האם אבי גבאי ילמד את הלקחים של לפיד וכחלון?

כחלון היה יכול להעביר את הטיפול במתווה הגז לגבאי. יש הטוענים שהיה לילה אחד בקיץ 2015, שבו כחלון שקל לרגע לעשות זאת. בבוקר הוא התעורר והחליט שלא ■ ייתכן שביום הזה החל התהליך שהוביל את גבאי למפלגת העבודה

גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי גבאי. ראה מבפנים איך פועל השבי הרגולטוריצילום: מוטי מילרוד
גיא רולניק

1. מי הפך את גבאי לכוכב?

ב–10:38 ביום רביעי הופיע הציוץ הבא בחשבון הטוויטר של יאיר לפיד: ״הציבור רוצה מישהו שיודע ואכפת לו. אני יודע ואכפת לי״.

במבט ראשון הציוץ המשונה הזה נראה נטול הקשר לחלוטין, כאילו נפלט בטעות על ידי אלגוריתם ממוחשב. אבל אולי הוא דווקא מבטא משהו אותנטי מהרגיל אצל יו"ר יש עתיד: פחד. 48 שעות אחרי בחירתו של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה, צריכים רבים מהשחקנים בזירה הפוליטית למצב את עצמם מחדש. לפיד מתחיל לעבוד על זה.

כניסתו של גבאי לזירה הפוליטית תוך חודשים ספורים מאיימת בעיקר על שני האנשים שעשו כניסה מהירה ומרשימה לפניו: לפיד ומשה כחלון. הם עשו זאת באמצעות הקמת מפלגות חדשות, וגבאי השתלט בן לילה על המפלגה הוותיקה בישראל.

את לפיד בנו במשך שני עשורים שניים מגופי הממסד החזקים בישראל — "ידיעות אחרונות" וערוץ 2. את כחלון בנתה הרפורמה בענף הסלולר, שכל ישראלי הרגיש בכיסו. אבל מי בנה את גבאי? הניסיון העסקי? מנכ״לות בזק? הקדנציה הקצרה כשר להגנת הסביבה? כנראה שלא.

מי שבנה את גבאי ואת הפרופיל התקשורתי שלו הם בעיקר כחלון, ובמידה מסוימת גם לפיד.

גבאי הגיע לראשות מפלגת העבודה רק בזכות המאבק הציבורי שניהל נגד מתווה הגז — החלטת הממשלה להקים, לבצר ולפטור מפיקוח את המונופול הפרטי הגדול ביותר שהוקם בישראל. הוא עשה זאת מתוך הממשלה במשך כשנה ומחוץ לממשלה לאחר שהתפטר ממנה במאי 2016.

מאבקו של גבאי במונופול הגז בלט בעיקר הודות למחדל של הבוס שלו לשעבר, כחלון. לאחר שהכריז ערב הבחירות שיילחם במונופולים, כולל מתווה הגז, עשה כחלון תפנית משונה, הודיע שטייקון הגז קובי מימון הוא חבר שלו, והעביר את הטיפול בסוגיה לראש הממשלה.

לכחלון היתה אופציה אחרת, שנהפכה ליותר ויותר רלוונטית ב–2015: להעביר את הטיפול במתווה הגז לגבאי. יש הטוענים שהיה לילה אחד בקיץ 2015, שבו כחלון שקל לרגע לעשות זאת. בבוקר הוא התעורר והחליט שלא. ייתכן שביום הזה התחיל התהליך שהוביל את גבאי למפלגת העבודה.

הדרך שבה העביר נתניהו את מתווה הגז, תוך דריסת שומרי הסף, כיפוף היועצים המשפטיים ופיטוריה של יו"ר רשות החשמל אורית פרקש־הכהן, היתה לכאורה הזדמנות נהדרת עבור לפיד לבקר את ראש הממשלה ולהציע דוגמה קונקרטית לאותה פוליטיקה חדשה, ברוח המאמר שלו ״אחי העבדים״, שבו תקף את הטייקונים שהשתלטו על המדינה — מאמר שפירסם בעיצומה של המחאה החברתית, רגע לפני שחצה את הקווים ונכנס לפוליטיקה.

אבל לפיד החליט בקדנציה שלו כשר אוצר שדרכו לראשות הממשלה לא תעבור במאבקים קשים במוקדי כוח, אלא במיצוב של עצמו כממלכתי. השבוע כבר היה אפשר לזהות בתמונות יחסי הציבור שהפיץ לתקשורת דגם פלסטיק של מטוס קרב על שולחנו. מה הקשר בין לפיד למטוסי קרב?

2. המשותף ללפיד וכחלון

משה כחלוןצילום: אוליבייה פיטוסי

השארת הזירה נטושה ויצירת הזדמנות עבור גבאי הן לא קו הדימיון היחיד בין שר האוצר הנוכחי לקודמו בתפקיד. השבוע התברר שכחלון, כמו לפיד לפניו, משתמש בתוכנית ממשלתית שממומנת מכספי המסים עבור הקמפיין הפוליטי הקרוב.

לפני שלושה חודשים הכריז כחלון על קמפיין ״נטו משפחה״ — מסוג המהלכים שכחלון של 2014 היה מלגלג עליהם: חלוקת הטבות למגזרים מסוימים בלי להצביע על שום מקור מימון למהלך.

חודש לאחר שכחלון הציג את ״נטו משפחה״, היא נהפכה לקמפיין טלוויזיה שממומן בכספי משלם המסים. זה נראה כמו קידום פוליטי של שר האוצר, אבל עד כאן הכל היה בגבולות הלגיטימיים.

לפני חודשיים החליט כחלון שזה לא מספיק לו: הוא יצא בקמפיין שלטי חוצות תחת הכותרת ״נטו משפחה, נטו כחלון״. התוכנית הממשלתית נהפכה לעניין פוליטי ואישי.

השבוע התברר שגם זה לא מספיק לכחלון: לאחר שמשרד האוצר הקים אתר המאפשר לציבור לחשב את ההטבות שיקבל מתוכנית ״נטו משפחה״, העלתה מפלגת כולנו אפליקציה דומה. מדוע צריך עוד אפליקציה? רפאלה גויכמן כתבה ב-TheMarker על האפליקציה של כחלון - שרוכבת על התוכנית הממשלתית והמיתוג שלה, ואוספת את פרטי של הגולשים.

מהיכן קיבל כחלון את הרעיון להפוך תוכנית ממשלתית לכלי לאיסוף מידע על בוחרים פוטנציאלים? מקודמו לתפקיד, לפיד. כאשר לפיד כיהן כשר אוצר, הוא הגדיל את התקציבים לניצולי השואה. מי שהתרגש מהמחווה היפה הזאת התאכזב כאשר לפני כמה חודשים נודע שיש עתיד גנבה ממרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל את הקובץ עם שמותיהם וכתובותיהם של ניצולי השואה. קל לנחש מה מתכוונת יש עתיד לעשות עם הרשימות האלה — בדיוק את מה שכחלון מתכוון לעשות עם הפרטים של האנשים שנכנסו החודש לאפלקיציית ״נטו משפחה״ (או ״נטו כחלון״): שיווק פוליטי. שום דבר לא חדש כאן, הם לא המציאו שום דבר.

במדעי המדינה יש לשיטה הפוליטית הזאת שם — קליינטליזם: הפוליטיקאי מסמן קבוצה מסוימת באוכלוסיה, ומחלק לה הטבות מהקופה הציבורית במטרה למשוך אותה להצביע עבורו ולשמרו בשלטון. קליינטליזם הוא ההפך מממלכתיות.

3. הבחירה בגבאי לראשות העבודה מבטאת את השינויים הטקטוניים שעוברים על הפוליטיקה הישראלית. התקווה לשינוי, לרעיונות חדשים, לרענון, הגיעה באיחור של חמש או עשר שנים גם למפלגת העבודה. גבאי הביס את עמיר פרץ ויצחק הרצוג בעיקר משום שהוא חדש. בוחרי העבודה רוצים שינוי.

אבל גבאי צריך ללמוד את הלקח של כחלון ולפיד לפניו. גם הם זינקו במהירות אדירה בדיוק בגלל אותו סנטימנט ציבורי. ברגע שהגיעו לעמדות הכוח, הם חזרו לדפוסים הישנים.

גבאי התפטר מהממשלה ביום מינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון. זה היה צעד מרשים. עד היום לא הסביר ליברמן לציבור כיצד הצטברו מיליוני דולרים בחשבונות הבנק של בתו, מיכל, כאשר היתה בת 22, ושל נהגו איגור. אבל זה גם אותו גבאי שנתן גיבוי בשתיקה לכחלון לשתף פעולה עם ליברמן בהסכם העודפים ערב הבחירות. חשוב יהיה לשמוע מגבאי בשבועות ובחודשים הקרובים את עמדתו לגבי שיתוף פעולה עתידי עם פוליטיקאים מסוגו של ליברמן.

בנימין נתניהוצילום: Dan Balilty/אי־פי

4. אחת ההתבטאויות המעניינות ביותר של גבאי בנושא מתווה הגז, כאשר כיהן כשר להגנת הסביבה, היתה "התנהל משא ומתן בין מי שיודע הרבה על גז, לבין מי שלומד על גז — מאלה שיודעים. לכן המשא ומתן הזה הוא בעייתי מאוד. את כל הדברים ששמעתי מפקידי הממשלה — שמעתי קודם מחברות הגז". למצב שבו הרגולטור מפנים את האינטרס, הנרטיב והרעיונות של המפוקח קוראים ״שבי רגולטורי״. בעשור האחרון הקדשנו בטור הזה אלפי מלים לאותו שבי רגולוטורי ולדינמיקות שבגללן הוא נוצר בישראל ובעולם. גבאי, ביושבו בממשלה, הביא לנו עדויות מדויקות שתיארו כיצד זה עבד במקרה של מונופול הגז. הוא הצביע על כך שלממשלה יש כוח אדיר במשא ומתן עם מונופול הגז מפני שהיא הקונה הגדולה ביותר של הגז, אך היא בחרה שלא להשתמש בכוח הזה ולמעשה התמסרה לכל דרישותיו של המונופול. השותפה האמריקאית במונופול, נובל אנרג׳י, נאלצת לחשוף בדו"חותיה הכספיים בארבע השנים האחרונות שמאגר תמר הוא העסק הכי רווחי שהיה לה אי־פעם, וכיום הוא מה שמחזיק את ראשה מעל המים — בגלל שיעורי הרווחיות החריגים שלו.

אלא שהשבוע קיבלנו ניתוח נוסף על שבי רגולטורי, הפעם לא על הגז אלא על שוק התקשורת. אנשי מבקר המדינה מתארים את הדינמיקה של הפיקוח של משרד התקשורת על בזק כמקרה קלאסי של שבי רגולטורי. הם גם מגבים זאת במסמכים רבים, הממחישים כיצד מנכ״ל משרד התקשורת שלמה פילבר הכפיף לא רק את מדיניות המשרד לצרכים הפיננסיים של בזק, אלא גם את לוחות הזמנים של המשרד.

בדיוק כמו בעניין ליברמן, גם בנושא הזה צריך הכוכב החדש של מפלגת העבודה להביע את עמדתו. עד היום הוא הצליח להחליק את הנושא באמצעות הסיסמה ״זאת פרשייה חמורה״ (על בזק). אבל לא די בכך. מבקר המדינה קובע שהרגולציה על בזק היתה תפורה לצרכים של בזק, בדיוק כפי שגבאי טוען שהרגולציה על מונופול הגז שירתה אותו.

אבל בעוד שבמקרה של מונופול הגז גבאי תקף את הרגולציה בצורה מרשימה ורהוטה, הרי שבמקרה של בזק היה גבאי מוטב משמעותי של סוג זה של רגולציה.

מתנגדיו ויריביו הפוליטיים של נתניהו אוהבים לצייר אותו כאבי אבות הרגולציה והמדיניות הכלכלית המיטיבה עם חברות הענק. המציאות שונה: בגלגול הקודם של נתניהו, לפני הבחירות האחרונות, הוא הוביל קו אגרסיבי נגד כמה מהחברות והטייקונים הגדולים במשק.

התקופה הטובה ביותר של בזק לא היתה תחת ראש הממשלה נתניהו ושליטתו של שאול אלוביץ׳, אלא תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט, כאשר בעל השליטה בה היה חיים סבן — תומך של רבים ממתנגדי נתניהו בישראל ובארה״ב. למונופול הגז בעידן נתניהו ולמונופול הבזק בעידן אולמרט יש משהו משותף: שיעורי רווחיות חסרי תקדים. רונלד כהן, שהיה שותפו של סבן בבזק באותן שנים, העיד שההשקעה המשותפת שלו עם סבן בבזק היתה הרווחית ביותר שעשה אי־פעם.

הרווחיות של סבן בבזק נובעת בדיוק מאותו דבר שממנו נובעת הרווחיות של תשובה במאגר הגז תמר: רגולציה נוחה. בעידן סבן נמנעה הממשלה לא רק מתחרות בטלפון הקווי, אלא גם מתחרות בענף הסלולר. רק לאחר שאולמרט נאלץ להתפטר והתחלפה המממשלה, החליט משרד התקשורת תחת כחלון לקדם רפורמה בסלולר שפגעה בפרת המזומנים המשמעותית של בזק — פלאפון.

50 מיליון השקלים או יותר שגרף גבאי בתקופת כהונתו כמנכ״ל בזק הגיעו לכיסו בחלקם הודות לכישרונו הניהולי, ההתייעלות בחברה ושיפור התרבות הארגונית. אבל כל אלה, חשובים ככל שיהיו, בטלים לעומת המעמד המונופוליסטי של החברה. כדי לסבר את האוזן: עם פתיחת התחרות בסלולר ירד שיעור הרווח התפעולי התזרימי של חברות הסלולר מ–45% ל–25% — יותר מ–5 מיליארד שקל נגדעו מרווחי החברות תוך שלוש שנים. לעומת זאת, במקטע הקווי, שעליו חלש גבאי כמנכ״ל, שיעור הרווח התזרימי עד היום הוא יותר מ–60% — אינדיקציה טובה לרמת התחרות בתחומים האלה. אפסית. מעטים העסקים בישראל ולמעשה בעולם כולו שיש להם שיעור רווח תפעולי תזרימי כה גבוה.

יאיר לפידצילום: אוליבייה פיטוסי

5. מיהו אבי גבאי?

לפני שהצטרף למפלגת העבודה, היה גבאי משוכנע שהעיסוק האינטנסיבי בכוח הכלכלי והפוליטי האדיר של הטייקונים, בין השאר של עיתון זה, הוא נכון ברובו — אבל מוגזם. הוא היה מוטרד הרבה יותר מהיעילות הנמוכה, מהשחיתות ומרמת הניהול של המגזר הציבורי בישראל. הוא הביע חשש שישראל צועדת במסלול ״יווני״ — מגזר ציבורי ענק שמשרת בעיקר את עצמו ופחות את הציבור. עמדה לגיטימית.

בשבועות האחרונים גבאי מתאים עצמו בהדרגה לעמדות האופייניות יותר למפלגת העבודה בכלל ולשותפתו לקמפיין של החודש האחרון — שלי יחימוביץ' — בפרט. יחימוביץ', בניגוד לגבאי, לא רואה צורך מיוחד בייעול המגזר הציבורי אלא בעיקר בהגדלתו. איפה עומד גבאי?

העמימות של גבאי שירתה אותו יפה בכיבוש המהיר והמרשים של מפלגת העבודה. הוא היה זקוק לכוח של יחימוביץ' בשטח. אבל מה שמתאים לקמפיין פוליטי בדרך כלל לא מתאים למי שרוצה באמת לשנות. אין ספק שלגבאי יש יכולות, אותנטיות, דרייב ויושרה הרבה יותר מרשימים מרבים מהנמצאים בזירה הפוליטית. אבל האם הוא רוצה לשנות? האם הוא מוכן לקחת את הסיכונים? האם הוא מסוגל לייצר תמיכה ברעיונות אחרים? האם גבאי של 2018 ו–2019 יהיה זה שנאבק במונופול הגז נגד רוב הממסד התקשורתי והפוליטי, או גבאי של 2012 שנהנה מהשיטה הקיימת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker