מחליפים את המושחתים הקיימים במושחתים חדשים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחליפים את המושחתים הקיימים במושחתים חדשים

ברגע שנתניהו החליט למנות את ליברמן לשר הביטחון הוא שלח מסר ברור לכל הציבור לגבי הדרך שבה הוא תופש את השירות הציבורי ואת המאבק בשחיתות

125תגובות
בנימין נתניהו
אמיל סלמן

הנה שני תסריטים מרכזיים: בתסריט הראשון הבדיקה המשטרתית שעליה הורה השבוע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מובילה למידע נוסף, מסמכים, מיילים, עדים, פרשיות קשורות, הסתעפות, אולי עד מדינה, ומתגלגלת לחקירה פלילית, לכתב אישום נגד ראש הממשלה ולהתפטרותו.

בתסריט השני בשלב מסוים של בדיקת המשטרה או הפרקליטות מגיעים החוקרים או הפרקליטים למסקנה שאין ראיות להעמיד לדין את ראש הממשלה ולהרים את נטל ההוכחה הפלילית - וסוגרים את החקירה או התיק.

לכאורה, שני התסריטים האלה שונים דרמטית: בראשון ניצחון נוסף לשלטון החוק, למתנגדי נתניהו ולמאבק בשחיתות. בשני הפרשייה מסתיימת בקול ענות חלושה ונתניהו נשאר ישוב על כיסאו.

לפני שננסה להבין את ההבדל בין שני התסריטים האלה, בואו נעלה ממעמקי הים ומעסקת הצוללות וניתן הקשר רחב יותר לאירועים האחרונים.

בנימין נתניהו נבחר במארס 2009 לראשות הממשלה, לאחר שראש הממשלה אהוד אולמרט נאלץ להתפטר בעקבות פתיחת חקירה פלילית נגדו בפרשות "ראשונטורס", "מעטפות הכסף" ו"מרכז ההשקעות". החקירה הזאת הצטרפה לשורת פרשיות שחיתות אחרות שהצטברו נגד אולמרט. בשנים הראשונות לכהונתו של נתניהו ריחפה מעליו כעננה האפשרות שאולמרט יחזור עוד רגע לפוליטיקה ויתמודד נגדו, מאחר שהוא נוחל ״הצלחות״ בסיבובים הראשונים בבית המשפט. לבסוף אולמרט הורשע בפלילים ונשלח לכלא - מה שסילק אותו סופית מדרכו של נתניהו.

נתניהו ניצח בבחירות במארס 2015 ונכנס לקדנציה שלישית כראש ממשלה. ביוני 2016 הוא מינה לשר הביטחון את אביגדור ליברמן, מי שנחקר במשך כמעט עשור בגין מיליוני דולרים שנמצאו בחשבון הבנק של בתו ושל הנהג שלו. היועץ המשפטי לממשלה - שנתניהו מינה - סגר את התיק נגד ליברמן בגלל היעדר ראיות. עד היום לא סיפק ליברמן לציבור שום הסבר להצטברות המיליונים בחשבונות הבנק של בתו מיכל ושל נהגו איגור בקפריסין.

ליאור מזרחי

אולמרט הוא זה שהתמנה לתפקיד ראש הממשלה בינואר 2006 לאחר שראש הממשלה אריאל שרון לקה באירוע מוחי. האירוע התרחש כמה ימים לאחר שהצטברו עוד ראיות חמורות להתנהלות פלילית של ראש הממשלה, שבה מעורב בנו גלעד שרון שקיבל מיליוני דולרים מאנשי עסקים. במהלך כהונתו של שרון כראש ממשלה התמנה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון. 14 שנה לאחר מכן הוגש נגד בן אליעזר כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון.

כאשר אולמרט התמנה לראש ממשלה הוא מינה את מקורבו אברהם הירשזון לשר אוצר. שנתיים לאחר מכן נאלץ הירשזון להתפטר בעקבות חשדות לפלילים. הוא הורשע לבסוף בגניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר.

זהו כמובן תקציר מהיר ושטחי של העשור האחרון. הוא לא כולל שורה של פרשיות פלילים, שחיתות, שוחד וחקירות חמורות נוספות כמו הרשעתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי יצחק רבין, שמעון שבס, בהפרת אמונים, וכתבי האישום נגד ראשי מפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. באותה תקופה הורשעו בפלילים שורה של אנשי עסקים בכירים בישראל, וביניהם שני החזקים והמשפיעים ביותר - נוחי דנקנר ודני דנקנר.

כלומר, כל הפרשיות האלה, שכולן אירעו בתקופה שבה נתניהו מעורב עמוק בפוליטיקה בישראל, כראש אופוזיציה, כראש ממשלה, כשר אוצר, לא הרתיעו אותו ולא מנעו ממנו להגיע למצב שבו הוא נמצא כיום: חשדות לניגוד עניינים חריף בין תפקידו הציבורי לבין ענייניו הפרטיים או ענייניו של עורך הדין הפרטי שלו.

דוד שמרון
מוטי מילרוד

מה שלא תהיה התוצאה של פרשיית הצוללות, הציבור הישראלי שמוטרד מנושאי שחיתות, טוהר מידות או יושרה לא צריך להיות מופתע: ברגע שנתניהו החליט למנות את ליברמן לשר הביטחון הוא שלח מסר ברור לכל הציבור לגבי הדרך שבה הוא תופש את השירות הציבורי ואת המאבק בשחיתות.

מה שעובר כחוט השני בכל פרשיות השחיתות בעשור האחרון הוא המיקוד האדיר בפן הפלילי של השחיתות. במקרה של אולמרט אלה עדי המדינה שמביאים את ההרשעה, במקרה של הירשזון זה עושר הראיות ובמקרה של שבס זאת ההתעקשות של התביעה לחזור לערעורים בערכאה הגבוהה ביותר.

אבל בכל הפרשיות האלה, ללא יוצא מן הכלל, די היה בחומר הראיות כדי להצביע על התנהגות מושחתת של ראשי הממשלה, שרי האוצר, שר הביטחון ומנכ״ל משרד ראש הממשלה.

המיקוד בשאלה הפלילית ולא הציבורית, הנורמטיבית והערכית בכל פרשיות השחיתות המשמעותיות בעשור האחרון הוא זה שכמעט מבטיח לנו תבוסה נוספת בפרשיית הצוללות.

אריאל שרון
אוליבייה פיטוסי

אם המשטרה או היועץ המשפטי לממשלה ימצאו שאין מספיק ראיות כדי להוכיח שלראש הממשלה היתה כוונה פלילית, שהוא קיבל תמורה ברורה מעסקת הצוללות - במישרין או בעקיפין - התוצאה תהיה כדלקמן: תומכיו של נתניהו בקרב הציבור יראו בכך הוכחה נוספת לכך שהממסד והתקשורת רודפים את נתניהו מסיבות פוליטיות, ואילו עבור יריבי נתניהו ושונאיו הרבים תהיה זאת הוכחה שבישראל אין מחיר לשחיתות.

התסריט שבו מוגש כתב אישום נגד נתניהו והוא מורשע בפלילים מביא לכאורה לתוצאה אחרת: ניצחון שלטון החוק. אבל אם נחזור לעיתונים ולשיח הציבורי בישראל לפני כמה שנים, כשבית המשפט שלח את אולמרט למאסר - הרי גם אז היתה תחושה שמדובר בקו פרשת המים, ומכאן והלאה ההתנהלות של פוליטיקאים, בוודאי הבכירים שבהם, חייבת להיות שונה. ביום שבו אולמרט נשלח לכלא, האפשרות שהיועץ המשפטי לממשלה יסגור את התיק נגד ליברמן ונתניהו ימנה אותו לשר הביטחון נראתה כלא קיימת.

בין אם ניגודי העניינים של נתניהו בקשריו עם עו"ד דוד שמרון חריפים ויובילו לכתב אישום ובין אם לא, הם אינם מפתיעים, אלא צפויים. התנהלותו סביב אישור מתווה הגז, שהעניק הטבות במיליארדים לקבוצת נובל־תשובה, ההתעקשות על שימור מונופול וקביעת מחירים גבוהים ובעיקר העקביות והשיטתיות שבהן הוא דרס את כל שומרי הסף — סימנו את הכיוון שבו הוא צועד ואת התפישה שלו לגבי השירות הציבורי והניראות הציבורית. המסר העיקרי שנתניהו ביקש להעביר הוא ״כשאני רוצה משהו אני משיג אותו״ וההיגיון הכלכלי או ניקיון התהליך נראים לו משניים.

פרשת הצוללות היא המשך ישיר לא רק של השחיתות החוקית וההפקרות שבה מתנהל תקציב הביטחון מזה עשורים, אלא ביטוי נוסף לזלזול בכספי הציבור שמאפשר לחבורת גנרלים ומאכערים בעולם האנרגיה, התשתית והנשק להתעשר מקשריהם בשלטון.

אהוד אולמרט
רויטרס

אם הדיון נשאר בשאלה אם אפשר להרים את נטל הראיה הפלילית ולהוכיח שהיה כאן Quid pro quoברור - מדוע שנניח או שנקווה שסביב ראש הממשלה הבא לא תהיה כוורת של עורכי דין פרטיים שיתעשרו מייצוג חברות ועסקים שניזונים ממשלם המסים או כפופים להחלטות רגולטוריות? מדוע שנניח או נקווה שלשר האוצר, לשר הביטחון ולרגולטורים שהם ימנו לא יהיה עדר של מקורבים שיתעשרו בזכות גישה מהירה ונוחה לשלטון?

ובכלל, לקוראים הצעירים או הנאיבים כדאי להזכיר שחלק לא מבוטל מעורכי הדין המשגשגים בישראל בעשורים האחרונים הם אלה שהיו מקורבים לכל ראשי הממשלה או נתנו להם שירותים משפטיים אישיים במחירים נוחים.

שמרון לא המציא כלום - רם כספי היה מקורב ונתן שירותים לשורה של פוליטיקאים, וכך גם יצחק מולכו, יעקב נאמן, יורם ראב״ד, יעקב וינרוט, אלי זהר, אבי פילוסוף, נבות תל צור ועוד רבים אחרים. האם הפוליטיקאים שהשתמשו בשירותי צמרת עורכי הדין של הטייקונים בישראל בעשורים האחרונים לא היו מצויים בניגודי עניינים? האם זה רק הכישרון שהוביל חלק מרשימה זאת להתעשרות, מעמד וכוח? האם חלק מלקוחות העוגן של משרדיהם לא הגיעו אליהם בגלל הקרבה לראשי ממשלה, שרים ורגולטורים?

מה אנחנו יודעים על התקבולים, העמלות והחיבורים הפוליטיים של עורכי הדין שייצגו את כל ספקי הנשק בישראל בעשורים האחרונים? האם כל עורכי הדין שעבדו עם ראשי ממשלות, שרי ביטחון ושרי אוצר גזרו על עצמם לא לייצג חברות ענק מול משרד הביטחון, מול רגולטורים ומול משרדי הממשלה?

בנימין בן אליעזר
מיכל פתאל

ייתכן שחקירת המשטרה תשפוך אור על רמת ניגוד העניינים שבה היו מצויים שמרון ונתניהו. אבל האם זאת רמה גבוהה יותר מזאת שבה היו מצויים עורכי הדין של ראשי הממשלה הקודמים? כמה מהעושר האדיר שנצבר אצלם נבע מאותם קשרים?

נשמע כמו היסטוריה רחוקה? לא בטוח. הנה קטע קצר מידיעה שפורסמה במאי 2006 ולא זכתה לעניין רב: ״ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, עו"ד דב ויסגלס, יצא אמש (מוצ"ש) יחד עם ראש הסגל, יורם טורבוביץ, והיועץ המדיני, שלום תורג'מן, להכין את ביקורו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בבית הלבן בתחילת השבוע הבא. במקביל, במהלך השבוע מתוכננת, לבקשת משרד ראש הממשלה, ישיבה מיוחדת של אנשי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נציבות שירות המדינה בראשות שמואל הולנדר, ואנשי משרד ראש הממשלה. בישיבה עשויה לידון אפשרות לאופן המשך העסקתו של ויסגלס בשירות המדינה, ותחת איזה תואר. נודע, כי יידונו בישיבה זו גם היבטים של כהונת ויסגלס במקביל גם כיו"ר בזק. מבדיקת 'גלובס' עולה, כי גם בממשל אולמרט, כמו אצל שרון, יימשך המצב שבו ויסגלס משמש בכמה כובעים, שבחלקם מקיימים ניגודי אינטרסים ביניהם. מדובר בהיותו במקביל יועץ מיוחד לראש הממשלה לענייני ארה"ב, אירופה, ירדן, מצרים והפלסטינים, וגם שותף פעיל בכיר במשרד עורכי הדין ויסגלס־אלמגור, המייצג תאגידים עסקיים בישראל, בארה"ב ובמדינות נוספות, ביניהם ברשות הפלסטינית.

"בנוסף, מונה עו"ד דב ויסגלס על ידי חיים סבן ואיפקס ליו"ר דירקטוריון בזק, בלי תקופת צינון, ואף בלי שביקש פטור מהליכי צינון. ויסגלס היה היועץ הבכיר של משפחת שרון. עם פירוק פורום החווה, ההנחה היתה שויסגלס ייצא מהתמונה. אולם נודע, כי אף שהסכם ניגוד העניינים שלו מסתיים בסוף החודש הבא, הוא מתכוון להמשיך בתפקידיו הייעוציים, ואף נוספה לו גם משרת יו"ר בזק, דבר שלכאורה מגדיל עתה את ניגוד העניינים. יצוין, כי משרד ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, היה מעורב בהליכי הפרטת בזק. ראש הממשלה עצמו חתום על צו הבזק ונוסח שמירת האינטרסים החיוניים למדינה בבזק" (סטלה קורין ליבר, ״גלובס״, 14 במאי 2006).

נתרגם לעברית: שרון הוביל את הפרטת בזק לידי קבוצה בראשות חיים סבן, המקורב לפוליטיקאים ואנשי עסקים רבים בארץ ובארה״ב; עורך דינו הפרטי של שרון, דב ויסגלס (שכיום משמש פרשן פופולארי לעניינים פוליטיים בטלוויזיה), שייצג בין השאר את שרון באופן פרטי במשפט הדיבה נגד "טיים מגזין", היה ראש לשכתו של שרון וחבר בפורום החווה - פורום של אנשי עסקים, לוביסטים, פרסומאים ויחצנים שהיו מייעצים לשרון אף שרובם לא היו חלק משירות המדינה אבל היו להם עסקים רבים עם המדינה; כאשר אולמרט החליף את שרון, סבן מינה את ויסגלס ליו"ר בזק המופרטת.

אביגדור ליברמן
אוליבייה פיטוסי

מקרה ויסגלס שונה ממקרה שמרון, אבל השאלות הנורמטיביות לגבי שיטת הדלתות המסתובבות העולות מהמעבר המהיר מהמגזר הפרטי לציבורי ובחזרה הן דומות. פרשיית שמרון עשויה להיות חמורה הרבה יותר ואולי פחות, הראיות יתבררו בחודשים הקרובים, אבל מה שבטוח הוא שיש לנו מידע מועט מאוד על תפקידם וניגודי העניינים של עורכי דין ויועצים של ראשי ישראל לדורותיהם.

כל עוד המבחן היחיד להתנהלות ראש הממשלה, שרים, פוליטיקאים ומשרתי ציבור הוא היכולת לאסוף מספיק ראיות ולהוכיח את כוונתם ומעשיהם הפליליים - אנחנו נדונים להמשיך באותו תוואי שבו צועדת ישראל כבר שנים ארוכות ואתה חלק לא מבוטל מהדמוקרטיות המערביות: שחיתות חוקית או פלילית שמעמיקה את הניכור בין הציבור לבין האליטות, בין הציבור לשלטון, בין השכבות החלשות והחזקות באוכלוסיה. זה התוואי שמביא את דונלד טראמפ לשלטון.

השחיתות החוקית בארה"ב - שלטון הכסף בפוליטיקה - הולכת ומעמיקה כבר עשרות שנים. על חלקם של הילרי וביל קלינטון בתהליך הזה כתבנו כאן בהרחבה בשנה האחרונה, וגם על כישלונו של אובמה להביא לשינוי בתוואי הזה.

אבל ייתכן שטראמפ יוביל אותנו למחוזות גרועים יותר. כאשר נשאל השבוע בפגישה עם מערכת "ניו יורק טיימס" על ניגוד העניינים בין תפקידו כנשיא לבין עסקיו הפרטיים, הוא התחיל את תשובתו בכך ש״לפי החוק״ נשיא ארה״ב, הגדרתית, לא יכול להיות בניגוד עניינים. רק בהמשך הוא הסביר שהוא רוצה ״למצוא פתרון״ לשאלת ניהול האימפריה העסקית שלו. אבל המסר הכללי של טראמפ ברור: לא באמת אכפת לי איך זה נראה; הניראות הזאת והשאלות האלה התאימו לעידן הפוליטיקלי קורקט; אני ניצחתי ואני מתכוון לעשות, גם בנושאי טוהר מידות, ניגודי עניינים ושחיתות, את מה שנראה לי - ולא מה שנראה לכם.

להתקרנפות ולנורמה האמריקאית שפוליטיקאים ומקורביהם מתעשרים במהירות אדירה בזמן כהונתם או לאחר סיומה יש השפעה אדירה על סולם הערכים של צמרת הפוליטיקה והעסקים בישראל. כל עוד אנחנו מחקים את האמריקאים בהתמקדות בשאלה מה חוקי ומה פלילי ובורחים מהשאלות הנורמטיביות והערכיות - לא נתקדם. הפוליטיקאים ואנשי העסקים תמיד ימצאו ערוצים סמויים ועדינים יותר כדי להתנהל בדיוק באותה דרך: להשתמש בתפקיד הציבורי למטרות אישיות שלהם או של מקורביהם.

כל עוד אנחנו לא מנהלים את הדיון הנורמטיבי והערכי על סוג ההתנהגות שאנחנו מצפים מכל מי שמחזיק במשרות ציבוריות - אנחנו דנים את עצמנו להמשיך בתוואי המאפיין מדינות כמו ארה"ב - מבנים שלטוניים וכלכליים שמכשירים את החיבור בין הכסף לשלטון - ומסתכנים בהידרדרות לתוואי בסגנון של עולם שלישי - כל כמה שנים מחליפים את השלטון ומדיחים את המושחתים הנוכחיים כדי לקבל על עצמנו מושחתים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#