הפיכת ביטן ואמסלם לסמל מאפשרת לאנשים שאמורים להיות שומרי הסף המשמעותיים להתנער מכל אחריות לחוק ההרסני השוחק את הממלכתיות הישראלית. היא מאפשרת לשרת המשפטים לתת ידה לחוק, תוך התעלמות מההיבט האישי בו. היא מאפשרת לכל שרי הקואליציה וצמרת המערכת המשפטית להפטיר משהו בסגנון "בפוליטיקה עושים פשרות".

יו"ר הקואליציה דוד ביטן וח"כ דוד אמסלם בכנסת, השבוע
אמיל סלמן

לתת תחזית, בעיקר בתקופה מפחידה זו, שהלגיטימיות של דמוקרטיות ליברליות בכל העולם עומדת תחת מתקפה, יהיה יומרני. אבל אם נתעלם לרגע מהאפשרות שאנחנו עומדים מול נקודת מפנה היסטורית, הרי שיש סיכוי גבוה מאוד שהמתקפה ההיסטרית של נתניהו על מערכת המשפט, האכיפה, שירות המדינה, התקשורת והממלכתיות היא שירת הברבור שלו. הוא הרבה יותר מתוחכם מקודמיו, אבל הוא יגמור כמו אהוד אולמרט וכנופיית אריאל שרון: במקרה הטוב יסולק מכל עמדות הכוח, במקרה הרע ילבש מדים כתומים.

אין זה מוקדם מדי לדון בשאלה איך ייראו הדמוקרטיה והממלכתיות בישראל ביום שאחרי נתניהו. גם אלה הסבורים שנתניהו יישאר כאן עוד קדנציה צריכים לקחת חלק בדיון הזה, כי הוא חיוני לכל השאלות החשובות ביותר: איך הגענו למשבר כה חריף, מדוע חלק לא מבוטל מהציבור עדיין תומך בשיטת נתניהו ומה ניתן לעשות כדי להוביל לשינוי בנורמות, בתפישות ובהעדפות של הציבור.

מקום טוב להתחיל בו את הדיון הזה הוא דווקא אותו נוהג שחוק ההמלצות מבקש לאסור: פרסום המלצת המשטרה המשטרה ביחס לסגירת התיק או הגשת כתב אישום בענייניהם של אנשי ציבור שנחקרו בחשדות לפלילים. רבים מאלה שיצאו בביקורת חריפה כלפי החוק טענו השבוע שהוא ימיט מכה אנושה על התהליך הפלילי, יאפשר לאנשי ציבור להימלט מאימת הדין ויחליש את רשויות האכיפה.

ייתכן. אבל כדאי לעצור ולהיזכר בכמה מהמקרים האחרונים שבהם פירסמו המשטרה או פרקליטות המדינה את המלצותיה להגיש כתב אישום נגד כמה מהאנשים הבכירים ביותר במערכת הציבורית בישראל: ראש ממשלה אחד, משפחה של ראש ממשלה אחר ושר ידוע שמונה לאחר מכן לשר הביטחון.

במארס 2004, בתום התייעצויות עם צמרת הפרקליטות, החליטה עדנה ארבל, שהיתה פרקליטת המדינה וכיהנה כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה בין סיום כהונת אליקים רובינשטיין לכניסתו של מני מזוז לתפקיד, כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, והקבלן דודי אפל בגין מתן וקבלת שוחדת בפרשה שנודעה כ"אי היווני". שלושה חודשים לאחר מכן פירסם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כיום שופט בבית המשפט העליון, מסמך מפורט של 25 אלף מלה, שבסופו הסביר כי אין מקום להגיש כתב אישום נגד שרון. הקריאה במסמך של מזוז אז, כמו היום, תותיר את הקורא מתוסכל: מזוז מפרט שורה ארוכה של ראיות להתנהלות שלקורא הסביר נראית כמו שחיתות של ראש הממשלה, בנו ומקורביו — אך מחליט שאין די בראיות לגיבוש כתב אישום פלילי, ולא אומר מלה אחת של ביקורת על שרון.

אריאל שרון
אבי אוחיון / לע"מ

בסיפא של ההחלטה מסביר מזוז שאמנם יש מסכת מורכבת של טובות הדדיות שקיבלו אפל ושרון, אך "אין בנמצא ראיות של ממש ליצירת החיבור ההכרחי בין הפעולות והמעשים של שני הצדדים, ושל היסוד העובדתי והיסוד הנפשי, לרבות הוכחת הקשר סיבתי שבין המתת (שנתן אפל) לפעולה הקשורה בתפקידו של שרון".

ומה היתה התגובה הציבורית למסמך מזוז? המדינה רעשה? ערוץ 2, ערוץ 10, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" בישרו על סופה של הדמוקרטיה? הפגנות שבועיות מול ביתו של מזוז ומול החווה של שרון ובניו? רחוק מכך.

בינואר 2013 הודיעה פרקליטות המדינה שהיא מחליטה לסגור את התיק נגד גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, בפרשה שבמרכזה עמדו אביו ואנשי העסקים סיריל קרן ומרטין שלאף. במסמך סגירת התיק תיארה הפרקליטות כיצד הועברו בין השאר 3 מיליון דולר בעסקות סיבוביות בכל רחבי הגלובוס ונחתו בחשבונו של שרון הבן. שרון הסביר שהוא היה יועץ לפרויקט של ״השבחת הגידולים בקולחוזים״ ברוסיה, אבל מהעדות שנגבתה ממנהלי החברה ששילמה לו את סכומי העתק עלה שהילד המוכשר ביקר בקולחוזים פעם אחת, נטל דגימות קרקע, התבונן בשדות וערך ביקורת לגבי גידולים חקלאיים. המחקר הזה, שלכאורה שווה 3 מיליון דולר, מעולם לא נמצא ולא הוצג לחוקרי המשטרה ו״ממילא אין ראיה מוחשית לעצם קיומו״ או ״באשר לתרומה כלשהי שניתן לייחס לגלעד שרון לאותו מחקר״.

האם חשיפת מיליוני הדולרים שהועברו לבנו של ראש הממשלה לשעבר, הסחבת המשונה בתיק וההחלטה לסגור אותו עוררו גל תגובות במערכת הפוליטית ובתקשורת? לא ממש. עניין אפסי. הפרשה שקעה בתהום הנשיה וגם לא צפה ועלתה כאשר שרון הודיע שהוא מבקש להצטרף לליכוד.

שערי הארץ 1

בקיץ 2009 פירסמה המשטרה את המלצתה להגיש כתב אישום נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, בגין עבירות שוחד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבושי הליכי משפט והטרדת עד. המלצת המשטרה הגיעה לאחר שורה של פרסומים ב״הארץ״ ובערוץ 10 על מיליוני דולרים שהתגלו בחשבונות של בתו של שר החוץ ושל הנהג שלו.

בניגוד לפרשת האי היווני, שבה הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה מיהרו לקבל החלטה, הפעם לקח ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כמעט שלוש שנים לפרסם את החלטתו בעניין ליברמן אף כי היתה מונחת לפניו טיוטה של החלטה שניסחה הפרקליטה המלווה את התיק, ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות, אביה אלף. בדצמבר 2012 פירסם היועץ מסמך מדהים, שבו פירט מאות ראיות, מסמכים, עדים, חשבונות בנק, חשבוניות ואנשי עסקים שהעבירו מיליוני דולרים לחשבונות מקורבי ליברמן. בסופם הוא פירט את החלטתו שלא להעמיד את ליברמן לדין בהיעדר יכולת להרים את נטל הראיה הפלילית, לדעתו.

אביגדור ליברמן
מוטי מילרוד

ההחלטה של וינשטיין, שחשפה לראשונה בצורה מלאה חלק גדול מהראיות שהיו בידי המשטרה וההסברים שליברמן ובתו נתנו למיליוני הדולרים, היתה מדהימה. חלק מהקטעים בה היו מפחידים כמו תיאור של עדים שנאלמו, נעלמו או חזרו בהם, וחלקם היו גרוטסקיים במיוחד כמו העדות של הבת, שהיתה במועד הרלוונטי בת 20, שבה היא מסבירה שאכן אין לה מושג מיהם בעצם הלקוחות של החברה ״שלה״ שהיא ״ניהלה״, ששילמו לה מיליוני שקלים, משום שהיא ״עסקה״ ״במקרו״ ולא ״במיקרו״.

ומה קרה בעקבות ההחלטה לסגור את התיק של ליברמן בניגוד להמלצת המשטרה, שפורסמה בציבור? ומה קרה בעקבות חוות דעת נגדית של משה לדור, פרקליט המדינה, שחשב שדווקא היה מקום להגיש כתב אישום נגד ליברמן? הפגנות מול ביתו של וינשטיין? קריאות לפירוק הקואליציה? כמובן שלא: התגובה של חלקים גדולים מכלי התקשורת היתה פיהוק ארוך. "ידיעות אחרונות", שאז עוד היה המונופול המשפיע ביותר בשוק העיתונות, חגג את ההחלטה, בדומה לחגיגות שערך כל פעם שחלה תפנית חיובית כלשהי במסכת המאבקים הפליליים של אולמרט.

תגובת התקשורת והזירה הציבורית כולה לסגירת התיק נגד ליברמן היא החלק החשוב ביותר בפרשת השחיתות הזו, והסוגיה שעלינו לשנות לקראת היום שאחרי נתניהו, אם אנחנו באמת מעוניינים למגר את השחיתות בישראל. סגירת התיק נגד ליברמן, בניגוד להמלצת המשטרה, בניגוד לדעת פרקליט המדינה ובניגוד להיגיון הבריא של כל מי שקורא את ההחלטה עצמה ואת חומר הראיות, הפכה את ליברמן בהדרגה לאחת הדמויות המוערכות והאטרקטיביות ביותר בזירה הציבורית.

שערי הארץ 2

חלק מכלי התקשורת שלוקחים חלק פעיל בקמפיין החשוב נגד נתניהו עסקו בשנים האחרונות — מי במעשה ומי במחדל — בהפיכת ליברמן לדמות ממלכתית. ״המבוגר האחראי״, ״מועמד לראשות הממשלה״, הפוליטיקאי המפתיע, השקול, המתוחכם וכיוצא באלה.

ליברמן יוצא ובא באולפני הטלוויזיה, באולפני אתרי האינטרנט, בראיונות סוף שבוע, שבהם הוא לעולם לא מעומת עם מיליוני הדולרים שנמצאו בחשבונות הבנק של מקורביו. לעתים האנשים שמראיינים אותו, עורכים וממקמים את הראיונות, את האריזה, המיקום וההקשר, הם אותם אנשים ששוצפים אש וגופרית על נתניהו.

תהליך ההאדרה, הנרמול והריטוש של הפרופיל המושחת של ליברמן הגיע לשיאו במאי 2016, כאשר נתניהו פיטר את שר הביטחון, משה יעלון, ומינה תחתיו את ליברמן. זה היה רק כמה ימים לאחר שהליכוד פירסם הודעה שבה נאמר: "ליברמן מנסה לעשות הסבה מקצועית מפרשן פוליטי כושל לפרשן צבאי שלא עומד בתנאי הסף. אדם שהכדור היחיד ששרק לו ליד האוזן הוא כדור טניס, אדם שלא הוביל מימיו אפילו לא חייל אחד לשדה הקרב ולא קיבל החלטה מבצעית מימיו, אדם שלא שרד ישיבת קבינט אחת מתחילתה ועד סופה, לא יכול להיות פרשן צבאי".

אילו הפגנות התקיימו לאחר מינוי ליברמן לשר הביטחון? אילו הודעות ווטסאפ עברו כאש בשדה קוצים בקרב מאות אלפי ישראלים? כלום.

אפשר לספק כל מיני הסברים לאדישות היחסית שגילו התקשורת והמערכת הפוליטית לפרשיות השחיתות של ליברמן, אולמרט, שרון ומקורביהם, לעומת מה שמתרחש בחודשים האחרונים: הצטברות המהלכים האלימים של נתניהו נגד המוסדות הדמוקרטיים והממלכתיות או עליית מדרגה ברגישות של הציבור לשחיתות. אפשר גם שהמיאוס מהמדיניות של נתניהו ומסגנונו המסית תורם לכך שהציבור מתעורר ונאבק נגדו שבוע אחרי שבוע בפתח תקוה ובשאר חלקי הארץ.

אולם אפשר שיש הסבר נוסף: המאבק בשחיתות בישראל אינו רק מאבק בשחיתות, גם לא בשנה האחרונה, אלא בעיקר מלחמת כנופיות — הכנופיה של נתניהו והכנופיה של אלה שרוצים להדיח את נתניהו.

הפגנה בפתח תקוה, סמוך לביתו של היועמ"ש
עופר וקנין

וזה מביא אותנו לשאלה שבכותרת: מה יקרה ביום שלאחר נפילתו של נתניהו, לאחר הגשת כתב האישום, לאחר שהציבור ימאס בו, לאחר שינוי בקונסטלציה הפוליטית? האם יהיה כאן ניצחון אדיר למאבק בשחיתות? ליברמן יסולק מהפוליטיקה? ראש הממשלה הבא לא יעשה עסקות עם הטייקונים ובעלי העיתונים והערוצים? שר האוצר הבא יפרק את מונופול הגז וישחרר את אגף התקציבים, משרד האנרגיה ומשרד המשפטים מהלפיתה של מונופול הגז ועורכי דינו? יסולקו מהממשלה ומהכנסת פוליטיקאים שהשתמשו במשאבים ציבוריים כדי להגיע לשלטון? שחר של יום חדש יפציע — או שמא כנופייה חדשה תשתלט על מוקדי הכוח והכסף במדינה ותיהנה מהשחיתות — על חשבוננו ועל חשבון המדינה והחברה?

צר לי, החברים בפתח תקוה, צר לי ידידיי העיתונאים — אין כרגע עדויות שתומכות בתרחישים החיוביים. נתניהו הוא לא דאוס־אקס־מכינה שנחת עלינו מהשמים וצריך כפר שלם של משתפי פעולה כדי לאפשר את המשך שלטונו. במקביל לקמפיין לסילוק נתניהו הרומס את הממלכתיות הישראלית צריך לנהל מערכה גדולה ועמוקה הרבה יותר — והגיע הזמן להתחיל אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#