תיקי 4000 ו-5000: כך שודדים מאתנו צוללת, כל שנה, לאור יום - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תיקי 4000 ו-5000: כך שודדים מאתנו צוללת, כל שנה, לאור יום

הקיץ מלאו חמש שנים לתחילת הרפורמה בסלולר, וקשה לחשוב על רפורמה שתוצאותיה כה חדות, ברורות וניתנות לכימות: מאז שבירת הקרטל האלים של הפירמידות ששלטו בשוק, נחתכו מחירי הסלולר ב–50%–90%; הצרכנים חוסכים כל שנה יותר מ–5 מיליארד שקל בחשבונות הסלולר שלהם

168תגובות
הפגנה נגד יוקר המחיה, 2012
מוטי מילרוד

"ולשקף הזה אני קורא 'מכות מצרים'", הסביר יו"ר סלקום לקבוצת העיתונאים שישבה מולו. "תראו עם כמה שינויים צריכות חברות הסלולר להתמודד: הפחתת קנס יציאה, מפעיל חמישי, נדידה פנים־ארצית. וזה רק חלק מהרשימה. יש מישהו שמסוגל לחשב מה הנזק המצטבר של כל המהלכים האלה?"

זה היה קיץ 2010. הדובר הוא עמי אראל, יד ימינו של נוחי דנקנר, שהיה אז אחד מ"ראשי המשק" הישראלי — חבר בכיר במועדון קטן של מנהלים, שרוב העיתונאים, הפוליטיקאים, רואי החשבון, עורכי הדין והכלכלנים היו מצדיעים לו וחוששים ממנו. הוא היה ספק הג'ובים, החוזים, הפרסום והכסף הגדול ביותר במגזר העסקי. מאות מנהלים, דירקטורים, רואי חשבון, עורכי דין, אנשי עסקים וסטארט־אפיסטים עברו דרך המשרדים שלו ושל הבוס שלו כל חודש. כולם רצו את קרבתו — כלומר את הכסף שלו.

במסיבת העיתונאים הזאת הציג אראל שורה של נתונים, שלפיהם השינויים המוצעים בענף הסלולר מנוגדים לרגולציה שמקובלת במדינות המפותחות — מועדון ה–OECD.

למסיבות העיתונאים מהסוג הזה היתה מטרה גלויה וסמויה: המטרה הגלויה היא להפחיד את כל מקבלי ההחלטות שכל הצעדים לפתיחת שוק הסלולר לתחרות יגרמו נזק אדיר לתקשורת, להשקעות, למשק. המסר הסמוי היה לאיים: אנחנו לא רק סלקום — אנחנו אי.די.בי, אנחנו כלל ביטוח, ויש לנו חברים בכל מוסד פיננסי במדינה ובכל משרד ממשלתי. מי שיתעסק אתנו יחטוף.

עמי אראל
ניר קידר

כאשר הרמז לא הובן בכמה משרדים בתל אביב, למשל במערכת TheMarker, לא היתה ברירה אלא להעלות את רף האלימות: כמה חודשים לאחר מכן הודיעה דיסקונט השקעות בניהולו של אראל שהיא רוכשת את "מעריב", עיתון שהפסיד במשך עשור מאות מיליוני שקלים, שלא היתה כל דרך להבריא ושלא היתה לו שום סינרגיה עם עסקיה של דיסקונט השקעות. אראל לא קנה עיתון — הוא קנה אקדח שיוכל להצמיד לרקתם של אלה שסירבו לשתף פעולה. זאת היתה קנייה קלה: ככלות הכל מדובר בכסף ציבורי, והדירקטורים באי.די.בי ובדיסקונט השקעות היו ברובם עבדים כנועים של הבוס. הפסדי העתק של העיתון, ההלוואות מהבנקים, הצפי למשבר מתמשך בעיתונות המודפסת — כל אלה לא עניינו אותם. זה כסף של אנשים אחרים.

ארכיוני העיתונים הכלכליים מ–2010–2011 מלאים בתחזיות ובאיומים של אראל וחבריו מה יקרה כאשר חס וחלילה יירדו דמי הקישוריות בשוק הסלולר (מהלך מקדים קריטי לפתיחה לתחרות) וייכנסו אליו מפעילים חדשים. התמה הכללית היתה ברורה: לא לחברות שלנו, לא לכיס שלנו, לא למעמד הכלכלי, החברתי האישי שלנו אנחנו דואגים — אלא למשק, לעובדים, להשקעות בתשתית לשוק התקשורת. מדובר בציונים פטריוטים.

הקיץ מלאו חמש שנים לתחילת הרפורמה בסלולר, וקשה לחשוב על רפורמה שתוצאותיה כה חדות, ברורות וניתנות לכימות: מאז שבירת הקרטל האלים של הפירמידות ששלטו בחברות הסלולר, נחתכו מחירי הסלולר ב–50%–90%; אזרחי ישראל חוסכים כל שנה יותר מ–5 מיליארד שקל בחשבונות הסלולר שלהם; שירותי הסלולר השתפרו דרמטית; וחשבונות הסלולר שהיו בעבר מלאכת מחשבת של רמייה, ניפוח וסרבול, נהפכו לפשוטים ובעיקר נמוכים. תעריפי הסלולר בישראל הם מהנמוכים בעולם. כל מה שאראל וחבריו אמרו התברר כהבלים במקרה הטוב.

אבל אחרי ירידת המחירים והשיפור בשירות נותרו שלוש שאלות חשובות: 1. מה קרה ליכולתן של החברות להשקיע ולהתפתח? 2. מה קרה לשוק העבודה כתוצאה מהתכווצות שוק הסלולר? 3. האם התחרות הזאת היא בת־קיימא או זמנית?

צלילת המחירים בסלולר

בקיץ 2017 הגיעו סוף־סוף הנתונים, והם יותר ממדהימים. האחרון שבהם פורסם השבוע, כמעט ללא תשומת לב, בתוך הדו"חות הכספיים של חברת אלקטרה צריכה. אבל נתחיל עם תשובה לשאלה הראשונה.

האם חברות הסלולר יכולות להשקיע ולהתפתח? עיון בדו"חות הכספיים של חברות הסלולר מעלה שלמרות קריסת ההכנסות שלהן כתוצאה מהתחרות, החברות המשיכו להשקיע בתשתיות גם אחרי הרפורמה. הסיבה פשוטה: לא היתה להן ברירה. הן צריכות להצטיין כדי לעמוד בתחרות האמיתית שנפתחה בענף.

אבל את האינדיקציה הטובה ביותר להצלחה הגדולה של שבירת קרטל הטייקונים של הסלולר קיבלנו לפני חודשיים מחברת פרטנר: היא הודיעה על כניסה אגרסיבית לשוק הטלוויזיה עם השקה של פרטנר TV — שירות טלוויזיה חדשני במחיר הנמוך דרמטית מהשירותים שמציע הדואופול של yes ו–HOT.

להחלטה של פרטנר להיכנס באגרסיביות לשוק הטלוויזיה יש סיבות רבות. אבל דבר אחד ברור: לפרטנר של לפני פתיחת התחרות בשוק הסלולר לא היתה כל סיבה להיכנס לתחום הטלוויזיה באמצעות אסטרטגיה של הורדת מחיר כה משמעותית. עד לרפורמה בסלולר המבנה הדואופוליסטי והקרטליסטי התאים לכל השחקנים. זה היה שיווי משקל פיאודלי: לכל אחד היה המונופול שלו, האחוזה שלו, והוא לא נכנס לטריטוריה של הפיאודל השכן. פתיחת התחרות בסלולר סללה את הדרך לשבירת שיווי המשקל הזה ולפתיחת תחרות בטלוויזיה.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ. דיברו על הכנסות של מאות מיליארדי שקלים מהגז. כמה מזה התגשם?
אוליבייה פיטוסי

סלקום עשתה מהלך דומה בדצמבר 2014 וטרפה את השוק. גיוס המנויים שלה גבוה במיוחד, ולא רק שהיא לקחה לקוחות מחברות הטלוויזיה, היא גם הגדילה את מספר הלקוחות הכללי בשוק. מלבד מיזמי הטלוויזיה, חברות הסלולר ממשיכות להשקיע ברשת, ולמרות התחרות רכשו כולן תדרי דור 4 והן במרוץ השקעות לשיפור הרשתות.

מה קרה לשוק העבודה לאחר פתיחת התחרות? בפרטנר מועסקים כיום כ–3,000 עובדים — פחות משליש ממספר העובדים בחברה לפני חמש שנים. כדי להתמודד עם התחרות נאלצו החברות לחתוך מחירים ולהיפרד מכ–6,000 עובדים. בסלקום ובפלאפון התמונה דומה.

אבל מניתוח שערכו במשרד האוצר עולה כי כמעט כל העובדים שנפלטו מחברות הסלולר נקלטו מחדש בשוק העבודה. הניתוח של משרד האוצר בדק היכן נקלטו העובדים, מה רמת שכרם וגם כיצד השפיע מיקומם הגיאוגרפי. רק דבר אחד חשוב נעדר ממנו: מה היתה העבודה של רבים מהעובדים שנפלטו מחברות הסלולר. הם כמובן לא אשמים בזה — זה היה מבנה השוק והם חיפשו עבודה — אבל אלפי עובדים בחברות הסלולר ובמרכזי השירות עסקו ברמאות.

מדי יום התקבלו במוקדי השירות של חברות הסלולר עשרות אלפי שיחות של לקוחות כועסים ומתוסכלים שגילו חיובים מוזרים, משונים ומיותרים בחשבונות שלהם. חלקם תבעו הסברים, חלקם רצו החזרים וחלקם רצו להתנתק. כולם קיבלו את אותו טיפול: מריחה, שיהוי, מניפולציות — וזה לא היה מקרי. זה היה לפי הוראות מדויקות שהם קיבלו מהבוסים שלהם. זה היה המודל העסקי של החברות האלה, שהתבסס על כך ששלושתן הציעו בדיוק אותו שירות, אותם חשבונות מנופחים ואותם חיובים מיותרים. עד לרפורמה בסלולר עסקו עובדי החברות האלה בפעילות שלא תרמה שום דבר למשק: הם בעיקר שרפו זמן מיותר ללקוחות.

התשובה איפוא חד־משמעית: לא רק שהרוב המכריע של העובדים בחברות הסלולר מצאו עבודה חדשה, אלא שיש סיכוי טוב שהם עושים כיום דברים הרבה יותר פרודוקטיביים. במקומות העבודה החדשים שלהם הם מייצרים ערך ללקוחות. כי בשווקים שאינם קרטלים מוחלטים, כמו הסלולר, אם אתה לא מייצר ערך ללקוחות שלך — אתה נכחד.

אבל האם המבנה התחרותי בשוק הסלולר הוא בר־קיימא? אחרי שכל הטענות של מתנגדי התחרות על ירידה בהשקעות, פיטורי עובדים וירידה בשירות קרסו מול הנתונים, נותרה להם רק תזה אחת: הכל זמני, החברה שחוללה את התחרות בשוק הסלולר, גולן טלקום, תפשוט את הרגל ומחירי הסלולר יוכפלו, ישולשו וירובעו — וכל הרפורמה תתגלה כבלוף.

בקיץ שעבר היה נדמה לרגע שיש איום אמיתי על שיווי המשקל התחרותי בשוק הסלולר. מי שהעלה את הטענה הזאת היתה דווקא גולן טלקום. אחרי שחוללה את המהפכה בענף הודיעה החברה שהיא לא יכולה להישאר עצמאית והודיעה על עסקה, שבמסגרתה היא תימכר לסלקום ביותר ממיליארד שקל. מי שהוביל בסלקום את הרכישה האנטי־תחרותית היה שוב אותו אראל, שנשאר יו"ר החברה.

מיכאל גולן
תומר אפלבאום

גולן טלקום, שהיתה עד אותו מועד מלכת התחרות וידידת הצרכנים, הפכה בן לילה את עורה ואימצה את הרטוריקה של אראל. בעל השליטה בחברה, המיליארדר קסביה ניאל, הגיע לישראל והסביר שאין ברירה אלא להתמזג. ניאל, בדיוק כמו אראל לפניו, הסביר שצמצום מספר השחקנים בענף מחמישה לארבעה הוא צעד מתבקש וחלק מהמגמה בכל מדינות OECD שבהן הרגולטורים מאפשרים מיזוגים של חברות סלולר ותקשורת.

כאשר נשאל ניאל אם יש חשש שגולן טלקום תפשוט את הרגל, הוא השיב בביטחון שהוא לא מאמין שהרגולטורים יאפשרו זאת — כלומר אין לו ספק שגולן טלקום תיבלע בידי סלקום. ספק תחזית, ספק איום.

מה שניאל לא הביא בחשבון הוא שאחרי שנפתחו העיניים של הציבור הישראלי ושל הרגולטור לכוחה של תחרות, היכולת של חברות לאיים ולהפחיד נשחק. משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים חסמו את המיזוג של גולן טלקום ושל סלקום.

האם ניאל לקח את גולן טלקום לפשיטת רגל? כמובן שלא. גולן נמכרה לחברת אלקטרה צריכה תמורת 350 מיליון שקל.

ביום שני פורסמו הדו"חות הכספיים של אלקטרה צריכה לרבעון השני של 2017. בדו"חות נחשפו לראשונה התוצאות של גולן טלקום. הפתעה, הפתעה: מתברר שהחברה הרוויחה 21 מיליון שקל ברבעון השני של השנה, והרווח התזרימי שלה מתקרב ל–35 מיליון שקל לרבעון. גולן טלקום היא עסק שעומד היטב על רגליו — בדיוק כמו סלקום, פרטנר ופלאפון.

פתיחת שוק הסלולר הישראלי לתחרות הוא לא רק קייס סטאדי אדיר לכוחה של תחרות, אלא בעיקר קייס סטאדי על הכלכלה הפוליטית של רגולציה: השיטות שמפעילות החברות וקבוצות האינטרס כדי לעצב את כללי המשחק לטובתן — איומים, הפחדות וניתוחים שגויים.

הפגנה נגד יוקר המחיה, 2012 . הצלחנו בסלולר, נכשלנו בגז
מוטי מילרוד

ברוח ימים אלה של חקירות 1000, 2000 ו–3000 של ראש הממשלה, אפשר לקרוא לשנים שלפני פתיחת התחרות בשוק הסלולר הישראלי תיק 5000 — על שמם של 5 מיליארד השקלים שנלקחו מדי שנה מהאזרחים הישראלים במחירים מופקעים עד לכניסת התחרות.

בשונה מתיק הצוללות, המתנות ו"ידיעות אחרונות", השוד הסלולרי התרחש לעין כל: אפשר היה לראות אותו בדו"חות הכספיים של החברות, במחירים הגבוהים, בשירות הנוראי ובאלימות שבה נהגו חברות הסלולר והטייקונים ששלטו בהן בכל מי שניסה לבקר אותן.

אבל זה לא קייס סטאדי למטרות אקדמיות או היסטוריות: הקייס סטאדי של הסלולר והשקרים של מנהלי החברות ומשתפי הפעולה שלהן צריך להיות רלוונטי מאוד היום. הוא הזדמנות נוספת לחזור למתווה הגז שאישרה הממשלה לפני שנה על בסיס הפחדות, איומים וניתוחים כלכליים של מומחים שכולם, בדיוק כמו במקרה הסלולר, נועדו לקדם את האינטרסים של מונופול הגז.

בניגוד לפרשת צוללות, שבה כמקובל בשוק הביטחוני הכל נעשה במחשכים, במתווה הגז השוד נעשה לאור היום: הישראלים משלמים דרך חשבונות החשמל שלהם מחיר כפול ממחיר תחרותי — מה שלא רק מגדיל את יוקר המחיה, אלא בעיקר עוצר את המעבר של ישראל לאנרגיה נקייה ובריאה יותר. ההשפעות החיצוניות השליליות של ייצור חשמל באמצעות פחם על התחלואה בישראל הן ענקיות — ואיש לא רוצה לעסוק בהן. כל מבנה שוק האנרגיה בישראל הוכפף לאינטרסים של מונופול הגז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ הצליחו למכור את מתווה הגז באמצעות הסיסמה "מאות מיליארדי שקלים" של הכנסות שיגיעו לכאורה לציבור. בעבר כתבתי כאן שוב ושוב שהתחזיות האלה, שבנק ישראל ומשרד האוצר נתנו להן יד במעשה ובעיקר במחדל, מופרכות. השבוע הצטרף החשב הכללי באוצר וסיפק עוד נתונים: הוא אמד את היקף התקבולים מתמלוגי הגז על הרזרבות הנוכחיות ב–17 מיליארד שקל בלבד. סכום זה אינו כולל את מס ששינסקי, אבל היום כבר ברור שההכנסות למדינה מהגז יהיו רבע או חמישית מהסכומים שהפריחו נתניהו ושטייניץ, בעוד שעלויות התחלואה, יוקר המחיה וההגנה על אסדות הגז יגיעו לעשרות מיליארדים.

אם הסלולר היה תיק 5000, מונופול הגז הוא אולי תיק 2500 או 3500 אולי 4000 — אומדן זהיר ל–2.5–4 מיליארד שקל של עודף המחיר שמשלמים אזרחי ישראל במחירי אנרגיה גבוהים, בזיהום אוויר ובאובדן מהיר של יתרות הגז ליצוא. בניגוד לצוללות, שם הרכישות הן חד־פעמיות, בגז, כמו בסלולר, מדובר בסכומים חוזרים. כל שנה.

תיקי 1000 ו–3000 מלהיטים את דמיון העיתונות והאופוזיציה — לא רק בגלל המאבק בשחיתות, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שטמונה בהם להחליף את השלטון. אבל ככל שהתיקים מתקדמים להמלצות לכתבי אישום, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה יהיה היחס של השלטון הבא לתיקים מהסוג של הסלולר והגז: מיליארדים שנשדדים לאור יום, ולא במחשכים.

>> מה דעתכם על הטור של רולניק? הגיבו ושתפו

מה דעתכם על הטור של רולניק? הגיבו ושתפו - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#