הארווי המזוהם, הוליווד המסייעת והתקשורת המתחנפת - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הארווי המזוהם, הוליווד המסייעת והתקשורת המתחנפת

הסיפור של ויינשטיין אינו רק סיפור על צמרת הוליווד המזויפת, שנושאת דגלים של רעיונות ליברליים אבל מאפשרת לאנשים מסוגו לשגשג במשך עשורים. זה לא רק סיפור היחס של תעשיית הסרטים לנשים. זה סיפור על ריכוז כוח כלכלי שמאלף ומסרס את כלבי השמירה - במקרה זה גם התקשורת

58תגובות
הארווי ווינשטיין
Jordan Strauss/אי־פי

יותר מ–30 שנה הוא מטריד, אונס, תוקף, משפיל וממרר את חייהן של עשרות, אולי מאות, נשים בתעשיית הסרטים בהוליווד.

30 שנה שבמהלכן מאות שותפים, עובדים, מכרים, עוזרים, עוזרות, שחקניות, שחקנים ואנשי עסקים שעבדו עם הארווי ויינשטיין צפו בבהמה ההוליוודית הזאת דורסת, רומסת ומשפילה נשים.

ומדי שנה, כאשר מאות מיליוני אנשים בכל רחבי העולם התכנסו מול הטלוויזיה כדי לצפות באירוע הנוצץ והמצולם ביותר בהוליווד, טקס האוסקר, ניצלו מאות שחקנים, מפיקים, במאים ותסריטאים את הרגע הדרמטי שבו עלו לבמה כדי להודות, לקלס, לשבח, להתרפס ולהתחנף לאותו איש: הארווי ויינשטיין.

מאז חשף לפני עשרה ימים "ניו יורק טיימס" את סיפוריהן של שמונה נשים שמספרות כי ויינשטיין התקיף אותן, נחשפו כבר 40. כמעט כל יום מופיעות עוד שתיים או שלוש נשים עם סיפורים מחרידים ודומים להפליא: הן נקראות לפגישה, שמועברת לפעמים במפתיע, לעתים מראש, מהמשרד לסוויטה במלון; ויינשטיין מחמיא, משפיל, תוקף, נסוג, תוקף שוב ובעיקר מבהיר להן: אם לא תתמסרו — לא תהיה לכן קריירה בעיר הזאת.

הדרך הטובה ביותר להבין כיצד הצליח ויינשטיין להטריד עשרות נשים במשך עשרות שנים, כמעט בגלוי, מבלי להגיע לכלא, היא לעקוב אחר התגובות של כל צמרת הוליווד, עולם העסקים והפוליטיקה לכתבה ב"ניו יורק טיימס".

ביום וביומיים הראשונים לחשיפה נאלמו רבות מהדמויות הגדולות ביותר בארה״ב — שחקנים, פוליטיקאים ואנשי עסקים. רק כאשר היה ברור שוויינשטיין גמור, שהוא לא ייצא מזה חי, החלו להופיע הגינויים.

חשיפת מטרידים מיניים בעלי כוח ושררה היא אחת המשימות העיתונאיות הקשות ביותר. הנשים שנאנסו, הוטרדו והושפלו לוקחות סיכון אדיר אם הן נחשפות בתקשורת. השיחות עם העיתונאים והחשיפה פותחות פצעים מדממים, שוברים את הרוח ולעתים קרובות יוצרים סטיגמה חברתית וקושי אדיר להשתלב בשוק העבודה. כל מוטרדת עומדת מול הסיכון שהחשיפה תחסל לה את הקריירה, תפגע במשפחתה ותרדוף אותה כל חייה.

אבל פרשת ויינשטיין היא לא הסיפור הרגיל על הקושי לחשוף מטרידים מיניים סדרתיים. העוצמה שהיתה לוויינשטיין והשיטות שהפעיל במשך שנים לא לקוחות מעולם המטרידים והאנסים, אלא מעולם המאפיה. ויינשטיין עמד בראש ארגון מאפיה, ממרכז הוליווד, דרך וושינגטון ועד מנהטן.

רבקה טרייסטר
Dana Meilijson

הכוח האדיר שריכז ויינשטיין בידיו נועד בראש ובראשונה לקדם את עסקי הסרטים שלו, אבל היה אפקטיבי להחריד לא רק בהפקה של סרטים, גיוס כסף, טאלנטים ויחסי ציבור. הוא היה אפקטיבי בהזנה בלתי פוסקת של מכונת הסקס בכפייה שהוא פיתח במשך שלושה עשורים.

האלימות של ויינשטיין בהתנהלות העסקית שלו בהוליווד שירתה אותו בדיוק באותה דרך בתחביב הצדדי שלו: להטריד, לאנוס ולהשפיל נשים. בעסקים, בדיוק כמו בהטרדות, המוטו היה שאם לא תתיישרו, אם לא תצייתו, אם לא תתכופפו — אני ארדוף ואחסל אתכם. לא תוכלו לעבוד יותר בעיר הזאת, לא תוכלו להראות את פרצופכם ברחוב. מכונת יחסי הציבור של ויינשטיין, שמיתגה כל פרויקט שלו כהצלחה יוצאת דופן, היא ששירתה אותו בהסתרת הטרדותיו המיניות.

לאחר הבוקר של 5 באוקטובר, כאשר בעמוד הראשון של "ניו יורק טיימס" קבעה הכותרת שוויינשטיין הטריד שמונה נשים, החל המידע לצאת טיפין טיפין. ראשונה להסביר את השיטה היתה העיתונאית רבקה טרייסטר, שהיא ובן זוגה לחיים טעמו מנחת זרועו של ויינשטיין לפני 13 שנה. טרייסטר תיארה מקרה משנת 2000, שהתרחש במסיבה בניו יורק לרגל יציאת ספר, כשוויינשטיין צרח ואיים עליה. בן זוגה התערב, ואז ויינשטיין התנפל עליו, נעל את הראש שלו באחיזת ״נלסון״ וגרר אותו לשדרה השישית כשהוא הולם בו. עשרות צלמים ועיתונאים עמדו במקום, אבל למחרת לא התפרסמה שום תמונה של ויינשטיין תוקף את העיתונאי, והאירוע תואר כ״מריבה״.

טרייסטר, שעוקבת אחרי ויינשטיין במשך שנים, ידעה להסביר את השיטה: ויינשטיין היה מקושר לצמרת העיתונות בארה״ב מהחוף המזרחי ועד המערבי. הוא סיפק לעיתונאים ולמו״לים שבעה שירותים: ג׳ובים, חוזי ייעוץ, פוטנציאל להפוך כתבות שלהם לסדרות, רכילויות וחדשות, הזמנות למסיבות הנחשקות שלו, חיבורים חברתיים ופוליטיים ומודעות פרסומת לעיתונים. שוב ושוב מתברר שעיתונאים שרוקדים, מתחככים ומבלים במסיבות ובאירועים החברתיים של אנשי הכוח והשררה בתחומי הסיקור שלהם יהיו גם אלה שיפנו מבטם הצדה כאשר מעשי נבלה, שחיתות ורוע יתרחשו.

מול הגזרים היו מקלות: מי שלא שיתף פעולה, מי שלא ציית לוויינשטיין, לקח סיכון אדיר: לאבד מקורות, לאבד גישה לאנשים החשובים בהוליווד ולהיות חשוף לעיתונות שלילית. הכוח האדיר של ויינשטיין היה בשתילת ידיעות שליליות ולפעמים מלוכלכות על אנשים שלא צייתו. הוא היה מספק מידע רגיש על השחקנים שעבדו אצלו: עבורו המידע היה מטבע עובר לסוחר.

תסריטאים, במאים ועיתונאים מיהרו השבוע להכריז שעלייתו ונפילתו של ויינשטיין נראות כמו תסריט לסרט הוליוודי נהדר. סרט כנראה יהיה, והוא אכן יהיה הוליוודי, כלומר יתמקד בדמות הגדולה מהחיים, האלימה והמרושעת, ויימנע מלתאר את הסיפור האמיתי, החשוב, המורכב והכואב העולה באופן ברור מפרשת ויינשטיין: זה לא ויינשטיין שאנס והשפיל את הנשים האלה — זה הכפר ששמו הוליווד שאנס אותן. כדי להסתיר, להתעלם, לקבור התנהגות כה אלימה לאורך עשרות שנים צריך הרבה מאוד משתפי פעולה.

התקשורת התמקדה בעיקר בשחקנים ובבמאים שעבדו עם ויינשטיין וטענו שלא ידעו מה קורה: כוכבים כמו מאט דיימון ובן אפלק וכוכבות קולנוע אחרות שהתמהמהו מאוד אחרי חשיפת "ניו יורק טיימס", ולא מיהרו להוקיע את ויינשטיין.

ואכן, כל הסימנים מראים שהרבה מאוד שחקנים, במאים ואנשי עסקים בהוליווד ידעו על התנהגותו של ויינשטיין ושתקו. הם שתקו כי הם היו ממוקדים אך ורק בקריירה ההוליוודית שלהם, ולא היה להם שום רצון לחשוף את האיש שנחשב במשך יותר מעשור למפיק החזק ביותר בארה"ב.

אבל הכישלון הגדול ביותר היה של התקשורת, שנכנעה לאלימות של ויינשטיין במקרה הטוב או שירתה אותו בהכנעה במקרים רבים אחרים, כדי ליהנות מכל השירותים וטובות ההנאה שהוא ידע להרעיף על כל מי שהיה יכול לתרום או לסכן את התדמית של מצליחן, גאון ומבריק שהוא טיפח במשך השנים.

בשבוע שעבר, כמה ימים לאחר ש"ניו יורק טיימס" חשף את ויינשטיין, חרג העיתון מהסגנון השמרני שמאפיין אותו בדרך כלל, וכתב התקשורת של העיתון, ג׳ים רוטנברג, לקח את הקוראים למקום ש"ניו יורק טיימס" וכלי התקשורת המרכזיים בדרך כלל לא לוקחים אליו את קוראיהם: למאחורי הקלעים של התקשורת — המטבח המלוכלך והאלים ביותר שאליו הם לא נחשפים.

הארווי וויינשטיין
Mike Blake/רויטרס

ב"ניו יורק טיימס" הלכו כמעט את כל הדרך: הם גילו לקוראים שלהם שיש קרטל מאפיונרי ואלים, באנגלית הם קראו לזה Racket, של קומץ אנשי יחסי ציבור, עורכי דין ואנשי עסקים שמקורבים אליהם. הקרטל הזה הוא כמו ארגון פרוטקשן של המאפיה: כאשר עיתונאי או עיתון מנסים לחשוף אדם בעל כוח יוצא דופן בעולם העסקים — הקרטל ייצא לחסל אותם.

כך כתב רוטנברג: "יש עוד דינמיקה שפועלת במצב הזה, שמעורב בה משהו שדומה לפרוטקשן של ארגוני פשע מאורגן. זאת רשת של סוכני יחסי ציבור ועורכי דין בתחום, ששומרים על סודותיהם של המעסיקים שלהם, ומסתירים את מעלליהם מעיני הציבור. רשת הפשע הזאת היא יריב רב־עוצמה לכל מי שמנסה לחשוף את האמת. היא משתמשת בכל כלי שברשותה כדי להתיש עיתונאים או לשבור את רצונם, באמצעות פתיונות בדמות הזמנות להקרנות בכורה, גישה לכוכבים, ובמקרים מסוימים אפילו חוזים לפרסום ספרים או הפקת סרטים. אם מתקפת הפיתויים הזו אינה עובדת, רשת הפשע תפעל להכפיש את יריביה או לתבוע אותם. כל ארגון חדשות שיוצא נגד הפרוטקשן הזה צריך להתכונן להילחם, ולהיות בטוח בדיווחיו כדי לעמוד בפני תביעות אפשריות".

אלא ש"ניו יורק טיימס" לא הלך עד הסוף: בכתבה לא הוזכרו במפורש שמותיהם של היח"צנים ועורכי הדין, אנשי ה–Racket, שיצאו לתקוף, לחסל ולאיים על מי שרצה לחשוף את ויינשטיין.

בימים האחרונים אפשר היה לקרוא בעיתונים אחרים עוד פרטים מהשיטה: היכולת של הקרטל המאפיוזי של יח"צנים לבלום סיפורים שליליים על אנשים מהסוג של ויינשטיין לא קשורה רק לגדודי עורכי הדין שהם מחזיקים, מוכנים לצאת לטרף, לאיים ולהחליש — אלא בעיקר לשוט המאיים ביותר שלהם: להכפיש את מי שיוצא נגדם בעיתונים אחרים.

זה בדיוק מה שקרה לשחקנית האיטלקייה אמברה בטילנה גוטיארס, שלפני שנתיים התלוננה במשטרת ניו יורק נגד ויינשטיין. התלונה חזרה אליה כבומרנג: עיתונים רבים בארה״ב ובבריטניה מיהרו לדווח כי היא השתתפה באחת מהמסיבות הנודעות לשמצה של ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני, בניסיון לעשות לה דה־לגיטימציה.

מדוע מעשיו של ויינשטיין נחשפו לבסוף באוקטובר 2017? רונאן פארו, בנה של מיה פארו, שעבד על הסיפור במשך עשרה חודשים, אך פירסם אותו לבסוף רק אחרי "ניו יורק טיימס" מפני שרשת NBC שבה עבד סירבה לפרסם את הסיפור, טוען שהנשים המותקפות קיבלו אומץ לדבר בעקבות גל פרשות בולטות של הטרדות מיניות שנחשפו בקיץ בארה״ב, ובראשן הבכירים ברשת החדשות פוקס — רוג׳ר איילס וביל אוריילי — וכמובן הקלטת של דונלד טראמפ שבה הוא מתאר את התנהלותו המבחילה כלפי נשים.

אבל במקרה של ויינשטיין יש סיבה חשובה יותר: חברת הפקת הסרטים של ויינשטיין נחלשה בשנים האחרונות, והיכולת שלו לקנות את שיתוף הפעולה של צמרת הוליווד, התקשורת והפוליטיקה נחלשה. ייתכן שגם בחירתו של טראמפ שחקה את כוחו של ויינשטיין, שהיה תורם גדול להילרי קלינטון ומקורב גם לברק אובמה. רק השנה לקח ויינשטיין את מליה אובמה לעשות התמחות אצלו בחברה.

התקשורת האמריקאית, בעיקר הטלוויזיה והרדיו, נהפכת בעשור האחרון ליותר ויותר מפלגתית ומחנאית: ערוצים ותחנות דמוקרטיים וליברליים מול ערוצים ותחנות רפובליקאיים ושמרניים. אבל מול גורמים כמו ויינשטיין ומוקדי כוח כלכליים אחרים נחשף החלק האפל של התקשורת: ההטיה העיקרית שלה היא לא לשמאל וימין, אלא לכוח. והכוח נמצא לעתים קרובות בצמרת המגזר העסקי. מועדון ההון־שלטון מגן על חבריו, וחברות ענק קוברות פרשיות פליליות של אונס והטרדות במעשה של שגרה באמצעות הסכמי חשאיות ושתיקה. חוזים משפטיים, חוקיים לכאורה, מסתירים התנהגות פלילית.

שהרי אם ויינשטיין היה כה מקורב לראשי המפלגה הדמוקרטית, לאליטה הליברלית, מדוע כלי תקשורת ימניים לא חשפו אותו? כנראה שלרשת פוקס — שבראשה עמד המטריד המיני הסדרתי רוג׳ר איילס, והטאלנט הפופולרי ביותר שלה, ביל אורייילי, ששילם לחמש נשים מיליוני דולרים כדי לסגור תלונות על הטרדות מיניות — לא היה עניין, רצון או יכולת להתקרב לנושא הזה, בוודאי לא כשהמטריד הוא בעל עוצמה כלכלית כה גדולה. פוקס היא חלק מהאימפריה של רופרט מרדוק, שיש לה עסקים רבים בהוליווד, ובמשך השנים קיבל ויינשטיין סיקור מפנק ואוהד מהעיתונים של מרדוק.

הסיפור של ויינשטיין אינו סיפור רק על צמרת הוליווד המזויפת, שנושאת דגלים של רעיונות ליברליים, אבל מאפשרת לאנשים מסוגו לשגשג במשך עשורים. זה לא רק סיפור היחס של תעשיית הסרטים לנשים. זה סיפור על ריכוז כוח כלכלי שמאלף ומסרס את כלבי השמירה — במקרה זה גם התקשורת. ויינשטיין הוא תזכורת לכולנו שהניוון וההשחתה לא התחילו עם עליית טראמפ, ואינם נחלתו של צד פוליטי — לא בארה״ב, לא באירופה ולא בישראל. ויינשטיין הציב מראה מול האליטה של המעמד היצירתי ולכאורה ליברלי, ומזכיר לה שהיא אינה שונה בהרבה מאלה שהיא אוהבת לבקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם